הטור הארוך/בראשית/לד

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


תנ"ך


תרגום אונקלוס


רש"י
רמב"ן
דעת זקנים
בכור שור
פירוש הרא"ש
הטור הארוך
חזקוני
ספורנו
רבנו בחיי
רד"ק
ריב"א
רלב"ג - ביאור המילות


אבי עזר (על אבן עזרא)
אברבנאל
אלשיך
הכתב והקבלה
העמק דבר
הרחב דבר
טעמא דקרא
יריעות שלמה
מזרחי
מיני תרגומא
מנחת שי
משאת המלך
משך חכמה
נחל קדומים
עמר נקא
צרור המור
תולדות יצחק
תורה תמימה



פרק זה עם מפרשים ואפשרויות רבות במהדורה הדיגיטלית של 'תנ"ך הכתר' (כולל צילום באיכות גבוהה של כתר ארם צובא בפרקים שבהם הוא זמין)לפרק זה במקראות גדולות שבאתר "על התורה"לפרק זה באתר "תא שמע"


דפים מקושרים

הטור הארוך TriangleArrow-Left.png בראשית TriangleArrow-Left.png לד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף


א[עריכה]

ותצא דינה בת לאה. הזכיר בת לאה לומר שהיה אחות שמעון ולוי המקנאין ונוקמין נקמתה ואמר אשר ילדה ליעקב כי גם כל האחים קנאו לה:

ב[עריכה]

וישכב אותה ויענה. פירש"י וישכב כדרכה ויענה שלא כדרכה. ור' אברהם כתב בשביל שהיתה בתולה קורא עינוי. והרמב"ן כתב אין צריך כל זה כי כל ביאת אונס קורא עינוי הכא הקדים שכיבה לענוי ובתמר כתיב ויענה וישכב אותה. וי"מ שדינה נתפתת תחלה אבל תמר לא נתפתת לכך הקדים ענוי לשכיבה:

ז[עריכה]

וכן לא יעשה. פירש"י שהאומות גדרו עצמם מן העריות. והקשה עליו הרמב"ן שהכנעניים שטופים בזמה ובעריות ובבהמה ובזכור כדכתיב כי כל התועבות האלה עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ופי' שוכן לא יעשה נמשך אל בישראל כי נבלה עשה בישראל וכן לא יעשה בהן על כן אמר בישראל כי אינו נבלה בכנענים:

יב[עריכה]

הרבו עלי מאוד מוהר ומתן. כל זה הפיוס שיתנוה לו לאשה מרצונם כי כבר בביתו היתה ולא היה ירא שיקחוה ממנו אלא שהיא לא היתה מתרצית אליו וזהו וידבר על לב הנערה:

יג[עריכה]

ויענו בני יעקב את שכם ואת חמור אביו במרמה. כתב הרמב"ן ז"ל אע"פ שחמור ושכם דברו אל אביה ואל אחיה לא ענה יעקב אלא בניו דברו במקומו בשביל שהיה להם הדבר לקלון לא רצו שאביהם ידבר בו כלל. והקשה כי נראה מפשט הפסוק שברצון אביהם ובעצתו ענו והוא ידע מענם שהיה במרמה שכיוונו להחלישם ולהרגם וא"כ למה כעס ועוד שלא יתכן שיהיה ברצונו להשיא בתו לכנעני אשר טמא אותה והנה ודאי כולם היו בעצה אחת על זה המענה אלא ששמעון ולוי עשו המעשה וא"כ למה ארר אפם לבדם. ותירץ שמה שאומר הפסוק שענו במרמה לא שהיתה כוונתם להרגם אלא שזו היתה המרמה אולי לא ישמע להם להמול ואפי' אם ישמעו להם חשבו בהיותם כואבים יקחו אחותם מבית שכם וילכו וכך היתה עצתם עם אביהם אלא ששמעון ולוי רצו לינקם והרגו כל העיר ועל זה כעס יעקב שהי' להם להרוג שכם לבדו. ועוד מקשים היאך בני יעקב הצדיקים שפכו דם נקי חנם וכתב הרמב"ם שבני נח מצווין על הדינין להושיב שופטי' בכל פלך ופלך לדון בשבע מצות שלהם ובן נח שעבר על אחת מהם ולא דנוהו להורגו הרי הרואה יהרג בסייף ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם שראו לשכם שגזל את בת יעקב ולא דנו עליו. וכתב הרמב"ן וא"כ הוא זכו למקום בהריגתם ולמה כעס יעקב עליהם אלא אע"ג שנצטוו בני נח על הדינין היינו כגון אם גנב ועשק וגזל וכיוצא באלו וחייב עליהם מיתה אם עבר עליהם שאזהרתן היא מיתתן אבל אם עבר ולא הושיב דיינין אין בזה חטא מות שזו היא מצות עשה ולא אמרינן בהן אזהרתן זו היא מיתתן ואין אנו צריכין לבקש חיוב מיתה לבעלי שכם שכמה עבירות עשו שנתחייבו בהם כגון ע"ז וגלוי עריות דכתיב על ההרים וכו' וכתי' כי כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אלא שאין הדבר מסור ליעקב ובניו לעשות בהם דין אבל ענין בני יעקב עם שכם בעבור שהיו אנשי שכם רשעים רצו לינקם בהם בחרב נוקמת במלך וכל אנשי עירו כי סרים למשמעתו ולא חשבו הברית שכרתו עמהם כי היה להחניף להם ויעקב כעס עליהם על שהביאוהו בסכנה וארר אפם על שעשו חמס לאנשי העיר שאמרו להם במעמדו וישבנו אתכם והם היו בוטחי' בדבורם ואולי ישובו אל השם והרגום חנם כי לא הרעו להם כלל ועל זה כעס וארר אפם:

יז[עריכה]

ולקחנו את בתינו. ולא אמרו אחותינו כי במקום אביהם היו מדברים:

כא[עריכה]

שלמים הם אתנו. בעבור שאנשי העיר היו חושבים שהיו שונאים אותם על שראו אותם עצבים ויחר להם מאד ואולי הם נשמרים מהם ושומרים העיר מפניהם על כן אמרו להם בשלום הם עמנו:

רחבת ידים. פי' ר' אברהם מקומות רבים כמו ויד תהי' לך:

כג[עריכה]

מקנהם וקניינם וכל בהמתם. פי' הרמב"ן מקנה הם הבהמות אשר הם בעדר כי הם עיקר קנין האדם כדכתי' מקנך אשר בשדה ואשר אינם אתם בעדר כגון הבהמות יחידות בבית בכלל בהמתם א"נ כפל הלשון לחזוק כלו' כל בהמתם אשר הם רבות מאד:

כה[עריכה]

ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים. פירש"י שכל מכה כואבת יותר ביום השלישי ובפרק ר"א דמילה אינו משמע כן דקאמר מרחיצין את הקטן אף ביום השלישי שחל להיות בשבת וכ"ש ביום הראשון. וי"מ בהיותם עדיין כואבים כי הי' דעתם להורגם ביום הראשון אלא שנתחרטו ונמלכין בענין והיו בזה ב' ימים עד שהסכימו ביום השלישי להורגם ומצאום עדיין כואבים ביום השלישי והרגום. וי"א שהיו רבים ולא הסכימו כלם למול עד יום השלישי שמלו כלם והיו כלם כואבים. וי"א דביום הראשון למילה הרגום ויהי ביום השלישי קאי לעינוי דינה ולעולם יום ראשון למילתם הי':


< הקודם · הבא >
מעבר לתחילת הדף
Information.svg

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain).

אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.