מהר"ם שיף/כתובות/מד/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמ' לרבות יתומה לקנס. ואף דמפתה מדעתה עבדה ומחלה לקנס כדלעיל לאביה פשיטא מדקא יהיב מפתה דאי ס"ד לעצמה וכו' מ"מ נ"מ לאונס דגמרי מהדדי או מפתה קטנה דלא מציא למחול כדלעיל ולרבנן דקטנה יש לה קנס ולמאי דמשני בבא עליה ואח"כ נתיתמה ניחא כפשטיה דבשעת החיוב היה של אב וכבמתני' לא הספיקה וכו' הרי הן של עצמה:
גמ' ולא בתולת גרים אא"ב וכו'. אין להקשות מאי דייק דלמא לעולם יתומה פטור מלאבי הנערה וכיון דמלאבי הנערה שמעינן דבת גרים שהורתה שלא בקדושה פטור ע"כ אתיא מיעוטא דבתולת ישראל ולא בת גרים אף שהורתה ולידתה בקדושה וכגבי חלוצה דבכי ה"ג בישראל מיחייב וכה"ג קשה נמי בתוס' סוף ד"ה א"כ בישראל וכו' דלמא אכתי לעולם מומתה מרבינן הכל אף הורתה ולידתה שלא בקדושה ובישראל לקנס [אפילו הורתה ולידתה בקדושה] דמבתולת ישראל לא הוי ממעטינן רק הורתה שלא בקדושה וי"ל כיון דהורתה ולידתה בקדושה ישראלי' מעליותא היא ליכא למעוטי מבישראל כל כמה דמצינו למידרשא לדרשא אחריתא דזה בעצמו טעם לקושית התוספות אימא למעוטי הורתה שלא בקדושה לחליצת גרים וכו' משום דטפי מסתבר לאוקמי בהכי דאין סברא למעוטי הורתה ולידתה בקדושה כיון דישראל מעליא הוא והכא הא מצינו למדרש כדדרשינן השתא באמת [דבישראל ממעט הורתה שלא בקדושה מסקילה] ולאבי הנערה ולא לעצמה [כפירוש רש"י בד"ה מאן ימאן] וק"ל:
ברש"י בד"ה מאן וכו' משמע מריבויא אלא דבין היא ובין אביה וכו'. מבואר לעיל בתוס' סוף אלו נערות בד"ה אין לי אלא אביה ע"ש:
בתד"ה בד"ה ואימא וכו' אלמא ממעטינן מבישראל אפילו הורתה ולידתה בקדושה וכו'. וה"ה דאפילו אמו מישראל נמי ממעט וצריך שיהיה אביו ואמו מישראל וכדמסיימי נמי בתירוצם רק לא נחתו אלא להקשות דכאן לא נתמעט בישראל הורתה ולידתה בקדושה וגבי חליצה ממעטינן מבישראל:
בא"ד דמקרב אחיך ידעי' וכו' הורתה ולידתה בקדושה וכו'. ואפילו בהא לא סגי עד שתהא אמו מישראל רק לא נחתו לזה:
בא"ד בני גרים כיון שהורתן ולידתן בקדושה וכו'. דאין לומר דלמא לגרים שהורתן שלא בקדושה דלא נפקא מבקרב אחיך דלאו ישראל מעליא הוא דלא שייך חליצה לגביה כיון שהורתן שלא בקדושה [והוי כקטן שנולד] ופשוט:
בתד"ה א"כ כו' ואע"ג דלגבי מיתה כתיב מ"מ גמרי' וכו' ואע"ג דתחלת דברי פיהו של רשב"א הוא דנימא אהני שלא ישלם כו' ש"מ אע"ג דבישראל לגבי מיתה כתיב א"כ מי הצריכו לזה י"ל דודאי לסברת המקשה ואימא לרבות הורתה ולידתה שלא בקדושה משום דמסתבר דומתה לגמרי קמרבה לענין מיתה וגלי לן דבישראל לאו דוקא לענין מיתה א"כ למאי דלית לן לאוקמי בישראל אמיתה דהכל בסקילה א"כ נימא דאתיא לממון וכקושית הרשב"א אבל לקושטא דומתה אתיא ללידתה בקדושה אבל הורתה ולידתה שלא בקדושה איתמעט מבישראל א"כ מנ"ל למילף ממון ממיתה דבישראל לא אייתר לממון רק אתיא לגופא למיתה וממון יליף מניה ודלמא לא גמרינן ולהכי איצטריך לפי האמת בתולת ישראל [לזה הוצרכו לראיה]. ועוד י"ל דלמאי דלא אסיק הרשב"א אדעתיה דמלקות ומאה כסף מבתולת ישראל שמעינן א"כ מבואר ודאי דילפינן ממון ממיתה מדפריך אי הכי מילקי נמי נלקי וכו' ומשני למיתה נתרבתה וכו' ועדיין אימא מלקי נלקי ומאה כסף לשלם דומתה איצטריך לרבויי למיתה משום דנתמעט מבישראל דכתיב גבי מיתה אבל ממלקות ותשלומין לא נתמעט מעולם [דומתה לאו מיעוטא הוא לקנס רק דאין הריבוי דומתה אלא למיתה ולקנס לא נתרבתה ואפילו הורתה ולידתה שלא בקדושה לא נתמעט מקנס] אלא ע"כ משום דילפינן מבישראל דכתיב גבי מיתה ולהכי מקשה הרשב"א שפיר אבל עתה דנתמעט מבתולת ישראל א"כ קאמר שפיר למיתה נתרבתה להוציא ממיעוטא דבישראל ולא לקנס להוציא ממיעוט דבתולת ישראל מעתה יש לומר דלא ילפי זה מזה לזה כתבו דהא לקמן בסמוך וכו':
ואילולי דבריהם לא היה נראה זה לקושיא [דלמה לן בתולת ישראל כו'] דכיון דבמיתה הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה לא נתמעט מבישראל דומתה גלי לן פירוש דבישראל א"כ אף שנלמוד קנס ממיתה מ"מ היאך נלמוד מניה יותר מבמיתה גופיה דהיינו למעט קנס אף לידתה בקדושה ובמיתה גופיה איתא בסקילה דהא בישראל לא קאי אקנס רק אמיתה אלא דילפינן קנס ממיתה ולהכי איצטריך בתולת ישראל למעט אף הורתה שלא בקדושה ולידתה בקדושה אף דחייבת סקילה אפ"ה פטור מקנס. אך תוס' נראה להו כיון דבישראל משמע דצריך הורתה ולידתה בקדושה ונתמעט מניה הורתה שלא בקדושה נשאר המיעוט הזה לגבי קנס ומתה למיתה איתרבי אבל משמעות בישראל נשארת:
בתוס' ד"ה המוציא וכו' דבגיורת פחותה מבת ג' וכו'. לענין אונס ומפתה דלא כתיב בהו ישראל ואף הורתה ולידתה שלא בקדושה איתא בקנס:
בא"ד ודריש אשר לא אורסה וכו' ה"נ דריש לאבי הנערה כו'. לא כתבו בקצרה דסובר קנסה לעצמה וא"כ לאביה לאו דוקא לדידיה. ואפשר שלא תימא דלמא שאני התם דכתיב אשר לא אורסה ודריש אשר לא אורסה לאביה וכו' לז"א דה"נ יש לדרוש כן וכו' או משום ריה"ג כתבו דכי היכי דדריש מאשר לא אורסה כו' וע"כ תאמר שנצרך לכך דאם מלאבי הנערה כפשטיה [דלכך פטר ריה"ג התם משום דלאבי הנערה דוקא ואם אורסה אינה לאביה ממילא דלית לה כלל] תקשי דריה"ג אדריה"ג בלא ר"י בר חנינא [דהתם קאמר ריה"ג דאורסה לית לה כלל משום דלא אורסה דוקא לאביה והיכא דלאו לאביה פטור מלאבי הנערה והכא קאמר לרבות יתומה לקנס דברי ריה"ג אע"כ דדוקא לריב"ח דס"ל דכי היכי דדריש כו' וכמ"ש לקמן בסמוך] ודו"ק:
בא"ד והכי גריס ר"ח וכן במכילתא וכו'. הוצרכו לזה דלא ניחא להו לומר משום דדריש ממקרא מסתברא דלא פליג שום תנא וכדדייק רבא בברייתא דאמי משום דלפירש"י דקרא לא אתיא רק לרבות שיכולה לעכב היכא שאינה ברשות האב וכגון בגרה אח"כ או יתומה כמ"ש רש"י דרבויא לא אתיא לכך [דאפשר דקאי אבוגרת] רק נקיט יתומה דבל"ז משמע ליה להך תנא דיתומה יש לה קנס וא"כ דלמא ר"ע היא [לז"א ה"ג ר"ח כו' דברי ריה"ג]:
בא"ד מריה"ג אריה"ג לר"י ב"ח כו'. אבל בלא ריב"ח אין להקשות מריה"ג דמחייב יתומה אף דכתיב לאבי הנערה ודריש לאבי הנערה הא אין לה אב לעצמה דבנערה שנתארסה ונתגרשה פוטר ולא דריש נמי אשר לא אורסה לאביה הא אורסה לעצמה דיש לחלק בין דרש זה לדרש זה אבל לריב"ח דס"ל דה"נ יש לדרוש כן פריך. ויש לראות למה כתבו מריה"ג אריה"ג לריב"ח ולא כפשוטו לריב"ח דאמר לריה"ג פטור הא אמר ריה"ג גבי אונס ופיתוי חייב י"ל דבאמת ה"נ קאמרי וק"ל:
בתד"ה בתולת ישראל וכו' וא"ת כו' מדממעט דוקא בת גרים. הא מתמעט בלא"ה אפילו בת ישראל דכוותיה מלאבי הנערה אע"כ ראינו דמלאבי הנערה אין למעט יתומה א"כ ה"נ לאבי הנערה דכתיב באונס ומפתה לא היינו ממעטין יתומה וא"כ ל"ל ריבויא דאם מאן:
בא"ד ולא היה סברא לומר דלא איצטריך קרא אלא לדיוקא כו'. א"ל אם נניח שהיה סברא לומר דאיצטריך קרא לדיוקא כ"ש דהקושיא מעיקרא ליתא דאיצטריך ימאן לרבות יתומה באונס ומפותה שלא תמעט מלאבי וה"נ במוש"ר אי לאו דהשמיענו קרא לדיוקא הא יתומה יש לה קנס הוי ממעטינן נמי מלאבי הנערה דז"א דתקשה בלאו הכי מ"ש אבל השתא דמרבינן יתומה לית לן למעוטי מלאבי הנערה כו' הא אדרבה מדאיצטריך באונס ומפתה ריבוי שלא נמעט מלאבי הנערה אם כן גבי מוציא שם רע נמי ממעטינן מלאבי הנערה בת גרים ולמה לי בתולת ישראל. וכן מ"ש ולא היה סברא לומר לדיוקא כו' (ח) אף אם היה סברא מ"מ לא היינו יודעין יתומה באונס ומפותה כיון דממועט מלאבי וליכא שום ריבוי. אבל כ"ז ליתא דכיון דכל זה הקושיא והתירוץ ליתא לפ"ה רק למאי דמפרשים רבויא דימאן אתיא ליתומה ואפ"ה מקשה בגמרא מאונס ע"כ משום דילפינן מוש"ר מאונס ומפתה דרבי' קרא התם וגלי לן ע"י רבויא דלא ממועט מלאבי הנערה בשום מקום והשתא הקושיא והתירוץ מבוארין בפשיטות וק"ל:
בתד"ה הא לא"ה וכו' היינו משום דכיון דלא כתיב ה' ביטל וכו'. אפשר שלא נתכוונו לדבר מה בסיום הך מלתא [מה שהוצרוכו לטעם והיינו כו' ביטל כו'] רק כיון שהקושיא הוא היאך אתה אומר נער חסר משמע קטנה כו' לכך פירשו היטב ומ"מ נראה כמיותר דמה צורך בזה ודוחק לומר דבפשטא דשמעתין ה"א דה' הראשונה דהנערה משמע ליה הידוע גדולה אין כו' דהכי מסתברא טפי מה' אחרונה ולפי"ז לא היה מקום לפרש המתקיף כפירושו דהתם נמי כתוב והוציאו את הנער לכן פירשו שהיינו משום ה' אחרונה והיאך מורה בה' אחרונה קטנה לז"א ביטל משמעות וכו' והשתא פריך שפיר אך זה דוחק דלישנא דנערה מלא לא משמע כן. עי"ל דבשמעתין י"ל נערה בה' משמע דוקא גדולה ובלא"ה יל"פ גדולה או קטנה פעם כך ופעם כך סובל הכל כמו מלת בתולה ומקשה אף בלא נערה לא היה כאן מקום לטעות לפרש קטנה כיון דאיירי בבת עונשין ולפי"ז לא היה מקום לפרש כפירוש ר"י לז"א דכוונת ר"ל דנער בלא ה' ביטל משמעות של נערה ואין לפרש כלל גדולה לבדה דחסרון ה' אחרונה מורה על ביטול משמעות התיבה של נערה דמשמע גדולה לבד ומורה שנער חסר לעולם אין פירושו גדולה דוקא ולזה מתקיף הא ע"כ האי נער חסר פירושו גדולה דוקא א"כ ראינו שאין החסרון ה' מורה על ביטול משמעות דנערה וק"ל:
מדיבור זה משמע דוהשתא א"ש דלעיל בד"ה א"כ אינו מדברי ר"י או רק לרווחא דמלתא כתבו וכמ"ש בח"ש. ונראה דוהשתא א"ש דלעיל אזלא לפירושם כפי מה שהבינו כפשטא לעיל ס"פ אלו נערות בד"ה הא לא"ה אפי' קטנה כו' ע"ש וק"ל ולפי שטתם דהתם כתבו הוהשתא א"ש:
בתד"ה הא כל מקום וכו'. לכאורה קשה לר"מ לא לכתוב ולו תהיה לאשה גם הנערה אלא יהיה בכל מקום נער חסר והיינו יודעין דנער גדולה משמע דבמוציא ש"ר כתיב נער ע"כ פירושו גדולה דהא לרבנן אי לאו הבנין אב דנערה מלא שבא ללמוד על הכלל דנער אפילו קטנה במשמע הוה אמינא גדולה אין קטנה לא ודו"ק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |