הפלאה/כתובות/מד/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
דאמר קרא ומתה וכו'. כבר כתבנו לעיל דף י"א דמהכא משמע דגירות קטן הוא מן התורה משום דזכות הוא לו ואע"ג דקייש לומר המזכה לעובר לא קנה. מ"מ גירות שאני דהוי קדושת הגוף וחל אפילו על דבר שלא בא לעולם כמ"ש שם ולקמן דף נ"ט ע"ב. ולפ"ז נראה דא"ש הא דמקשה ואימא לרבות הורתה ולידתה שלא בקדושה. ולא קאמר ואימא לרבות אפילו הורתה ולידתה שלא בקדושה דלפמ"ש דהא דמהני גירות בעובר נפקא מהאי קרא. א"כ אי נימא דקרא אתי להורתה ולידתה שלא בקדושה. ממילא יש לומר דלא מהני גירות בעובר כלל מדאורייתא. ובזה מתורץ קושית התוס' בד"ה ואימא לרבות הורתה ולידתה שלא בקדושה וכו' תימא אדרבא אית לן לאוקמא בדדמי. ולפי מ"ש שפיר פריך דדילמא קרא מיירי בהורתה ולידתה שלא בקדושה ומנ"ל דמהני גירות בעובר. וע"ז משני א"כ בישראל מאי אהני ליה דאין לומר דבישראל ממעט הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה דכיון דליכא למעוטי אלא מטעם דלא הוי גירות בעובר אם כן לא שייך למעט סקילה מבישראל דהא לא תפסי בה קידושין ואינה ארוסה כלל. וק"ל:
תוס' ד"ה ואימא לרבות וכו'. ואומר ר"י כיון דהורתה וכו'. לכאורה משמע מדבריהם דבן גר וגיורת שהורתה ולידתה בקדושה פסול לדון לבן גר וגיורת כמותו. דאל"ה דילמא בישראל אתי לרבות דבעינן אמו מישראל ממש. מיהו יש לומר דכיון דאי אפשר לומר למעט הורתה שלא בקדושה כמו הכא ממילא מוקמינן באביו מישראל ממש דמתיחס אחריו ודומיא דכהונה כדאיתא בקידושין דף ע"ח וכמ"ש התוספתא ביבמות דף ק"ב ע"ש אבל בשאר דינים יש לומר דבן גרים יכול לדון לבן גרים כמותו אפילו אינו אמו מישראל ממש אבל מלשון התוספות שכתבו וקרינן בהו עליך משמע דבעינן אמו מישראל ממש. וכן משמע מדברי התוס' להדיא ביבמות שם. ומלשון הפוסקים בי"ד סימן רס"ט ובח"מ סימן ז' לא משמע כן. וצ"ע:
שם בגמרא אמר ריב"ח המוציא שם רע על היתומה וכו'. לכאורה היה נראה לי דהטעם בזה דאע"ג דליכא יתורא דאיצטריך לגופיה דקנסא לאביה דליכא למילף מקנס דאונס ומפתה דהתם היא ברשות אביה וזכותה לאביה. משא"כ הכא במוציא שם רע שכבר ניסת ויצאה מרשות אביה לכל מילי. מ"מ יש לומר דאדרבא היא הנותנת כיון דע"כ הא דהקנס לאביה לאו משום זכות שיש לו בבתו דכבר ניסת. אלא ע"כ מעיקרא דאבהו הוא ולאו מינה דידה קזכי דכי היכי דאמרה תורה אם אמת היה סוקלין אותה על פתח בית אביה כדי לביישו ולומר ראו גידולים שגדלתי ה"נ אם שקר היה מחויב ליתן לו קנס וממילא דביתומה לא מצינו בקרא חיוב קנס כלל. וע"ז מקשה מאם מאן ימאן דכתיב במפותה דגם כן א"ל דאבוה מינה דידה קא זכי דהא מפותה מחלה וע"כ דמעיקרא דאבהו הוא כדאמרינן לעיל דף ל"ט ע"ב דידה היא דאבהו הוי ואפ"ה קאמרינן לרבות יתומה לקנס (והיינו כשאומרת בפירוש שאינה מוחלת כמ"ש התוספות בסנהדרין דף ע"ב. א"נ בקטנה לרבנן דר"מ. א"נ כמ"ש לעיל דף מ' ע"א דאם נתרצה לו אדעתא שישאנה ואח"כ חזר בו לא שייך מחילה). וממילא דמתורץ בזה קושיות התוס' ד"ה המוציא וכו'. ממתניתין דר"פ אלו נערות דגיורת פחותה מבת ג' יש לה קנס. (וה"ה דה"מ להקשות ממתניתין דלעיל דף מ' יתומה שנתארסה ונתגרשה האונס חייב. ואפשר משום דה"מ למדחי דמיירי בבושת ופגם). ולפמ"ש א"ש דמאונס לא קשה מידי דיש לומר דמינה דידה קא זכי. ובר"פ אלו נערות מיירי באונס. ובזה נ"ל דיש לתרץ ג"כ קושיא התוספות ממתניתין דידן משום דבאמת כתבנו לקמן דף מ"ו בשיטת הרמב"ם דקרא דמש"ר מיירי כשבעל ולא מצא בתולים כמשמעו וסיפא דקרא ואלה בתולי בתי מפרש כשירי בתולים דהיינו שהוזמו העדים. אם כן כיון דקי"ל דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה הוי ליה מקח טעות לענין כתובה. אלא דצריכה גט משום דאין אדם עושה בעילתו בעילת זנות וקידשה בביאה מ"מ היא עדיין ברשות אביו דביאה אירוסין עושה. ושפיר יש לומר אף במוציא שם רע דאביה מינה דידה קא זכי. א"כ יש לומר דריב"ח ס"ל כרבנן דראב"י וקרא מיירי בלא בעל דלא שייך כל זה. וכיון שהשיאה אינו ברשותו כבר. וממילא דאין להקשות ממתניחין דיש לומר דאיתא כראב"י דמוקי בבעל ושפיר יש לומר דיתומה יש לה קנס. ואין להקשות דאם הוא מטעם זכות בתה למה לי קרא דהוי דאבהו ניליף מקרא דאונס זה אינו דהא עכ"פ ארוסה היא ובקנס דאונס אם נתארסה ונתגרשה קנסא לעצמה. ודוק היטב. ועיין מ"ש לקמן דף מ"ו בזה:
תוס' ד"ה הא כל מקום וכו'. וא"ת הואיל ומסתבר וכו'. כוונתם להא דאמרינן בסנהדרין דף מ"ו ע"ב אמר רב זו דברי ר' מאיר ע"ש. ולולי דבריהם נראה לע"ד דהא דממעט ר' מאיר לעיל דף ל"ט ע"ב קטנה מקנס מקרא דלו תהיה לאשה במהוה עצמה הכתוב מדבר. קשה נהי דהא דאונס שותה בעציצו דנפקא מקרא דלו תהיה לאשה היינו דוקא בנערה דמהו' עצמה. אבל אכתי מנ"ל לר"מ דקטנה אין לה קנס כלל וצריך לומר משום דס"ל דמסתמא כולי פרשתא בחד ענינא מיירי כסברת רב אדא בר אהבה הכא דכיון דכתיב סקילה בהך פרשתא ממילא כולה קרא דמוציא שם רע בנערה קמיירי. וה"ה גבי קנס. ובזה מדוקדק לשון הש"ס דקאמרי התם לר"מ אמר קרא ולו תהיה לאשה במהוה עצמה הכתוב מדבר. ר"ל דכולה פרשתא בחדא ענינא במהוה עצמה מדבר. אם כן כיון שמצינו לר"מ דפוטר קטנה מקנס מהאי טעמא דכולה פרשתא בחדא ענינא ה"ה בקטנה מאורסה דפוטר מהאי טעמא דכולה פרשתא בבת עונשין כמו שהקשו התוס' לעיל דף מ' ע"ב בד"ה הא לאו הכי וכו' תימא לר"י וכו'. דאין לומר דמרבה מה' דנערה דמוציא שם רע אפילו היכא דכולה פרשתא בגדולה. דא"כ גבי קנס נמי נימא הכי. ודוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |