הלכות גדולות/ברכות/ו
|
< הקודם · הבא > |
(ברכות ל"ה.) כיצד מברכין על הפירות על פירות האילן אומר בורא פרי העץ חוץ מן היין שעל היין אומר בורא פרי הגפן על פירות הארץ אומר בורא פרי האדמה חוץ מן הפת שעל הפת אומר המוציא לחם מן הארץ על הירקות אומר בורא פרי האדמה ר' יהודה אומר בורא מיני דשאים. (ירושלמי פ"ו) ואלו הן מיני דשאים הקינרס והחלמא הדמוע והאטד.
(ברכות שם) תנו רבנן קודש הלולים לה' מלמד שטעון ברכה לפניו ולאחריו מכאן אמר רבי עקיבא אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך. ת"ר אסור לאדם ליהנות מן עוה"ז בלא ברכה וכל הנהנה מן העוה"ז בלא ברכה מעל מה תקנתו ילך אצל חכם חכם מאי עביד ליה אלא אמר רבה ילך אצל חכם מעיקרא וילמדנו ברכות כדי שלא שלא יבא לידי מעילה:
פסק ואלתר דמברך לטעום ולא לישתעי ואפי' בתר ברכה דנפשיה לא צריך למענא אלא לאלתר דכאלי אמן מפי רוב עונין טעים איהו ברישא.
(ירושלמי פ"ה) תנו רבנן הפורס על שמע והעובר לפני התיבה והנושא את כפיו והקורא בתורה והמפטיר בנביא והמברך על הפירות והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה לא יענה אמן אחר עצמו ואם ענה הרי זה בור ותניא אידך הרי זה חכם אמר רב חסדא מאן דאמר הרי זה בור בעונה אחר כל ברכה וברכה ומ"ד הרי זה חכם בעונה בבונה ירושלים.
(ברכות מ"ו.) ת"ר כל הברכות כולן פותח בהן בברוך וחותם בהן בברוך חוץ מברכת הפירות וברכת המצות וברכה הסמוכה לחבירתה וברכה אחרונה שבק"ש יש מהן פותח בהן בברוך ואין חותם בהן בברוך יש מהן שחותם בהן בברוך ואין פותח בהן בברוך. וצריך לאדכורי שם ומלכות בכל ברכה וברכה (ברכות מ':) דאמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה ורבי יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות שמים אינה ברכה ואע"ג דאמר אביי כוותיה דרב מסתברא דתניא לא עברתי ממצותיך ולא שכחתי לא שכחתי מלברכך ומלהזכיר שמך רבי יוחנן מתרץ הכי מלהזכיר שמך ומלכותך עליו ודוקא ברכת פירות וברכת מצות דצריכן מלכות אבל דתפלה לית בהו מלכות ודק"ש ודברכת המזון ראשונה אית בה מלכות אחרונות לית בה מלכות וכל מינא ומינא מיחייבינן לברוכי עליה ברכתא דדמיא ליה (ברכות מ'. וסוכה מ"ו.) דכתיב ברוך ה' יום יום וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו אלא לומר לך כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו אף כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו וכל מידי דאית ביה מחמשת המינין כגון חמים ושעורין וכוסמין שיבולת שועל ושיפון (פסחים ל"ה.) כוסמין גולב"א ומין חטין הוא שיבולת שועל שובלי תעל"א שיפון דישר"א ומין שעורים נינהו מברכינן עליה בורא מיני מזונות (ברכות ל"ו:) דרב ושמואל דאמרי תרויהו כל שיש בו מחמשת המינין מברכינן עליה בורא מיני מזונות והני מילי דעבדוה במיני דמשבח ליה כגון חביצא או בישולא דמיחין ליה בקימחא אבל ודאי קא כייס מיכס מהני חמשת המינין מברך עליה בורא פרי האדמה (ל"ז:) דתניא הכוסס את החטה מברך עליה בורא פרי האדמה טחנה לשה אפאה בזמן שהפרוסות קיימות בתחלה מברך המוציא לחם מן הארץ ולבסוף מברך שלש ברכות אין הפרוסות קיימות בתחלה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף מברך ברכה אחת מעין שלש. (ל"ו.) קמחא דחטי רב יהודה אמר בורא פרי האדמה רב נחמן אמר שהכל רב יהודה אמר בורא פרי האדמה אע"ג דאישתני במילתיה קאי ורב נחמן אמר שהכל כיון דאישתני אשתני ולגריעותא אישתני דחטי משעבדן כסאני ומיתכלן וקימחא בעיניה לא אכלין אינשי והלכתא כר"נ. קורא רב יהודה אמר בורא פרי האדמה שמואל אמר שהכל רב יהודה אמר בורא פרי האדמה אוכלא הוא ושמואל אמר שהכל כיון שסופו להקשות מברכינן עליו שהכל א"ל שמואל לרב יהודה שיננא כוותיך מסתברא דהא צנון שסופו להקשות מברכינן עליו בורא פרי האדמה ואע"ג דקלסיה שמואל לרב יהודה הלכתא כשמואל מ"ט צנון נטעי אינשי אדעתא דפוגלא ודיקלא אדעתא דקורא לא נטעי אינשי. ארוזא בין בשליה בשולי ובין אפייה לחם בתחלה בורא פרי האדמה ולבסוף בורא נפשות רבות מ"ט לאו מין דגן הוא וכן דוחן ואף ע"ג דפליג רבי יוחנן בן נורי דאמר אורז מין דגן הוא לית הלכתא כוותיה דאמרינן לענין מצה (פסחים קי"ד:) מאי שני תבשילין אמר רב הונא סילקא וארוזא אמר רב אשי ש"מ לית דחש לה לדרבי יוחנן בן נורי. ואית דאמרי ארוזא כייס מיניה בורא פרי האדמה אקימחיה שהכל בשליה או אפייה לחמא בורא מיני מזונות אבל המוציא לא דלית דחש לה לר' יוחנן בן נורי ומקשינן אי הכי בורא מיני מזונות לא ליבריך משום דהוה ליה מעשה קדירה (ברכות ל"ז.) ותניא על מעשה קדירה בתחלה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף מברך ברכה אחת מעין שלש וכי תימא קא הויא תיובתא דרב ושמואל דאמרי תרוייהו כל שהוא מחמשת המינין בתחלה מברך בורא מיני מזונות ההיא תיובתא דאצרכתא תתעקר אצרכתא ותיובתא כדקיימא קיימא מתנייאתא לא ליתעקרן ודרב ושמואל נמי איתא הילכך אורז כד מבשל או אפי מברך עליה בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות רבות כדקא מתרצינן בברייתא תני גבי אורז ולבסוף ולא כלום דלא מחמשת המנין הוא ומאי לא כלום לאפוקה מברכה אחת מעין שלש אלא מבורא נפשות לא נפיק דוחן בתחלה בורא פרי האדמה ולבסוף בורא נפשות רבות כיתאני בורא פרי האדמה לבסוף בורא נפשות רבות קליינון לחטי ושוינון שתיתא אי תמיכא בתחלה בורא מיני מזונות ולבתוף ברכה אחת מעיך שלש אי קליישא ולשתייה עבדין לה שהכל (ברכות ל"ח.) דאמרינן שתיתא רב אמר שהכל ושמואל אמר בורא מיני מזונות אמר רב חסדא ולא פליגי הא בעבה הא ברכה עבה לאכילה עבדי לה רכה לרפואה שתי לה שאדי לפומיה שתיתא בורא פרי האדמה כי כיסאני ואורז ודוחן אית בהו חמשת המינין מברך בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש.
(ברכות מ"ד.) אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי חנינא כל שהוא מחמשת המינין בתחלה מברך בורא מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת. אמר רבה בר מרי אמר רבי יהושע בן לוי כל שהוא משבעת המינין כגון חטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון זית ותמרים בתחלה מברך מה שהוא או בורא מיני מזונות או בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. וחיטי ושערי דאמרינן דוקא דעבידן מידי דמשבח להון כגון דייסא וחביצא וחושלא אבל כיסאני כיון דתחלתן בורא פרי האדמה סופן בורא נפשות רבות (ברכות ל"ז.) דקתני אין הפרוסות קיימות בתחלה מברך מיני מזונות ולבסוף ברכה אחת מעין שלש. (שם מ"ד:) א"ל אביי לרב דימי מאי ברכה אחת מעין שלש א"ל על חמשת המינין על חביצא ודייסא וחושלא אומר על המחיה ועל הכלכלה ועל ארץ חמדה טובה ורחבה שרצית והנחלת את אבותינו לאכול מפריה ולשבוע מטובה ולהודות לך עליה רחם על עמך ועל עירך ועל היכלך ועל מקדשך ובנה ירושלים עיר קדשך במהרה בימינו ונאכל מפריה ונשבע מטובה ונברכך עליה בקדושה ובטהרה בכבוד ברוך אתה ה' על המחיה ועל הכלכלה ומר רב פיאס הכין הוה חתים על הארץ ועל המחיה וכן הלכה. ואית דאמרי על הארץ ועל מיני מזונות:
פסק וכד אכיל פירות גפן תאינה ורמון זית ותמרים מברך על העץ ועל פרי העץ וחתים על הארץ ועל הפירות. וכד שתי חמרא מברך על הגפן ועל פרי הגפן וחתים על הארץ ועל פרי הגפן. וכל מיא דקמחא וארדלג אע"ג דאית בהון חלבא ומישחא ודובשא קמחא עיקר ומברך עליהון בורא מיני מזונות והיכא דעבד מיני קיטניות באפשמקא ומייח ליה בקימחא לא חיישינן למיחא דלדבוקי בעלמא הוא דעבדין ליה ומברך עליה בורא פרי האדמה (שם ל"ט.) ופת צנומה בקערה בדליכא ריפתא מברך עליה המוציא ואי איכא ריפתא צריך שתכלה ברכה עם הפת ודוקא צנומה בקערה דכיון דשאדי רותחין עלה הוה ליה כלי שני אבל רמא פת בקדירה הוה ליה כלי ראשון כיון דמבשלא אף על גב דאיתיה בעינא נפקא ליה מתורת לאם ומברכינן עלה בורא מיני מזונות דקתני גבי מצה (פסחים מ"א.) יוצאין ברקיק השרוי ומבושל שלא נימוח דברי ר"מ ר' יוסי אומר יוצאין ברקיק השרוי אבל לא במבושל ואע"פ שלא נימוח והלכה כרבי יוסי. (ברכות ל"ח.) וכובא דארעא מברכין עליה בורא מיני מזונות מאי טעמא גובלא בעלמא הוא והני מילי דלא קבע סעודתיה עלה אבל קבע סעודתיה עלה וליכא ריפתא אחריתי מברך עליה המוציא דאמרינן מר זוטרא קבע עלה ומברך עלה המוציא לחם. ולחמא דטפקא וכל מעשה אילפס (פסחים ל"ז.) היכא דהרתיח ולבסוף הדביק כגון דארתחיה לטפקא או לטנגידא ובתר כן אפה בהון לחמא דברי הכל כתנור דמי וחייב בחלה ומברך עליה המוציא. הדביק ולבסוף הרתיח רבי שמעון בן לקיש אמר פטור מן החלה וכיון דפטור מן החלה לא מברך עליה המוציא ר' יוחנן אמר חייב בחלה והלכך מברך עליה המוציא לחם (גמרא בפרק כל שעה) והלכה כרבי יוחנן. והני פיספג וגושקנג אי לאקראי בעלמא קאכיל להון אי נמי לקינוח סעודה הוה להו כפת הבאה בכיסנין ומברך עליה בורא מיני מזונות ואי קבע סעודתיה עלוהי המוציא לחם מן הארץ והיכא דאייתו לקמיה ריפתא ומיני מיכלא אחריני כל מיני דדרכיה למיכלא ברפתא בתוך הסעודה כי שארי המוציא פטרא להון ריפתא לכל מיני דמתאכלין בריפתא מברכא ולא צריך לברוכי עליהו (ברכות מא:) דתאני רבי חייא פת פוטרת כל מיני מאכל ויין פוטר כל מיני משקין. ואמר רב פפא הלכתא דברים הבאין מחמת הסעודה בתוך הסעודה כגון בישרא וכוארי וכל מיני בישולי דדרכייהו למיכל בהו ריפתא וירקי ובוציני אין טעונין ברכה לא לפניהם ולא לאחריהם דברים הבאין שלא מחמת הסעודה בתוך הסעודה כגון חביצא ודיסא מעונין ברכה לפניהם ואין מעונין ברכה לאחריהם דברים הבאין לאחר סעודה ונאכלין לאחר סעודה כגון תמרי ורמוני ושאר מגדי ואיתינון וקא אכיל להון בתוך סעודה מעונין ברכה בין לפניהם ובין לאחריהם. חביצא דקאכיל ליה בתוך הסעודה מאי מעמא לא צריך ברכה אחריו דכיון דמין מזון הוא מיפטר בברכת המזון אבל תמרי ורמוני ושאר מגדי דלאו מין מזון הוא לא מיפטרי בברכת המזון (ברכות מ'.) וכל אילן דנתרין טרפיה בסיתוא ופיישין גואזי והדר מפיק טרפיה מגואזיה אילן מיקרי ומברכינן אפירי בורא פרי העץ וכל אילן דבאלי לגמרי טרפיה ועציו והדר פארי משרשין דיניה כגון מוזי וכיסאני לישנא דרבנן דמיקרו שאהדנג ואינון קינבדים ושושמי הני בורא פרי האדמה משום דמשרשין פארי. ואיכא דאמרי מוזי שהכל נהיה בדברו ממה נפשך אי עץ הוא הא תאני ליה גבי ערלה ואי ירק הוא הא תאני ליה גבי כלאים הלכך שהכל מברכינן עליה ושושמי וכיסאני משום דיבישין אילניהון לגמרי בורא פרי האדמה והשתא דאמרת כל אילן דפארי משרשין דיליה לאו אילן הוא הרי צלף דיבש לגמרי ופארי משרשיו.
(ברכות לו.) ותניא על מיני נצפה על העלין ועל התמרות אומר בורא פרי האדמה על האביונות ועל הקפריסין אומר בורא פרי העץ אמרי אין צלף איכסא ומספקא להו לבית שמאי דתניא צלף בית שמאי אומר כלאים בכרם אלמא מין ירק הוא ובית הילל אומר אין כלאים בכרם אלמא מין אילן הוא ואלו ואלו מודים שחייב בערלה אלמא מין אילן הוא והא שמעינן להו לבית שמאי דאמרי צלף מין ירק הוא אלמא בית שמאי מספקא להו אי ירק הוא אי אילן הוא ומחמירין ביה חומרי ירק וחומרי אילן ודילמא ההוא דמספקא להו לבית שמאי משום דאיכא אינשי דאכלין ליה בירקי (ברכות ל"ו.) דאמר רב נחמן בר יצחק צלף נטעי אינשי אדעתא דשותא אלא צלף פארי מעצו ופארי משרשיו ומשום הכין דמיספק דדאמי לירק ודאמי לאילן סכר קנה דיליה ודאי עץ הוא וכי נטעי ליה אינשי נמי אדעתא דסכר נטעי ליה ומברכינן עליה בורא פרי העץ ועל סכר נמי בורא פרי העץ. ואית רבנן דאמרי סכר וקניא דסכר בורא פרי האדמה ולאו משום דסבירא להו דקנה לאו עץ הוא אלא הכין סבירא להון אע"ג דעץ הוא כיון דלאו פירא קא מפיק ולאו פיריה קא אכלינן לא מתאמר לן בורא פרי העץ אלא בורא פרי האדמה מידי דהוה אשותא דפרחא. שושמי בחיותיהו בורא פרי האדמה טחנינון שהכל על משחיהון וכוספיהון בורא פרי האדמה. אמגוזי ולוזי ובוטמי בורא פרי העץ לבסוף בורא נפשות רבות על כוספיהון בורא פרי האדמה. ועל מיני אילנות דלא פרישין בפסוק ארץ חטה כגון שיסקי וחבושי וחאחי בתחלה בורא פרי העץ ולבסוף בורא נפשות והני צנובר פירא דארוזא נינהו בורא פרי העץ. ואהיני דסכר וקריאתא ודסוחרין ודטובניא דקרו להו גיסואן ואהיני שליקי בתחלה בורא פרי העץ ולבסוף בורא נפשות רבות מידי דהוה אחבשוי ושאר פירי ואע"ג דדבש כתיב בהו הני לא מטו לכלל דבש (ערובין כ"ח:) דתניא פגי ביתוני ואהיני דטובניא חייבין במעשר אלמא פירא נינהו. עינבי ותאיני יבישתא ואהיני שליקי עינבי ותאיני קדמי ברישא משום דלא אשתנו ואהיני אישתנו על ידי האור ועינבי ותאיני יבישתא מברכינן עליהו על העץ אבל אהיני שליקי לא. והיכא דאייתו לקמיה מיני מגדי מן שבעת המינין ארץ חטה ושעורה כל דקדים בפסוקא קדים לברוכי עליה (ברכות מ"א:) דאמר רב יוסף וכן תני רב יצחק כל הקודם בפסוק זה קודם לברכה ארץ חטה ושעורה והיכא דכלם לאו משבעת המינין נינהו אי ברכותיהן שוות או בורא פרי העץ או בורא פרי האדמה מברך על חביב שבהן ומיפטרין כולהון ואי אין ברכותיהן שוות מברכין ברישא בורא פרי העץ והדר בורא פרי האדמה. והיכא דאייתו פרי העץ ממין שבעה וממין אחר דברכותיהן שוות וחד מנהון עיקר וחד מנהון טפל מברך על העיקר ופוטר את הטפילה (ברכות מא.) דתניא ר' יהודה אומר אם מחמת צנון בא זית מברך על הצנון ופוטר את הזית היכא דתרוייהו כהדדי נינהו מאי אזית מברך דהוה ליה משבעת המינים וחשיב טפי או דילמא על אתרוג מברך דחביב ליה טפי פליגי בה רבי יהודה ורבנן דתנן ר' יהודה אומר היו לפניו מינין הרבה ר' יהודה אומר אם יש בהן מין שבעה מברך עליו וחכמים אומרים מברך על איזה מהן שירצה רבי יהודה סבר חשוב עדיף והלכך מברך על הזית ורבנן סברי חביב עדיף ומברך על אתרוג. ואמר עולא מחלוקת בשברכותיהן שוות דרבי יהודה סבר חשיב עדיף ורבנן סברי חביב עדיף אבל אין ברכותיהן שוות מברך על זה וחוזר ומברך על זה. מיתיבי היו לפניו צנון וזית מברך על הצנון ופוטר את הזית ר' יהודה אומר מברך על הזית שהזית ממין שבעה והלכה כר' יהודה דאמר ר' יוסף וכן תני ר' יצחק כל הקודם בפסוק זה קודם לברכה וכי קאמרינן כל הקודם בפסוק זה קודם לברכה אלמא חטה עדיפא ועלה מברכינן ברישא ה"מ דווקא דעבידא חביצא או אברושג או מינין אחרים דשוייה מיני מזונות דאשבחא ועלייהו מברכין ברישא אבל אייתי כיסאני ועינבי על עינבי מברך ברישא דאחשבינהו קרא ובתר כן על כיסאני בורא פרי האדמה ובמקום דאיכא בורא פרי האדמה ובורא פרי העץ בורא פרי העץ קודם וכן פרי האדמה ושהכל פרי האדמה קודם והיכא דקדים ובריך על פרי האדמה לא מיפטר פרי העץ (ברכות מ'.) ודתנן ברך על פירות האילן בורא פרי האדמה [יצא] דוקא דנקט עינבי בידיה ואישתלי ובריך בורא פרי האדמה אבל ברוכי על פרי האדמה לא מיפטרין דעץ אלא בעי מעין ברכותיו והיכא דאייתו לקמיה תמרי ורימוני אע"ג דרימוני קדימי בפסוקא מברך על תמרי ברישא (ברכות מ"א:) דרב חסדא ורב המנונא הוו יתבי בסעודתא אייתו לקמייהו תמרי ורימוני שקל רב חסדא בריך אתמרי ברישא א"ל לא סבר לה מר להא דאמר רב יוסף ואיתימא ר' יצחק כל הקודם בפסוק זה קודם לברכה א"ל זה שני לארץ וזה חמישי לארץ א"ל מאן יהיב לן נגרי דפרזלא ונשמעינך וכל מידי דתחלתו בורא פרי האדמה או שהכל אחריו בורא נפשות (ברכות מ"ד:) דא"ר יצחק בר אבודימי משום רבינו על הביעא ועל הקופרא דהוא בשר בתחלה מברך שהכל ולבסוף בורא נפשות רבות אבל ירקא לא צריך ברכה לאחריו ור' יצחק אמר אפי' ירקא צריך ברכה לאחריו אבל מיא לא צריכי ברכה לאחריהן ורב פפא אמר אפילו מיא הלכך כולהו צריכי דאמר רב אשי אנא כי מדכרנא עבידנא ככולהו ומותבינן כל הטעון ברכה לאחריו טעון לפניו ויש טעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו. ומדחינן לרב יצחק בר אבודימי לאפוקי ירקא לרבי יצחק לאפוקי מיא לרב פפא למעוטי מצות דלא צריך ברכה לאחריהן ולבני מערבא דמברכין בתר דאסלקי תפילייהו ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו לשמור חוקיו ברייתא למעוטי מאי למעוטי ריחני דלא צריכי ברכה לאחריהן (ברכות לז.) והא דתניא כל שאינו לא משבעת המינין ולא ממין דגן כגון פת אורז ופת דוחן ר"ג אומר שלש ברכות וחכמים אומרים לא כלום מאי ולא כלום מברכה אחת מעין שלש אבל בוראנ.פת רבות צריך. וצינובר פירא דארזא הוא ואיכא מ"ד בורא פרי העץ ולבסוף בורא נפשות מדקתני להו גבי שביעית (ע"ז י"ד.) דתניא הוסיפו עליהן אלכסין ואיצטרובלין מוכססין ובנות שוח ואי ס"ד תרניתא תרניתא בת שביעית היא אלא אמר רב ספרא פירא דארזא (תענית כ"ה.) ומי מצית אמר פירא הוא והא דרש ר' חייא בר לוליאני מאי דכתיב צדיק כתמר יפרח וגו' אם נאמר תמר למה נאמר ארז ואם נאמר ארז למה נאמר תמר אילו נאמר תמר ולא נאמר ארז הייתי אומר מה תמר אין גזעו מחליף אף צדיקים חס ושלום אין גזעם מחליף לכך נאמר ארז ואם נאמר ארז ולא נאמר תמר הייתי אומר מה ארז אין עושה פירות אף צדיקים חס ושלום אין עושים פירות לכך נאמר תמר אלמא ארז לאו בר פירא הוא ושהכל מברכינן ומפרקינן בשאר מיני ארזים וכדרבה בר רב הונא דאמר רבה בר רב הונא אמרי בי רב עשרה מיני ארזים הן שנא' אתן במדבר ארז שטה וגו' ומברכינן עליה בורא פרי העץ. (ברכות לו:) זנגבילא רטיבא אע"ג דאית ביה דובשא כיון דלא יביש כלל איהו עיקר ומברכינן ליה בורא פרי האדמה דאמר רב נחמן האי הימלתא דאתיא מבי הינדואי שריא והיינו זנגבילא רטיבא דלא חיישינן דפסיק בסכין של גוי משום שמנונית דקים להו לרבנן דנותן טעם לפגם הוא ושרי ומברכינא עליה בורא פרי האדמה. זנגבילא יבישא ופלפלי ולא כלום דאמר רבה כס פלפלי ביומא דכפורי פטור כס זנגבילא ביומא דכפורי פטור (עירובין כח:) כפניות דנסחני דקארו ליה כופרי מברכינן להו בורא פרי העץ דכיון דלא עבדין פירי אחריני היינו פיריהו וכי א"ר יהודה כפניות הרי הן כפירי לכל דבריהן אלא שפטורות מן המעשר לאו בדנסחני אבל דנסחני חייבות במעשר מידי דהוה אפגי ביתיאני ואהיני דטובניא שקדים המרים בין קטנים בין גדולים ולא כלום דא"ר אלעאי א"ר מני הורה ר' חנינא בציפורי ואמרי לה ר' חנניה בציפורי הלכה כמ"ד זה וזה לפטור. כשות בורא פרי האדמה חפורא שהכל דרבי זירא כי הוה חליש מגירסיה הוה אזיל ויתיב אפיתחא דבי רב יהודה בר אמי אמר כי עיילי נפקי רבנן אוקים מקמייהו ואיקביל אגרא נפק אתא הך ינוקא דבי רב אמר ליה מאי אגמרך רבך בכשות ומאי אגמרך רבך בחזין אמר ליה כשות בורא פרי האדמה חזין שהכל והילכתא כינוקא דבי רב מאי טעמא כשות גמר פירי חזין לא גמר פירי מאי אמרת מאוירא קא ראבי ולא היא כשות מארעא קא ראבי דהא קא חזינן דקטלין להיזמתא ומייתא כשותא.
(ברכות מ:) תנו רבנן על דבר שאין גידולו מן הארץ כגון בשר בהמה וחיה ועופות ודגים אומר שהכל נהיה בדברו על היין שהקרים ועל הפת שעיפשה ועל תבשיל שעברה צורתו ועל החלב ועל הגבינה ועל הביצים ועל החומץ ועל נובלות ועל הגובאי ועל המלח ועל הזמית ועל כמיהין ופטריות אומר שהכל ונובלות דקא תני הכא בושלי כומרא זמית מיא דכמכא אהיני מרירי ולא כלום וכל ולא כלום בברכות שהכל. אמגוזי ושיגדי ובוטמי בשילי בורא פרי האדמה. (ברכות לח.) דובשא דתמרי דתארו להו מיתרא שהכל דאמר מר בר רב אשי האי דובשא דתמרי מברכינן עליה שהכל מ"ט זיעה בעלמא הוא דקיי"ל הלכה כרבי יהושע דתנן דבש תמרים ויין תפוחים וחומץ ספניות ושאר כל מיני פירות של תרומה רבי אליעזר מחייב בקרן וחומש ור' יהושע פוטר. דובשא דדאיב מן תמרי בורא פרי העץ דובשא דדבורים שהכל שאין גדולו מן הארץ.
(בכורות ז:) תנו רבנן מפני מה אמרו דבש דבורים מותר מפני שמכניסות אותו לגופן (וממצות) [ואין ממצות] אותו מגופן הוא דאמר כרבי יעקב דתניא רבי יעקב אומר אך את זה (ברכות מו:) ומברך הטוב והמטיב אל אמת דיין אמת שליט בעולמו לעשות בו כרצונו והכל שלו אנחנו עמו ועבדיו ובכל אנו חייבין להודות לו ולברכו ולוקח במשפט לא נימא דאיתותב רבי אמי דאמר אין מיתה בלא חטא. ובשבת פרים כי דרכיה ומברך כי דרכיה דכתיב (ירושלמי ברכות פ"ב ה"ז ומו"ק פ"ג ה"ה) ברכת ה' היא תעשיר זו שבת דכתיב ויברך אלהים ולא יוסיף עצב עמה זו אבילות שנאמר נעצב המלך על בנו:
(ברכות מג:) פסק ואסיר לאיתהנויי מן ריחי ובושמאני בלא ברכה דאמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב מנין שמברכין על הריח שנאמר כל הנשמה תהלל יה אי זה הוא דבר שהנשמה נהנת ממנו והגוף אין נהנת ממנו הוי אומר זה הריח. אמר רב יהודה האי מאן דנפיק ביומי ניסן לדברא וחזאי אילני דמלבלבי אומר ברוך שלא חסר מעולמו כלום וברא בו בריות טובות להתנאות בהן בני אדם. (ברכות מג.) וכל מיני דעץ מברכין עליו בורא עצי בשמים חוץ ממושק הואיל ומין חיה היא מברכין עליו בורא מיני בשמים. ומותבינן אין מברכין בורא עצי בשמים אלא על אפרסמון של בית רבי ועל אפרסמון של בית קיסר ועל ההדס שבכל מקום ומפרקינן הדס וכל דדאמי ליה. נרקים היינו חבצלת השרון אמר רב משרשיא האי (הובא ברש"י שם ע"ב) נרקים דגינוניאתא מברכינן עליה בורא עצי בשמים. דדברא בורא עשבי בשמים. אמר רב ששת הני סיגלי בורא עשבי בשמים. אמר רב גידל אמר רב האי סימלק בורא עצי בשמים וסימלק היינו יסמין. ורדא בורא עצי בשמים. סוסאן בורא עצי בשמים והיינו השושנת העמקים. היני רטיבא בורא עצי בשמים והיינו אשכל הכפר. שאה איספרס בורא עצי בשמים. אמר רב חננאל אמר רב הני חלפי ימא מברכי' עלייהו בורא עצי בשמים אמר רב זוטרא מאי קראה והיא העלתם הגגה ותטמנם בפשתי העץ דאיכא פשתן דאיקרי עץ וחליש ורכיך כוותייהו אינהו נמי עץ נינהו:
פסק והיכא דאייתו לקמיה תלתא מיני עצי בשמים ומיני בשמים ועשבי בשמים צריך לברוכי על כל חד וחד דכיון דאין ברכותיהן שוות לא פטרי הדדי מידי דהוה אפירות והיכא דיתבי במסבה ואייתו לקמיה ריחא או בוסמאני לא מברך על מגמר עד דסליק קוטריה (שם מג.) דאמר רבי זירא אמר רבה בר ירמיה מאימתי מברכין על הריח משתעלה תמרתו. (שם ע"ב) אמר מר זוערא האי מאן דמרח באטרוגא או בחבושא לימא ברוך אשר נתן ריח טוב בפירות כדאכיל ליה בורא פרי העץ לבסוף בורא נפשות רבות ומשחא דכבשין ביה ריחני דמתברך עליהון בורא עצי בשמים על משחא נמי בורא עצי בשמים והיכא דמבסמין שושמי בריחני וטחנין להון בורא עצי בשמים (שם מג.) דאמר רב אדא בר אהבה האי כשרתא מברכינן עלה בורא עצי בשמים אבל משחא כבישא לא ורב כהנא אמר אפילו משחא כבישא אבל משחא טחינא לא נהרדעי אמרי אפי' משחא טחינא והלכה כנהרדעי. משחא דאפרסמא בורא שמן ערב ומאי שנא מכל משחי בשמי הנך מעצר עצרי להו וריחא דהאי מאילנא נפיק. ומשחא ובוסמני דאמרינן מברכין עלייהו הני מילי היכא דעבידין לריחא אבל בשמים דעבידין לבית הכסא דלא ליתי ריחא ומשחא דעביד לעבורי זוהמא ושמן ובשמים דעבדין קמי מתים ודמסבת גוים לא מברכינן עלייהו (שם נג.) דאמר רב הונא בשמים של בית הכסא ושמן העשוי לעבר את הזוהמא אין מברכין עלייהו. הנכנס לחנותו של בשם אף על פי שישב שם כל היום כולו אין מברך אלא פעם אחת. נכנס ויצא כמה פעמים מברך על כל פעם ופעם דבשם נמי לריחא עביד כי היכי דנורחו אינשי וניתו ונזבנו מניה ודמתים לאו לריחא עביד. ודמסבת גוים לע"ז דעבדין ותנן אין מברכין לא על הנר ולא על הבשמים של מתים ושל ע"ז. ומאן דמסגי בין ביממא בין בליליא ומורח ריחא דמגמר בין מן בתי דישראל ובין מן בתי דגוים לא ליבריך. דגוי משום דסתם מסיבת גוים לע"ז דישראל משום דמיעוט נשים מקטרן לכשפים ותו מיעוט דמקטרן לגמר את הכלים הוה רובא דלא עביד לריחא וכיון דרובא לא עביד לריחא לא מברכינן עליה והיכא דהוו יתבי ואייתו לקמייהו משחא כבישא או משחא טחינא ואסא בהדי הדדי דתרוייהו בורא עצי בשמים ומברך עילויה הי מינייהו מברך ופטר ליה לחבריה על אסא מברך הואיל ואיתיה לבושם בעיניה לאפוקי משחא דליתיה בעיניה או דילמא על משחא מברך דאית ביה תרתי אית ביה מישייפיה מישף ואית ביה ריחא לאורוחי ביה ואתחשובי איתחשיב ליה ריחא מיפלג פליגי בית שמאי ובית הלל ומכריע רבן גמליאל כבית שמאי (שם מג:) דתנו רבנן הביאו לפניו שמן והדס ב"ש אומרים מברך על השמן ופוטר את ההדס ובית הלל אומרים מברך על ההדס ופוטר את השמן אמר רבן גמליאל אני אכריע שמן זכינו לריחו וזכינו לסיכתו הדם לריחו זכינו לסיכתו לא זכינו הלכה כבית שמאי או הלכה כבית הלל דקיימא לן בית שמאי ובית הלל הלכה כבית הלל או דילמא הלכה כבית שמאי דקא מכריע רבן גמליאל כותיה דאמר מר כל מקום שאתה מוצא שנים חולקים ואחד מכריע הלכה כדברי המכריע. ת"ש דרב פפא איקלע לבי רב חיננא בריה דרב איקא אייתו לקמיה שמן והדס שקל רב פפא ובריך אהדס אמר ליה לא סבר לה מר הלכה כדברי המכריע אמר ליה הכי אמר רבא הלכה כבית הלל וכן הלכה. תנו רבנן הביאו לפניהם שמן ויין בית שמאי אומרי' אוחז שמן בימינו ויין בשמאלו מברך על השמן וחוזר ומברך על היין ובית הלל אומרים אוחז יין בימינו ושמן בשמאלו ומברך על היין וחוזר ומברך על השמן וטחו בראש השמש ואם שמש תלמיד חכם טחו בכותל מפני שגנאי הוא לתלמיד חכם שיצא כשהוא מבושם לשוק והלכה כבית הלל. והכין אמר מר רב אחא מדקא אמרינן גבי חילפי ימא דמספקא לן אי ממין אילן הוא דמברכינן עלייהו בורא עצי בשמים או לא ומשום דאיקרי פשתן עץ ואינהו דאמו לפשתן מברכינן עלייהו בורא עצי בשמים. (תוספתא פ"ב וירושלמי פ"ה) ותניא נמי גבי כלאים כל שתחלת ברייתו מוציא עלין ירק הוא תחלת ברייתו מוציא עץ אילן הוא ובצלף פליגי בית שמאי ובית הלל דפארי מעליו ופארי מעצו כדמפרש. ומר רב שמואל לא מברך בורא עצי בשמים אלא על הדס בלבד ומבעי ליה לאינש לממשי ידיה והדר מקבע סעודתיה ואע"ג דקא אכיל חולין (חגיגה יח:) דתנן נוטלין לידים לחולין ולמעשר. (חולין קו.) אמר רב אידי בר אבין אמר ר' יצחק בר אשיין לא אמרו נטילת ידים לחולין אלא מפני סרך תרומה ועוד מצוה מאי מצוה אמר אביי מצוה לשמוע דברי חכמים רבא אמר מצוה לשמוע דברי ר"א בן ערך מכאן סמכו חכמים לנטילת ידים לחולין מן התורה. אמר ליה רבא לרב נחמן מאי משמעא האי בנוגע בזב הוא דכתיב א"ל אי בנוגע בזב כי שטף ידיו במים מי קא טהרן אלא הכי קאמר הא אחר שלא שטף ידיו במים טמא.
(ערובין כא:) ת"ר מעשה בר' עקיבא שהיה חבוש בבית האסורין והיה יהושע הגרסי משמשו בכל יום ויום היה מכניס לו מים במדה יום אחד מצאו שומר בית האסורין אמר לו היום מימיך מרובים שמא לחתור בית האסורין אתה מבקש שפך חציין והניח חציין כיון שהגיע אצל רבי עקיבא אמר לו יהושע אי אתה יודע שאני זקן וחיי תלויין בחייך סח לו כל המאורע אמר לו תן לי מים ליטול ידי אמר לו לשתות אין מגיעין לרחוץ ידיך מגיעין אמר לו ומה אעשה שחבירי חייבו עליהן מיתה מוטב שאמות מיתת עצמי ואל אעבור על דברי חבירי אמרו לא טעם כלום עד שהביאו לו מים ונטל ידיו.
פסק וכי קאמרינן צריך נטילת ידים ואזמוני הני מילי היכא דקא בעי למיכל לחמא אבל קא בעי מיכל פרי מן שבעת המינין חטה ושעורה וגפן ותאנה אי נמי מחמשת המינין כגון חטין ושעורין וכוסמין כד עבידי במעשה קדירה אע"ג דטעונין ברכה לאחריהן לא בעי נטילת ידים. ובתר דאכיל לא מזמני בתלתא (חולין קו.) דאמר רבה בר בר חנה הוה קאימנא קמייהו דרבי אמי ורבי אסי ואייתו לקמייהו כלכלה דפירי אכלו ולא משו ידייהו ולא ספו לי ובריכו חד חד לחודיה שמע מינה תלת. שמע מינה אין נטילת ידים לפירות. ושמע מינה אין זימון לפירות. ושמע מינה שנים שאכלו מצוה לחלק מדלא ספו ליה בהדייהו (ע"ל פ"ט) אבל ודאי מיטנפן ידיה אפילו לפירות צריך למימשא משום ברכה (ברכות נג:) דאמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן הטוב אני ה' אלהיכם זו ברכה (ת"כ שמיני) והייתם לי קדושים כי קדוש אני אמר להם הקדוש ב"ה לישראל כשם שאני קדוש כך אתם תהיו קדושים וכשם שאני טהור כך. אתם תהיו טהורים. (חולין קה.) אמר רב אידי בר אבין אמר רבי יצחק בר אשיין מים ראשונים מצוה וטעונין ברכה אחרונים חובה ואין מעונין ברכה. מיתיבי מים ראשונים ואחרונים חובה אמצעיים רשות מצוה לגבי רשות חובה קארי ליה וכי מאחר דמים אחרונים חובה אמאי אין מעונין ברכה חובה נינהו משום סכנה (שם ע"ב) דאמר רב יהודה בריה דרב חייא מפני מה אמרו מים אחרונים חובה מלח סדומית יש ומסמא את העינים אמר אביי ומשתכחא כקורטא בכורא. (שם קה.) גופא מים ראשונים ואחרונים חובה אמצעיים רשות מים ראשונים ניטלין בין בכלי בין על גבי קרקע אחרונים אין ניטלין אלא בכלי ואמרי לה אין ניטלין על גבי קרקע איכא בינייהו קינסא. מים ראשונים ניטלין בין בחמין בין בצונן אחרונים אין ניטלין אלא בצונן מפני שהחמין מפעפעין את הידים ואין מעבירין את הזוהמא. (שם ע"ב) אמצעיים רשות אמר רב נחמן לא שנו אלא שבין תבשיל לתבשיל אבל בין בשר לגבינה חובה והאי דשרו רבנן גבינה בתר בשר משמעתיה דרב נחמן ואף על גב דמים אחרונים חובה אין טעונים ברכה (שם קה.) אמר רב חסדא אכל בשר אסור לאכול גבינה ודוקא בלא קינוח אבל מקנח פומיה שרי למיכל אכל גבינה מותר לאכול בשר בלא קינוח ובעי מימשא ידיה ופומיה ביני וביני אמר רבי זירא אין קינוח הפה אלא בפת והני מילי בדחיטי אבל בדשערי לא ולא אמרן אלא בקרירתא אבל בחמימתא שטר וה"מ ברכיכא אבל באקושיא לא והלכתא בכל מילי הוי קינוח לבר מן קמחא ותמרא וירקא. (סוטה ד:) דרש רב עוירא זימנין דאמר לה משמיה דרבי אמי וזימנין אמר לה משמיה דרבי אסי כל האוכל לחם בלא נטילת ידים כאלו בא על אשה זונה שנא' כי בעד אשה זונה עד ככר לחם אמר רבא האי עד ככר לחם בעד אשה זונה מיבעי ליה אלא אמר רבא כל הבא על אשה זונה לסוף מבקש ככר לחם ואינו מוצא. א"ר זריקא א"ר אלעזר כל המזלזל בנטילת ידים נעקר מן העולם ומאן דמזלזל בנטילת ידים בר נידוי הוא (ברכות יט.) דא"ר יהושע בן לוי בעשרים וארבעה מקומות בית דין מנדין וכולן שנינו במשנתנו א"ל ר' אלעזר היכא א"ל לכי תשכח נפק דק אשכח תלת המזלזל בנטילת ידים והמספר אחר מטתן של תלמידי חכמים והמגיס דעתו כלפי מעלה המזלזל בנטילת ידים מאי היא דתנן אמר רבי יהודה חס ושלום שעקביא נתנדה שאין עזרה ננעלת על כל אדם בישראל בחכמה וביראת חטא כעקביא בן מהללאל אלא את מי נדו את אלעזר בן הנר שפקפק בנטילת ידים וכשמת שלחו בית דין והניחו אבן על ארונו ללמדך שכל המנודה ומת בנידויו בית דין סוקלין את ארונו. (שבת סב:) וכל המזלזל בנטילת ידים בא לידי עניות דאמר ר' אמי ואמרי לה במתניתא תנא שלשה דברים מביאין את האדם לידי עניות המשתין מים בפני מטתו ערום ומי שאשתו מקללתו בפניו והמזלזל בנטילת ידים. המשתין מים הני מילי פניו כלפי מטה ועל גבי קרקע אבל מהדר אפיה ממטה ובמאנא לית לן בה. והמזלזל בנטילת ידים לא אמרן אלא זימנין דמשי וזימנין לא משי אבל משא ולא משא לית לן בה. אמר רב חסדא אנא משאי מלא חפנאי מיא ויהבו לי מלא חפנאי טיבותא וכי אמרינן דפירי לא בעי נטילת ידים הני מילי יבישי אבל פירי דטיבולייהו במשקין הוא כגון סויקא ושתיתא צריך נטילת ידים (פסחים קטו.) דאמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא כל שטיבולו במשקין צריך נטילת ידים:
פסק ולא משינן אלא ממנא (ידים פ"א) דתנן בכל הכלים נוטלין לידים ואפי' בכלי גללים בכלי אבנים בכלי אדמה ואין נוטלין לידים לא בדופנות הכלים ולא בשולי המחץ ולא במגופת החבית ולא יתן לחבירו בחפניו מאי טעמא אסמכינון רבנן על מי חטאת א"נ על קידוש ידים ורגלים דמקדש דקא תני אין ממלאים ואין מקדשים ואין מזין מי חטאת אלא בכלי. (סוטה ד:) אמר רב חייא בר אשי אמר רב מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים. אחרונים צריך שישפיל ידיו למטה תניא נמי הכי מים ראשונים צריך שיגביה ידיו למעלה שמא יצאו מים וכו':
פסק וכד משי ידיה מיבעי ליה לנגובי שפיר דאמר ר' אבהו כל האוכל לחם בלא ניגוב ידים כאלו אוכל לחם טמא שנאמר ויאמר ה' ככה יאכלו בני ישראל את לחמם טמא. והיכא דקא מסגי על גב הנהר וליכא מנא בהדיה למשקל למימשא ידיה לא וישקול מיא בחדא ידיה ולמשיה לאידך ידא אלא לישכינהו לתרוייהו בנהרא דהויא להו הטבלה (זבחים כא.) דאיבעיא להו כהן מהו שיקדש ידיו במי כיור משום דהאי כיור אית ליה שלאבא (נמצא בספר ישן בגליון פי' שלאבא דדים כך שנינו בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור). וכד בעי לקדושי ידיה שקיל מאי באליה בשלאבא תאכלו מכל שרץ העוף זה אתה אוכל ואי אתה אוכל שרץ עוף טמא שרץ עוף טמא בהדיא כתיב ביה אלא שרץ עוף טמא אי אתה אוכל אבל אתה אוכל מה ששרץ עוף טמא משריץ ואיזה זה זה דבש דבורים יכול שאני מרבה אף דבש חגזים וצרעים אמרת לאו. ומה ראית לרבות דבש דבורים ולהוציא דבש חגזים וצרעים מרבה אני דבש דבורים שאין לו שם לווי (ע' רא"ש שם) ומוציא אני דבש חגזים וצרעים שיש לו שם לווי:
פסק גשך עוקץ דאטרוגא מאן דאכיל ליה בירקיה מברך שהכל דלא נטעי אינשי אטרוגא אדעתא דגשך זיתי בורא פרי העץ (ברכות לה:) ומשח זיתי בעיניה או דשתי ליה ולא כלום דהוא שהכל ואי חש בגרונו וקא שתי שמן זית על ידי אניגרון דהוא מיא דסילקא אמר רבה בר שמואל אניגרון מיא דסילקא אכסיגרון מיא דכולהו סלאקי לרפואה קא שתי ליה ומברך בורא פרי העץ דהוה ליה שמן עיקר אבל ודאי קא שתי ליה על ידי אניגרון כי לא חש בגרונו הוה אניגרון עיקר ושמן טפל ומברך על אניגרון בורא פרי האדמה ושמן מיפטר (ברכות מד.) דתנן זה הכלל כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפילה. (ברכות לט.) אמר רב פפא מיא דסילקא כסילקא מיא דלפתא כלפתא מיא דכולהו סלקי ככולהו סלקי והיכא דשתי למשחא דזיתא בעיניה לא מברך עליה ולא כלום מאי טעמא אזוקי קא מזיק ליה דתנן השותה שמן של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש דכתיב ואיש כי יאכל קדש בשגגה פרט למזיק דלאו דרכיה למישתייה הכין. וגודגלידי דליפתא בין רברבי בין זוטרי כדמבשלין בורא פרי האדמה בחיותיהו שהכל דלאו דרכייהו דאינשי למיכל להו בחיותיהו והאי דמפרכיין להו טפי כי היכי דנמתק טעמיהו. תבשילא בין דסילקא ובין דליפתא בורא פרי האדמה והא דמפשין בדליפתא קמחא אדעתא לאידבוקי בעלמא. (ברכות לח:) ושלקות דאישתנו לעילוייא כגון כרבא וקרא וסילקא כד מבשלי בורא פרי האדמה בדלא מבשלין שהכל. תומי וכרתי בחיותהון בורא פרי האדמה כדמבשלין שהכל דאמרינן בשלמא תחלתו שהכל ושלקו בורא פרי האדמה משכחת לה בקרא חייא וסילקא וכרבא אלא תחלתו בורא פרי האדמה ושלקו שהכל היכי משכחת לה משכחת לה בתומי וכרתי גזר (נ"א גזר שטונקי) בין בחיותיהו ובין כד מבשלין בורא פרי האדמה. (הובא בסמ"ג ע' כז) עלי גפנים ולולבי גפנים שהכל. הזמתא מין ירק הוגתא מין אילן חמרא סיפא בורא פרי הגפן (ב"ב צה:) דאמר רב יהודה יין הנמכר בחנות מברכין עליו בורא פרי הגפן דורדיא דחמרא דשאדי עליה ליה מיא ושאפי ליה שהכל.
(שם צו:) תנו רבנן אחד שכר תמרים ואחד שכר שעורים ואחד שמרי יין מברכין עליהן שהכל אחרים אומרים שמרים שיש בהן טעם יין מברך עליהן בורא פרי הגפן רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו אין הלכה כאחרים. (ב"מ ס.) באמת ביין התירו לערב קשה ברך. אמר ר' אלעזר הדא אמרה כל באמת הלכה היא. בנת אסא שהכל דלא נטעי אינשי אסא אדעתא דבנת אסא. שהרנג וכנגר בורא פרי האדמה עקר פרחא בורא פרי האדמה. (ברכות לד.) על מיני נצפה על העלין ועל התמרות אומר בורא פרי האדמה על האביונות ועל הקפריסין אומר בורא פרי העץ. שתיתא דכנארי ודגבירי ודשיסקי בורא פרי העץ דלעילויא אשתנו. שתיתא דטלפחי בורא פרי האדמה. שתיתא דפרירא בורא מיני מזונות משום דרובא חיטי נינהו. ברירא שהכל הלילקי דמרבו שהכל משום דובשא. שביתא ושבלילתא וכמוניא וכוסברתא שהכל. מיא דשביתא ולא כלום. כל מיני קטניות כגון חמצי וטלפחי ובקילי ומגי כד רטיבי בורא פרי אדמה כד יבשין ואכליה בחיותיהו שהכל בשלינון וקליינון בורא פרי האדמה. (ברכות מב:) בירך על היין שלפני המזון פטר את היין שלאחר המזון מקמי ברכת המזון אבל כוס ברכת המזון בעי ברכה ברך על היין שבתוך המזון לא פטר יין שלאחר המזון משום דזה לשרות וזה לשתות. אמר רבה בר מארי א"ר יהושע בן לוי לא שנו אלא בשבתות ובימים טובים ובשעת הקזת דם ובשעת יציאתו מבית המרחץ הואיל ואדם קובע סעודתו על היין אבל בשאר ימות השנה דלא קבע על חמרא מברך וחוזר ומברך. רבה בר מרי איקלע לבי רבה בריך על כסא קמא ועל כסא דברכתא א"ל יישר וכן א"ר יהושע בן לוי. רבי יצחק בר יוסף איקלע לבי אביי בריך על כל כסא וכסא א"ל מתניתא במאי מוקים לה מר א"ל נמלך אנא כל כסא דעתאי למיקם. (ברכות מב.) רב הונא אכל תלת עשר ריפי בר תלתא תלתא לקבא ולא בריך דבעא למשבע וברוכי כדאורייתא ואכלת ושבעת. משום דכזית וכביצה אסמכתא דרבנן היא. ומר רב הונא אלוף הוה פליג אמר דאוריתא שביעת גרון ודרב הונא לא ידעינן מאי קאמרי. קיימא לן המברך צריך שיטעום מגמרא דבכל מערבין (עירובין מ:) דאמרי' מהו לומר זמן בראש השנה ויום הכפורים. ופשטינן תן חלק לשבעה וגם לשמונה אילו שבעת ימי הפסח וגם לשמונה אלו שמונת ימי החג כשהוא אומר וגם לרבות עצרת וראש השנה ויום הכפורים. ואמרינן תינח ראש השנה דאמר זמן על כוס דקדוש ושתי ליה. ביום הכפורים מאי איכא למימר אי מברך עליה ומנח ליה המברך צריך שיטעום ואי דטעים ליה כיון דקדשיה ליום הכפורים קבליה עליה ואסיר ליה למיטעם ואי דיהיב ליה לינוקא לית הלכתא כרב אחא בר יעקב דילמא אתי ינוקא למיסרך ואמר הוה מקדשינן ביום הכפורים טעמא דדילמא אתי למיסרך הא לאו הכי הוה יהבינא ליה לינוקא ואע"ג דמאן דקא מברך לא טעם מידי ש"מ כל היכא דטעמין ליה אחריני כמה דטעים מברך דמי. שלגים דמבשלי ליה גוים אסיר למיכל מיניה דכיון דעולה על שולחן של מלכים לאכול בו פת אסור דישראל בורא פרי האדמה. זיתי או קונברי דכבשין גוים במיא ומלחא שרו (ע"ז לט:) דתניא הכבשין שלהם מותרין. שמכי דחלא אי דידיע דלא כבישין בחלא דחמרא דמנסך שרו. גזר דמבשלין ליה גוים שרו מאי טעמא דנאכלים כמות שהן חיים (שם לח.) דגים קטנים מלוחין וארדי ודייסא אין בהם משום בישולי גוים. מיא דכמכא דגוים הכין מיחזו דשרו אי משום פת ליתה בעינא דפת גופא דגזרו בה רבנן משום יינן וכיון דליתה בעינא ליתה לגזרה ואי משום ניקורי דיין נסך ליכא בנותן טעם (שם עג.) דכי אמור יין נסך אסור ואוסר בכל שהו הני מילי במינו כגון דנפל חמרא דאיסורא לגו חמרא דהיתירא אבל נפל חמרא דאיסורא במידי אחרינא עד דהוי ביה בנותן טעם לא מיתסר. בבית האבל פריס גדול ויהיב אומצא דהמוציא לאבל משום פרשה ציון בידיה ואין מנחם לה כוותי אחד מפסיק לשנים ואין שנים מפסיקין לאחד איני והא רב פפא אפסיק ליה הוא ואחד לאבא מר בריה רב פפא לאחשובי לבריה הוא דבעא ולפנים משורת הדין הוא דעבד. והיכא דאכלו בתלתא ומן קמי דליברכו נפק חד מינייהו לשוקא קארו ליה פלניא פלניא ומזמנין עילויה דאמר רב דימי בר יוסף אמר רב שלשה שאכלו ויצא אחד מהן לשוק קוראין לו ומזמנין עליו דמן כדשארו המוציא אקבעו להו בחובה אמר אביי והוא דקרו ליה ועאני ושמעי קליה. אמר מר זוטרא לא אמרן אלא בתלתא דלא צריכי לאפוקי שם אבל בי עשרה דבעי למימר נברך אלהינו אף על גב דקארו ליה ועני לא מזמנין עליה עד דאתי לגבייהו. מתקיף לה אביי אדרבה איפכא מסתברא שנים אין נראין כשלשה תשעה נראין כעשרה ואפילו הכי הלכה כמר זוטרא משום ברוב עם הדרת מלך. פסק וכלה בשבעה יומי דהלולא ואיתתא בשבעה נקיים וביומא דמהלא כדמברכין ברכת מילה אף על גב דלא טביל להו שרי להו למישתי כוס של ברכה. ד' וכוס של ברכת המזון מברך עליה בורא פרי הגפן ולא צריך לברוכי בתריה ברכה אחת מעין שלש. ומאן דלא גמיר ברכת המזון בלשון הקודש מברך בכל לשון (סוטה לב.) דתנן ואלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה וידוי מעשר קרית שמע ותפלה וברכת המזון. וכד מזמנין תלתא גדול אומר נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו (ברכות נ.) ואי משני מן הדין לישנא בורים נינהו אבל ברכו שאכלנו לא לימא דאפקה לנפשיה מכלל ואמר שמואל לעולם אל יוציא אדם עצמו מן הכלל. וכד הוו עשרה ואפילו מאה ואפילו אלף אמרי נברך אלהינו שאכלנו משלו ואף על גב דקא תני במאה אומרים באלף ברבוא אומרין ההיא רבי יוסי הגלילי היא דאמר לפי רוב הקהל הן מברכין ופליג עליה רבי עקיבא דאמר אחד עשרה ואחד עשר רבוא אמר רבי עקיבא מה מצינו בבית הכנסת אחד מרובים ואחד מועטים אומרים ברכו את ה' והלכה כרבי עקיבא דאמר רבה הלכה כרבי עקיבא. רבינא ורב חמא בר בוזי כרכו ריפתא בי ריש גלותא נפק רב חמא בר בוזי קא מהדר על מאה למימר נברך ה' אלהינו אמר ליה רבינא לא צריכת הכי אמר רבה הלכה כרבי עקיבא דאמר בעשרה ועשר רבוא לא אמרינן אלא נברך אלהינו.
(ברכות מח:) ת"ר סדר ברכת המזון כך הוא ברכה ראשונה ברכת הזן שניה ברכת הארץ שלישית בונה ירושלם רביעית הטוב והמטיב בשבת ובחדשים וימים טובים מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום באמצע והלכה כחכמים דאמרי אין אמרה אלא בנרמה בלבד ואפילו דיעבד. ומיתבעי ליה לאדכורי ברית ותורה בברכת הארץ דתניא רבי אליעזר אומר כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו נחום הזקן אומר צריך שיזכור בה ברית רבי יוסי אומר צריך שיזכור בה תורה פלימו אומר צריך שיקדים ברית לתורה שזו ניתנה בשלש בריתות וזו ניתנה בשלש עשרה בריתות. (ברכות מט.) רבי אבא אמר צריך שיאמר בה הודאה תחילה וסוף והפוחת לא יפחות מאחת וכל הפוחת מאחת הרי זה מגונה. וכל החותם מנחיל ארצות בברכת הארץ ומושיע ישראל בנחמה הרי זה בור וכל שלא אמר ברית ותורה בברכת הארץ ומלכות בית דוד בבונה ירושלים לא יצא ידי חובתו. ובשתי ברכות קמייתא לא מתבעי ליה למיעני אמן בתר נפשיה אבל בבונה ירושלים עאני בלחישא (ברכות מה:) דתני חדא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח ותניא אידך הרי זה מגונה לא קשיא הא בשאר ברכות הא בבונה ירושלים. אביי עאני אמן בקלא כי היכי דלידעו פועלים דהטוב והמטיב לאו דאורייתא וליקומו לעיבידתיהו. רב אשי עאני ליה בלחישא כי היכי דלא ניזלזלו בה. פסק ודאי מאן דשרי המוציא או דמברך על מצות כגון לולב ושופר או דמברך על פירות ברכה דמקמי אכילה ועאני אמן בתר נפשיה קא עביד דרך בורות דתנו רבנן המברך על הפירות ועל המצוה ועונה אמן אחר עצמו הרי זה בורות. אקשו ליה רבנן למר רב יהודאי גאון הרי בונה ירושלים אמר להו התם הכירא לפועלים דקא עבדינן תינח לאביי דעאני ליה בקלא לרב אשי דעאני ליה בלחישא מאי איכא למימר שאני דמקמי אכילה מדבתר אכילה דבתר אכילה כיון דעבדתה ליה עבידתיה לית לן בה לקמי אכילה כיון דבריך ליה לא מתבעי ליה לאישתעויי עד דטעי' וכד עאני אמן דמי כמאן דקמישתעי והיינו דקא תני דרך בורות דבורים משתעו והדר טעמין. (שם מ.) אמר רב טול ברוך טול ברוך אין צריך לברך הבא מלח הבא ליפתן צריך לברך ורבי יוחנן אמר הבא מלח הבא ליפתן אין צריך לברך גביל לתורי גביל לתורי צריך לברך ורב ששת אמר אפילו גביל לתורי אין צריך לברך וכולן דיעבד. ואילו תלתא דאכלו בהדי הדדי וקדים חד מינייהו בריך אע"ג דתרי אינון הואיל וקבעו בזימון מעיקרא מזמנין אינון עליה ואינון נפקין ידי זימון ואידך דקדים ובריך לא נפיק ידי זימון מ"ט דזימון והדר ברכה הואי זימון ברכה והדר זימון לא הוי זימון. (ברכות נ.) דאמר רבה תוספאה הני בי תלתא דקבעי סעודתייהו בהדי הדדי וקדים חד מינייהו ובריך אינהו נפקי בזימון דיליה ומזמנין עילויה איהו לא נפיק בזימון דילהון דאין זימון למפרע. פסק והיכא דקאכיל לחמא ואיצטריך לאיפנויי ואזל איפני והדר אתא שארי המוציא ברישא והדר אכיל. ולגבי תפלה אע"ג דצלי ליה רובא דצלותה הדר מצלי מן רישא. (ברכות טו:) לא יברך אדם בהמ"ז בלבו ואם בירך יצא. (ברכות נ:) אמר רב יהודה שכח והכניס אוכלין לתוך פיו מסלקן לצד אחד ומברך. תני חדא מסלקן ותניא אידך בולען ותניא אידך פולטן לא קשיא הא דקתני בולען במשקין הא דתניא מסלקן באוכלים דמאיסו כי מפיק להו הא דתניא פולטן באוכלים דלא מאיסי כי פליט להו. ואוכלים דלא מימאסי נמי ליסלקינון לצד אחד דפיו וליבריך ולא ליפלטינון משום דבעי ברוכי מלא פומיה דכתיב ימלא פי תהלתך. פסק והיכא דאיקרי ואכל לחמא ואשתלי ולא שרא המוציא ולבתר הכי אידכר הדר שארי המוציא ואכיל ודוקא דלא גמר סעודתיה דכי הדר שארי המוציא הדר קא אכיל (ברכות נא.) דבעו מניה מרב חסדא מי ששכח ואכל ולא ברך מהו שיחזור ויברך אמר להם מי שאכל שום וריחו נודף יחזור ויאכל שום אחר ואי גמר סעודתיה דלא יכיל למיכל לא ליבריך דאמר רבינא הילכך ואפילו גמר סעודתיה ולית הלכתא כותיה דמעיקרא הוי חזי לברוכי המוציא כיון דאכל וגמר אידחי וכל נראה ונדחה שוב אינו נראה. והיכא דאכל ומספקא ליה אי בריך אי לא בריך אי משבעת המינין אכל דמחייבין ברכה מדאורייתא ארץ חטה ושעורה וגו' ואכלת ושבעת וברכת ואתו מיא לידיה ומשי ידיה ועביד עבודה והכי קא מיבעיא להו מהו למישך ידיה במי כיור ורחצו ממנו אמר רחמנא דאתו מים משלאבא לידיה אבל מישך ידיה בגוייהו לא או דילמא האי ממנו לאפוקי דאי שקיל מניה במאנא אי נמי דשקיל בחדא ידיה ומשא אידך אבל מישך ידיה במי כיור ומיעבד עבודה שפיר דמי. ואמר רב אחאי ש"מ מדקמיבעיא להו לרבנן הכי שמע מינה פשיטא להו דכי האי גוונא רחיצה מיקרי ולאו טבילותא ומשום דכתיב ממנו הוא דקא מסתפקא להו דאי ס"ד לאו רחיצה היא תיפוק לי דבעינא ורחצו וליכא אלא ש"מ פשיטא להו דכי האי גוונא רחיצה היא השתא דאמרת רחיצה היא מאן דבעי מיכל לחמא ואשכח מיא דרמו באגנא או במשיכלא שייך ידיה בגוייהו ושפיר דמי וכן הלכה. (חולין קז:) אבוה דשמואל אשכחיה לשמואל בריה דקא בכי א"ל אמאי קא בכית דמחיין רבאי ואמאי מחייך דאמר לי אמאי לא משית ידך וספת לינוקא ואמאי לא משית א"ל הוא אכיל ואנא משינא אמר אבוה דשמואל לההוא רביה לא מסתך דלא גמרת אלא מימחא נמי מחית לינוקא והלכתא אוכל מחמת מאכיל בעי נטילת ידים מאכיל גופיה לא בעי נטילת ידים. וכל איתתא או גברא דמוכלין לחמא לינוקא ינוקא צריך למימשא ידיה דזימנין דלא עיילא אומצא ושדי ידיה לפומיה ומעייל ליה מאן דקא מוכיל להו לא צריך.
(יומא ל.) ת"ר הלכה בסעודה אדם יוצא להשתין מים נוטל ידו אחת ונכנס דבר עם חבירו והפליג נוטל שתי ידיו ונכנס כשהוא נוטל אל יטול מבחוץ אלא נכנס ויושב במקומו ונוטל והטפיח מחזר על האורח. אמר רב חסדא לא אמרן אלא לשתות אבל לאכול נוטל מבחוץ ונכנס מידע ידיע דאנינא דעתיה אמר רב נחמן ואנא אפי' לשתות מידע ידיע דאנינא דעתאי:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |