הפלאה/כתובות/לז/א
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
תוס' ד"ה שבויה וכו' דקתני במתניתין יתירות וכו'. הא דלא הוכיחו מלישנא דר' יהודה עצמו דקאמר אעפ"י שגדולה משמע דכ"ש קטנה. וכן מברייתא דנקט בהדיא בת עשר שנים. משום דפשיטא להו דכשהגיע לעונת הפעוטות דהיינו כבת ט' ועשר ודאי יכולה לשמור עצמה שהרי אמרו בגיטין דף ס"ה דמתגרשת בקידושי אביה משום שיכולה לשמור עצמה כדאיתא ריש פרק חרש לכך הוכיחו מלישנא יתירות על בת שלש וקטנה כזו אינה יכולה לשמור עצמה דמש"ה אינה מתגרשת. ועל זה תירצו דקטנה לגמרי וכו'. אלא דלפ"ז הוי קשיא לי לפי מאי דאמרינן שם בגיטין צרור וזרקו אגוז ונטלו שהיא כבת שש ושבע מתקדשת למיאון והטעם שתיקנו קידושין בקטנה שלא ינהגו בה מנהג הפקר משיודעת טעם ביאה א"כ לכאורה מבת שבע עד עשר מוסרת עצמה לביאה ואינה יודעת לשמור עצמה א"כ מ"ט דר' יהודה בהא. ולגירסת הרי"ף והרמב"ם דגרסי איפכא דבצרור וזרקו מתגרשת ובעונת הפעוטות מתקדשת אתי שפיר. אבל לגירסת רש"י שם קשה. ואין לומר דבאמת כן דדוקא נקיט בברייתא כבת עשר והא דמשמע דקאי ר' יהודה במתניתין על לישנא דת"ק יתירות מבת שלש היינו פחותה מבת ששה דא"כ מאי מקשי לעיל מפודה את השבויה ולא מוקי בפחותה מבת עשר. מיהו יש לומר כיון דבל"ז ע"כ צ"ל הא דמקשה מהא דקאמר ר' יהודה לא ישאנה אע"ג דר"י מודה דשבויה אסורה לכהן אלא משום דבמתניתין מחמירי רבנן טפי והכא רבי יהודה מיקל טפי א"כ אפילו נימא בפחותה מבת עשר אכתי תקשי דמחמיר יותר מת"ק. אך הא קשה דמקשה ורמי שבויה אשבויה ולא מוקי בפחותה מבת עשר. ואין לתרץ משום דקתני בברייתא לשון יתירות מבת שלש כמו שדקדקו התוס' מהך לישנא ממתניתין דע"כ זה אינו דהא בגיורת אין לה אב ואין מתקדשת למיאון עד שתהיה בת ששה כנ"ל ולא שייך הא דקאמר ר' יוסי מתיר לארס ולינשא מיד. מיהו לשיטת התוס' לקמן דלא גרסי יתירות מבת שלש. ולא גזרו בקטנה אתי שפיר דמיירי בגדולה. ותו יש לומר דשפיר מקשה אפילו לפי' רש"י דלא שייך למיגזר קטנה אטו גדולה כיון דגדולה מינטרה נפשה ועדיין צ"ע. וק"ל":
בגמרא מידי שמיעא לך בהא וכו'. משמע מלשון בהא דלא הדר משנויא קמא דגיורת לא מינטרה נפשה. ולפ"ז הא דנקיט בברייתא שניה גיורת ושבויה לא הוי בחדא גוונא דבגיורת לא בעינן ראוה שנבעלה ולפמ"ש התוס' ד"ה צריכות וכו' דהא דר' יהודה גזר הכא קטנה אטו גדולה היינו דוקא בראוה שנבעלה אתא שפיר דאף בגיורת בקטנות בעינן ראוה שנבעלה מיהו הא דבאמת לא הדר משנויא קמא לאוקמי גם ברייתא קמייתא בראוה שנבעלה יש לומר לפמ"ש התוס' לעיל ד"ה וסבר וכו' דע"כ סברת המקשה דמדמה גיורת לשבויה צ"ל דמתניתין בשעת קטנות לא מינטרא נפשה משום דאינה ראויה להתעבר א"כ למאי דמסיק טעמא דר' יהודה בראוה שנבעלה אע"ג דמתהפכת שמא לא נתהפכה יפה יפה. אע"ג דהא דמתהפכת הוא בשביל זה שלא תתעבר מ"מ חיישינן דשמא סברה שכבר נתהפכה יפה א"כ ממילא בגיורת גדולה אין לחלק בין ראוה שנבעלה ללא ראוה דהא כיון דע"כ אינה שומרת עצמה אלא משום שלא תתעבר כדמוכח ממתניתין א"כ יש לומר שמא סומכה עצמה שתתהפך אח"כ ולא נתהפכה יפה ואין חילוק בין קטנה לגדולה. וק"ל. ועמ"ש בסמוך עוד בזה.
שם בראוה שנבעלה. לכאורה משמע דמיירי שראוה שנבעלה סמוך לגירות ושחרור ממש מדצריכה להמתין שלשה חדשים שלימים משעה שנפדית. אך זה דוחק וליכא לפרושי הכי כמו שיבואר. והעיקר נראה דהפירוש הוא דכיון שראינו שנבעלה אפילו מזמן רחוק כבר אזלא חזקת שימור דידה וחיישינן שנבעלה עוד אפ"ה פריך שפיר מ"ט דר' יוסי. דודאי כיון דלאו בחזקת שימור קיימא וראינו שנבעלה פעם אחת ממילא יש לחוש שנבעלה ג"כ סמוך לשחרור. ובזה אתא שפיר הא דנקט גיורת ומשוחררת ואי בראוה שנבעלה סמוך לגירות היינו אנוסה ומפותה דצריכה להמתין לר' יהודה ולמה נקיט דוקא גיורת ומשוחררת. ודוחק לומר דה" "פ ארבעה אחין אליבא דשמואל ע"ש. ולפמ"ש אתי שפיר דטובא קמ"ל דהיא בחזקת בעולה אפילו שלא ראינו שנבעלה סמוך לגירות. ובזה נכון נמי הא דקאמר בראוה שנבעלה דמשמע שעדים ראו שנבעלה ולא קאמר סתם אפילו ע"פ עצמה שמודה שנבעלה דלפי הטעם שמא לא נתהפכה יפה יפה אפילו היא עצמה אומרת שנבעלה ונתהפכה גם כן יש לחוש שמא לא נתהפכה יפה יפה. (ובזה הוי אתי שפיר אף ביוצאה בשן ועין דלא מהני טעמא דמתהפכת לר' יוסי בראוה שנבעלה כמ"ש התוס' משא"כ במודה שנבעלה ונתהפכה יש לומר דנאמנת במיגו מיהו יש לומר דביוצאה בשן ועין אפילו לא ראוה שנבעלה צריכה להמתין דלאו בחזקת שימור היא דלא מינטרא נפשה ואינה נאמנת שנתהפכה אפילו לר' יוסי) משא"כ לפמ"ש דלא מיירי בראוה שנבעלה סמוך לגירות דא"כ היינו אנוסה ומפותה אלא שנבעלה מכבר ואז היא בחזקת שנבעלה עוד א"כ צ"ל שראוה דאי ע"פ עצמה היתה נאמנת שלא נבעלה סמוך לגירות. ובזה נלענ"ד דמתורץ מה שדקדקנו לעיל דלא משני בגיורת נמי שראוה שנבעלה ומשמע דלא הדר משנויא קמא ולפמ"ש יש לומר דהרי כתבו התוס' לעיל דממתניתין דידן מוכח דאף לר' יהודה גיורת אינו בחזקת שימור אלא דאמרינן דמשעה דדעתה לאגיורי נטרא נפשה א"כ אף שראינו שנבעלה כבר דילמא באותו פעם לא היה דעתה לאגיורי ואכתי נימא דסמוך לגירות נטרא נפשה ואינה צריכה שלשה חדשים לכך צ"ל דגיורת לא מינטרה נפשה כלל. ולפ"ז יש לתרץ מה שמקשים הא דקאמר בס"פ ארבעה אחין לשמואל ללישנא בתרא דסבר כר' יוסי ואמאי הא לפי המסקנא דהכא ר' יהודה דוקא בראוה שנבעלה מיירי. ולפמ"ש דדוקא בשבויה קאמר הכי דבעינן שראוה שנבעלה מכבר אבל בגיורת אין חילוק בראוה שנבעלה כיון דבל"ז ס"ל דבחזקת בעולה היא כדמשמע במתניתין דידן. ועוד נראה דעל כרחך צ"ל כן דמחמת שראינו שנבעלה מחזקינן לה בנבעלה כמה פעמים דהא אמרינן בפרק ד' אחין דף ל"ד ומפרישין אותן שלשה חדשים והא אין אשה מתעברת מביאה ראשונה תני ר' חנינא שבעלו ושנו. אם כן כיון דברייתא משמע דבבתולה מיירי כדקתני יתירות מבנות שלש ומאי חשש בראוה שנבעלה פעם אחת. וע"כ צ"ל דפשיטא ליה להש"ס דכיון שראוה שנבעלה תו אינה בחזקת שימור וממילא היא בחזקת שנבעלה כמה פעמים. ודוק: ועמ"ש בסמוך:
תוס' ד"ה צריכות וכו'. ומיהו למאי דמוקי וכו'. כתב מהרש"א ז"ל דבהך מתרצא נמי דהפוכי סברא דשמואל מדר' יהודה ולא מתרצא הא דלפי הטעם של רבא יש להחמיר בישראלית דשייכא חששות טפי מבגיורת ור"י גזר טפי בודאי בעולה גיורת מודאי בעולה ישראלית. הנה מ"ש דר"י מיקל בודאי בעולה ישראלית אינו מוכרח דאע"ג דמקיל בנשואה קטנה דהיא בחזקת בעולה מ"מ אפשר דראינו שנבעלה גרע טפי וצ"ל דס"ל דנשואה הוי כודאי בעולה. ויותר נראה דס"ל כמו שכתבנו לעיל דראינו שנבעלה דקאמר הכא היינו פעם אחת מכבר אפילו בזמן רחוק וממילא היא בחזקת שנבעלה עוד וא"כ בנשואה עכ"פ מסתמא היא נבעלה כבר בודאי דלא מוקים אינש אנפשיה כדאמרינן ביבמות דף קי"א. ותו דהא במתניתין דהחולץ דף ע"ב קתני אחד בתולות ואחד בעולות ואפ"ה משמע דפליג ר' יהודה. דברייתא אמתניתין קאי ע"ש. מיהו מ"ש דבהך מתרצא הפוכי סברות דשמואל מדר"י לא משמע כן לשון התוס' דלא כתבו אלא דמצי סבר כר' יהודה ואח"כ כתבו דללישנא בתרא לא קשה כלל דלא הוי הפוך סברות משמע דללשון ראשון לא מתרצי הפוכי סברות. ונלענ"ד דלשטתייה אזיל שכתב בפרק ד' אחין דהא דקאמר שמואל וכולן קאי אכולא מתניתין וברייתא דהחולץ ובמתניתין נקט להדיא ארוסות ובתולות הרי דס"ל בישראלית אפילו לא ראינו שנבעלה גזרינן קטנה אטו גדולה ונהי דקאמר שם דקמ"ל שמואל אפילו בזנות אבל עכ"פ מיירי בארוסות ובתולות גם כן ולרבותא נקיט זנות דאע"ג דלא שכיחא ואיכא למימר נמי דמתהפכת וכיון דחזינן בגיורת בלא ראינו שנבעלה לא גזר הרי דמיקל בגיורת טפי והרי לר"י בודאי בעולה מיקל בישראלית טפי מגיורת מיהו לשון רש"י ז"ל בסוף פרק ד' אחין משמע דמתרץ זה דפירש וכולן שנבעלו. משמע דס"ל דלא קאי אכולה מתניתין אלא דוקא בידענו שנבעלה. וכן נלענ"ד דמוכח מהא דפריך שם אי ביוצאה בגט הא אמר שמואל חדא זימנא וקשה דילמא קמ"ל אפילו לא נבעלה. ולפמ"ש א"ש דא"כ הפוכי סברתו מדר"י. ודוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |