הפלאה/כתובות/מח/א
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תוס' ד"ה ראב"י וכו'. ולפ"ז תימא וכו'. ונראה דלפי מה שכתבנו לעיל בתוס' ד"ה תקנו מזונת וכו' ובסמוך גבי קבורה דאפילו אם הוא מדאורייתא מ"מ שייך לשון תיקנו משום מזונות וקבורה לפי כבודה דהוא מצד התקנה. אם כן יש לומר לראב"י כיון דלא יליף אלא מק"ו משום דמזונות הוא קיום הנפש היינו רק לקיום נפשה. אבל לת"ק דשארה מפורש בקרא היינו מסתמא מזונות דרגילה ביה דהא כתיב בעולת בעל ודרשינן שעולה עמו ואינה יורדת. ותו דלקיום נפשה לא צריך קרא דאתיא בק"ו מדראב"י. ובספר מגיני שלמה תירץ דתנא לעיל היינו ר' מאיר דמשמע לקמן דף נ"ט ע"ב דס"ל מזונות דרבנן. ולפ"ז צ"ל דהא דאי' לקמן דף י"ו דר"מ ס"ל במקדש אשה ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה תנאו בטל היינו אותו שאר וכסות שכתוב בתורה אבל במזונות תנאו קיים דהא ס"ל לר"מ שם דבדרבנן תנאו קיים. ובזה א"ש לישנא דר"י שם בדבר שבממון תנאו קיים ולא אמר בפירוש בשאר וכסות תנאו קיים כדקאמר ר"מ. משום דאין הפירוש שוה לר"י כמו לר"מ דר"י ס"ל אף מזונת דאורייתא לכך קאמר סתם בדבר שבממון. ואפשר דס"ל לר"י כר"א דשארה הוא עונה ועונתה הוא מזונות. אך מ"ש הרמב"ן בפרשת משפטים דאפילו כסות הוא מדרבנן ומפרש כולה קרא בעונה. ומפרש כסותה של צורך עונתה ע"ש. הוא דלא כמאן. ותו קשה דהא ילפינן לקמן ובס"פ השוכר את הפועלים מהא דר"מ דס"ל דבדאורייתא תנאו בטל. ובפרק הזהב מקשה הש"ס מהא דר"מ דבדאורייתא תנאו בטל. ואם נימא דאיכא לפרושי כולה קרא בעונה לא פריך מידי דיש לומר דלא מיירי ר"מ מדבר שבממון כלל. ואף לפמ"ש לעיל דמזונות כדי קיום נפשה אפילו לראב"י הוא דאורייתא מ"מ ליכא למימר דמה פסיקא ליה דר"מ ס"ל בדאורייתא בטל. דזה אינו דהא לא למדנו זה אלא בק"ו מכסות. א"כ ע"כ צ"ל דכסות דאורייתא דמעונה ליכא למילף בק"ו דאיכא למיפרך מה לעונה שכן נישאת עליה כמ"ש התוס'. וע"כ צ"ל דפסיקא להש"ס הכי משום דמשמע מלשון הברייתא דעכ"פ פליג ר"מ על ר"י בדבר שבממון. גם יש לומר דמיירי לקמן בדף נ"ו דמתנה עמה ע"מ שיהיה מעשה ידיה שלו אפילו לא יתן לה מזונת והא ודאי הוא מדאורייתא דאפילו בעבד עברי א"י לומר לי עשה עמי ואיני זנך. וכן משמע קצת בב"מ דף נ"א דקאמר התם לשמואל ע"כ לא קאמר ר"מ התם אלא דודאי קא עקר וכו' ואם מיירי שהיה התנאי באופן שיהיה מעשה ידיה שלה. א"כ למה ודאי קא עקר הא יכול לומר לה צאי מעשי ידיך למזונותיך במספקת לדעת רוב הפוסקים ושמא יספיקו לה מעשה ידיה אלא ודאי משמע דמיירי אפילו התנה שיהיה מעשה ידיה שלו וכ"ש דא"ש לפמ"ש לעיל לדעת הרא"ה ור"ן ז"ל דכל מידי דתיקנו חכמים זה תחת זה לא שייך בו חיזוק א"כ ע"כ הא דפליגי הכא בשאר וכסות אם עשו חיזוק היינו נמי משום שאין לה שום דבר כנגדו דלא מהני לה התנאי מידי. ודוק: ועיין קונטרס אחרון:
תוס' ד"ה דאורחיה דידיה וכו'. בספר בית שמואל באה"ע סימן פ"ט כתב בשם התוס' דמיירי שמשפחתו הוא מנהג הזכרים ולא הנקבות. אבל במשפחתה אין מספידין כלל. ואין לשון התוספות משמע כדבריו. ותו דא"כ מה כתבו התוס' ומיהו הלשון דחוק דקאמר כגון אורחיה דידיה משמע דאיכא דלאו אורחיה בהכי. הא לפי פירושו באמת כן הוא דהרי אין מנהג משפחתה אפילו בזכרים כן. אלא על כרחך דלא ניחא להתוס' לפרש הכי מטעם דאינו מפורש במתניתין דאזלינן בתר משפחתו ובתר הזכרים. מיהו לדינא נראה לדעת התוס' דאזלינן בתר הזכרים מסתמא אם יש חילוק בין משפחתו למשפחתה אזלינן בתר הזכרים שבמשפחתו כיון דכל הנשואות שבמשפחתו דהיינו שנשאו זו לזה בתוך המשפחה עצמה בודאי אזליה בתר הזכרים. א"כ גם זו אף שהיתה ממשפחה אחרת עולה עמו כמנהג הנשואות שבמשפחתו מיהו יש להסתפק אם הזכרים שבמשפחתה נוהגים כן בחלילין וקוננןת ולא זכרים שבמשפחתו אם נימא דעולה עמו לעשות לה מנהג הזכרים ואינה יורדת מזכרים שבמשפחתה וצריך לעשות לה כמו נשואות שבמשפחתה. ובזה מדוקדק הלשון עולה עמו ואינה יורדת שדיקדקו התוס' לקמן ד"ה מי שהלך וכו'. דאינה יורדת הא מילתא דפשיטא כדאמרינן אי דאורחא מ"ט דת"ק א"כ לא ה"ל למימר אלא עולה עמו. ולפמ"ש א"ש דקמ"ל בכה"ג דעולה עמו להיות דינה כנשואה ואינה יורדת מנשואות שבמשפחתה. ובזה יש לפרש נמי הא דקאמרינן לקמן אימא אף לפי כבודה הא קמ"ל עולה עמו ואינה יורדת ומחקו התוס' הך גירסא כמ"ש שם. ולפמ"ש יש ליישב אף לפי כבודה היינו בכה"ג שכתבנו דאית ביה תרתי לפי כבודו וכבודה. וכן יש להסתפק אפילו בחייה אם נשואות שבמשפחתה נוהגין באיזה כבוד יותר מן הפנויות כגון בשפחה לשמשה או בתכשיטין ובמשפחתו אין נוהגות אפילו הנשואות אי נימא דעולה עמו להיות לה כדין נשואה ואינה יורדת מלהיות לה כדין נשואות שבמשפחתה. או נימא דתרתי לא אמרינן דהרי אינה יורדת משהיתה פנויה. וקצת משמע כן מר"פ המדיר דקאמר שם דרגילא בהו בבי נשא משמע דוקא דרגילה בהו כשהיתה פנויה. וצ"ע. ועיין קונטרס אחרון ודוק:
בגמרא מאי שנא מהא דתניא וכו'. הנה הרמב"ם בפרק י"ב מהלכות אישות כתב וכן מי שנשתטה זנין בניו ובנותיו כשהן בני שש או פחות ותמהו עליו המפרשים מה שהשוה דין מי שהלך למדינות הים לנשתטה בדין בניו ובנותיו דבשניהם נזקקין לפרנסם כשהם פחותים מבני שש ולא יותר. והוא נגד הסוגיא דרמי אהדדי ומשני ולא שני לך. והרב המגיד תירץ דהרמב"ם ס"ל דמזונת ביותר מבני שש הוא מדין צדקה באמיד. וא"כ כיון דכתב דנותנין צדקה מנכסיו בנשתטה אין צריך לפרושי בבניו ובנותיו דכ"ש הוא מצדקה. ואכתי לא מתיישב דכיון דנקט מר עוקבא בניו ובנותיו אע"ג דהוא כ"ש גם הרמב"ם ה"ל לכתוב כדרכו בכל מקום. ואם הוא מפרש דמר עוקבא באמת קאי על פחות מבני שש. א"כ מאי מקשה הש"ס אהדדי. ולכאורה יש לומר דקושי' הש"ס הוא מדבר אחר אדבר אחר אבל לרש"י ז"ל לא פירש כן דהקושיא מבניו ובנותיו כמ"ש ד"ה ולא שני לך וכו'. וכן נראה להדיא מדברי התוס' ד"ה ולא שני וכו'. דנדחקו בהא דפריך בניו ובנותיו אהדדי דמיירי בחד ענין ולא ניחא להו לפרש דהקושי' הוא מדבר אחר על דבר אחר. ונראה דטעמייהו דמשם דבר אחר ה"מ לשנוי חדא בתכשיטין וחדא בצדקה. ואף דלפי' רש"י המ"ל דהקושיא הוא לרב חסדא דמפרש בשניהם דבר אחר תכשיט כדמשמע מגירסתו הכא ובדף ק"ז וכן התוס' ה"מ לפרש דהקושיא הוא לרב חסדא דמפרש בהלך למדינת הים ולא לדבר אחר היינו תכשיט וכ"ש צדקה דלא מ"מ משמע להו דהקושיא הוא על מר עוקבא גופיה. ונראה דהרמב"ם מפרש דהקושיא הוא ממ"נ או מבניו ובנותיו או מדבר אחר דאם נפרש אבל לא בניו ובנותיו היינו ביתר מבני שש. א"כ ע"כ באמיד ומדין צדקה. א"כ כיון דנקט כבר דאין מפרנסין בניו ובנותיו מדין צדקה כ"ש שאר צדקה דודאי דבבניו יותר מצוה משאר צדקה כמ"ש הה"מ ולמה ליה למתני ולא דבר אחר. וא"ל דה"א דשאר צדקה עדיפא טפי דבבניו יש לומר שהתפיסם צררי כמ"ש התוס' לקמן דף ק"ז. זה אינו דכיון דלא ידע השתא לחלק בין יצא לדעת לנשתטה ע"כ דלא אסיק אדעתיה טעמא דצררי דאל"ה מאי מקשה דפשיטא דבנשתטה לא שייך חשש צררי. אלא על כרחך דבר אחר היינו תכשיט. א"כ קשה דבר אחר אדבר אחר ואם נימא דדבר אחר היינו צדקה א"כ ע"כ צריך לומר דבניו ובנותיו היינו בפחותים מבני שש ואפילו באינו אמיד ומדין חייב. א"כ קשה בניו ובנותיו אהדדי. אבל לפי מאי דמשני ולא שני לך וכו' שפיר איכא לאוקמי להא דמר עוקבא ולא לדבר אחר היינו תכשיט כדקאמר רב חסדא וכדפסק הרמב"ם באמת דבחרש ושוטה נותנין לה תכשיט. א"כ שפיר יש לפרש כמ"ש הרמב"ם דמר עוקבא מיירי ביותר מבני שש. והא דקאמר ולא דבר אחר היינו תכשיט ואפילו אי ולא דבר אחר היינו צדקה אפ"ה לק"מ דלפי מאי דמסיק ולא שני לך וכו' יש לומר כנ"ל דה"א דשאר צדקה עדיפא דבבניו יש לחוש לצררי וברייתא דנשתטה בבני שש או פחות. ועיין מ"ש לקמן דף ק"ז. ודוק:
תוס' ד"ה מי שהלך וכו'. אבל קשה לרשב"א וכו'. יש לומר דעיקר רבותא דרב הונא שהב"ד נזקקין לנכסיו שלא בפניו ולענין זה ס"ד דלפי כבודו ניחא ליה טפי כדאמרינן לעיל דף מ"ג אלמנתו לא ניחא ליה דתתזיל ואפ"ה מקשה דכיון דהוא מחויב בקבורתה לפי כבודה למה לא ניחות לנכסיה אפילו לא ניחא ליה ומשני דבאמת לאו מטעם דניחא ליה אלא משום דמחויב בדבר כר' יהודה. ונראה להבין יותר דע"כ צריך לומר כן דאי לא הוי אשמעינן אלא דהלכה כר' יהודה קשה דה"ל למימר הלכה כר"י כדמקשה לעיל לרב הונא בדף י"ט (ולפמ"ש לעיל דכבודו וכבודה היינו תרוויהו יש ליישב קצת) אלא דטובא קמ"ל דהא קי"ל לקמן דף פ"ח דנפרעת שלא בפניו צריכה שבועה דהיינו שלא התפיס לה צררי וכן אמרינן לקמן בר"פ שני דייני בהלך למדינת הים ואשתו תובעת מזונת וכו'. תשבע בסוף כשתבא לגבות כתובתה. א"כ יש לומר לדעת הראב"ד וסייעתו באה"ע סימן פ"ט דהיכא דלא נשבעה האלמנה על כתובתה ומתה אין יורשי הבעל חייבים בקבורתה תחת כתובתה כיון שלא נשבעה וקי"ל ביתומים מן היתומים ומת לוה בחיי מלוה אין אדם מוריש שבועה לבניו א"כ יש לומר דה"נ ה"א כיון דקבורתה תחת כתובתה והיא לא נשבעת על כתובתה כדין אם היתה נפרעת שלא בפניו. א"כ אין יורש כתובתה ואינו מחויב גם כן לקוברה ושפיר קמ"ל כשיטת הרמב"ם שהביאנו לקמן דף פ"א דאלמנה שלא נשבעת על כתובתה אפ"ה יורשים חייבים בקבורתה עמ"ש שם. ואפילו לדעת הראב"ד יש לומר דשבועה שלא בפניו לא אלימא כמו שבועת היתומים כדאמרינן בסוף שבועות דהבו דלא לוסיף עלה ולא אמרינן ביה אין אדם מוריש שבועה לבניו. ולפמ"ש לעיל דהא דקאמר קבורתה תחת כתובתה אע"ג דקבורה דאורייתא דכתיב לה יטמא. מ"מ לפי כבודה וכבודו הוא מדרבנן תחת כתובתה. א"ש טפי דהיינו דקמ"ל רב הונא דנזקקין שלא בפניו לקבורה לפי כבודה וכבודו אף שזה הוא תחת כתובתה שלא נשבעה אפ"ה נזקקין שלא בפניו. ודוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |