הלכות גדולות/ברכות/ג

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הלכות גדולות ברכות ג

פרק שלישי

(שם יז:) מי שמתו מוטל לפניו פטור מקרית שמע ומן התפילין מוטל לפניו אין בבית אחר לא ורמינהי מי שמתו מוטל לפניו אוכל בבית אחר אין לו בית אחר אוכל בבית חבירו ואם לאו עושה מחיצה ואוכל אין לו דבר לעשות מחיצה מחזיר פניו ואוכל ואינו מיסב ואוכל ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין ואינו מברך ואינו מזמן ואין מברכין עליו ואין מזמנין עליו ופטור מקרית שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה ובשבת מיסב ואוכל ואוכל בשר ושותה יין. ומברך ומזמן ומברכין עליו ומזמנין עליו וחייב בקרית שמע ובתפלה ובכל מצות האמורות בתורה רבן גמליאל אומר הואיל ונתחייב באילו נתחייב בכולן. וא"ר יוחנן תשמיש המטה איכא בינייהו. (שם יח.) אמר רב פפא תרגימה דברייתא אמחזיר פניו ואוכל רב אשי אמר כל זמן שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי שנאמר ויקם אברהם מעל פני מתו וכי מעל פני מתו קם אלא כל זמן שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי מתו אין משמרו לא ורמינהי המשמר את המת אע"פ שאינו מתו פטור מקרית שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה היו שנים זה משמר וזה קורא בן עזאי אומר היה מוליכו בקרון או בספינה מניחו בזוית זו ומתפלל בזוית אחרת ואמר רבינא חוששין לעכברין איכא בינייהו מתו ואע"פ שאינו משמרו פטו' שאינו מתו משמרו פטור שאינו משמרו חייב. ת"ר המוליך עצמות ממקום למקום לא יתנם בדיסקיא ויניחם על גבי חמור וירכב עליהם מפני שנוהג בהם מנהג בזיון ואם היה מתיירא מן הגוים או מן הליסטים מותר וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בס"ת אהייא אילימא ארישא מי גרע ס"ת מעצמות אלא אסיפא ואם היה מתיירא וכו'. ואילו מאן דשכיב ליה שבבא מיחייב למיבכיה ולמספדיה ולמיקבריה דהכי אשכחן באברהם בעידנא דשכיבא שרה בכיה וספדה וקברה שנ' ותמת שרה בקרית ארבע וגו' (סנהדרין מו:) א"ר יוחנן משום רשב"י מנין למלין את מתו שהוא עובר בל"ת ת"ל כי קבור תקברנו מה ת"ל תקברנו מדסמיך ליה לא תלין נבלתו משמע ללא תעשה ומכאן למלין את מתו שהוא עובר בלא תעשה ואיכא דאמרי. א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי רמז לקבורה גון הזקורה מנין ת"ל כי קבור תקברנו מה ת"ל תקברנו אלא מכאן רמז לקבורה מן התורה. (ברכות יח.) אמר רחבה אמר רב יהודה הרואה את המת ואינו מלוהו ארבע אמות עובר משום לועג לרש חרף עושהו ואם ליווהו מה שכרו אמר רבי אסי עליו הכתוב אומר מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו. ואפילו תלמוד דגדול הוא ממעשה מבטלין להוצאת המת ולהכנסת כלה. (כתובות יז.) אמרו עליו על רבי יהודה ברבי אילעאי שהיה מבטל תלמוד תורה להוצאת המת ולהכנסת כלה במה דברים אמורים כשאין עמו כל צרכו אבל יש עמו כל צרכו אין מבטלין וכמה צרכו אמר רבי שמואל בר אוניא משמיה דרב תליסר אלפי גברי ושיתא אלפי שיפורי ואיכא דאמרי תליסר אלפי גברי ומינייהו שיתא אלפי שיפורי עולא אמר כגון דחייצי גברי מאבולא ועד סיכרא. אמר רב ששת אמר רבי אמי אמר רבי יוחנן כנתינתה כך נטילתה מה נתינתה בששים רבוא אף נטילתה בששים רבוא והני מילי למאן דקרי ותאני אבל דמתני לית ליה שיעורא:

פסק ואסור לאישתעויי קמי שיכבא מילתא דלא צריכא דאמר (שם ג:) רבי זריקא אמר רבי אמי אמר רבי שמעון בן לקיש אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת. אמר רבי אבא בר כהנא לא נצרכא אלא בדברי תורה דחלשא דעתיה אבל במילי דעלמא לא. איכא דאמרי אמר רבי אבא בר כהנא לא נצרכא אלא אפילו בדברי תורה וכל שכן במילי דעלמא.

(שם יט.) תנו רבנן אין מוציאין את המת סמוך לקרית שמע ואם התחילו אין מפסיקין. תניא לא יהלך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו משום שנאמר לועג לרש חרף עושהו דכיון דאינהו לאו בני הכי נינהו חלשא דעתייהו וש"מ בית הקברות כפני המת דמי ואידי ואידי כי מרחיק ארבע אמות שפיר דמי. (שם כ.) נשים ועבדים וקטנים פטורין מקרית שמע ומן התפילין וחייבין בתפלה ובמזוזה ובברכות המזון מאי טעמא פטורות מקרית שמע דכתיב בשכבך ובקומך ותפילין לילה לאו זמן תפילין הואי מצות עשה שהזמן גרמא וכל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות. וחייבות בתפלה דרחמי היא. ובמזוזה פשיטא מצות עשה שלא הזמן גרמא היא סלקא דעתך אמינא והואיל וכתב ביה בשכבך ובקומך תהוי כמצות עשה שהזמן גרמא קמ"ל. אימא הכי נמי (יומא יא:) אמר קרא למען ירבו ימיכם וימי בניכם גברי בעו חיי נשי לא בעו חיי הילכך מיחייבן. (ברכות כ:) ברכות המזון פשיטא דמצות עשה שלא הזמן גרמא היא סד"א הואיל וכתיב ויאמר משה בתת ה' לכם בערב בשר לאכל ולחם בבקר לשבע תהוי כמצות עשה שהזמן גרמא קמ"ל. בעל קרי מהרהר בלבו ואינו מברך לא לפניה ולא לאחריה ועל המזון מברך לאחריו ואינו מברך לפניו רבי יהודה אומר מברך לפניהם ולאחריהם. בעל קרי מהרהר בלבו משום דעזרא תיקן טבילה לבעלי קריין. (ברכות כב.) אמר רבי ינאי שמעתי שמקילין בה ושמעתי שמחמירין בה וכל המחמיר בה מאריכין לו ימיו ושנותיו. מקילין בה מסחא במים שאובין מחמירין בה דמצרכי טבילה במי מקוה. והשתא נהוג עלמא דקארי בעל קרי בתורה וקרית שמע ותפלה ויורד לפני התיבה קמי טבילה דכי אתא זעירי אמר בטלוה לטבילותא ואמרי לה בטלוה לנטיליתא מאן דאמר בטלוה לטבילותא כרבי יהודה בן בתירה ומאן דאמר בטלוה לנטילותא כרב חסדא דרב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן קרית שמע. ואף על גב דאמר רבה (שם כב:) מדברי כולם נלמד בריא המרגיל ארבעים סאה חולה המרגיל ובריא לאונסו תשעת קבין חולה לאונסו פטור מכלום. (שם ע"א) אמר רב נחמן בר יצחק נהוג עלמא כתלתא סאבי כרבי אילעאי בראשית הגז דתניא רבי אילעאי אומר ראשית הגז אינו נוהג אלא בארץ כרבי יאשיה בכלאים דתניא רבי יאשיה אומר לעולם אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד כרבי יהודה בן בתירה בדברי תורה דתניא רבי יהודה בן בתירה אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה שנאמר הלוא כה דברי כאש נאם ה' מה אש אין מקבלת טומאה אף דברי תורה אין מקבלין טומאה. (שם כא.) אמר רב יהודה אמר שמואל ספק קרא קרית שמע ספק לא קרא קרית שמע אין חוזר וקורא קרית שמע ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר אמת ויציב חוזר ואומר אמת ויציב אלמא קסבר קרית שמע דרבנן אמת ויציב דאורייתא מתיב רב יוסף ובשכבך ובקומך א"ל אביי ההוא בדברי תורה כתיב ורבי אלעזר אמר ספק קרא קרית שמע ספק לא קרא קרית שמע חוזר וקורא ספק התפלל ספק לא התפלל אין חוזר ומתפלל. ור' יוחנן אמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו. והלכתא ספק קרא קרית שמע ספק לא קרא חוזר וקורא. ודאי קרא ובא ומצאן שהן קורין קורא פסוק ראשון לבדו. ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואימר וכן ברכות המזון וכן ברכת שבעת המינין דחיובא דאורייתא נינהו חוזר ומברך אבל שאר ברכות דרבנן לא הדר ומברך. (שם) ספק התפלל ספק לא התפלל חוזר ומתפלל ודאי התפלל ומצא ציבור שמתפללים אם יכול לחדש דבר בתפלתו יתפלל ואם לאו אל יתפלל ור' יוחנן אמר ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו והילכתא כרבי יוחנן בספק. (שם ע"ב) אמר רב הונא הנכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח ציבור למודים יתפלל ואם לאו אל יתפלל. ורבי יהושע בן לוי אמר אם יכול להתחיל ולגמור עד שלא יגיע שליח ציבור לקדוש יתפלל ואם לאו אל יתפלל. במאי קמיפלגי רב הונא סבר יחיד אומר קדוש ורבי יהושע בן לוי סבר אין יחיד אומר קדוש וכן אמר רב יצחק אין יחיד אומר קדוש וכן אמר רב אדא בר אהבה אין יחיד אומר קדוש דאמר רב אדא בר אהבה מנין שאין יחיד אומר קדוש שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל הוי דבר שבקדושה וכל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה. מאי משמע תאני רבנאי אחוה דרבי חייא בר אבא אתיא תוך תוך כתיב הכא ונקדשתי בתוך בני ישראל וכתיב התם הבדלו מתוך העדה הזאת מה להלן עשרה אף כאן נמי עשרה. ומנין לעדה שהיא עשרה שנאמר עד מתי לעדה הרעה יצאו יהושע וכלב. דכולי עלמא מיהת מיפסק לא פסקינן לקדושה. איבעיא להו מהו להפסיק ליהא שמיה רבא מברך כי אתא רב דימי אמר ר' יהודה ור"ש ותלמידי ר' יוחנן אמרו לכל אין מפסיק חוץ מיהא שמו הגדול מבורך שאפילו עוסק במעשה מרכבה פוסק והני מילי דשתיק ולא עני בהדייהו דאמר מר שמע ולא ענה יצא וכדאמרינן ויתברך הדר לצלותיה וכן נהיגין רבנן דכד עסיקין בשמונה עשרה לא ענו קדוש מידי דהוה אפועלין דכל חד וחד עסיק במלאכתו ולבתר שמונה עשרה ענו. (סוכה לח:) בעו מיניה מר' חייא בר אבא שמע ולא ענה מהו אמר להו חכימיא וספריא ודורשיא ורישי עמא אמרי' שמע ולא ענה יצא השומע כעונה. (ברכות יג:) בעא מיניה שמואל מרב מהו לענות אמן אחר תינוקות של בית רבן א"ל מן הכל עונין אמן חוץ מתינוקות של בית רבן הואיל ולהתלמד עשויין והני מילי בלא עידן אפטורי אבל בעידן אפטורי ענינן.

(ברכות כב:) ת"ר היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי [לא יפסיק אלא יקצר היה קורא בתורה ונזכר שהוא בעל קרי] אינו מקצר ועולה אלא מגמגם וקורא ר"מ אומר אין בעל קרי רשאי לקרות בתורה יותר משלשה פסוקין. ת"ר היה עומד ומתפלל וראה צואה כנגדו מהלך לפניו כדי שיזרקנה לאחריו ארבע אמות ויתפלל והתניא לצדדין לא קשיא הא דאיפשר הא דלא איפשר. פסק והיכא דצלי ואשכח צואה היכא דצלי צלותיה לאו צלותא היא ומיבעי' ליה למיהדר מצלי דתנו רבנן התפלל וראה צואה במקומו אע"פ שחטא תפלתו תפלה מתקיף לה רבא האי זבח רשעים תועבה אלא אמר רבא כיון שחטא אין תפלתו תפלה. תנו רבנן היה עומד בתפלה ומים שותתין לו על ברכיו פוסק וממתין עד שיכלו המים וחוזר להיכן הוא חוזר רב חסדא ורב המנונא חד אמר חוזר לראש וחד אמר למקום שפסק לימא הא דשהה והא דלא שהה ובהא פליגי דמר סבר אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ומר סבר אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר למקום שפסק אמר רב אשי דכולי עלמא אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש והא פלוגתא בדלא שהה מר סבר כיון דהוה צריך להטיל מים ואיתעקור מיניה גברא דחיא הוא ולאו בר צלויי הוא ומר סבר כיון דלא נפיק מעמוד מעיקרא השתא הוא דאידחי אידחי ומאי דצלי צלי וחוזר למקום שפסק ואם שוהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש.

(ברכות כג.) תנו רבנן הצריך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה אמר רב זביד ואיתימא רב יהודה לא שנו אלא שאין יכול לעמוד על עצמו אבל יכול לעמוד על עצמו תפלתו תפלה ועד כמה עד פרסה הלכך כד צריך איניש לאיפנויי אסיר ליה לצלויי עד דמיפני ואי מצלי לא מקבלא צלותיה. (פסחים מו.) אמר ר' אבהו אר"ש בן לקיש לגבל ולתפלה ולנטילת ידים ארבעת מילין א"ר יוסי בר' חנינא לא אמרן אלא לפניו אבל לאחריו אפילו מיל אינו חוזר אמר רב אחא בר יעקב ומינה מיל הוא דאינו חוזר הא פחות ממיל חוזר.

(ברכות כג.) תניא אידך הצריך לנקביו אל יתפלל משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל שמור רגלך כאשר תלך אל בית האלהים רבי אסי ואיתימא ר' חנינא בר פפא אמר שמור נקביך בשעה שאתה עומד בתפלה לפניו. ומיבעי' ליה לבר ישראל לנקויי נפשיה ולדכויי נפשיה והדר צלויי שנאמר ארחץ בנקיון כפי וגו'. (יומא ל.) זה הכלל היה במקדש כל המסיך רגליו טעון טבילה וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים בשלמא רגלים משום ניצוצות אלא ידים מ"ט אמר רב אשי זאת אומרת מצוה לשפשף מסייע ליה לרבי אמי דאמר רבי אמי אסור לאדם שיצא כניצוצות שעל גבי רגליו מפני שנראה ככרות שפכה ומוציא לעז על בניו שהן ממזירין:

פסק ואסור ליה לאיניש למקרי קרית שמע או לצלויי או לברוכי או למיגמר הלילא בדוכתא דמיטנפא שנאמר כי ה' אלהיך. מתהלך בקרב מחניך וגו'.

(ברכות כד:) ת"ר היה ישן בטליתו והגיע זמן קרית שמע ואין יכול להוציא ראשו מפני הצנה חוצץ בטליתו על צוארו וקורא ויש אומר על לבו והילכתא על לבו משום דלבו רואה את הערוה אסור. אמר רב הונא היה מהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו וקורא קרית שמע אמר רב חסדא האלהים דאי אמר לי רבי יוחנן לא צייתנא ליה. איתמר נמי אמר רבה בר בר חנה א"ר יוחנן היה מהלך במבואות המטונפות מניח ידו על פיו וקורא קרית שמע אמר רב חסדא האלהים דאי אמר לי יהושע בן נון לא צייתנא. תניא כותיה דרב חסדא לא יהלך אדם במבואות המטונפות ויקרי קרית שמע ולא עוד אלא שאם היה קורא ובא פוסק לא פסק מאי א"ר מיאשא בר בריה דר' יהושע בן לוי משמיה דריב"ל עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם. רבי אסי ואיתימא רבי חנינא בר פפא אמר מהכא הוי מושכי העון בחבלי השוא וכעבות העגלה חטאה. רב אדא בר אהבה אמר מהכא כי דבר ה' בזה. פסק מאי אמר רבי אבהו עליו הכתוב אומר ובדבר הזה תאריכו ימים. אמר רב הונא היתה טליתו חגורה לו על מתניו מותר לקרות קרית שמע. תניא נמי הכי היתה טלית של בגד ושל שק ושל עור חגורה לו על מתניו מותר לקרות קרית שמע ולתפלה עד שיכסה את לבו. (ברכות כו.) איתמר צואה על בשרו או ידו בבית הכסא אמר רב חסדא אסור לקרות קרית שמע עד שירחץ אמר רבה מאי טעמיה דרב חסדא דכתיב כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך וכן הלכה. אמר רבה הלכתא כי הא מתניתא לא יקרי אדם קרית שמע לא כנגד צואת אדם ולא כנגד צואת כלבים בזמן שיש בהם עורות. בעו מיניה מרב ששת ריח רע שאין לו עיקר מהו אמר להו תו חזו הני ציפי דבי רב דהני גאנו והני גרסו אלמא שרי והני מילי לדברי תורה אבל לקרית שמע אסור וד"ת נמי לא אמרן אלא בדחבריה אבל בדידיה אסור. ותפלה כקרית שמע דמי דתנן כמה ירחיק מהם וממים רעים וממי המשרה ומן הצואה ארבע אמות. ואמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא לא שנו אלא לאחריו אבל לפניו מרחיק לקרית שמע ולתפלה מלא עיניו.

(סוכה מב:) תנו רבנן קטן שהוא אוכל כזית דגן פורשין מצואתו וממימי רגליו ארבע אמות. (ברכות כה. ע"ש) ואין פורשין אלא משל אדם ומשל כלבים בזמן שנתון לתוכה עורות. איתמר צואה עוברת אביי אמר לא כמונחת דמי רבא אמר כמונחת דמי ואסור לקרות כנגדה קרית שמע. אמר אביי מנא אמינא לה דתנן טהור עומד תחת האילן וטמא עובר טהור ואם עמד טמא הטהור טמא וכן באבן המנוגעת ורבא אמר לך התם בקביעותא תלא רחמנא בדד ישב הכא בעינא והיה מחניך קדוש וליכא אמר רב פפא ופי חזיר כצואה עוברת דמי פשיטא לא צריכא דאף על גב דסליק מן נהרא כצואה עוברת דמי ואסור לקרות קרית שמע כנגדו והלכתא כרבא. (יומא ל.) אמר רב פפא צואה במקומה אסור לקרות קרית שמע כנגדה היכי דמי אי דנראית פשיטא דאסור אי דלא נראית לא ניתנה תורה למלאכי השרת לא צריכא דיושב ונראית ועומד ואינה נראית. (ברכות כה.) אמר רבא הלכתא צואה כחרס אסורה ומי רגלים על גבי קרקע כל זמן שמטפחין אסורין ר' יוסי אומר כל זמן שהיד טופחת בהן:

פסק ואסור ליה לאיניש למיקרי קרית שמע כשהוא ערום ואפילו קאים במיא ומטא זמן קרית שמע דהא מיכסי במיא אסיר ליה למקרי דתנן (ברכות כב:) ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא תהא הנץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא ואם עד דסליק עבר זמן קרית שמע יתכסה במיה ויקרא (ברכות כה:) והני מילי במים עכורין אבל במים צלולין לא מאי טעמא דקא חזי לבו ערוה ואסיר דאמר רבה המתפלל אם היה לבו רואה את הערוה אסור שנאמר והיו עיני ולבי שם כל הימים. ואומר נשא לבבנו אל כפים אל אל בשמים. תנו רבנן מים צלולין אדם עומד בהן עד צוארו וקורא ויש אומרים עוכרן ברגלו והא עקבו רואה את הערוה קסבר עקבו רואה את הערוה מותר והילכתא עקבו רואה את הערוה מותר עקבו נוגע בערוה אסור:

פסק וכי היכי דאסיר לבר ישראל למקרי קרית שמע כשהוא ערום אסור נמי למיקרי קרית שמע קמי מאן דקאים ערום שנאמר ולא יראה בך ערות דבר. אמר רב יהודה גוי ערום אסור לקרות קרית שמע כנגדו מאי איריא גוי אפילו ישראל נמי אסיר לא מיבעיא קאמר לא מיבעיא ישראל דאדם נינהו ואיכא ערוה ואסיר אבל גוים דכתיב בהו אשר בשר חמורים בשרם אימא בהמה נינהו ושרי קמ"ל דפרט בהו הכתוב ערוה דכתיב וערות אביהם לא ראו. (שם כד.) אמר רבי יצחק טפח באשה ערוה למאי אילימא להסתכל בה והאמר רב ששת למה מנה הכתוב תכשיטין שבחוץ עם תכשיטין שבפנים אצעדה וכומז לומר לך כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאלו נסתכל במקום התורף אלא באשתו ולקרית שמע דאפילו אשתו כי מגלי טפח מינה אסור לקרות קרית שמע כנגדה ואי לבישא לבושא תלישא ומיתחזי בגויה אסיר (שם כה:) דאמר רבא צואה בעששית מותר לקרות קרית שמע כנגדה ערוה בעששית אסור לקרות קרית שמע כנגדה מאי טעמא גבי צואה כתיב והיה מחניך קדוש ומפסקא עששית ושרי גבי ערוה כתיב ולא יראה בך ערות דבר (אפילו דבר לא יראה את הערוה) וכיון דקמתחזיא אסור לקרות קרית שמע כנגדה וכן הלכה. (שם כד.) אמר רב חסדא שוק באשה ערוה דכתיב גלי שוק עברי נהרות וכתיב תגל ערותך. אמר רב ששת שער באשה ערוה שנאמר שערך כעדר העזים. אמר שמואל קול באשה ערוה שנא' כי קולך ערב ומראיך נאוה. אמר רבי חנינא אני ראיתי את רבי שתלה את תפליו. (ברכות כד.) מיתיבי התולה תפליו יתלו חייו דורשי חמורות אומרים והיו חייך תלואים לך מנגד זה התולה תפלין. לא קשיא כאן ברצועה כאן בקציצה. והלכתא בין ברצועה בין בקציצה אסיר ורבי בכיסתא דתפלי תלא כיסתא מאי למימרא מהו דתימא תיבעי כיסתא דתפלי הנחה כספר תורה קמ"ל. אמר רבי חנינא אני ראיתי את רבי שגיהק ופיהק בתפלתו ונתעטש ורק (ברכות כד:) ומשמש בבגדו אבל לא נתעטף ולא הטח ידו על סנטרו. ומותבינן עלה המגהק והמפהק בתפלתו הרי זה מגסי הרוח והמגביה קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה והמשמיע קולו בתפלתו הרי זה מנביאי השקר והמתעטש בתפלתו סימן רע לו ויש אומרים הרי זה מכוער והרק בתפלתו כאילו רק בפני המלך לא קשיא המגהק והמפהק בתפלתו לרצונו אסור לאונסו שרי. המתעטש בתפלתו מלמעלה סימן יפה לו מלמטה סימן רע לו דאמר רבי זירא הא מילתא אבלע לי בי רב המנונא ותקילא לי כי כוליה תלמודאי המתעטש בתפלתו סימן יפה לו כשם שעשו לו נחת רוח מלמטה כך עשו לו נחת רוח מלמעלה. רבי זירא הוה קא משתמיט מרב יהודה דבעא למיסק לארץ ישראל דאמר רב יהודה כל העולה מבבל לארץ ישראל עובר בעשה שנאמר בבלה יובאו ושמה יהיו עד יום פקדי אותם אמר איזיל אשמע מניה מילתא והדר איסק אזל אשכחיה לתנא דקא תני קמיה היה עומד בתפלה ונתעטש פוסק עד שיכלה הרוח וחוזר לתפלתו ואיכא דאמרי הכי תנא קמיה היה עומד בתפלה וצריך להתעטש חוזר לאחוריו ארבע אמות ופוסק ומתעטש ועומד במקומו עד שיכלה הרוח וחוזר ועומד למקומו אמר אילו לא באתי אלא לשמוע דבר זה דיי. הרוקק בתפלתו כאילו רק בפני המלך הני מילי דשדאי לה לקמיה אבל מבלע ליה במאניה שרי דאמר רב יהודה היה עומד בתפלתו ונזדמן לו רוק מבליעו בכסותו ואם היתה כסותו נקיה מבליעו באפקרסיתו ואי אנינא דעתיה שדאי ליה לאחוריה דאמר רבינא הוה קאימנא קמיה דרב אשי ואיזדמן ליה רוקא ופתקיה לאחוריה אמרי ליה לא סבר לה מר מבליעו באפקרסיתו אמר ליה לדידי אנינא דעתאי. המשמיע קולו בתפלתו אמר רב הונא לא שנו אלא בציבור דטריד ציבורא אבל ביחיד לית לן בה. המגביה קולו בתפלתו אמר רב הונא לא שנו אלא שיכול לכוין את לבו בלחש אבל אם אין יכול לכוין את לבו בלחש לית לן בה והני מילי ביחיד אבל בציבור לאו אורח ארעא. אמר רבי יוחנן צואה כל שהו מבטלה ברוק אמר רבה וברוק עבה. (שם כה:) אמר רבי יוחנן צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא קרית שמע דבוקה בסנדלו לא יקרא קרית שמע. תנו רבנן גרף של רעי ועביט של מימי רגלים אסור לקרות קרית שמע כנגדן ומי רגלים עצמן עד שיטול לתוכן מים וכמה מים יטיל לתוכן כל שהוא ר' זכאי אומר רביעית ואמר רב נחמן מחלוקת לכתחילה אבל לבסוף נותן למי רגלים כל שהו ורב יוסף אמר מחלוקת לבסוף אבל לכתחלה דברי הכל נותן רביעית מים ומטיל מי רגלים. א"ל רב יוסף לשמעיה עייל לי רביעתא דמיא במשיכלא בתחלה כרבי זכאי. (שם כו.) אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא עומד אדם כנגד בית הכסא ומתפלל ודוקא חדש דלית ביה צואה ואי אית ביה צואה אי לאחריו מרחיק ארבע אמות ואי לפניו מרחיק מלא עיניו ואף על גב דחדש הוא ולית ביה צואה כיון דאזמניה אסיר לצלויי ביה. (שם כה:) ספק צואה אסור ספק מי רגלים מותר. (שם יג.) כדבעי מגנא ואתחיל בקרית שמע וקרא פסוקא קמא ונאנס בשינה יצא ידי חובתו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף