הפלאה/כתובות/לב/ב
| < עמוד קודם · עמוד הבא > מעבר לתחתית הדף |
|
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל מהר"ם חי' הלכות מהרש"א מהר"ם שיף פני יהושע הפלאה רש"ש |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
שם ע"ב אלא עולא תחת תחת גמר. הקשה מהרש"ל דא"כ למה לי רבויא לעיל לחייבי לאוין נילף מתחת תחת. וע"ש במהרש"א. ונלענ"ד דיש לומר לפמ"ש לעיל בריש פרקין דהא דמקשה ונימא אשה הראויה היינו ע"כ דלא נדרוש ולו תהיה לאשה מדעתה ובאמת נימא דבחייבי לאוין עשה דוחה לא תעשה כדאיתא לקמן דף מ'. והקושיא על חייבי כריתות אלא דלבתר דמשני דריבתה תורה חייבי עשה וחייבי כריתות ולא בעינן אשה הראויה לו ע"כ דלו תהיה לאשה מדעתה וממילא דלא דחי בחייבי לאוין ולא הוי אשה הראויה לו ואתרבי בקרא דחייבי עשה וכמ"ש התוס' בריש פרקין א"כ ממילא דמתורץ קושיות מהרש"ל דאי לא הוי כתיב אלא חד רבויא הוי דרשינן ולו תהיה לאשה למעט חייבי כריתות דאין בה הויה ורבויא לחייבי עשה דאי אפשר למילף חייבי עשה מחייבי לאוין דמרבינן לקנס מגז"ש דתחת תחת דהא לפי הס"ד דלא דרשינן ולו תהיה לאשה מדעתה א"כ בחייבי לאוין באמת דחי והוי אשה הראויה לו ואפ"ה איצטריך תחת תחת דמשלם ואינו לוקה משא"כ בחייבי עשה דאינה ראויה לו ושפיר איצטריך תרי רבויא דלעיל. ודוק:
שם וסמיך ליה ארבעים יכנו וכו'. מקשין דהא ברישא דקרא נמי כתיב והכהו השופט אלמא דנידון במלקות. ולפי מה שכתבתי לעיל בתוספות ד"ה דאינו לוקה וכו' דהא דנפקא להו לרבנן בממון ומלקות דלוקה ואינו משלם מקרא דכדי רשעתו כמ"ש התוספות שם אף דהך קרא בעדים זוממין כתיב ובעדים זוממין ריבתה התורה לתשלומין וכתבנו לעיל דהיינו בלא תענה אבל במלקות דכאשר זמם לוקין ואינם משלמין וכתבנו לעיל דמש"ה ס"ל לרבנן בריש מכות במעידין שחייב מלקות דאינם לוקין שמונים משום דקרא מיירי בכאשר זמם דלוקין ואין משלמין ואפ"ה אינן לוקין שמונים דכתיב ארבעים יכנו. ולפ"ז יש לומר הכא דיליף ר' יוחנן מהכא בכל מקום דלוקה ואינו משלם הוי מצי למימר דהכא שאני כיון דע"כ מיירי קרא בכאשר זמם א"כ איכא תרי מלקיות. מלקות דלא תענה וגם כאשר זמם ולהכי לוקין ואינם משלמין. אבל במקום דליכא אלא חד מלקות דילמא ממון חמור להכי הוצרך לומר וסמיך ליה ארבעים יכנו דמזה נשמע לרבנן דאינם לוקין אלא ארבעים ודוק:
תוספות ד"ה אלא עולא וכו' מצינו למימר וכו'. ואף דממתניתין משמע דגם בושת ופגם משלם כמ"ש התוס' לעיל ד"ה דאינו לוקה ומשלם. וכמ"ש מהרש"א שם א"כ קשה מנ"ל בושת ופגם יש לומר כמ"ש לעיל דכיון דריבתה התורה לקנס ואינו לוקה ממילא דמשלם גם בושת ופגם ואפילו לפמ"ש לעיל דהוי ליה כחייבי מלקות שוגגין דעכ"פ בר מלקות הוי אם לא היה משלם קנס יש לומר דס"ל לעולא כר' יוחנן דחייבי מלקות שוגגין חייבין. ואף דכתב רש"י ז"ל לעיל בד"ה קסבר וכו' דהוי ליה לאוקמי מתניתין בהכי היינו לפי הס"ד דמקשה. אבל למאי דמשני דמתחת תחת גמר אדרבא ס"ל כר' יוחנן. וכ"ש דאתא שפיר טפי לפמ"ש לעיל דבושת ופגם יש לומר דילפינן מחובל כמ"ש התוס' ישינים לעיל בתוס' ד"ה אלמא וכו'. ועמ"ש לעיל בזה ומ"ש לקמן דף ל"ה ע"ב עוד מזה:
תוס' ד"ה שלא מן השם וכו' כגון שהעידו על אחד שהוציא שם רע וכו' נלע"ד הא דלא כתבו כפשטיה שהזימו עדי הבעל כדין מוציא שם רע שמחייבין הבעל מלקות וממון משום דא" "פ העידו שמרצון זינתה ואפ"ה הבעל בכה"ג חייב מאה סלע אף דאינה נהרגת כמ"ש התוס' בסנהדרין דף ח' ע"ב ד"ה והביא וכו'. ונלענ"ד דס"ל דודאי במוציא שם רע פשיטא דהעדים משלמין ממון דאל"כ איך משלם הבעל קנס הא בקנס בעינן עדות שאתה יכול להזימה כמ"ש לעיל בכמה דוכתין וא"כ ע"כ שהעדים אם יוזמו משלמין ג"כ ואין שייך לומר שהעדים חייבים כיון שרצו לחייב שניהם דאדרבא נימא איפכא. אבל אם העידו עליו שכבר נתחייב בבית דין קנס על ידי הוצאת שם רע יש לומר דס"ל לתוס' כיון דעמד בדין כבר הוי ליה ממונא כדאיתא לקמן ריש פרק נערה ובממון לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה נמצא שפיר חייב הבעל ממון ומלקות אפילו אם העדים לא יתחייבו ממון לכך הוצרכו לומר מסברא דחייבין שניהם כיון שרצו לחייב שניהם. מיהו הוי מצי התוס' לאשכוחי ממון ומלקות לר' מאיר בכאשר זמם כגון שהעידו על אחד שחסם פרה ודש בה דאמרינן בבבא מציעא דף צ"א דלוקה ומשלם לר' מאיר וכיוצא בו ודוק:
בא"ד אבל עתה שנכתב רחוק זה מזה וכו'. לכאורה מוכרח סברא זו משמעתין דאל"כ מאי מקשי על ר' יוחנן מחובל דמשלם ואינו לוקה דילמא התם שאני דהוי ליה לאו דחובל ניתק לעשה דקי"ל דאין לוקין עליו משא"כ בשאר ממון ומלקות. אלא ודאי כיון דנכתב רחוק לא הוי ליה ניתק לעשה. ונראה דיש לדחות דבחובל איכא תרי לאוין לא יוסיף פן יוסיף ולא אתי חד עשה ועקר תרי לאוין כדאיתא בריש תמורה ואכתי הוי ליה ללקות ולא ישלם אלא דהתוספות בזבחים דף קי"ד כתבו דבגזילה לא שייך הך סברא דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי משום דאין העשה סמוך ללאוין. אך לולי דבריהם אין זה מוכרח דבאמת מוכח בגזילה דאינו לוקה דאל"ה למה אמר רחמנא והשיב את הגזילה הא קי"ל באמת דלוקה ואין משלם דנהי כשהגזילה בעין לא שייך לוקה ומשלם דלאו דידיה הוא כדאיתא בסנהדרין גבי בא במחתרת. מ"מ כשאינו בעין למה איתא בתשלומין נימא דלוקה ואינו משלם. ואף דקרא דוהשיב את הגזילה אשר גזל דרשינן מיניה בפרק מרובה דף ס"ז אם כעין שגזל יחזיר מ"מ פשיטא דמוכח מקרא דאם קנה בשנוי צריך לשלם כדקאמר שם ומוכח נמי מהא דקאמר בב"מ דף מ"ח דקרא מיירי שיחד לו כלי לגזלו ולעשקו ומדוכתיה טובי אלא ודאי דלא ניתן למלקות. ובזה נלענ"ד לתרץ מה שהקשה מהרש"א ז"ל בר"פ איזהו נשך דאמר שם דאם אינו ענין לגזל תנהו ענין לעושק וכו'. וכתבו התוס' דאין לומר לגזל לעבור עליו בשני לאוין משום דאינו לוקה הואיל וניתן להשבון והקשו דהא עושק נמי ניתן להשבון. ולפמ"ש דבאמת יש לומר דהיכא דאיכא שני לאוין חד מנתק העשה ולוקה משום לאו שני. אלא דבגזל א"א לומר כן דהא ה"ל ממון ומלקות ולמה ישלם וע"כ מדניתן להשבון מוכח דאינו לוקה משא"כ בכובש שכר שכיר דאינו בא כאחד דהרי כבר נתחייב בשכירות משעה שעשה השכיר מלאכתו ושפיר יש לומר דמחזיר ולוקה משום לאו שני כך נלענ"ד לולי דבריהם ז"ל. ועמ"ש בזה לקמן ר"פ שני דייני. מיהו יש לדחות דלמאי דקי"ל כר"י דבלא התרו משלם יש לומר דבגזל מיירי קרא ובלא התרו אמרה תורה והשיב את הגזילה. ולפמ"ש לקמן דיש לומר דרבא ס"ל כריש לקיש מדמפרש טעמיה לקמן דף ל"ה א"ש טפי. ודוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |