הפלאה/כתובות/ד/ב

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחתית הדף

לדף הבבלי
צורת הדף


עיון בפרויקט 'מפרשי האוצר' מבית 'אוצר החכמה' על דף זהלדף זה באתר "על התורה" לדף זה באתר "ספריא" מידע וקישורים רבים על דף זה ב'פורטל הדף היומי' לדף זה באתר "ויקיטקסט" לדף זה באתר "הכי גרסינן" לשינויי נוסחאות של התלמוד הבבלי, האתר כולל תמונות והעתקות של כל עדי הנוסח לתלמוד: קטעי גניזה, כתבי יד ודפוסים קדומים. האתר כולל גם סינופסיס ממוחשב לכל התלמוד במספר תצוגות המאפשרות להבליט ללומד שינויים שהוא מעוניין בהם. All content on the FGP portal is the property of The Friedberg Jewish Manuscript Society לדף זה באתר "שיתופתא" לדף זה באתר "תא שמע"



דפים מקושרים


צור דיון על דף זה
לדיון כללי על דף הגפ"ת הנוכחי


מפרשי הדף

רש"י
תוספות
רשב"א
ריטב"א
מהרש"ל
חי' הלכות מהרש"א
פני יהושע
הפלאה
חתם סופר
רש"ש
אילת השחר

שינון הדף בר"ת
חדש על ה(מ)דף


הפלאה TriangleArrow-Left.png כתובות TriangleArrow-Left.png ד TriangleArrow-Left.png ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


גמרא ואלו גבי אבילות וכו'. הנה לכאורה הא דאסרו כיחול ופירכוס באבילות הכא. וכן בברייתא דבסמוך ע"כ צ"ל דהוא משום איסור להתנאות בימי האבילות ולא מצד הרחקה שלא יבא לידי תשמיש דהא בנידה שהחמירו במזיגת הכוס וכיוצא בו ואפ"ה אמרו בשבת דף ס"ד ע"ב שהתירו כיחול ופירכוס שלא תתגנה על בעלה. ולפ"ז הא דאמר לעיל ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל ל' יום ע"כ בחתן הקילו טפי כדי לחבבה על בעלה. ולפ"ז המ"ל לקמן בסמוך דהקילו הכא בחתן מאבילות דעלמא היינו בכיחול ופירכוס אלא דעדיפא מיניה קאמר. ובזה מיושב קושיות מהרש"א על הראב"ד דמתיר מזיגת הכוס באבילות דחתן ובשמעתין משמע דהוא כ"ש מיחוד שאסרו. ולפמ"ש יש לומר דהכא בחתן הקילו כיון דאיכא שמירה שלא יבואו לידי תשמיש כי היכי דהקילו בכיחול ופירכוס כדי לחבבה על בעלה. אך יותר נראה דס"ל לראב"ד דכיחול ופירכוסהוא מטעם הרחקת תשמיש להכי אסורה אפילו באבילות של הבעל. א"כ ע"כ צ"ל דבנדה דהחמירו לאסור מזיגת הכוס ושאר מיני קירוב שוב לא הוצרכו לאסור כיחול ופירכוס. אבל באבילות כיון שהקילו מזיגת הכוס ושאר מיני קירוב הוצרכו לעשות גדר קצת לאסור כיחול ופירכוס. ומזה יליף הראב"ד דבאבילות דחתן שהחמירו טפי לאסור היחוד שוב לא הוצרכו לאסור אפילו מזיגת הכוס. ואין להקשות דא"כ מאי מקשה הש"ס למימרא דאבילות קילא ליה וכו' ולא משני דהיא הנותנת הואיל והחמירו באבילות לאסור יחוד לא הוצרכו להחמיר במזיגת הכוס וכיוצא בו. זה אינו דא"כ תקשה מכיחול ופירכוס שאסרו באבילות דאי נימא מטעם שהחמירו ביחוד הקילו במזיגת הכוס. כ"ש שהיה להם להקל בכיחול ופירכוס שהקילו בנדה משום שהחמירו במזיגת הכוס. וכ"ש באבילות שהחמירו ביחוד. ומזה הוכיח המקשן דאדרבא בנדה החמירו טפי מבאבילות. והא דאסרו הכא יחוד באבילות דחתן היינו משום דבחתן יצרו תקפו אפילו בביאה שניה ולהכי התירו לקשט את עצמה וכ"ש בפירסה נדה דיש להחמיר בחתן לאסור היחוד וקשיא ליה לרב יוסף ומשני דאבילות דידיה חמירא והוי ס"ד דבאבילות דידיה שהחמירו לאסור היחוד היה ראוי להקל בכיחול ופירכוס כי היכי דהקילו גבי חתן לך מקשי ומי שאני בין אבילות דידיה וכו' והתני' וכו' וכן היא שמת חמיה וכו' והוי ס"ד מדאסרו כיחול ופירכוס משמע דלא אסרו יחוד דאי החמירו באבילות דידיה בכל החומרות יחוד וכיחול ופירכוס הוי ליה לאשמעינן האי רבותא בהדיא כיון דלא מצינו חומרא כזה בשום מקום. ומשני תני באבילות דידיה הוא ישן ואפ"ה נקט בהדיא לאסור הכיחול והפירכוס ובחתן הקילו קצת בקישוט. אבל לרב אשי לא ניחא ליה בזה ומשני דאבילות דחתן החמירו טפי ובאמת כיון דהחמירו לאסור היחוד לא הוצרכו לאסור הקישוט וה"ה אפילו מזיגת הכוס כמ"ש הראב"ד ובאבילות דעלמא כיון שהקילו ביחוד ובמזיגת הכוס הוצרכו לעשות הרחקה בקישוט. ובזה מתורץ ממילא מה שהקשינו לעיל דהוי ליה למימר דאתא לזלזולא משום קולא דקישוט דאיך שייך לומר שיאסרו היחוד שהוא חומרא גדולה בשביל קולא דקישוט. אדרבא היה להם לאסור הקישוט ולהתיר היחוד כמו בשאר האבילות. ותו דנדה תוכיח שגם כן התירו הקישוט ואפ"ה לא אסרו משום זה היחוד וסגי בהרחקת מזיגת הכוס וה"נ יהיה כן ודו"ק.

תוס' ד"ה ומי שאני וכו' ויש לומר דאי לאו וכו'. מזה קשה על דעת הראב"ד שהביא הרא"ש במועד קטן דברגל שנדחה האבילות לאחר הרגל אפ"ה מותרין לייחד משום דהכא שאני דבשעת חופה שכיח שמחה טפי דא"כ גם לרב יוסף יש לחלק בין שעת חופה לשאר אבילות לא מקשי הש"ס מידי אלא ודאי כמ"ש הרא"ש שם דאין לחלק אלא דהכא דוקא אתא לזלזולא משום דמדחינן האבילות בידים על ידי הכנסת המת לחדר. לפ"ז נפקא מיניה לדינא בחתן שמת אביו לאחר החופה שמותר לייחד. שוב ראיתי בש"ך בי"ד סימן שמ"ב ס"ק וי"ו שהביא הש"ך בשם העטרת זהב ממש כסברת הראב"ד והשיג עליו מדעתו ותמהני שלא הביא דברי הרא"ש במועד קטן שהשיג כן על הראב"ד:


< עמוד קודם · עמוד הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.



שולי הגליון