הלכות גדולות/ברכות/ב
|
< הקודם · הבא > |
תנו רבנן (שם יג.) ק"ש ככתבה דברי רבי וחכמים אומרים בכל לשון דכתיב שמע בכל לשון שאתה שומע ותנן (סוטה לב.) ואלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה וידוי מעשר וק"ש ותפלה וברכת המזון.
(שם יג:) תנו רבנן שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד עד כאן צריכה כוונת הלב דברי רבי מאיר אמר רבא הלכה כרבי מאיר. תניא סומכוס אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו אמר רב אחא בר יעקב ובדל"ת אמר רב אשי ובלבד שלא יחטוף בחי"ת. רבי ירמיה הוה יתיב קמיה דר' חייא בר אבא חזייה דהוה קמאריך טובא אמר ליה לא צריכת אלא כדי שתמליכהו עליך ועל השמים ועל הארץ ועל ארבע רוחות העולם. (שם) אמר רב יוסף פרקדן לא יקרי ק"ש (שם יד.) ת"ר הקורא ק"ש ופגע בו רבו או מי שהוא גדול ממנו בפרקים שואל מפני הכבוד ואין צריך לומר שהוא משיב באמצע שואל מפני יראה ואין צריך לומר שמשיב דברי ר"מ רבי יהודה אומר באמצע שואל מפני יראה ומשיב מפני הכבוד בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם והלכה כרבי יהודה. (שם יג.) ואלו הן בין הפרקים בין ברכה ראשונה לשניה בין שניה לשמע בין שמע לוהיה אם שמוע בין והיה אם שמוע לויאמר בין ויאמר לאמת ויציב ר' יהודה אומר בין ויאמר לאמת ויציב לא יפסיק. (שם יד.) אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן הלכה כרבי יהודה ואמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן מאי טעמא דרבי יהודה דכתיב וה' אלהים אמת.
(שם ע"ב) אמר רב יוסף כמה מעליא הא שמעתא דכי אתא רב שמואל בר יהודה אמר אמרי במערבא [ערבית] דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם אני ה' אלהיכם אמת ועד השתא כמה מדינות בא"י הכין נהיגין למימר באורתא וקסברי שמע והיה אם שמוע נוהגין ביום ובלילה ויאמר אינו נוהג אלא ביום ואף על גב דאמר רב כהנא אמר רב לא יתחיל ואם התחיל גומר אמר רב פפא קסברי במערבא ואמרת אליהם נמי לא הויא התחלה עד דאמר ועשו להם ציצית. אמר אביי הלכך אתחולי מתחלינן דהא קא מתחלי במערבא ומיגמר גמרינן לה לפרשת ויאמר דאמר רב כהנא אמר רב לא יתחיל ואם התחיל גומר. אמר עולא כל הקורא ק"ש בלא תפלין כאילו מעיד עדות שקר בעצמו אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כאלו הקריב עולה בלא מנחה זבח בלא נסכים. אמר רבה בדבר חנה אמר רבי יוחנן הרוצה שיקבל עליו מלכות שמים שלמה יפנה ויטול ידיו ויניח תפלין ויקרי ק"ש ויתפלל וזו היא מלכות שמים שלמה ורב דקרא ק"ש והדר אחית תפילי שליחא דאיתרח ולא אקדים אייתי ליה תפיליה. (שם טו.) אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן כל הנפנה ונוטל ידיו ומניח תפלין וקורא ק"ש ומתפלל כאלו בנה מזבח והקריב עליו קרבן שנאמר ארחץ בנקיון כפי ואסובבה את מזבחך ה' אמר ליה רבי אבא לימא מר כאלו טבל אמר ליה שפיר קאמרת דכתיב ארחץ ולא כתיב ארחיץ אמר ליה רבי אבא לרב נחמן חזי מר האי מרבנן דאתא ממערבא ואמר מי שאין לו מים ליטול ידיו יקנח ידיו בעפר ובצרור ובקיסמית אמר ליה שפיר קאמר מי כתיב ארחץ במים כפי בנקיון כתיב במידי דמנקי. רב חסדא לייט אמאן דמהדר אמיא בעידן ק"ש אלא יקנח בעפר ויקרא ק"ש בעונתה אבל לתפלה בעי אהדורי דתפלה רחמי וכל אימת דבעי מצלי לה. הקורא את שמע ולא השמיע לאזנו יצא רבי יוסי אומר לא יצא מאי טעמא דרבי יוסי והאזנת למצותיו כתיב. קרא ולא דקדק באותיותיה רבי יוסי אומר יצא רבי יהודה אומר לא יצא. (שם טו:) אמר רבי טאבי אמר רבי יאשיה הלכה כדברי שניהם להקל תאני רב עובדיה קמיה דרבא ולמדתם שיהא למודך תם ולא ליגמגם מיליה. (פסחים נו.) וכד מאטי היום לשתוק ולימא על לבבך כדי ליתן ריוח בין הדבקים עני רבא בתריה כגון בכל לבבך על לבבך בכל לבבכם על לבבכם עשב בשדך ואבדתם מהרה הכנף פתיל אתכם מארץ. אמר רבי חמא בר חנינא כל הקורא ק"ש באותיותיה ומדקדק בה אפילו נתחייב דינה של גיהנם מצננין לו גיהנם שנאמר בפרש שדי מלכים בה תשלג בצלמון אל תהי קורא בפרש אלא בפרש אל תהי קורא בצלמון אלא בצלמות:
פסק ומאן דזהיר בק"ש שחרית וערבית כמאן דקא מקיים לא ימוש דא"ר יוחנן (מנחות צט:) משום ר"ש בן יוחי כיון שקרא אדם ק"ש שחרית וערבית קיים מצות לא ימוש. ואסיר לרמוזי בעיניה ואחוי באצבעותיה ומקרץ בשפוותיה בעידנא דקרי ק"ש (יומא יט:) דאמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב הקורא ק"ש לא ירמוז בעיניו ולא יראה באצבעותיו ולא יקרוץ בשפתותיו ותניא רבי אלעזר חסמא אומר הקורא את שמע ומרמז בעיניו ומראה באצבעותיו ומקרץ בשפתותיו עליו הכתוב אומר ולא אותי קראת יעקב כי יגעת בי ישראל משום דקא משוי ליה עראי ודוקא בפרק ראשון. ותניא ודברת בם בם ולא בתפלה אלא בתפלה בלחש בם יש לך רשות לדבר ולא בדברים אחרים ומאי היא שיחת חולין בם עשם קבע ואל תעשם עראי ומצוה לאגבוהי קליה כי היכי דשמען אודניה דכתיב שמע (ברכות טו.) השמיע לאזניך מה שאתה מוציא מפיך הקורא למפרע לא יצא האומר שמע שמע משתקין אותו (ברכות לג:) דאמר רבי זירא כל האומר שמע שמע כאלו אומר מודים מודים ומשתקין אותו ואי אמר פסוקא פסוקא כוליה ותנייה הרי זה מגונה מגונה הוא דהוי שתוקי לא משתקינן ליה דאמרינן הקורא ק"ש וכופלה הרי זה מגונה. קרא וטעה יחזור למקום שטעה. (שם טז.) תאני תנא קמיה דרבי יוחנן הקורא את שמע וטעה ואינו יודע היכן טעה חוזר לראש טעה באמצע הפרק חוזר לתחלת הפרק בין פרק לפרק חוזר לפרק ראשון בין כתיבה לכתיבה חוזר לכתיבה ראשונה א"ל ר' יוחנן תני והוא דלא אמר למען ירבו ימיכם אבל אמר למען ירבו ימיכם סירכיה נקט. ת"ר האומנין קורין בראש האילן ובראש הנדבך ומתפללין בראש הזית ובראש התאנה משום דנפיש ענפייהו ושאר כל האילנות יורדין למטה ומתפללין ובעל הבית בין כך ובין כך יורד למטה ומתפלל לפי שאין דעתו מיושבת עליו. חתן פטור מקרית שמע לילה הראשון עד מוצאי שבת אם לא עשה מעשה וכשנשא ר"ג קרא לילה הראשון שנשא אמרו לו למדתנו רבינו שחתן פטור מק"ש אמר להם איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת. ת"ר בשבתך בביתך פרט לעוסק במצוה ובלכתך בדרך פרט לחתן:
פסק ומהכא גמרינן דמותר לבעול לכתחלה בשבת חתן דנסיב בתולה לא יקרי ק"ש דהלכה כרשב"ג מכאן אמרו הכונס את הבתולה פטור ואת האלמנה חייב בתולה דטריד למצוה פטור אלמנה דמצוה ולא טריד חייב. (שם טז:) רחץ לילה הראשון שמתה אשתו אמרו לו תלמידיו למדתנו רבינו שאבל אסור לרחוץ אמר להם איני כשאר כל אדם איסטניס אני קסבר אנינות לילה דרבנן היא ובאיסטניס לא גזרו רבנן. מת טבי עבדו וקבל עליו תנחומין אמרו לו למדתנו רבינו שאין מקבלין תנחומין על העבדים אמר להם אין טבי עבדי כשאר כל העבדים כשר היה. ת"ר עבדים ושפחות אין עומדין עליהם בשורה ואין אומרים עליהם ברכת אבלים ולא תנחומי אבלים אלא כשם שאומרין לו לאדם על שורו וחמורו שמתו המקום ימלא חסרונך כך אומרים לו לאדם על עבדו ושפחתו שמתו המקום ימלא חסרונך אמר רבי אלעזר מאי דכתיב כן אברכך בחיי בשמך אשא כפי כן אברכך בחיי זו קרית שמע בשמך אשא כפי זו תפלה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |