הפלאה/כתובות/לז/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תוס' ד"ה וחדא במיתה וכו' ואע"ג דסמיך ליה ארבעים יכנו וכו'. משמע מדבריהם דאין קושייתם אלא לרבנן והא דלא מקשו כן לר"מ יש לומר כיון דמצינו דמיתה פוטר ממון מלא יהיה אסון ומלקות אינו פוטר ממון לר' מאיר כדיליף ממוציא שם רע א"כ איך שייך לומר דמלקות שאינו פוטר ממון יפטור את המיתה שפוטר את הממון. אבל לרבנן דס"ל דמלקות פוטר ממון שפיר הוי מצי למימר דמלקות פוטר גם מיתה וק"ל:
תוס' ד"ה ואח"כ נמצא וכו' דלמ"ד חנק קל וכו'. צ"ע לפי הגירסא שלפנינו הכא בברייתא מנין למומתין בסייף שהוא מן הצוואר א"כ אפילו למ"ד חנק קל דיליף שם מנקם ינקם לענין סייף אבל אכתי צריך קרא שיהיה מן הצוואר ואפילו לפי גירסא בסנהדרין שם דיליף בסייף ומן הצוואר עכ"פ משמע דאיצטריך למילף מהאי קרא למן הצוואר וע"כ דלא ילפינן מעיר הנדחת דכתיב ביה לפי חרב כדאיתא בסנהדרין שם. וכן נראה מדברי התוס' בסמוך בד"ה ברור לו וכו' דאם יתחוב סכין בלבו וכו' משמע דלא ילפינן מלפי חרב דעיר הנדחת. ועוד נראה דיש לומר דברייתא דהכא וברייתא דשם לא פליגי והא דנקיט שם נמי דילפינן מהכא שהוא בסייף היינו אפילו למ"ד חנק קל דאי לאו דילפינן שהוא מן הצוואר כמו בעיר הנדחת ליכא למילף שהוא בסייף מק"ו דעבד דהא אמרינן שם בפרק ארבע מיתות דמאי חומרא דסייף מחנק שכן ניתן לעיר הנדחת א"כ אי הוי אמרינן דמיתה דעיר הנדחת היא מן הצוואר כדכתיב לפי חרב ומיתת נקם ינקם היא בתחיבת סכין בלבו ואינו מן הצוואר א"כ שפיר יש לומר דחנק חמיר מזה וממילא דליכא למילף בבן חורין דאינו בחנק דחמיר מעבד. אבל כיון דילפינן מן הצוואר מהאי קרא לכל המומתין בסייף הוא הטעם דלא הזכירה ברייתא דהכא סייף משום דממילא ילפינן דלא גרע מעבד דכתיב ביה נקם ינקם למ"ד חנק קל. וממילא דמתורץ בזה קושיות התוס' ד"ה הוקשו וכו' הוי מצי למימר הניחא וכו'. ונלענ"ד דמוכרח לומר כן דהא איתא בהדיא בספרי דר' יאשיה דריש קרא ולארץ לא יכופר לאם נערפה העגלה וכו' א"כ ע"כ צ"ל דדריש קרא דואתה תבער דם נקי דהוקשו כל שופכי דמים וכו' וקשה הא ר' יאשיה גופיה ס"ל דחנק קל כדאיתא בסנהדרין דף נ"ג ולפי מה שכתבתי אתי שפיר. מיהו לפ"ז קשה בסנהדרין שם דקאמר הניחא למ"ד חנק קל וכו' ולפמ"ש אף לדידיה קשה ברוצח כיון דעדיין לא שמענו מן הצוואר לא נשמע דחנק קל מזה. ונראה דסוגיא דהתם אתיא כרבא בדף נ"ג שם דארבע מיתות גמירי להו וא"כ כיון דכתיב לפי חרב בעיר הנדחת אין לחלק ולומר דבעיר הנדחת מן הצוואר ונקם ינקם היינו שלא מן הצואר דא"כ נפישי להו מיתות. ובזה אתא שפיר דרבא דאמר בכריתות דקרא ולארץ לא יכופר לדרשא אחריתא כמ"ש התוס' לטעמיהאזיל דאין צריך קרא למן הצוואר דא"כ נפישי להו מיתות. וסוגיא דהכא דלא כרבא. מיהו קשה לפ"ז קושיא הנ"ל על ר' יאשיה עצמו לרבא דהא איתא שם דף נ"ג דס"ל לרבא אליבא דר' יאשיה דארבע מיתות גמירי להו א"כ מנקם ינקם ידעינן שהוא בסייף ומן הצוואר וצ"ל דס"ל לרבא דלית ליה לר' יאשיה דרשא דלפי חרב גבי עיר הנדחת ויליף עיר הנדחת מהכא כיון דס"ל דארבע מיתות גמירי להו. ודוק:
תוס' ד"ה יכול אף בידי אדם וכו'. יש תימה וכו'. לולי דבריהם יש לומר לפי מאי דאמרינן לעיל דף ל" ע"ב אעפ"י שבטלו ארבע מיתות דין ד' מיתות לא בטלו והיינו אפילו בזמן המקדש בלא עדים והתראה כמבואר לעיל שם וא"כ שפיר ה"א דנילף ממיתה בידי שמים גבי שור לכל דין ארבע מיתות שיפטור עצמו בממון כמו כופר דשור והיינו דקאמר יכול אף אותן שמיתתן בידי אדם נמי יכול ליפטור עצמו ממיתה כנ"ל. ולפ"ז אתי שפיר טפי הא דקאמר דה"א דאותן שניתן שגגתן לכפרה אית להו כפרה טפי בממון משום דכל היכא דלא התרו בו דמי לשוגג טפי והא דקאמר ולאו ממילא שמעית ליה היינו דכיון דר' ישמעאל נקט בברייתא לפי שמצינו למומתין בידי שמים וכו' משמע דאל"ה לא הוי צריך קרא וממילא קרא דלא תקחו כופר לא איצריך אלא בלא התרו בו שלא לפטרו בממון מדין ארבע מיתות וכל חרם למה לי. וזה מיושב לשון ולאו ממילא כמו שדקדקו המפרשים ר"ל דממילא הוי מוקמינן בלא התרו. אלא דלפ"ז יש לדקדק דהא דתנא דביה חזקיהדס"ל דילפינן ממכה בהמה דאין לחלק בין שוגג למזיד. א"כ הוא הדין דאין לחלק בין התרו ללא התרו וכיון דבהתרו ליכא למילף מיתה בידי אדם ממיתה בידי שמים כמ"ש התוס' א"כ הוא הדין דאין לחלק גם בלא התרו שלא לפוטרו בממון. מיהו התוס' כתבו לקמן ד"ה אבל סימא וכו' דר' ישמעאל באמת לית ליה הא דתנא דביה חזקי' מ"מ יש לדקדק על המקשה דלא מקשי מתנא דביה חזקיה עד דמחלק בין דרך ירידה לדרך עליה. ולפמ"ש הוי מצי להקשות מיד על גוף הברייתא מתנא דביה חזקיה. אך נלענ"ד דזה אינו דהא כתבו התוס' לעיל דף ל"ה ע"א ד"ה אף מכה וכו' דאיצטריך קרא דלא תקחו כופר דלא נשקול מיניה ממון ונפטריה ולא ילפינן ממכה בהמה דאדרבא ה"א דכולהו לחיובא איתקש א"כ אדרבא אתי שפיר טפי דכיון דה"א דנילף דין ד' מיתות מכופר דשור דנשקול מיניה ממון הדר נילף מתנא דביה חזקיה דאפילו במזיד נשקול מיניה ממון. אבל לבתר דמייתי קרא דלא תקחו כופר דאינו נפטר בממון ומחלק בין דרך ירידה לדרך עליה שפיר פריך מתנא דביה חזקיה ודוק:
תוס' ד"ה מיתות קלות וכו' וקשה דא"כ למסקנא וכו'. יש לתרץ לפי המסקנא דהכי פירוש הברייתא דאי כתיב חרם לבד ה"א דוקא מיתות חמורות רצה לומר דחייבים סקילה נקראים בכל דוכתין מיתות חמורות כמ"ש התוס' בד"ה ה"מ וכו' ושלא ניתן שגגתו לכפרה כגון מסית ומדיח ומגדף וממילא דאיצטריך לא תקחו כופר לרוצח דהוא בסייף ואי כתיב לא תקחו כופר לבד ה"א דחרם אתי או לרבות מיתות קלות דהיינו חנק דקיל מסייף ודוקא שלא ניתן שגגתן לכפרה כגון מכה אביו ואמו ואינך. או לרבות מיתות חמורות אף שניתן שגגתו לכפרה כגון ע"ז ושבת. ולכך איצטריך כל לרבות אפילו מיתות קלות דהיינו אפילו חנק. ואין לומר דמנ"ל לרבות אפילו חנק שניתן שגגתו לכפרה כגון בבא על אשת איש דכיון דמרבינן במיתות חמורות אפילו ניתן שגגתו לכפרה ומרבינן נמי מיתות קלות תו אין לחלק ואפילו מיתות קלות וניתן שגגתו לכפרה. וק"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |