אילת השחר/כתובות/לז/ב

אילת השחר כתובות לז ב

דף ל"ז ע"ב

אימא מיתה אריכתא היא. יש לעיין אם קיום חיוב מלקות מקרי רק לאיש ששייך בו איסור להכותו, וע"י חיוב למלקות הותר, דאז יש על המכות קיום מצות מלקות, אבל למי שהוא גברא קטילא אין על זה שום קיום דין מלקות, ואם כן מי שנגמר דינו למות דהוי גברא קטילא לא יצוייר בו קיום דין מלקות, ויהי' נפק"מ דמי שנתחייב מיתה כגון שיחלל שבת ונגמר דינו למות ויבואו עדים ויעידו שפעם עבר עבירה שיש בה מלקות, לא נוכל לדונו במלקות, כיון דהוא גברא קטילא ואין על המכות שם קיום מצוה דמלקות, לבד מה שיש לדון אם נענישנו כיון דיש בזה עינוי הדין דמיתה.

ולכן ע"כ כאן אם ס"ד דילקה וימות נצטרך קודם לדונו במלקות לפני שנפסוק ונגמור דינו למות, דאילו אח"כ כשנגמר דינו למות לא יהי' שייך לקיים בו מצות מלקות, ואם נימא כן יקשה דאיך שייך לומר דזה מיתה אריכתא, דהא ע"כ מה דלוקה הוא משום דעדיין אין בו חיוב מיתה, דחיוב מיתה הי' גורם שלא יהי' שייך בו מלקות, משמע דשייך קיום דין מלקות אע"פ שהוא גברא קטילא.

רש"י ד"ה שאין פוטרין אותו. לומר כבר נתכפר בעודו ספק שהעגלה מכפרת על הספק. צע"ק איך ס"ד כן דהא להרוצח לא הי' ספק רק לדידן והכפרה ע"כ היא רק לדידן, אבל למה נימא שזה יהי' כפרה עליו שלא הי' לו ספק. ולו"ד רש"י הי' אפשר לפרש דאע"ג דעיקר חיוב מיתה הוא משום דהוא ראוי ליענש במיתה על חטאו, מ"מ גם כלול בחיוב מיתה מחמת דאנו מצווים להעניש אותו, וכ"ז שלא הענשנו אותו יש לנו חטא, היינו לא רק דעי"ז שב"ד מצווין להרוג יש חטא אם לא מקיימין חיובן בתור ב"ד, אלא דע"י עצם הדבר שנשפך דם יהודי יש ענין דהכלל צריך כפרה דלכן הצריכה תורה עגלה ערופה, ובזה שהביאו עגלה ערופה נתכפר החטא שעל הכלל, וס"ד דאין אנו כבר מוזהרים להרוג אותו כיון דחיובו תלוי ג"כ במה שאנו צריכין להתכפר, וכיון שאנו כבר יצאנו ידי כפרה ס"ד דאין אנו כבר חייבין להורגו, אמנם עדיין צ"ע דהא בשאר חייבי מיתות ב"ד יש תמיד רק חיוב על ב"ד מחמת מצותן, א"כ גם ברוצח נהי דבזה שהבאנו עגלה ערופה נתכפר לנו הענין הזה, מ"מ נהי' מחויבים להמית את הרוצח כמו דאנו מחויבין להרוג לשאר מחויבי מיתת בי"ד.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף

ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א