הפלאה/כתובות/ד/א
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף תוספות רשב"א ריטב"א מהרש"ל חי' הלכות מהרש"א פני יהושע הפלאה חתם סופר רש"ש גליוני הש"ס אילת השחר |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
בגמרא ודוקא אביו של חתן וכו'. כתב הרא"ש מתוך לשון רב אלפס משמע וכו' דאין חילוק בין היכא דאיכא פסידא להיכא דליכא פסידא אלא דבדאיכא פסידא נוהג שבעה ימי משתה ברישא. והיכא דליכא פסידא נוהג שבעה ימי אבילות ברישא. אבל בשניהם בועל בעילת מצוה קודם שנקבר המת וכו'. וכן מצאתי בשם בעל הלכות ובשם הרי"ץ גיאות וכו'. ונראה דטעמם דע"כ היתר הבעילה לאו משום פסידא דאל"כ למה באמת התירו הבעילה דהא בכניסה לחופה סגי. אך ראיתי בנקודות הכסף בהל' אבילות בסימן שמ"ב שכתב בשם רי"ץ דהא דנוהג שבעה ימי משתה ואחר כך שבעה ימי אבילות היינו דוקא בבעל דאז חלו כבר ז' ימי משתה. ולפ"ז הוצרכו להתיר הבעילה משום פסידא כדי שיחולו ז' ימי המשתה וידחו את האבילות לאחר שנקבר אך הרי"ף והגאונים הנ"ל ס"ל דאפילו בלא בעל כיון שנכנס לחופה כבר חלו שבעה ימי משתה ולא אתו אבילות דבתרא ודחו להו. א"כ מה שהתירו הבעילה ע"כ לאו משום פסידא ועיין מה שכתבנו בסמוך בדברי התוס' אך לענ"ד נראה דלדעת הפוסקים דס"ל בחופת נידה דאינה קונה משום דבעינן יחוד הראוי לביאה וכמ"ש בריש מכילתין. יש לומר הטעם שהתירו ליבעול קודם הקבורה והקילו באנינות דחמירא משום דבאמת עיקר מה שהקילו הוא משום פסידא דסעודה כדי שיתחילו ז' ימי משתה קודם אבילות והיינו על ידי החופה קודם קבורה ובאמת בחופה הוי סגי אפילו לא בעיל דמשעת חופה מתחילין מיד שבעה ימי משתה ואפ"ה הוצרכו להתיר הביאה משום דבעינן חופה הראוי לביאה ואי הוי אסרו הביאה לא היתה החופה יחוד הראוי לביאה לכך הוצרכו להתיר הביאה. אבל באמת רשות בידו ליבעול או לא כיון שהיא ראוי לביאה כבר קנתה החופה ועיין בסמוך מ"ש בדברי התוס'. ודוק:
תוס' ד"ה ובועל בעילת מצוה וכו' ודייק לה וכו'. לכאורה אין מזה ראיה לאסור בעילת מצוה לאחר קבורה דאף באנינות לא התירו אלא בעילת מצוה. ואין לומר דוכל אותן ימים משמע אפילו לא בעיל מדקתני סתמא דע"כ ס"ל להתוס' דאין זה דיוק מדכתבו אחר כך אבל מהוא ישן בין אנשים דייק שפיר דהוי משום אבילות דאי משום נידות וכו' ואי כל אותן הימים משמע אפילו לא בעיל פשיטא דאי אפשר לומר משום נידות כיון דמיירי אפילו בביאה ראשונה. וצ"ל דדיוק התוס' מהא דקאמר לקמן ע"ב מאי קולא אלימא דקתני בועל בעילת מצוה ופורש התם משום דלא חל עליו אבילות משמע דמשחל עליו אבילות אסור אפילו בעילת מצוה. מיהו באמת קשה מנ"ל להש"ס דבועלה בעילת מצוה היינו קודם קבורה והקילו באנינות דמצינו דחמיר טפי דאפילו רב ושמואל דס"ל דאין דברים שבצנעה אסורים במועד ושבת דאבילות אפ"ה מודים באנינות כדאיתא במועד קטן דף כ"ג. ולכאורה מזה ראי' לדברי רי"ץ שהביא נקודות הכסף ונתבאר לעיל דלא התירו לדחות ימי האבילות ולהקדים ימי המשתה אלא היכא דבעיל. א"כ בהכרח התירו הבעילה דוקא בימי אנינות וממילא מתורץ קושיות התוס' דלא מצי לדייק דדברים שבצנעה נוהג במועד מהא דקתני ובועל בעילת מצוה קודם קבורה דהיינו משום שיחולו שבעה ימי משתה תחלה. ומתורץ נמי קושיות הרשב"א דלא מצי לדייק מדקתני ופורש דהוה מצי למימר דהא דקתני ופורש היינו בשעת אנינות דוקא דחמיר טפי דאפילו רב ושמואל מודים כנ"ל ולא הוי סייעתא לר' יוחנן ולפמ"ש לעיל דיש לומר הטעם שהתירו בעילת מצוה קודם הקבורה כדי שתהיה החופה יחוד הראוי לביאה אתי שפיר טפי ולא הוי מצי למידק דברים שבצנעה אסורים במועד באבילות דהוה מצינו למימר דמה דקתני ובועל בעילת מצוה ופורש היינו דוקא באנינות דחמיר ועמ"ש עוד לקמן מזה ודוק:
תוס' ד"ה אבל איפכא לא וכו' תימא דאמר בפ"ב וכו' לכאורה הוי להו להקשות לעיל דקאמר וכל אותן הימים הרי דלאחר קבורה אסור אפילו בעילת מצוה כמו שכתבו התוס' לעיל. ואין לומר דהתם מיירי בכניסה בלא בעילה דהא באין לו בנים עיקר הטעם משום פריה ורביה כמו שכתבו התוס' לקמן בסמוך. ונראה משום דהמ"ל דלאלתר דקאמר התם היינו קודם קבורה כעובדא דיוסף הכהן דמייתי התם. והוצרכו להקשות מהא דקאמר אבל איפכא לא דהיכא דליכא פסידא אפילו קודם קבורה אסור. ולפ"ז לדעת הרי"ף ז"ל דאפילו בלא פסידא מותר ליכנוס וליבעול קודם קבורה יש לומר באמר כן דהתם מיירי קודם קבורה. והא דהכא מותר אפילו ליבעול והתם בעובדא דיוסף הכהן לא בא עליה עד לאחר שלשים יום יש לומר דבאמת לא הותר הכא ליבעול אלא באין לו בנים דהכא מיירי בבחור כמ"ש התוס'. אבל ביש לו בנים קטנים לא הותרה אלא החופה. ותו דהא לפי מה דסברו התוספות דלאלתר היינו אפילו תוך שבעה א"כ באין לו בנים ע"כ צ"ל דמותר ליבעול תוך שבעה דהא טעמא משום פריה ורביה. א"כ קשה דהא קי"ל תבעוה לינשא ונתפייסה צריכה לישב שבעה נקיים א"כ למה התירו החופה באין לו בנים כיון שאינו יכול לבא עליה. וצ"ל ע"כ דמיירי באמת בשדיך מקודם וכבר ספרה שבעה נקיים. א"כ ממילא בעובדא דיוסף הכהן דאמר לאחותה בבית הקברות דע"כ לא שדיך מקודם דהא אחותה אסורה לו בחיי אשתו. א"כ ממילא דלא הי' יכול ליבעול קודם קבורה משום דהיתה צריכה לספור שבעה נקיים וכיון שכבר חל האבילות אסור כל שלשים יום כההוא דשמחות שהביאו התוספות. ובזה יש להבין המשך דברי התוספות שכתבו. ומיהו ליבעול אסור עד לאחר שלשים יום וכו'. דהוא שייך לפמ"ש מקודם דלאלתר היינו לאחר שבעה דאי הוי מפרשינן דלאלתר היינו קודם קבורה שפיר יש לומר דאפילו בעילה מותר ואין הוכחה מיוסף הכהן משום דהיתה צריכה לספור שבעה נקיים אבל לפי מה שהקדימו דמוכח מהא דקאמר הכא אבל איפכא לא דלא מיירי קודם קבורה אלא לאחר שבעה דכבר נשלמו שבעה נקיים שפיר מוכח מיוסף הכהן ודוק:
בא"ד ונראה לר"י וכו'. אבל אותן שאין לו בנים וכו'. צריך להבין לפ"ז למה התירו הכא בשמעתין הבעילה מיד לאחר שכלו ימי האבילות כדמשמע דלא אסרו אלא בכל אותן הימים. אבל אחר כך מותר לבא עליה אפילו תוך שלשים ולכאורה הי' נראה דצ"ל דגם הכא לא התירו לבא עליה עד לאחר שלשים. והא דקאמר וכל אותן הימים היינו דלא אסרו היחוד אלא בתוך ימי האבילות אבל אחר כך תוך שלשים לא החמירו לאסור היחוד. ולפ"ז היה נראה דמתורץ קושיות התוספות לעיל ד"ה ובועל בעילת מצוה ופורש כו' דה"מ למידק מרישא דלא התירו בעילת מצוה לאחר קבורה סייעתא לר' יוחנן דדברים של צנעה נוהג ברגל דהא קי"ל דאף דאין אבילות נוהג ברגל אבל מה שהוא מגזירת שלשים נוהג אף ברגל וימי הרגל עולים למנין שלשים. א"כ לפמ"ש דאסרו הביאה באבילות דחתן כל שלשים א"כ הוי ליה מגזירת שלשים דנוהג אף ברגל וליכא סייעתא לר' יוחנן בשאר אבילות דנוהג דברים שבצנעה ברגל. לכך מייתי מסיפא דכל אותן הימים דאין לומר דהאיסור הוא מטעם גזירת שלשים דא"כ למה אסרו היחוד בשבעת ימי המשתה יותר מאחר ז' ימי האבילות עד שלשים כיון דגם בז' ימי המשתה אין האיסור אלא משום גזירת שלשים. אלא ע"כ דברים שבצנעה נוהג ברגל. לכך החמירו היחוד טפי. וממילא דמתורץ בזה גם כן קושיות ברשב"א לעיל דלא דייק מדקתני ופורש וכו'. אך לפמ"ש הרמב"ן והרא"ש דמותר בז' ימי המשתה אפילו בגיהוץ ותספורת ועדיף בהא משאר רגל. א"כ משמע דהכא אין לאסור בז' ימי משתה מטעם גזירת שלשים. אך נראה דדוקא בגיהוץ ותספורת מטעם שכתבו משום דמלך ביפיו וכו'. אבל לענין שאר שמחה דאסור מטעם שלשים אין חילוק הכא לשאר רגל. אך מדברי הפוסקים משמע דאין הביאה אסורה אלא באותן הימים. אבל אחר כך מותר לבא עליה תוך שלשים ונראה הטעם דהא דאמר התם דאסור לבא עליה עד לאחר שלשים אינו אלא בביאה ראשונה דאיכא בו שמחה טפי אבל ביאה שניה הוי ליה כאשתו ישינה דודאי מותר לשמש תוך שלשים כדס"ל לרב יוסף בסמוך בפירסה נדה דביאה שניה הוי ליה כאשתו ישינה כמ"ש התוספות לקמן ע"ב בד"ה ומי שאני וכו'. ולפ"ז מתורץ נמי קושית התוספות לעיל דלא מייתי סייעתא לר' יוחנן מהא דבועל בעילת מצוה דוקא קודם קבורה משום דהמ"ל דביאה ראשונה דאסורה מגזירת שלשים ודאי נוהג אף ברגל. מיהו עדיפא תירצו התוספות דהמ"ל דבאמת בועל בעילת מצוה לאחר קבורה וקושיות הרשב"א אין לתרץ כנ"ל דביאה ראשונה אסורה מגזירת שלשים ודוקא קודם קבורה התירו. דאכתי קשה למה הוא פורש בביאה שניה ואין לומר דפורש קאי אקודם קבורה דוקא דקשה דהוי ליה שני הפכים דכיון דהקילו בביאה ראשונה דאיכא שמחה טפי באנינות יותר מבאבילות איך יחמירו בביאה שניה באנינות יותר מבאבילות. מיהו אכתי אין כל כך קושיא דלא הוי מצי לאתוי סייעתא לר' יוחנן מהא משום דהמ"ל דגם ביאה שניה איכה בה שמחה ואסורה כל שלשים כמ"ש תחלה ודוק:
בא"ד ונראה לר"י וכו'. ואע"ג דיש לו בנים קטנים מותר לישא תוך שלשים מ"מ נקט וכו'. צ"ל לדברי ר"י דלא בעינן בחופה יחוד הראוי לביאה. וזה אינו לדעת הרמב"ם דכל שאינה ראוי לביאה אין החופה קונה. א"כ הא תוך שלשים אינה ראוי לביאה ואין החופה קונה. וכן קשה לדעת הפוסקים דס"ל דעכ"פ בעינן בחופה יחוד גמור וכיון דבאשתו חדשה אסור להתיחד שמא יבא עליה א"כ איך התירו החופה. מיהו בזה יש לומר דס"ל דלהפוסקים הנ"ל דבאמת אסור לישא כל שלשים מטעם איסור היחוד והא דמשמע בעובדא דיוסף הכהן דכנסה תוך שלשים היינו משום דהתם הוי גם כן אבילות דידה. יש לומר דעדיף טפי כדאמר לקמן דאבילות דידה היא לא תשמע לו ומותר היחוד ושפיר התירו לו היחוד ליכנוס תוך שלשים וק"ל:
תוס' בד"ה אבל דברים וכו' וא"ת לרב ושמואל וכו' הקשה מהרש"א ז"ל לדברי הר"י הלוי שכתב הרא"ש דאפילו לרב יוסף בדם בתולים דקילא ליה אסור היחוד אין קושיא לרב ושמואל וליכא סייעתא לר' יוחנן. ונלענ"ד דנהי דכתבו התוספות לעיל דהמ"ל דפורש משום דם בתולים מ"מ הא לא מצינו תקנת ר' זירא דבנות ישראל החמירו על עצמן דאפילו רואות טיפת דם כחרדל יושבת עליה שבעה נקיים במתניתין וברייתא. א"כ כיון דמדינא באחד עשר יום שבין נדה לנדה אינה צריכה לשמור אלא יום אחד. א"כ הוא הדין בדם בתולים לפי משנה אחרונה היכא שהיא עומדת בי"א יום לא היתה צריכה להמתין אלא יום א' ומדקאמר סתמא כל אותן הימים. ע"כ משום האבילות ועוד נראה דהר"י הלוי ס"ל כסברא שכתבנו לעיל בתוספות ד"ה ובועל וכו' דכל אותן הימים משמע אפילו לא בעיל ואע"ג שכתבנו לעיל דיש לומר דביאה ראשונה אסורה משוה גזירת שלשים. א"כ בלא בעיל אסור משום גזירת שלשים דנוהג אף ברגל יש לומר דהר"י הלוי לית ליה הך סברא וס"ל דבאין לו בנים מותר לבא עליה אפילו ביאה ראשונה תוך שלשים וק"ל:
ומה שהקשה מהרש"א ז"ל דדילמא רב ושמואל לית להו דרב יוסף ומשום דם בתולים. וגם בל"ז דוחק לומר דהא דקאמר מסייע לר' יוחנן אינו אלא משום סברא דרב יוסף דביאה שניה הוי ליה כאשתו ישינה. אך לפמ"ש לעיל בתוספות ד"ה אבל איפכא דמשמע מדאסר בשמחות ביאה ראשונה כל שלשים יום והכא קאמר דלאחר אותן הימים מותר ע"כ דביאה שניה הוי ליה כאשתו ישינה. ועוד נראה דהוא מוכרח מברייתא עצמה לפמ"ש לעיל דהא דלא מייתא סייעתא לר' יוחנן מדקתני ובועל בעילת מצוה קודם קבורה משום דה"א דאחר כך אסור משום גזירת שלשים. א"כ ממילא מוכח מברייתא עצמה דמתיר הביאה לאחר אותן הימים דביאה שניה הוי ליה כאשתו ישינה. א"כ אי אפשר לומר דכל אותן הימים משום דם בתולים דהא כבר מוכח סברא דרב יוסף וממ"נ מוכח כר' יוחנן ונראה דאפילו לפמ"ש התוספות דהוי מצי למימר דבועל בעילת מצוה היינו לאחר קבורה אפ"ה מוכח דהא קשה לענין מאי נקט בעילת מצוה דוקא דמשמע דבלא מצוה איכא איסורא. וצ"ל משום גזירת שלשים דאסור בביאה ראשונה א"כ מוכח כדרב יוסף וליכא למימר משום דם בתולים כנ"ל ודוק:
רש"י ד"ה וכן מי וכו' בכניסתה לחופה לכאורה משמע מלשונו דס"ל דחופה הוא יחוד גמור הראוי לביאה. א"כ ליכא למימר שפירסה קודם. וגם אין לומר שפירסה נדה אחר כך דהא כתב רמ"א ז"ל בי"ד סימן קצ"ב בשם תרומת הדשן דאם נתייחדה עמו פעם אחת כשהיא טהורה ולא בעיל חזינן דלאו יצרו תקיף. והא דקאמר ובעל לאו דוקא אלא שראוי לבעול. וצ"ל שתיכף שנתייחדה עמו בחופה פירסה נדה ודוקא כשנתייחדה עמו כשהיא טהורה חזינן דלאו יצרו תקיף. אבל משום שכבש יצרו פעם א' כשהיא טמאה אין ראיה שיכבוש יצרו בכל עת. אך באמת לפי הראיה שמביא התרומת הדשן מראה שור ולא נגח משמע דאפילו נתייחדה עמו בשעת איסור. ועיין מה שכתבנו לקמן דף ז' דיש להביא ראיה מבועז ע"ש.
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |