הלכות גדולות/ברכות/ד

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

הלכות גדולות ברכות ד

פרק רביעי

(שם כו.) תפלת השחר עד חצות רבי יהודה אומר עד ארבע שעות תפלת המנחה עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה תפלת הערב אין לה קבע ושל מוספין כל היום. תפלת השחר עד חצות ורמינהו מצותה עם הנץ החמה כדי שיקרא קריאת שמע קודם הנץ החמה ויסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום כי תניא ההיא לותיקין דאמר רבי יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. ועד ארבע שעות נמי איכא שכר תפלה בעתה דתנן רבי יהודה אומר עד ארבע שעות. (שם כז.) ואמר רב כהנא הלכה כר' יהודה הואיל ותנן בבחירתא כוותיה ועל תמיד של שחר שקרב בארבע שעות. ואי טעה ולא צלי עד ארבע שעות מצלי עד מנחה ושפיר דמי דאמר (שם כו.) מרי בריה דרב הונא בריה דרב ירמיה בר אבא אמר רבי יצחק א"ר יוחנן טעה ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים בשחרית מתפלל במנחה שתים מיהו עד ארבע שעות איכא שכר תפלה בעתה מכאן ואילך שכר תפלה איכא שכר תפלה בעתה ליכא. איבעיא להו טעה ולא התפלל במנחה מהו שיתפלל בערבית שתים אם תימצי לומר טעה ולא התפלל בערבית מתפלל בשחרית שתים משום דכוליה חד יומא הוא אבל הכא עבר יומו בטל קרבנו או דילמא תפלה רחמי הוא דכל אימת דבעי מצלי לה. ת"ש דאמר רב הונא בר יהודה אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן טעה ולא התפלל מנחה מתפלל בערבית שתים ואין בזו משום עבר יומו בטל קרבנו. מיתיבי מעוות לא יוכל לתקון זה שביטל קרית שמע של שתרית או קרית שמע של ערבית או תפלה של שחרית ושל ערבית. וחסרון לא יוכל להמנות זה שנמנו חביריו לדבר מצוה ולא נמנה עמהם אמר רבי יצחק א"ר יוחנן שבטל במזיד אמר רב אשי דיקא נמי דקתני ביטל ולא קתני טעה ש"מ.

(שם כו:) תנו רבנן טעה ולא התפלל מנחה בערב שבת מתפלל בערבית שתים של שבת טעה ולא התפלל מנחה בשבת מתפלל במוצאי שבת שתים של חול ומבדיל בראשונה ואין מבדיל בשניה. ואם הבדיל בשניה ולא הבדיל בראשונה שמה עלתה לו ראשונה לא עלתה לו. איתמר רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידים תקנום רבי יוסי בר' חנינא אמר תפלות אבות תקנום ואתו רבנן אסמכינהו אתמידים. תניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר היה קרב והולך עד חצות רבי יהודה אומר עד ארבע שעות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד ארבע שעות וארבע שעות בכלל. (שם כז:) תפלת המנחה עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה. א"ל רב חסדא לר' יצחק התם אמר רב כהנא הלכה כרבי יהודה הואיל ותנן בבחירתא כוותיה הכא מאי אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי אמר רב חסדא נחזי אנן מדרב צלי של שבת בערב שבת ש"מ עד פלג המנחה דמתקרי מנחה והלכה כרבי יהודה אדרבה מדרב הונא ורבנן לא מצלו דאורתא עד לאורתא ש"מ הלכה כרבנן והואיל ולא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. ת"ש דרב איקלע לבי גניבא צלי של שבת בערב שבת וצלי רב ירמיה בר אבא אחוריה תפלה של חול סיים רב ולא פסקיה לרב ירמיה בר אבא ש"מ דלא עד פלג המנחה הוא דמצלינן תפלת מנחה מכאן ואילך תפלת ערבית קאמר רב דהא לא פסקה לרב ירמיה בר אבא דצלי דמנחה ורב הכי סבר אי בעאי לצלויי של שבת בערב שבת מצלי כלומר מוסיפין מחול על הקדש וש"מ מתפלל תלמיד אחורי רבו וש"מ אסור לעבור כנגד המתפללין והיכי מצלי רב ירמיה בר אבא אחורי רבו והאמר רב יהודה אמר רב לעולם אל יתפלל אדם לא כנגד רבו ולא אחורי רבו. ותניא ר' אלעזר בן חסמא אומר המתפלל כנגד רבו או אחורי רבו והנותן שלום לרבו והמחזיר שלום לרבו והחולק על ישיבתו של רבו גורם לשכינה שתסתלק מישראל ואמרי' שאני רב ירמיה בר אבא דתלמיד חבר הוה לגבי רב דא"ל רב ירמיה בר אבא לרב מי בדלת וא"ל אין בדילנא ולא קאמר ליה מי בדיל מר.

(ברכות כו:) ת"ר איזו היא מנחה גדולה משש שעות ומחצה ולמעלה ואיזו היא מנחה קטנה מתשע שעות ומחצה ולמעלה פלג מנחה אחרונה אחת עשרה שעות חסר רביע. והיכא דקא מצלי אסיר ליה לאיניש למיחלף קמיה (ברכות כז.) דא"ר יהושע בן לוי אסור לעבור כנגד המתפללין והא ר' אמי ורבי אסי חלפי חוץ לארבע אמות הוא דחלפי:

פסק ואסור למיתב בארבע אמות דצלותא (ברכות לא:) דכתיב אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל ה' ואמר רב ואיתימא ר' יהושע בן לוי מכאן שאסור לישב בארבע אמות של תפלה ותניא שנים יושבין ואחד מתפלל סימן רע למתפלל שנים מתפללין ואחד יושב סימן רע ליושב אלא מרחיק חמש אמות ומתפלל שנא' אני האשה הנצבת עמכה בזה מלא ה' חמשה וה"מ כי יתיב במילי דעלמא אבל יתיב וקארי קרית שמע או במילי דצלותא לית לן בה סימן רע ואי לא בעי מתרחק חמש אמות. (ברכות כז:) תפלת הערב אין לה קבע. מאי אין לה קבע אי נימא דמצלי ואזיל כוליה ליליא ליתני תפלת הערב כל הלילה אלא מאי אין לה קבע אינה קבע כמאן דאמר תפלת ערבית רשות גמרינן מן סתם מתניתא דתפלת ערבית רשות. ת"ר מעשה בתלמיד אחד ומנו ר"ש בן יוחאי שבא לפני רבי יהושע אמר לו תפלת ערבית רשות או חובה אמר לו ר' יהושע רשות. בא לפני ר"ג אמר לו תפלת ערבית רשות או חובה אמר לו חובה אמר רבן גמליאל כלום יש אדם שחולק עלינו אמר לו ר' יהושע לאו והלכה כרבי יהושע ואף על גב דאמר רבן גמליאל כלום יש אדם שחולק עלינו ואמר לו רבי יהושע לאו לא תימא אודויי אודי ליה לרבן גמליאל אלא משתק בעלמא הוא דאישתיק ליה והלכה כרבי יהושע מפלוגתא דאמוראי דפליגי אליבייהו דאמר רב יהודה אמר שמואל תפלת ערבית רבן גמליאל אומר חובה ורבי יהושע אומר רשות והלכה כדברי האומר חובה ורב אמר הלכה כדברי האומר רשות והלכה כרב באיסורי והכא תפלה איסורא היא וחובת גברא היא והלכה כר' יהושע דפסק ליה רב כוותיה (והוה) ליה סתם מתניתין וליכא דפליג עליה דרבי יוחנן דאמר (יבמות מב:) הלכה כסתם משנה והני מילי היכא דליכא פלוגתא בברייתא אבל הכא סתם מתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם וכי קאמרינן דתפלת ערבית רשות הני מילי היכא דלא קבעי לצלויי כלל אבל אי צלי או קבלה עליה שויה עליה כחובה והדר מצלי דאי לא תימא הכי בראש חדש דקאמרינן טעה ולא הזכיר של ראש חדש בערבית אין מחזירין אותו שאין מקדשים את החדש אלא ביום מאי איריא ראש החודש תיפוק לי' דבימים טובים ושבתות נמי אין מחזירין אותו דהא תפלת ערבית רשות נינהו אלא שמע מינה כי קא אמרינן תפלת ערבית רשות הני מילי היכא דלא בעי צלויי כלל אבל היכא דבעי צלויי שוויה עליה כחובה. ואי טעי בשבת וביום טוב מהדרינן ליה. ועוד קאמרינן (שבת ט:) אמר זעירי הני חברין בבלאי למאן דאמר תפלת ערבית רשות כיון שהתיר חגורו לא מטרחינן ליה מכלל דכמה דלא התיר חגורו מטרחינן ליה והכא נמי כיון דקא מצלי גלי על דעתיה דלא קא בעי למיפטר נפשיה ואי טעי הדר מצלי. (ברכות כח.) ושל מוספין כל היום אמר רבי יוחנן ונקרא פושע כל מאן דמצלי תפלת מוסף בתר שבע שעות ותפלת צפרא בתר ארבע שעות פושע הוא דאמר רבי אלעזר כל המתפלל תפלה של שחרית אחר ארבע שעות לרבי יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד אספתי ממך היו. ואמר ר' יהושע בן לוי כל המתפלל תפלת המוספין אחר שבע לרבי יהודה עליו הכתוב אומר נוגי ממועד. כי מצלי איניש בהדי ציבורא אסיר למקדם איהו לצלויי מן קמי ציבורא (ברכות כח:) דאמר ר' יוחנן אסור לאדם להקדים תפלתו לתפלת כציבור ואמר ר' אבא בציבור שנו. ולית הלכתא כרב הונא דאמר אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיתפלל תפלת המוספין. ולית הלכתא כרבי יהושע בן לוי דאמר כיון שהגיע זמן תפלת המנחה אסור לאדם לטעום כלום קודם שיתפלל:

פסק והיכא דפשע ולא צלי דמוסף עד דמטא זמן תפלת המנחה מצלי ברישא דמנחה ובתר כן דמוסף דתנו רבנן (שם ע"א) היו לפניו שתי תפלות אחת של מנחה ואחת של מוספין מתפלל של מנחה ואחר כך של מוספין ר' יהודה אומר מתפלל של מוספין ואחר כך מתפלל של מנחה שזו מצוה עוברת וזו מצוה שאינה עוברת. אמר רבי יוחנן הלכה מתפלל של מנחה ואחר כך מתפלל של מוספין מאי טעמא. כיון דמטא ליה זמן תפלת מנחה כמאן (דשטיחן) [דשחיטן] תרוייהו דמו. (שם כו.) שכח ולא התפלל ערבית מתפלל בשחרית שתים שכח ולא התפלל בשחרית מתפלל במנחה שלש של ערבית ושל שחרית ושל מנחה. (שם כח:) רבי נחוניא בן הקנה היה מתפלל בכניסתו לבית המדרש וביציאתו תפלה קצרה בכניסתו אומר יהי רצון מלפניך ה' אלהי שלא אכשל בדבר הלכה ולא אומר על טמא טהור ועל טהור טמא ואל יכשלו חבירי בדבר הלכה ואשמח להם. ביציאתו מהו אומר מודה אני לפניך ה' אלהי ששמת חלקי מיושבי בית המדרש ולא שמת חלקי מיושבי הקרנות מפני שאני עמל והן עמלין אני עמל בדברי תורה והן עמלין בדברי שיחה אני רץ לחיי העולם הבא והן רצין לבאר שחת. רבן גמליאל אומר בכל יום מתפלל אדם שמונה עשרה רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה. הני תשע עשרה הויאן ברכת המינין ביבנה תקנוה. שליח ציבור היורד לפני התיבה וטעה בכל הברכות כולן אין מעלין אותו בברכת המינין אם טעה מעלין אותו חיישינן שמא מין הוא. אמר להם רבן גמליאל לחכמים כלום יש אדם ביניכם שיודע לתקן ברכת המינין עמד שמואל הקטן על רגליו ותקנה לשנה אחרת שכח והשקיף בה שתים ושלש שעות ולא העלוהו ומאי טעמא לא סלקוה חדא דאיהו תקנה ועוד שמואל הקטן לשנה אחרת נמי אתחיל בה. ואמר רב יהודה אמר רב ואיתימא רבי יהושע בן לוי לא שנו אלא שלא התחיל בה אבל התחיל בה גומרה. (שם כט.) רבי יהושע אומר מעין שמונה עשרה מאי מעין שמונה עשרה רב אמר מעין כל ברכה וברכה ובקשה בכל אחת ואחת כגון אתה חונן לאדם דעת חננו מאתך דעה והשכל וצריך למיחתם בכל חדא וחדא ושמואל אמר הביננו. הביננו ה' אלהינו לדעת דרכיך ומול את לבבנו ליראתך לסלוח (היה) [לנו] להיות גאולים ורחקנו ממכאוב דשננו בנאות ארצנו ונפוצים מארבע תקבץ והתועים בדבר משפט לדעתך ישפוטו ועל הרשעים תניף ידך וישמחו צדיקים בבנין עירך ובתיקון היכלך ובצמיחת קרן לדוד עבדך ובעריכת נר לבן ישי משיח צדקך טרם נקרא אתה תענה ברוך שומע תפלה. ואף על גב דלייט עלה אביי אמאן דמצלי הביננו הני מילי מאן דרגיל למשבק שמונה עשרה וצלויי כל יומא ובמתא אבל כדנפיק לאורחא להיכא דאיכא דחלתא הביננו עדיפא טפי מן תפלה קצרה דאחרים. (שם ע"ב) אמר רבי תנחום אמר רבי אסי טעה ולא הזכיר של ראש חדש ונזכר בעבודה חוזר לעבודה בהודאה חוזר לעבודה בשים שלום חוזר לעבודה ואם סיים תפלתו חוזר לראש. וכי קא אמרינן הכא חוזר לעבודה והתם טעה בשלש ראשונות חוזר לראש באמצעיות חוזר למקום שטעה באחרונות חוזר לעבודה הני מילי דלא סיים ועקר כרעיה אבל עקר כרעיה ונזכר דטעה באמצעיות נמי חוזר לראש. ואמר רב פפא בריה דרב אחא בר אדא הא דאמרת אם סיים חוזר לראש לא אמרן אלא שעקר את רגליו אבל לא עקר רגליו חוזר לעבודה אמרו ליה מנא לך הא א"ל מאבא מרי שמיע לי ואבא מרי מרב. אמר רב נחמן בר יצחק הא דאמרת שעקר את רגליו חוזר לראש לא אמרן אלא שאין רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו אבל רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לעבודה מכלל דכי לא עקר את רגליו אף על פי שאינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לעבודה. איכא דאמרי אמר רב נחמן בר יצחק הא דאמרת כי לא עקר את רגליו חוזר לעבודה לא אמרן אלא שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו. אבל אינו רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לראש מכלל דכי עקר את רגליו אע"פ שרגיל לומר תחנונים אחר תפלתו חוזר לראש. ת"ר המהלך במקום גדודי חיה ולסטים ולא איפשר ליה לצלויי שמונה עשרה אי נמי הביננו מתפלל תפלה קצרה איזו היא תפלה קצרה אחרים אומרים צרכי עמך מרובין ודעתם קצרה יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתתן לכל אחד ואחד כדי פרנסתו ולכל גויה וגויה כדי מחסורה ברוך שומע תפלה. אמר רב הונא הלכה כאחרים ולא בעי מימר שלש ראשונות ושלש אחרונות ומצלי לה מעומד ואפי' מהלך. (שם ל.) מאי איכא בין הביננו לתפלה קצרה. הביננו צריך לצלויי שלש לפניה ושלש לאחריה וכד מטאי ביתיה לא צריך לצלויי. תפלה קצרה לא בעי צלויי שלש ראשונות ושלש אחרונות וכי מטאי ביתיה צריך לצלויי. הביננו מעומד מצלי לה תפלה קצרה אפילו מהלך. (שם כט:) א"ל אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא לא תרתח דלא תחטא לא תרוי דלא תחטא וכשאתה יוצא לדרך המלך בקונך וצא מאי המלך בקונך וצא אמר רבי יעקב אמר רב חסדא התפלל תפלת הדרך מאי תפלת הדרך אמר רבי יעקב אמר רב חסדא יהי רצון מלפניך ה' אלהי שתוליכני לשלום ותסמכני לשלום ותצילני מכף אויב ואורב בדרך ותתנני לחן לחסד לרחמים בעיניך ובעיני כל רואי ברוך אתה ה' שומע תפלה. ואפי' נפיק לסגויי חדא פרסה צריך לצלויי תפלת הדרך אימת מצלי לה אמר רבי יעקב אמר רב חסדא משיחזיק בדרך קאים ומצלי.

(שם ל.) ת"ר היה רוכב על החמור והגיע זמן תפלה אם יש לו מי שיאחז חמורו ירד למטה ויתפלל ואם לאו ישב במקומו ויתפלל ר' אומר בין כך ובין כך ישב במקומו ויתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו אמר רבה ואיתימא רבי יהושע בן לוי הלכה כר'.

(ב"מ קה:) ת"ר הנושא משאוי על כתפו והגיע זמן תפלה פחות מארבע קבין מפשילו לאחוריו ומתפלל ארבעת קבין מניחו על גבי קרקע ומתפלל. היה יושב בספינה או באסדה יכוין את לבו. כנגד בית קדשי הקדשים.

(ברכות ל.) תנו רבנן הסומא ומי שאינו יכול לכוין את הרוחות יכוין את לבו כנגד אביו שבשמים שנאמר והתפללו אל ה'. תנו רבנן השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגילה וקורא בה ומתפלל וכשיגיע זמן קרית שמע קורא וכן מי שהשכים לישב בקרון או בספינה מתפלל וכשיגיע זמן קרית שמע קורא רבי שמעון בן אלעזר אומר בין כך ובין כך ממתין וקורא קרית שמע ומתפלל. במאי קא מיפלגי מר סבר תפלה מעומד עדיף ומר סבר מסמך גאולה לתפלה עדיף. אף על גב דאבוה דשמואל ולוי עבדו כי הא מתניתא דאמרינן אבוה דשמואל ולוי כי הוו בעו למיפק באורחא הוו מיקדמי ומצלו וכד מטי זמן קרית שמע קארו כמאן כי האי תנא דתניא השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע מגלה וקורא בה ומתפלל וכשיגיע זמן קרית שמע קורא רב אשי לא סברה דקאמר לא חזינן רבנן קשישין דעבדין הכין. (שם) רבי אלעזר בן עזריה אומר אין תפלת המוספין אלא בחבר עיר וחכמים אומרים בחבר עיר ושלא בחבר עיר והלכה כחכמים. רבי חייא בר אבא צלי והדר צלי א"ל רבי זירא מאי טעמא הדר מר צלי אי נימא משום דלא כוין מר דעתיה והאמר רבי אלעזר לעולם ימוד אדם את עצמו אם יכול לכוין את לבו יתפלל ואם לאו אל יתפלל ואלא משום דלא אדכר מר דראש חדש והתניא טעה ולא הזכיר של ראש חדש בשחרית אין מחזירין אותו מפני שתפלת מוספין לפניו. אמר ליה רבי חייא בר אבא לרבי זירא ולאו איתמר עלה אמר רבי יוחנן בציבור שנו. הילכך היכא דטעה שליח ציבור ולא אדכר דראש חדש בשחרית אין מחזירין אותו שהרי תפלת מוסף לפניו ודוקא שליח ציבור מפני טורח ציבור אבל יחיד הדר מצלי:

פסק והיכא דקמצלי אינש בשבתא וביומא טבא וטעה ופתח באתה חונן ואדכר דשבתא הוא לא פסיק לה לברכה והדר למגן אלא מסיים לה לברכה והדר לברכת השבת דאמר רבא (שם כא.) כי הוינן בי רב כהנא איבעיא לן האי מאן דקא מצלי בשבתא ואשתלי ופתח בדחולא היכי לעביד אמר לן גומר כל אותה ברכה וחוזר לברכת השבת:

פסק והיכא דטעה יחיד ולא אדכר דראש חדש בין בצפרא בין במוסף בין במנחה הדר מצלי בין איתיה לשליחא דציבורא ובין לא איתיה ואי איתיה לשליחא דציבורא ואזיל מכוין דעתיה ושמע כולה צלותא משליחא דציבורא מרישא ועד סופה נפיק ידי חובתה אבל היכא דצלי ערבית ולא אדכר דראש החדש אין מחזירין אותו דאמר (שם ל:) רב ענן אמר רב טעה ולא הזכיר של ראש חדש בערבית אין מחזירין אותו לפי שאין מקדשין את החדש אלא ביוה והני מילי בראש חדש אבל טעה ולא אדכר דשבתא ודיום טוב או דחולו של מועד בערבית מהדרינן ליה ואף על גב דקיימא לן דתפלת ערבית רשות הני מילי היכא דלא קבעי צלויי דלא מטרחינן ליה אבל טרח צלי ליה ולא אדכר דשבתא ודיום טוב ודחולו של מועד קבלה ושויה עליה חובה והדר מצלי לבר מראש חדש דלא הדר מצלי דאין מקדשין את החדש אלא ביום. ושליח ציבור כי טעי בכל תפלות מהדרינן ליה ומצלי לבר מן תפלת שחרית דלא מטרחינן ליה למיהדר חדא מפני טורח ציבור ועוד שהרי תפלת המוספין לפניו:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף