הטור הארוך/בראשית/לה

הטור הארוך בראשית לה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ושב שם ועשה שם מזבח. כתב הרמב"ן לא ידעתי מהו ושב שם ויתכן שצוהו לשבת שם תחלה ואח"כ יעשה מזבח לטהר מטומאת ע"ז או מן החללים כענין שנאמר אתם חנו חוץ למחנה שבעת ימים כי לא נצטוו עדיין במי חטאת ויעקב נזדרז במצוה להטהר טרם בואו או שיהי' ונקומה ונעלה בית אל מוקדם במעשה ואולי צוה ושב שם לפנות מחשבתו לדבקה בו:

ד

ויטמן אותם. ומה שלא ביער כדי להראות שלא קיימו תנאם שהתנו שלא לעבוד ע"ז. והרמ"בן כתב שלא לקחו ע"ז ולא משמשי' שאותם טעונים לפזר לרוח ולהטיל לים שכל מה שלקחו כבר בטלום מעשה שכם ע"י כפי' שכפו אותם וגוי מבטל ע"ז בע"כ והיתה מותרת להם אלא שיעקב צוה להסיר אותם לטהרת הקדש שיהיו ראוין לעבוד השם ית' ולהקריב לפניו קרבן והי' די להם לקבור ולכך טמן אותם תחת האלה מקום שלא יעבד בו ולא יזרע:

ח

ותמת דבורה. כתב הרמב"ן לא ידעתי למה נכנס פסוק זה בין ויקרא למקום בית אל ובין ויברך אותו והקרוב למה שאמרו רבותינו שרומז למיתת רבקה ולכך קרא שמו אלון בכות כי על המינקת לא הי' מרבה בבכי' אלא שבכה על אמו שלא זכה לראותה בשובו ונראה לו האלהים בשובו לנחמו. ופירש"י שלכך העלימו יום מיתתה שלא יקללו הבריות כרס שיצא עשו ממנו אף הכתוב לא פרסמה אע"ג שגם מיתת לאה לא הוזכר אלא דרשו בכאן משום שהזכיר הכתוב מיתתה ברמז ותלה אותה במניקתה וכיון שדיבר בה למה הסתיר אותו ולא גילהו וע"כ דרשו בו. ומיהו טעם זה אינו מבורר שהרי הזכיר מיתת יצחק ויקברו אותו עשו ויעקב בניו אבל יתכן לומר שלא היתה לה במותה כבוד כי יעקב אינו שם ועשו שונא אותה ויצחק כהו עיניו ואינו יוצא מביתו ולכך לא רצה להזכיר שיקברוה בני חת. והיתה דבורה עם יעקב כי אחרי שבאה עם רבקה שבה אל ארצה ועתה באה עם יעקב לראות גבירתה או שנתעסקה בגידול בני יעקב לכבוד רבקה והיתה בביתו:

י

שמך יעקב. פירש עדיין שמך יעקב אע"פ שהחליף שרו של עשו כי הוא לא נשתלח לך להחליף שמך אבל מעתה לא יקרא עוד שמך יעקב כי אם ישראל יהי' שמך. ופירוש ויקרא שמו ישראל מוסף על יעקב ולא שיאסר להקרא יעקב:

יב

ואת הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק לך אתננה. אע"פ שכבר נתנה לו לא ניתנה לו בשבועה ועתה בא להוסיף השבועה ולומר כמו שנתתי' להם בשבועה כך אתננה לך:

יג

ויעל מעליו האלהים. להודיע שלא הי' זה מראה חלום הנבואה לבד אלא ששרתה עליו שכינה במקום אשר הוא עומד:

יד

ויצב יעקב מצבה. כפשטי' שהציבה עתה. ור' אברהם פי' וכבר הציב מצבה בפעם ראשונה ונסך עלי' נסך ויצק עליה שמן ופי' ג"כ ויסך עליה נסך מים או יין לרחוץ אותה ואח"כ ויצק עליה שמן:

טו

ויקרא וגו' בית אל. אע"פ שקראו כבר בית אל קראו פעם אחרת להודיע כי הדבר אמת ונכון כי הוא בית האלהים ושם השכינה שורה:

יח

ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא שמו. י"מ שלאחר מיתתה קראה לו השם כדמשמע מפשטי' דקרא כי מתה ותקרא שכן יארע לפעמים במת שמתעלף וחוזרת לו הנשמה וכן אירע לה ולאחר שחזרה לה הנשמה קראה לו שם ובהכי ניחא למה שכתוב בה שתי מיתות ויהי בצאת נפשה כי מתה ואח"כ ותמת אלא שמתה ב' פעמים:

בן אוני. בן צערי:

בנימין. פירש"י לפי שהוא לבדו נולד בארץ כנען שהוא בנגב כשאדם בא מארם נהרים בנימין לשון צפון וימין. והקשה עליו הרמב"ן והוכיח שאין ארץ ישראל דרומית לארם נהרים ופי' הוא לפי שאמו קראתו בן אוני וכונה לומר בן אבלי מלשון לחם אונים לא אכלתי באוני ואביו תרגם אותו לטובה מלשון כח כמו ראשית אוני וע"כ קרא אותו בנימין בן הכח כי הימין הוא הכח וההצלה שרצה לקרותו בשם שקראתו אמו כי כן נקראו כלם בשמם שקראתם אמם אלא שתרגם אותו לטובה לגבורה:

כב

וישמע ישראל. פי' הרמב"ן סיפר הכתוב ענותנותו ששמע שחילל בנו יצועיו ולא צוה שיוציאוהו מביתו מלפני פניו ולא ינחל עמהם אלא שמנאו עמהם ויהיו שנים עשר ולא עוד אלא שמנאו ראשון וע"כ עשה משתי פרשיות פסוק אחד אע"פ שהוא תחלת הענין שבא למנות השבטים משנולדו כלם רמז כי ראובן לא נדחה בשביל מעשיו שעשה. ועל דרך הפשט יתכן שבלבל ראובן יצועי בלהה מפחדו שלא תלד ליעקב עוד כי הוא הבכור וחשב לקחת ב' חלקים ויפסיד יותר משאר האחים ולא פחד מאמו כי זקנה הית' ואולי זלפה מתה או חשש לכבוד אמו בעבור היותה שפחתה ולכן נטלה ממנו הבכורה מדה כנגד מדה ופי' ויהיו בני יעקב שנים עשר כי לא הוליד אחרי כן. וי"מ וילך ראובן וישכב את בלהה הרי שהפסיד יעקב רחל ובלהה ואין לחוש כי היו בניו שנים עשר וכבר הוליד כל בניו. וי"מ ויהיו בני יעקב שנים עשר אבל מתחלה היו י"ג שהי' ראובן בכור וחשוב כב' וניטלה הבכורה ממנו עתה. וה"ר יהודה חסיד פי' ויהי בשכון ישראל במקום ההוא וילך ראובן פי' שהלך לו וברח משם ולמה וישכב את בלהה פלגש אביו שרצה אביו לשכב עמה וע"ז נתקנא ראובן וברח וישמע ישראל שבשביל זה ברח ראובן ועשה מטתו באהל לאה ואז חזר ראובן ויהיו בני יעקב שנים עשר כבתחלה. וי"מ וישכב את בלהה ולא כתיב עם בלהה אלא שעשה מטתו אצל מטתה למנוע לאביו מלבוא אליה וזהו שאמר אז חללת יצועי עלה ולא אמר מטתי אלא יעקב הציע המטה וראובן בלבלה:

כו

אשר ילד לו בפדן ארם. פי' הרוב מהם שהרי בנימן לא נולד שם וכן דרך המקראות:

כח

ויהיו ימי יצחק. פירש"י אין מוקדם ומאוחר בתורה שהרי מכירתו של יוסף קדמה למיתתו של יצחק. והרמ"בן פי' כי כן מנהגו בכל מקומות שמספר ענין האדם ותולדותיו ומיתתו ואח"כ מתחיל הדור האחר והי' ראוי להקדים מיתת יצחק לתולדת יעקב כשעשה לאברהם ובשאר הדורות אלא שהמתין עד כאן לומר שמת בשיבה טובה זקן ושבע ושב אליו בנו המבורך הנוחל מעלתו וקברו עשו ויעקב בניו ולא הוצרך לומר שקברוהו במערת המכפלה בעבור שהזכיר שהי' יושב בעיר ההוא ואנה יקברוהו אם לא בקבורת אבותיו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.