הפלאה/כתובות/ו/א

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
מהר"ם שיף
פני יהושע
הפלאה
חתם סופר
רש"ש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


הפלאה TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png ו TriangleArrow-Left.png א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


בגמרא ורב שרי והאמר רב שימי וכו'. לכאורה למאי דקאמר ביבמות דף ל"ד ע"א דבנשואין מיקרי טעה בדבר מצוה וקי"ל כר' יהושע היכא דטריד לעשות מצוה וטעה בדבר מצוה ועשה מצוה פטור. א"כ אפילו למ"ד דבר שאין מתכוין אסור מ"מ כיון דטרוד בטרדת מצוה כדאיתא לקמן והוא אינו מתכוין אלא להטות בשבת. ואף אם יעקור בתולים הוי ליה טועה בדבר מצוה ועשה מצוה דפטור. ולא דמי לשאר דבר שאין מתכוין דליכא מצוה וליכא טירדה. וצ"ל דאפ"ה איסורא איכא לכתחילה. ויותר נראה דהאי סוגיא אתיא כתירוצא בתרא ביבמות שם אליבא דרב דנשואין אין זמנו בהול כפירש"י שם כיון דאין זמן קבוע למצוה מודה ר' יהושע. וק"ל:

בתוס' ד"ה מאי לאו וכו' וא"ת מעיקרא דמשני וכו'. לכאורה היה נראה לפמ"ש לעיל דלפמ"ש בספר מגיני שלמה דנשאת בליל ד' וה"ה דנבעלת בו א"כ שפיר מצינו ד' לילות חוץ משבת ונהי דמסתמא נבעלת בליל ה' משום ברכה כדלעיל. מ"מ אין קושיא למאי דמשני בתחלה לבר משבת דאיכא למימר דמשכחת בנשאת בליל ד'. ונראה לפרש בזה סמיכות דבריהם דלפי מאי שהקדימו דהא דמשני לבר משבת הא דנקט מוצאי שבת לאשמעינן דבעינן רצופים ע"כ דלא חשיב ד' לילות מליל ד' לבר משבת. א"כ הא מפסיק לה שבת ואינן רצופים בשלמא אי חשבינן מליל ה' אע"ג דאמר לבר משבת זה נקרא רצופים כיון דאם בעיל בליל שבת תולה בדם בתולים ה"ה אפילו לא בעיל. אבל אי בליל ד' לא שייך לומר דהוי רצופים דהא הוי ה' לילות ולא תיקנו אלא ד' לילות דהא בחול אין נותנין יותר מד' לילות רצופים ושפיר הקשו. ודוק:

בגמרא מתיב רב חסדא וכו' בית שמאי אומרים נותנין לה ד' לילות וכו'. לכאורה היה נראה להביא ראיה לדברי ר"י שכתבו התוס' לעיל דהא דאמרינן לדם הוא צריך היינו לראות אם היא בתולה מדלא נקטו ב"ש נותנין לה עד מוצאי שבת ד' לילות כלישנא דב"ה בסיפא אלא דכיון דהא דנקט עד מוצאי שבת היינו דקמ"ל דמותר ליבעול בתחלה בשבת אע"ג דלדם הוא צריך דהיינו לראות אם היא בתולה. א"כ ברישא דמיירי בתינוקות שלא הגיע לימי הנעורים כפירש"י בד"ה שלא הגיע וכו'. א"כ הא קייש לומר פיתוי קטנה אונס הוא ואין נאסרת על בעלה ואין צריך לדם לראות אם היא בתולה ואפילו באשת כהן למ"ד דכהן נושא קטנה כדאיתא ביבמות דף ס"א. מ"מ הא כתבו התוס' לקמן דף ט' בד"ה אבעית אימא דהא דנאסרת באשת כהן ולא אמרינן דהוי ספק ספיקא דספק אינה תחתיו וספק מ"ע דאי איתא דהוי מ"ע הוי טענה וזה לא שייך בקטנה כדקי"ל לקמן דף ל"ו דטענינן לחרשת ושוטה וה"ה לקטנה ועמ"ש לקמן דף ט' ובקונטרס אחרון סימן ס"ח. גם אין לומר דנפקא מיניה לענין כתובה דאם היתה בעולה כתובתה מנה. לא מיבעיא לדעת רש"י ז"ל לקמן דף ל"ו ע"א דטענינן לחרשת ושוטה אפילו לענין כתובה ה"ה לקטנה ואפילו לדעת התוס' ' ר"י דהא פירש"י בד"ה מאי לאו דאי לא בעיל בעילה גמורה וכו' וכל דם שהוא מוציא תמיד וכו'. א"כ כיון דבעיל בעילה ראשונה קודם שבת כבר יודע שהיא בתולה. א"כ מאי שייך לומר בשבת דלדם הוא צריך וצריך לדחוקי דמיתורא דמוצאי שבת שמעינן אפילו היכא דלא בעיל כלל. וכדאיתא בר"פ התינוקת וקי"ל דשרי למיבעל לכתחלה בשבת עיין תוס' שם. אך נלענ"ד ליישב עפ"י מה דאיתא בריש פרק התינוקת בעיל ולא מצא דם ואח"כ בעיל ומצא דם ר"ח אמר טמאה ור"א אמר טהורה דילמא איתרמי ליד כדשמואל וכו'. וכתבו שם התוס' ד"ה ור"א אומר טהורה וכו' דבביאה שניה כשלא מצא דם תו לא תלינן בהטייה וכך כתבו שם דף י"א ע"ב נמצא לפ"ז שפיר יש לומר דצריך לדם דאם לא יצא דם תו אין לתלות בדם בתולים אם ימצא אח"כ כשיבעול פעם אחרת. והא דלא פירש הר"י לעיל כן משום דהתם האיבעיא אליבא דהלכתא וכבר קי"ל כמשנה אחרונה דבועל בעילת מצוה ופורש. משא"כ הכא דמיירי לפי משנה ראשונה:

עוד נלענ"ד דיש לומר לפמ"ש התוס' שם הטעם דבביאה שניה לא תלינן בהטיה כיון שכבר התחיל הדם לצאת א"כ יש לומר דבביאה שניה הוי ליה פסיק רישא ואפילו לפירוש ר"י דלא שייך בביאה שניה לומר לדם הוא צריך מ"מ כיון דהוי פסיק רישא הא כתבו התוס' לעיל דאפילו אי מקלקל בחבורה פטור מ"מ בעינן נמי שלא יתכוין דאי לאו הכי אסור לכתחלה ובפסיק רישא הוי כמו מתכוין והוכחת רב חסדא דע"כ דם מיפקד פקיד ולענין פתח שפיר יש לתלות בהטיה אף בפעם שניה ודוק:

ובפשטות יש לומר לשיטת ר"י דקושיות רב חסדא אזלי ללישנא קמא דפשיטא ליה דדם מיפקד פקיד והאיבעיא הוא לענין עשיית הפתח וכמ"ש התוס' לעיל ד"ה לעולם וכו' לשמואל נמי איכא לשנויי וכו' להך לישנא דאמר דם מיפקד פקיד לפתח הוא צריך וכו'. ועל זה מקשה שפיר דעשיית הפתח שייך אף בביאה שניה ובהכי א"ש טפי הא דמשני כדשמואל דאמר פרצה דחוקה וכו' דכיון דמיירי בעשיית הפתח שכבר נפתח הוי ליה ממש כדינא דשמואל בפירצה דחוקה דהחשש הוא נמי מחמת עשיית פתח ואין צריך לדחוקי כפירש"י ד"ה שמשיר צרורות והאי נמי וכו' וק"ל:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון