הפלאה/כתובות/מה/א

הפלאה כתובות מה א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

תוס' ד"ה אמר רבא וכו'. נראה דמתחלה מקשה וכו.' פירש דבריהם דאי אפשר לפרש דמקשה דנילף ממוציא שם רע דכתיב ביה הנערה שהיתה כבר כדאמרינן לקמן. דאם כן מאי משני שאני מוציא שם רע דחדוש הוא משום דאשכחן ביה באשתני דינא דלא אשתנא קטלא. דאכתי קשה היא גופא ניליף מיניה. בשלמא לפירוש ר"ש שכתבו התוס' בסמוך שפיר יש לפרש קושית המקשה דנילף מיניה. ומשני כיון דמצינו דחידשה תורה במוציא שם רע בזינתה אחר החופה שתהיה בסקילה משא"כ בשאר נערה מאורסה דמיעטה תורה בפירוש נכנסה לחופה ולא נבעלה א"כ חידוש הוא ולא ילפינן מיניה כלל. אבל לפירש"י הוצרך לפרש דהמקשה הוי סבר דבמוציא שם רע דמחייב בברייתא הוא מצד הסברא. וא"כ ה"נ נימא בכל נערה מאורסה מצד הסברא. ומשני דלאו מצד הסברא הוא במוציא שם רע אלא דילפינן אשתני גופא מאשתני דינא. וע"ז פריך רב הונא דע"כ במוציא שם רע מצד הסברא דאי ס"ד דחדוש הוא דילמא כי חדית רחמנא וכו'. ולפ"ז הא דמקשה אח"כ בסוף הסוגיא הא בוגרת היא ומשני מהנערה ע"כ צריך לומר דחזר בו ממאי דהוי סבר מעיקרא בכל הסוגיא דהוא מצד הסברא במוציא שם רע וס"ל להש"ס בפשטות דהסברא הוא לומר דאשתני קטלא וזה דוחק גדול. גם דוחק לומר דהקושיא והא בוגרת היא הוא לר' שמעון דס"ל דאזיל אף בתר ידיעה ומשמע ליה דר"ש לא פליג בהא. ותו קשה דמאי משני רבא דלאו מצד הסברא אלא משום דילפינן מאשתני דינא. אכתי קשה דנילף בכל נערה מאורסה ממוציא שם רע כמו שהוא באמת לפי המסקנא דילפינן בכל נערה מאורסה ממוציא שם רע דכתיב ביה הנערה שהיתה כבר. אמנם לולי דבריהם נראה לפרש ברווחא לשיטת רש"י דהא כתבו התוס' לעיל דף ל"ח ע"ב ד"ה לאבי הנערה וכו'. דהא דדרשינן הכא הנערה שהיתה כבר ולא דרשינן להיפך למעט בוגרת כדדרשינן התם משום דהכא הסברא בלא זה דאשתני גופא אשתני קטלא. וע"כ דקרא אתי לאשמעינן דלא אשתני. א"כ יש לומר דהסוגיא בתחלה נמי אקרא דהנערה סמיך. ומקשה דנילף מיני' כפי הסוגיא פשוטה בכל הש"ס דכל היכי דכתב רחמנא נגד הסברא ילפינן מיני' בעלמא. והכריח זה דליכא למימר דהסברא הוא דלא אשתני. וכיון דכתב התורה הנערה כמו הסברא הפשוטה על כרחך הוא למעט במקום אחר כסוגיא דעלמא בכל הש"ס. דע"כ זה אינו דודאי יותר יש לומר דקרא לגופא מדנימא דאתי למעט במקום אחר כמ"ש התוס' כל זה בריש יבמות דף ג' ע"ב ד"ה טעמא וכו'. וכיון דמהנערה איכא למידרש לגופיה למעט בוגרת. מהיכי תיתי נימא הנערה שהיתה כבר למעט במקום אחר אלא על כרחך מוכרח דהסברא פשוטה דאשתני כמ"ש התוס' לעיל. ושפיר מקשה דנילף מיניה. וע"ז השיב רבא דיש לומר לעולם דהסברא הוא דלא אשתני והא דדרשינן מהנערה שהיתה כבר למעט במקום אחר ולא דרשינן איפכא לגופיה דאזלינן בתר השתא היינו משום דאי אפשר לומר כן דהא בנכנסה לחופה ולא נבעלה אשתני דינא ואפ"ה לא אשתני קטלא. וע"כ דקרא אתי למעט במקום אחר דלא ניליף ממוציא שם רע דחדוש הוא. והשיב לו רב הונא דע"כ כדעת המקשן דאל"ה ה"ל למידרש הנערה לגופיה דאשתני גופא וכו'. ואי משום נכנסה לחופה ולא נבעלה. אדרבא נימא דהא גופא קמ"ל קרא לחלק בין אשתני דינא לאשתני גופא. אלא ע"כ דהסברא הוא דאשתני וקמ"ל קרא לגופיה דלא אשתני. א"כ נילף מיניה כדאמרינן באמת במסקנא. ולפי' זה נלענ"ד מרווח יותר הסוגיא ממ"ש התוס' לפי' רבינו שמואל דלא א"ש לדידיה הא דמקשה רב הונא ודילמא כי חדית רחמנא וכו'. דמה בכך כיון דעכ"פ מצינו בהדיא חידוש במוציא שם רע משא"כ במקום אחר ליכא למילף מיניה. ודוק:

בא"ד והא דנקיט נכנסה לחופה ולא נבעלה לאו דוקא וכו'. למאן דמוקי מוציא שם רע וכו'. ולפ"ז יש לתמוה באמת על פירש"י דמפרש בד"ה הוציא עליה וכו'. ולא מצא לה בתולים וכו'. משמע דמוקי לה בבעל ולמה נקיט ולא נבעלה. גם לישנא בעלמא שמחקו התוס' לפי' זה. ובלשון רש"י גרים ליה. ולע"ד נראה ליישב שיטת רש"י מכל קושיות התוספות ודוקא למ"ד בבעל. והוא דיש להקשות לפי שיטת רש"י דהחידוש הוא בזינתה קודם החופה הניחא למ"ד ביבמות דף נ"ז ע"ב דיש חופה לפסולות שפיר אשתני דינא. אבל למ"ד אין חופה לפסולות א"כ כיון דבאו עדים שזינתה באירוסין ונאסרה עליו לא קנתה החופה כלל ולא אשתני דינא. וכ"ש לדעת הרמב"ם ז"ל דחופת נדה אינו קונה. וכתבו המפרשים דס"ל דאף למ"ד יש חופה לפסולות אינו אלא לענין תרומה אבל לשאר מילי בעינן יחוד הראויה לביאה. א"כ קשה אליבא דכ"ע. ונראה דבאמת כתבו התוס' בסמוך ד"ה דילמא דלא חשיב אשתני גופא למאן דלא מחייב במוציא שם רע רק בבעל משום דכבר היתה בעולה מן הנואף. א"כ יש לומר נהי דלא חשיב הבעילה אשתני גופא משום שכבר היתה בעולה. אבל עכ"פ כיון שבא עליה הבעל ה"ל כבר נשואה אפילו בפסולות וכיון דמצינו בעלמא במקום דשייך חופה דהיינו בכשרות וזינתה בחנק מטעם נשואה א"כ ה"נ למ"ד בבעל נהי דמצד הביאה ליכא שינויא. מ"מ הוי שינויא מצד הנשואין כמו בנכנסה לחופה בעלמא והיינו דפירש רש"י למ"ד בבעל דוקא וא"ש נמי לישנא דבעלמא וממילא דא"ש נמי דרישא דברייתא דשילא היינו אפילו בלא הוצאת שם רע. והא דלא אשתני דינא היינו משום דלא קנתה החופה דמיירי בלא בעל. וא"ש נמי האי דלא אמר לעדים בואו והעדוני שהקשו התוספות ישנים דיש לומר דמיירי בלא בעל. ודוק היטב:

בא"ד ורבינו שמואל מפרש וכו'. קשה לי כיון דקאמר חידוש הוא משום דפשטיה דקרא הכי משמע שזינתה אחר החופה. אם כן לר"י דס"ל בסנהדרין דאינו נהרג עד שיתרו בו באותה מיתה וס"ל במכות דף ט"ז דהתראת ספק לא שמיה התראה. אם כן סקילה אחר החופה לא משכחת דהא ה"ל התראת ספק שמא לא יוציא הבעל שם רע ודינה בחנק. בשלמא לפירש"י דהחידוש הוא במוציא שם רע קודם החופה. שפיר יכולין להתרות על סקילה דהרי היו יכולין להעיד עליה מיד קודם שיכניסנה לחופה. אבל לפי' ר"ש קשה וכה"ג אמרינן בסנהדרין דף פ' דלר' יהודה מקושש הוראת שעה היתה משום דלא ידעו באיזה מיתה. וכתבו התוס' שם דלא ידעו אם סקילה או חנק. וצריך לומר כיון דמוציא שם רע חידוש הוא הא נמי חידוש הוא. ודוק:

בא"ד אבל קשה לר"י וכו'. בספר פני יהושע תירץ קושית ר"י דהא דקאמר פרט למסר היינו שהיתה מאורסת לאיש אחר ומסרה האב ואח"כ גירשה ונתארסה לזה ובכה"ג מיעטה התורה דלא חידשה אלא באותו בעל עצמו שהוציא שם רע. ונדחק לפרש לשיטתו הא דמקשה לקמן הש"ס דף מ"ט ואימא היכא דהדרא וכו'. כפי' התוס' שם. ולע"ד נראה יותר דאצ"ל שמסרה לאחר וגירשה אלא שמסרה לזה הבעל בעצמו ואח"כ חזרה לבית אביה וזינתה בבית חמיה בשעת מסירה ראשונה דינה בחנק. דכיון דלא זינתה בבית אביה אין לך בו אלא חידושו כשלא חזרה. והשתא פריך שפיר לקמן ואימא היכא דהדרא תהדר למילתא קמייתא ר"ל היכא שזינתה בבית אביה לאחר שחזרה תהיה בסקילה ומשני כבר פסקא וכו'. והא דמבעיא לקמן בהוציא שם רע על נשואין הראשונים התם בלא מסר מיירי ועל ידי גירושין ומילתא אחריתא הוא. ויותר נראה עיקר לע"ד בשיטת הר"ש דס"ל דבזינתה אחר החופה אינה נסקלת על פתח בית אביה הוא משום דמיעוטא דבית אביה דכתיב גביה קרא דפתח בית אביה ' מהלכות איסורי ביאה כרבינו שמואל והוסיף עוד דאפילו זינתה אחר החופה נסקלת על פתח בית אביה. ולדבריו צריך לומר כתירוץ ראשון שכתבנו ודוק:

רש"י ד"ה הוציא עליה שם רע שכנסה משבגרה וכו'. נראה דרש"י אזיל לשיטתיה לעיל דף ל"ו דבוגרת יש לה טענת דמים אם כן ממילא אין צריך לדחוקי דבשעת חופה ובעילה היתה נערה ונתבגרה ואח"כ הוציא עליה שם רע דמסתמא הוא משכים לבית דין כדאיתא במתניתין קמייתא. לכך פי' שכשכנסה כבר בגרה. אבל לפי' ר"ח לעיל דף ל"ו דבוגרת אין לה טענת דמים אי אפשר לפרש שכנסה משבגרה דהא משמע קרא בטענת דמים שהוא טענה מבוררת כדכתיב ופרשו השמלה ובוגרת אין לה טענת דמים. וע"כ הא דקאמר הנערה שהיתה כבר היינו שנתבגרה לאחר בעילה וכן משמעות הכתוב ואם אמת היה הדבר לא נמצאו בתולים לנערה והוציאו את הנערה. משמע דכשלא נמצאו בתולים היתה נערה ובשעת מיתה קאמר הנערה שהיתה כבר. ואפשר עוד לומר דס"ל לרש"י ז"ל דהא דאין נסקלת על פתח בית אביה היינו משום דהא דסוקלין אותה על פתח בית אביה היינו משום סימן שזינתה בבית הזה כשהיתה בבית אביו וכדפירש"י ז"ל ד"ה ראו גידולים וכו'. א"כ כשהיא נתבגרה בבית אביה אין פתח בית אביה ראיה שזינתה קודם בגרות כשהיתה ברשות אביה דיכול להיות שזינתה בבית הזה אחר שיצאה מרשות אביה ואין בזה ביזיון לאביה לומר ראו גידולים לכך פירש"י שמשבגרה כנסה. ועיין מ"ש לקמן בזה. וק" ל:

תוס' ד"ה דילמא כי חדית רחמנא וכו'. ובבעילה דנואף וכו'. הנה לכאורה משמע דעיקר שינוי הגוף הוא בגמר ביאה דהא התוס' ילפי מהא דקאמר באלו נערות גבי קנס דבעולה אשתני גופא וקי"ל בבאו עליה עשרה אנשים ועדיין היא בתולה כולן משלמין קנס כדאיתא בקידושין דף י'. אם כן למ"ד בבעל ולא מצא בתולים ממש ע"כ שהבועל גמר ביאתו קשה דלמה לא נימא דכיון שנשברו בתולים לאחר העבירה דהיינו בתחלת ביאה קודם ששיבר בתולים שהיא חייבת על זה סקילה ה"ל סוף ביאה שינוי הגוף אחר העבירה ואפ"ה לא אשתני קטלא. הניחא למ"ד בקידושין שם בבאו עליה עשרה אנשים כולן בסקילה. א"כ על גמר ביאה עצמה חייבת סקילה וליכא שינוי הגוף אחר העבירה. אבל למ"ד שם דהראשון בסקילה וכולן בחנק וע"כ החיוב סקילה הוא על תחלת ביאה וה"ל אשתני גופא וא"כ מאי מקשה רב הונא דילמא ברייתא ס"ל כמ"ד הראשון בסקילה וכולן בחנק וע"כ מוציא שם רע חידוש הוא (וכן יש להקשות למסקנא דקי"ל דלענין מאה סלע אזלינן בתר השתא הא בכל מוציא שם רע ה"ל שינוי דנעשה בעולה בגמר ביאה וכמו שיבואר לקמן בשיטת הרמב"ם עיין שם). ונלענ"ד דלק"מ דמ"ש התוס' דבעילה הוי שינוי הגוף היינו דוקא שינוי הגורם שינוי מיתה במקום אחר אבל ודאי לא מהני אם ימצא בגופה איזה שינוי שאינו גורם שינוי מיתה א"כ למ"ד הראשון בסקילה וכולן בחנק דמשעת העראה ואידך הכל בחנק אין גמר ביאה שינוי הגוף הגורם שינוי מיתה כלל. וא"כ א"ש ממ"נ דלמ"ד דכולן בסקילה דע"כ ה"ל הגמר ביאה שינוי הגורם שינוי מיתה באמת חייבת על גמר ביאה דליכא תו שינוי אחר העבירה. ולמ"ד דכולן בחנק דאינה חייבת רק על תחלת ביאה פשיטא דלק"מ דאין בגמר ביאה שינוי מיתה כלל. ונראה דלמ"ד כולן בחנק ניחא טפי כנ"ל דלמ"ד כולן בסקילה צריך לומר הא דלא חיישינן שמא באמת הבועל לא גמר ביאתו ואף שחייבת על העראה. מ"מ כיון דהבעל ודאי גמר ביאתו שהרי טוען שלא מצא בתולים א"כ כבר ה"ל אחר העבירה שינוי הגוף הגורם שינוי מיתה. וצריך לומר דכיון דהבעל טוען טענה מבוררת בטענת דמים ועדים מעידים על הנואף שבא עליה אמרינן מסתמא שהבועל הוא שובר בתולים וחייב על גמר ביאה. ועיין מ"ש לקמן בזה לתרץ היטב דברי הרמב"ם ז"ל. ודוק:

גם צ"ל למ"ד כולן בסקילה דעל כרחך אשה חייבת על גמר ביאה לחוד כנ"ל. ומדברי רמ"א משמע בי"ד סימן קפ"ה דאשה אינה צריכה כפרה על הפרישה. וצריך לחלק בין גמר ביאה ובין פרישה. ויבואר לקמן בס"ד:

בגמרא או היא או זוממיה וכו'. לכאורה קשה מאי קמ"ל כיון דהיא בסקילה פשיטא דזוממיה ג"כ בסקילה דבעינן כאשר זמם ואף דזוממיה העידו כשכבר בגרה אפ"ה ליכא למימר דה"א דכיון דעקימת שפתים גרמו להם דהוי בבגרות דינם בחנק כדאמרינן לקמן גבי מאה סלע. זה אינו דמה בכך כיון דבעדים זוממים כתיב כאשר זמם והם זממו להורגה בסקילה פשיטא דגם הם נידונים בסקילה ונראה דקמ"ל משום דאיכא לספוקי במאי דקאמרינן דמוציא שם רע חידוש הוא ולא ילפינן מיניה אם נימא דגם לגבי בועל עצמו לא ילפינן מיניה דלא חידשה התורה במוציא שם רע אלא בה. אבל הבועל יש לומר דדינו כמו בשאר נערה מאורסה. ונראה דמוכח מדין זוממין דכיון דקי"ל גבי בת כהן ובועלה דהזוממין נדונים במיתה שלו דכתיב לאחיו ולא לאחותו. וא"כ מדחזינן הכא דזוממין נידונים בסקילה ע"כ דגם הבועל נידון בסקילה. ולפ"ז קשה לרבא דס"ל דאין ללמוד ממוציא שם רע דחידוש הוא. א"כ גם מיתת הנואף לא נילף מינה ולמה זוממין בסקילה. וא"ל דלגבי בועל לא שייך לומר אשתני גופא כיון דגופא דידיה לא אשתני כלל. זה אינו דהא עכ"פ אשתני דינא דאי בא עליה השתא הוא בחנק ורבא הא ס"ל דאין לחלק בין אשתני גופא לאשתני דינא ודוחק לומר דלגבי דידיה לא הוי אפילו אשתני דינא משום דאם יבא על נערה מאורסה דעלמא דינו בסקילה גם דוחק לומר דבאמת הבועל בחנק והא דהזוממין בסקילה מיירי כשאין הבועל בפנינו כמ"ש הרמב"ם דכשאין הבועל נדון לפנינו במיתה דידה דיינינן להו דהא ברייתא סתמא קתני היא וזוממין. ונראה דיש לומר דס"ל לברייתא זו כמ"ד בקידושין דף י' דומתו גם שניהם היינו דבעינן שניהם שווין במיתה אחד וע"ש בתוס' ד"ה עד שיהיו וכו'. אם כן אם נימא דהבועל אינו נידון בסקילה ממילא יפטור לגמרי ולכך דין הזוממין בסקילה כמ"ש הרבמ"ם דכל מקום שאין הבועל נידון הזוממים נדונים במיתה דידה. וכ"ש דא"ש לפמ"ש לעיל בתוס' ד"ה כי חדית דהא דלא הוי שינוי הגוף משום הגמר ביאה משום דס"ל כמ"ד בקידושין דף י' דכולן בחנק. ואין בגמר ביאה שינוי הגורם שינוי מיתה כלל כמ"ש לעיל באריכות. אם כן הא אמרינן בקידושין שם דמ"ד כולן בחנק ע"כ ס"ל דבעינן שניהם שוין כנ"ל. ודוק:

ונראה להביא ראיה לדברינו דלגבי בועל הוי ג"כ אשתני דינא דהנה לפמ"ש לעיל דהא דלא חשיב גמר הבעילה שינוי הגוף היינו משום דס"ל כמ"ד כולן בחנק. א"כ קשה על רבא כיון דכוונתו לתרץ תנא דשילא דלא יליף ממוציא שם רע. הא תנא דשילא ע"כ ס"ל כמ"ד כולן בסקילה כיון דאמר סרחה ולבסוף בגרה תידון בחנק קשה תפטור לגמרי אי נימא דבעינן שניהם שווין במיתה אחת ולגבי הבועל דלא חשיב לגביה אשתני גופא ולא אשתני דינא א"כ דינו בסקילה וכיון דבעינן שניהם שוין תפטור לגמרי וע"כ צ"ל דלא בעינן שניהם שוין א"כ ס"ל ע"כ כמ"ד כולן בסקילה דהא בהא תליא כדאיתא בקידושין שם ולפמ"ש דלמ"ד כולן בסקילה ה"ל שינוי הגוף הגורם שינוי מיתה בגמר בעילה א"כ מוכח במוציא שם רע אפילו שינוי הגוף. אלא ע"כ צ"ל דלגבי הבועל הוי אשתני דינא. ושפיר קאמר דסרחה ולבסוף בגרה תידון בחנק משום דגם הבועל נידון בחנק ודוק:

ובלמוד הישיבה אמרתי דיש לומר בזה דלהכי אסיק הכא לפרש הברייתא היא וזוממיה ס"ד אלא או היא או זוממיה כי היכא דלא נימא דמוציא שם רע חידוש הוא מחמת שמצינו בה דאשתני גופא ע"י גמר בעילה דנואף משום דקשה ממ"נ מדקתני וזוממי" בסקילה אי נימה דגם הנואף בסקילה הרי דילפינן ע"כ במיתה דנואף ממיתה דידה ולא אמרינן חידוש הוא ואם הנואף פטור לגמרי ולכך העדים נדונים במיתה דידה כנ"ל א"כ ע"כ ס"ל דבעי שניהם שוין וממילא דע"כ ס"ל נמי דכולן בחנק. וא"כ לא הוי בגמר בעילה שינוי הגוף. ודוק:

תוספות ד"ה תנאי היא וכו'. ויש לומר דלא מפליג וכו'. כבר כתבנו דלדבריהם צ"ל דרישא דברייתא דשילא באו לה עדים בבית חמיה צ"ל דמיירי במוציא שם רע והוא דחוק. ותו דלמה לא נילף ממוציא שם רע ולפמ"ש דיש לומר דטעמא דרישא משום דאין חופה לפסולות ולא אשתני דינא כלל אתי שפיר הכא לר' שמעון טפי כדס"ל לר"ש גופא ביבמות דף נ"ח אע"ג דדחי ליה התם דחויא בעלמא הוא:

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---