הכתב והקבלה/ויקרא/ג

הכתב והקבלה ויקרא ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

זבח שלמים. כן הוא קרוי בכל הפרשה ואין כן עולה וחטאת ואשם שלא נסמך להן מלת זבח, והטעם לפי שבשר השלמים נאכל לבעלים וקורא לבני ביתו ולאוהביו ומיודעיו שיאכלו מזבחו ובמושב רעים יהלל את ה' ויספר להם חסדיו, גם להרבות אוכלים שלא יבא בשר קדש לידי נותר לכן נקראו זבח שלמים, כי זבח הוא סעודה של שמחה כמו וקרא לך ואכלת מזבחו, כי זבח היום לעם בבמה (שמואל א ט׳:י״ב) כי זבח משפחה לנו בעיר (שם ב'), משא"כ שאר הקרבנות שאינן לסעודת הבעלים אינן קרוים זבח, וכבשי עצרת הם סעודת שמחה לכהנים (רנ"ו). שלמים. פירשב"ם לשון תשלומים שצריך לשלם את נדרו. ורנ"ו טען עליו דא"כ גם נודר עולה חייב לשלם ותקרא גם היא כן, גם אינו נכון לפי דקדוק המלה כי הנפרד מן תשלומים שלים, כמו באו ימי השלום, וברבים שלומים כמו שנת שלומים. ואין בזה כדי להשיב, כי העולה אף שהיא באה בנדבה מ"מ מתערב עמה קצת חיובי, לכפר על הרהורי הלב ועל עברו במזיד על לאו הנל"ע, לכן יקראנה הכתוב בשם עולה שהמכוון בה הסבה הגורמת אל נדבתה, (כמ"ש לעיל א' ג,) משא"כ שלמים היא נדבה גמורה ואין בה סבה הגורמת אל נדבתו, ושפיר חל עליה ענין תשלום הנדר. ונראה שלזה התכוין הרמב"ן במ"ש על שם שלמים, כמו אבנים שלמות, כלומר שבקרבן שלמים אין בה שום פגם וקלקול כי אינה באה רק מצד נדבת הלב, משא"כ בעולה אף שגם היא באה בנדבה, מ"מ יש בנדבה זו צד פגם מסבה הגורמת לנדבה זו. גם מדקדוק המלה אינה טענה, כי בכל השמות ישמור הלשון הטעם ולא המלה, כשם נח מן ינחמנו וכדומה לאין מספר. והנה רבותינו בת"כ אמרו שלמים שמטילין שלום בעולם, שלמים שיש בה שלום למזבח ולכהנים ולמזבח, שלמים מי שהוא שלם מביא ולא אונן, ואין ספק שאין זה מהם טעם העיקרי לשם שלמים, והראיי' שייחסו שלומים אלו גם לשאר הקרבנות ואפי' לחטאות ואשמות, כמבואר בת"כ, אבל כל אלה לשם שלמים הוראה צדדית. ורנ"ו פירש שלמים מענין השלום אביך הזקן, ענין הצלחה, וקרבן שלמים בא מבעלים אשר בא עליו ברכת ה, ומרוב שמחה יקריב שלמים, ולזה יתרגמו שלמים (פריידענאָפפער, וואָהלערגעהען). וזה לא יתכן כי הקרבן הבא לכמו אלה תודה יקרא לא שלמים. גם מה יענה על ויעלו עולות ושלמים דשופטים (כ' כ"ו. ושם כ"א ד') שהי' בעת צום ויום בכי. והנכון כפירשב"ם לשון תשלומים (פאָללציעהונגסאָפפער). וכן משמעות לשון זבחי שלמים עלי היום שלמתי נדרי (משלי ז׳:י״ד) דרישא וסיפא חד ענינא כרוב הלשונות במשלי:

ד

על הכבד. סמוך לכבד כמו על הנשים (שמות ל"ה כ"ב), וללמדנו שיטול קצת הסמוך לנטול שיטול מן הכבד עמה מעט (הראב"ד):

על הכליות. מלבד הכליות, ושיעור הכתוב ואת היותרת יקח כלה סמוך לכבד שנוטל קצת מן הכבד עמה, מלבד הכליות הנזכר קודם לכן. והא דנזכרו הכליות פעם שנית, להורות שיסיר היותרת אעפ"י שאבדו הכליות, שאינם מעכבים ליותרת, כמ"ש בת"כ יסיר יותרת אעפ"י שאין כליות. עי' צד"ל על רש"י בזה. ובפרשת ראה (ט"ז ג') תאכל עליו מצות מבואר מלת עליו להסתלקות הדבר ממציאותו, וטעם על הכליות (אין ערמאנגעלונג דער נירען):

ה

על העולה. פי' רש"י תמוה, כי כמה מקראות יורו לנו כבר שתקדים התמיד לכל הקרבן. ורנ"ו פי' על העולה כמו סמוך לעולה, לפי שבפ' העולה אמר ונתנו בני אהרן הכהן וגו' וערכו עצים על האש וערכו את הנתחים וגו' והיה צריך כאן לחזור ולומר כל הסדר האמור שם, לכן אמר בקצור, על העולה, כלומר סמוך לה כסדר שערך נתחי העולה על העצים הערוכים על האש, ודבריו נכונים בפשט המקרא, אבל מלת על אינו מכוון לפירושו. ובאמת מצאנו מלת על שהמכוון בו סדור דבר זה דומה בענינו אל סדור דבר אחר (נאך ארט אונד ווייזע) כמו ושפטו העדה על המשפטים האלה (מסעי ל"ה) דתרגמו יב"ע על סדר דיניא האילין, וכן (שופטים י"ז) ועל המשפט אשר יאמרו לך תעשה, וכמו רוב מלת על המוזכר בראשי מזמורים, למנצח על נגינת, למנצח על יונת אלים, שהמכוון בהם שנגינת שיר זה דומה לנגון כלי השיר כנודע, עמ"ש (מסעי ל"ה ו') ועליהם תתנו, וכן כאן אמר: והקטירו אותו וגו' על העולה: פי' יקטירו אותו בדרך ובאופן הקטרת העולה (נאך ארט אונד ווייזע דעס עולה):

ט

חלבו האליה. כבר התעורר רמב"ן דאעפ"י שהאליה היא שמנה מאד, אין שמנה נקרא חלב, ואין לומר כי מלת חלבו הוא כלל לכל המורם מן הבהמה, ואח"כ באו הפרטים האליה תמימה וגו', דא"כ היה ראוי טעם מפסיק בין הכלל ובין הפרט הבא אחריו, וכאן סמוך חלבו האליה בנגינה, והנכון נ"ל שאות וי"ו שבחלבו הוא כמלת של כמו וחיתו ארץ (בראשית וכמש"ש) שפי' חיה של ארץ, וכמו בשר בנפשו דמו שפי' בנפש של דמו, וכמש"ש. וכן כאן חלבו האליה פי' חלב של האליה. והוא החלב המחובר באליה בצד הפנימי. וז"ש בת"כ חלבו האליה להביא את החלב הסמוך לאליה זה החלב שבין הפקוקלית, והוא החלב שבעיקר הירכים; ולא הסמיך הנסמך לסומך כברוב המקומות לומר: חלב האליה: דא"כ היה משמעותו רק להקריב חלב האליה לבד, ובאמת האליה בעצמה כולה קרבה. והרמב"ן פי' חלבו האליה, חלבו באליה, ואין זה משמעות הלשון:

יז

חקת עולם. חיוב דבר הבלתי מבורר מענינו היותו מחוייב מצד הטבע או מצד המוסר או מצד השכל רק המצוה על החיוב ההוא הוא לבדו יודע טעמו של זה החיוב ומטעם הכמוס עמו אינו רוצה לגלות טעמו של דבר, זהו הנקרא בלשונינו חוק (געזעטץ) ונותן החוק, יקרא מחוקק (געזעטצגעבער), והוא שם מושאל מלשון חקיקה ורשימה על לוח אבן ועץ או שאר דבר. והענין בזה כי כל דבר שחיובו מבורר מצד חיוב הטבעי המוסר והשכל, א"א שיהיה נשכח לעולם, כי כ"ז שבני אדם חיים על האדמה נתברר להם תמיד חיוב זה הדבר, משא"כ דבר שלא נתברר חיובו למקבלים הוא קל שישתכח ויתבטל ברוב הימים מאחר שלא נודע טעמו של הדבר או שישתנה ע"י תוספת וגרעון, וכדי להצילו מן השכחה והשנוי היה צריך מיד בעת נתינתו שיהיה נכתב בספר לזכרון למשמרת לדורות הבאים, ועדיין היה אפשר שיומחק הכתוב ברבות הזמן, לפיכך היו חוקקין את דברי החוק על לוח אבן ובכתיבה שוקעת שהוא כתב המתקיים ביותר מכל מיני כתיבות, שכל אות ואות הנחקק ה"ה כמונח בקופסא משומר מן ההפסד, משום כך נקרא כל דבר חיוב שלא נתגלה טעמו בשם חק ע"ש ההצטרכות שיהיה חקוק בספר לזכר עולם, וכמ"ש ועל ספר חקה ותהי ליום אחרון לעד עד עולם (ישעיהו ל׳:ח׳) וכן (איוב י״ט:כ״ג) מי יתן בספר ויחקו לעד בצור יכתבון (רש"פ):

כל חלב. שם חלב בלה"ק השומן הנפרד שאינו עם הבשר כדבר אחד, כי השומן המתערב בבשר שאינו נפרד ממנו יקרא שומן, כענין וישמן ישורון ויבעט, ובשרי כחש משמן, והחלב הוא הנפרש עליו קרום ונקלף, לא יתערב הלשון בהם בשום מקום, כאמרנו בשר שמן לא בשר חלב, וכן בשאר לשונות העמים שמותיהן חלוקים, והכתוב שאמר כל חלב לא תאכלו אין שומן שע"ג האליה בכלל כי איננו חלב בשמו וטבעו, ואם היה כל שומן חלב יאסור כל שומן שבבהמה בכתפות ובצדדין, אבל כל הנקרא חלב נאסר אעפ"י שאינו קרב למזבח כגון החלב שעל הטחול, ושאינו נקרא מותר אעפ"י שהוא קרב כגון הכליות והיותרת מן הכבד וכן האליה, לשון הרמב"ן בקוצר, ע"ש שהאריך בזה בדברים נעימים שלא ליתן פתחון פה לחלוק, וכן דברי הרנ"ו ביאורו נכונים מאד בזה כי הראה בו שכל המקראות מבררים יושר קבלת רבותינו בזה:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.