ריטב"א/כתובות/לז/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ונשקול ממונא ונפטריה. וא"ת תיפוק ליה מדכתיב אם כופר יושת עליו ודרשינן עליו ולא על האדם. וי"ל דההיא שלא לחייבו כופר עם המיתה אלא לפוטרה מן המיתה בכופר לא הוה שמעינן קמ"ל ולא תקחו כופר. וא"ת כיון דכתיב ולא יהיה אסון שלא לחייבו ב' מיתות וממון למה לי עליו ולא על האדם למ"ד כופרא ממונא. וי"ל דהוה אמינא דלא יהיה אסון בדמים שעם המיתה כגון דמי ולדות או שקרע שיראין שלו אבל בדמי הנהרג לבדו הייתי סבור שישלם עם המיתה קמ"ל עליו ולא על האדם כן תירצו בתוס':
אחד שוגג ואחד מזיד. הקשו בתוספת לכתוב חד מינייהו וליתי אידך מדתני דבי חזקיה שלא חלקת בין שוגג ובין מזיד ותירצו דכתב רחמנא בשור שהרג את הנפש שנותן ממון ומתכפר לו אם לא כתב הכי אלא מזיד דבשוגג הוא דפטור בממון דומיא דשור קמ"ל בשוגג ואי כתב רחמנא בשוגג ולא כתב במזיד הוה אמינא כיון דמזיד איכא אבוד נשמה פטור בממון כשם שבהריגת שורו נפטר בכופר ממיתה בידי שמים:
הוקשו כל שופכי דמים לעגלה ערופה מה להלן מן הצוואר. ותימא דבמסכת סנהדרין דרשינן האי קרא להיכא שנתערפה עגלה ואח"כ נמצא ההורג ואידך קרא דלארץ לא יכופר דרשינן לה בכריתות לענין שאע"פ שעבר יום הכפורים מביאים אות' סד"א דתהוי כאשם תלוי שאם עבר עליו יום הכיפורים שהוא מכופר. וזו היא מהסוגיות המתחלפות בתלמוד. ובתוספת תרצו דהא תלי' בפלוגתא דאפליגי במסכת סנהדרין בהרג וחנק אי זה חמור מהם ומאן דאמר הרג חמור נ"ל מדרוצח בן חורין הוא בסייף מהורג עבד דכתיב בי' נקם ינקם ואין נקמה אלא בסייף ודרשי' ואת' תבער דם הנקי ולארץ לא יכופ' כדדרשי' בסנהדרין ובכריתו' אבל סוגיין דהכא למ"ד חנק חמור הלכך לא יליף בן חורין מעבד דדילמא קטיל עבדא בסייף הקל וקטל בן חורין בחנק שכל מיתה האמורה סת' אינה אלא חנק הלכך איצטריך לא תבער לסייף ואיצטריך לארץ לא יכופר לעגלה ערופה וענין יום כפורים נפקא לן מדכתיב כפר לעמך ישראל דדרשינן התם ראוי' עגלה זו לכפר על כל יוצאי מצרים ואע"פ שעבר ועליו כמה יום הכיפורים והלכה כסוגיא דהתם דהא (קמ"ל) [קיי"ל] דסייף חמור לכך פירש"י ז"ל בפי' התורה דרשא דקרא כדדרשינן בסנהדרין ולא כסוגיא דהכא כל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה למה לי פירוש דאע"ג דמאן דאמר מביאים ממנו ראי' לעובר על חרם המלך שחייב מיתה וכעין עכן בן זרח ויהונתן בן שאול ההיא אסמכתא בעלמא היא וגמרא גמר לה או דנפקא לן מכתיב כל איש אשר ימרה פיך:
ולרבי חנינא בן עקיבא דאמר נערך מפני שדמים קצובים האי כל חרם מאי עביד ליה פי' דליכא לאוקמי לאסור דמיו עליו דהא פשיטא דאין לו דמים כלל.
ואין לי אלא מיתות חמורות שלא נתנה שגגתן לכפרה. פי' כגון שגונב נפש או החובל באביו שאין כפרה כתובה בשגגתן וכיון שכן אף במזיד אין כפרה חייבי מיתות קלות לאשמעינן מיתות חמורות דהא רוצח כיון שהרג דין הוא שיהרג ולא יפדה עצמו בממון אבל גונב נפש וחובל בחבירו שכפרתם כתובה בשגגתן כיון שלא הרג יפדה בממון קמ"ל:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |