הפלאה/כתובות/ו/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
גמרא מתיב רב יוסף חתן וכו'. לכאורה היה נראה דהך קושיא אזלא ללישנא דדם חבורי מיחבר אבל ללישנא קמא דמיפקד פקיד והאיסור הוא משום פתח. אם כן לשיטת רש"י לקמן דף ל"ו דבוגרת אין לה טענת פתח פתוח משום דפתחה פתוח יש לומר דבוגרת מותר ליבעול בשבת. והמ"ל מתניתין דחתן וכו' בבוגרת ולשיטת ר"ח לקמן דף ל"ו דבוגרת פתחה נעול אבל אין לה טענת דמים א"כ לפמ"ש התוס' דצריך לדם לראות אם היא בתולה. א"כ בבוגרת אין צריך לדם ואין בה איסור משום חבורה א"כ ללישנא בתרא ה"מ לאוקמי הך מתניתין דחתן בבוגרת אבל בנערה יש לומר דלדם הוא צריך וצ"ל דקאי אלישנא קמא דדם מיפקד פקיד והאיסור הוא משום פתח. וק"ל: ועיין בסמוך:
שם והני תנאי כהני תנאי וכו'. מאן חכמים אמר רבא ר' שמעון היא וכו' אמר ליה אביי וכו'. לכאורה יש לדקדק מנ"ל לרבא דר"ש היא דלמא טעמא דחכמים משום דהוי ליה מקלקל ואפילו ללישנא בתרא דילמא טעמייהו דחכמים דס"ל דמקלקל בחבורה פטור ומותר באינו מתכוין אפילו לר' יהודה כמ"ש לעיל. ונראה לפמ"ש לעיל דבביאה שניה אם עדיין לא שבר הבתולים לגמרי לא ה"ל מקלקל משום דכבר נפגמה יש לאסור טפי. א"כ יש לומר דרבא משמע ליה דחכמים מתירין בין בביאה ראשונה בין בביאה שניה וע"כ ליכא למימר משום מקלקל. וכ"ש לפמ"ש לקמן דרבא ס"ל כברייתא דלעיל דחייש שמא ישחוט בן עוף ע"כ מיירי בביאה שניה דליכא תו סעודה ולפ"ז יש לומר לפמ"ש לעיל דבביאה שניה כיון דכתבו התוס' בר"פ התנוקת דבביאה שניה לא תלינן בהטיה כיון שכבר התחיל הדם לצאת יש לומר דהוי ליה פסיק רישא יש לפרש דהיינו דמקשה ליה אביי הא מודה ר"ש בפסיק רישא. ולכאורה אינו ענין לכאן דהא עד השתא בכולה שמעתתא ע"כ הוי ידעינן דלא הוי פסיק רישא. ולפמ"ש דכוונת רבא דאפילו בביאה שניה מתירין לכך הקשה ליה דבביאה שניה הו"ל פסיק רישא. ונראה עוד לפרש בזה המשך הסוגיא דהא דאמר רבא מאן חכמים ר"ש היינו לפי מאי שהקדים לומר הני תנאי כהני תנאי משום דמשמע מלשון אם לא עשה מעשה דמתניתין וברייתא דלעיל היינו אפילו התחיל ולא גמר ביאתו כיון שלא עשה מעשה גמורה ה"ל טירדה דמצוה כמ"ש התוס' לעיל דף ד' דקרי ליה בעילת מצוה עד שעושה אותה כלי וכיון דאמר הני תנאי כהני תנאי ע"כ צ"ל דה"נ פליגי אפילו בביאה שניה מטעם דבר שאין מתכוין. ובהא ניחא נמי מה שדקדקנו לעיל דלא מוקים מתניתין דחתן בבוגרת דכיון דמיירי שלא עשה מעשה גמורה והיינו ע"כ למשנה ראשונה ובנערה דאי בבוגרת הא קי"ל דאין נותנין לה אלא לילה ראשונה. ובזה מתורץ קושית התוס' בד"ה והני תנאי וכו' מ"מ דחיק אביי וכו'. ולפמ"ש יש לומר דהא דלא ניחא ליה לאביי לאוקמי כרבא משום דמשמע ליה דחכמים מתירין דוקא ביאה ראשונה משום דהוי ליה מקלקל אבל לא בביאה שניה כמשמעות אם לא עשה מעשה וכו' כנ"ל והיינו דאמר ליה אביי הא מודה ר"ש לאסוקי דבריו הראשונים. ובהא ניחא נמי מה שהקשו המפרשים בכל הני דלקמן דהתירו ליבעול לכתחלה בשבת אע"ג דהוי בבבל והכא קאמר דהבבלים אינם בקיאים. וכן הקשה בספר פני יהושע ולפמ"ש יש לומר דהא דקאמר לא כהללו בבלאים היינו ביאה שניה דה"ל כמו פסיק רישא כיון שכבר התחיל הדם לצאת. ודוק:
תוס' ד"ה חוץ מן התפילין וכו' ויש לומר דלאסור אמרינן וכו'. פי' דבריהם סוגיא דעלמא היכי דכתבה רחמנא מילתא חדתא דהוא נגד הסברא ילפינן מיניה בכל דוכתא אבל היכי דכתבה תורה מלתא דפשיטא ע"כ הוא בא למעט במקום אחר. א"כ כיון דהכא הסברא פשוטה חייב בכל המצות. מה שנאמר ליחזקאל לאסור בתלמוד תורה ילפינן מניה ובתפילין מדאיצטריך להתיר לו ש"מ למעט בשאר האבלים. ובזה נראה דעיקר קושיות הש"ס מר' אבא בר זבדא הוא ממה שסיים חוץ מן התפילין דהא הטעם באבל ובטבעה ספינתו בים דחייב בכל המצות הוא משום דאינו עושה מצוה בצערא והוי ליה ליתובי דעתיה. א"כ קשה מנ"ל באמת דר' אבא בר זבדא מחייב באבל בכל המצות אפילו כשמצער עצמו דילמא לא קאמר אלא דאינו פטור מדין אבילות והיינו כשאינו מצער ומאי פסיקא ליה דמיירי במצער כיון דאין מצוה בצערא. ונראה דמוכח מהא דקאמר חוץ מן התפילין והיינו דילפינן מיחזקאל מדאיצטריך פארך חבוש עליך ש"מ למעט במקום אחר קאתי. ואי ס"ד דהסברא דמצטער פטור מהמצות. קשה הא לעולם כל היכי דאיכא למדרש לגופיה עדיף טפי א"כ דילמא יחזקאל היה מצטער והוצרך לומר פארך חבוש עליך לגופיה לחייב בתפילין אפילו מצטער ולמה נימא דאתא למעוטי במקום אחר באינו מצטער. אלא ודאי דהסברא פשיטא לחייב אפילו מצטער וע"כ הא דאיצטריך פארך חבוש עליך לפטור במקום אחר. ובזה יש לפרש הא דמסיים ר' אבא בר זבדא שנאמר בהם פאר משום דבאמת אבל פטור מן התפילין אפילו אם אינו מצטער והיה אפשר לומר כיון דלא ידעינן אלא מדאיצטריך פארך חבוש עליך גבי יחזקאל למעט במקום אחר דילמא היינו דוקא כשמצטער דומיא דיחזקאל דהיה מצטער. אבל באבל שאינו מצטער מנ"ל לפוטרו מן התפילין לכך אמר כיון דהחילוק הוא בתפילין משאר מצות הוא מצד הסברא שנקרא פאר ואבל מעולל בעפר קרנו כפירש"י א"כ מזה הטעם אין לחלק בין מצטער לאינו מצטער והיינו דאסיק מימרא דר' אבא בר זבדא חוץ מן התפילין שנאמר בהם פאר דמזה עיקר הקושיא. ודוק:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |