אלשיך/בראשית/לה
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
א[עריכה]
ויאמר אלהים כו'. ראוי לשים לב למה שלחו ית' ללכת לבית אל ולא יעשה שם המזבח ולמה יחויב יהיה במקם שנראה אליו האלהים בברחו מפני עשו. וגם אומרו שב שם שהוא מיותר ואם הוא שלא יעשה שם מזבח עד יקבע ישיבה שם הלא טוב טוב הוא ימהר יחיש לעשות המזבח לה'. וגם למה לא עשה מזבח כמצותו יתברך. רק גם מצבת אבן. וגם אומרו הסירו את אלהי הנכר כו' ונקומה כו' שנראה שאם לא להיותם חפצים לעלות בית אל לא היה מצוה אותם יסירו את אלהי הנכר וגם למה שינה בהם באומר לאל העונה כו' ולא אמר לאל הנראה אלי בברחי כמאמרו ית'. וגם אומרו ויסעו ויהי חתת כו' למה לא ייחס אל חתת אלהים מה שלא קמו עליו שם טרם יסעו. וגם אומר לו זה היא בית אל. מה צורך הזכרת ב' שחותי'. וגם אומרו ויקרא למקום כו'. מה ענין אומרו אל בית אל שהוא כמשולל הבנה. והיל"ל ויקרא למקום בית אל. וגם למה נקרא מקום זה שלשה פעמים בית אל. (ח) בפרשת ויצא. (ב) בפסוק זה. (ג) לפנים ויקרא למקום אשר דבר כו' בית אל. וגם למה מודיענו מיתת דבורה ושקרא למקום אלון בכות. וגם אומרו וירא כו' עוד כי מלת עוד מיותרת:
אמנם הנה למעלה כתבנו על פסוק ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו כי אברהם להחזיק טובה אליו ית' על שנגלה אליו בנה המזבח כי למעלה נאמר ויאמר ה' אל אברם לך לך כו' ולא נאמר וירא אליו ה' כי שמע דבור בלי גלוי שכינה להיותו בחוצה לארץ עד שויעבור אברם בארץ כו' אז וירא אליו ה' ולהחזיק טובה ויבן שם מזבח לה' הנראה אליו. שהוא על שנראה אליו:
ונבא אל הענין והוא כי הנה יעקב היה באימה גדולה פן יאספו עליו ויכוהו וישמד הוא וביתו אמר לו הוא יתברך עשה לך ג' דברים ולא תירא. (א) קום עלה בית אל ושב שם כי בקבוע דירתך שם זכות המקום תסכון לך כי שם היה ה' נצב עליך ומאז נשארה שם קדושה יתירה כנודע. כי בכל מקום ששורה בו שכינה גם בהסתלקה נשאר ממציאותה שם. (ב) עשה לך שתי מדות שנמצאו באברהם. האחד הנזכר שהחזיק טובה על שבמראה אליו ה' התודע. ובנה מזבח לפניו הנראה אליו. (ג) שהיה קובע מקום לתפלתו לפניו ית'. כד"א וישכם אברהם כו' אל המקום אשר עמד שם כו'. וכמו שאמרו ז"ל (ברכות דף ו') כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם יהיה בעזרו שנא' וישכם אברהם כו' ועל ידי כן אהיה בעזרך ועל הב' אלה אמר על הא' ועשה שם מזבח שהוא במקום שעשית מזבח בראשונה על כיוצא בזה והשני לבל תהיה כפוי טובה כ"א להחזיק טובה לאל הנראה אליך כו':
והענין כי הוא ית' נראה לו פעם א' והיה בלוז שנא' והנה ה' נצב עליו והיה בגילוי שכינה במראות הלילה שעל כן אמר אכן יש ה' במקום הזה. ובח"ל לא נראה אליו ה' כ"א מלאך האלהים במראות הלילה. ועתה שנכנס לארץ רצה הקב"ה להגלות אליו. והנה זה דרכו ית' כי הבלתי מחזיק לו טובה על הטבה שהטיב לו. לא יחזור להטיב לו אותה הטבה. ועל כן על בלתי החזיקו טובה על מה שנראה אליו לא היה שב ומתראה לו. ע"כ צוהו לעשות שם מזבח על שנראה אליו. וזהו ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך. וע"י כן נראה אליו שם שנית. כאומר וירא ה' אליו עוד כו'. והנה יעקב במקום ההוא לא בנה מזבח רק הקים מצבת אבן אחד. והוא כמשז"ל (ב"ר פ' ס"ח) כי נתאחדו י"ב אבנים ונעשו א'. כשיצא להורות לו על אחדות וצדקות בניו. וכאשר ראה כי עתה צוה ית' לעשות מזבח במקום ההוא ולא תהיה מצבה כמאז. ע"כ נתן אל לבו לאמר אולי אין אחדות כשרון בבני. להיות דוגמא המצבה אליהם רק מזבח אברם רבות כי כן צויתי. אז אמר בלבו אין זה כי אם אלהי הנכר. כי משזרו בהם נעשו ע"ז של ישראל ואין לה ביטול ואסור ליהנות מהם ע"כ אמר הסירו כו'. ולמדנו דעת ה"ה כי תחלה ייסר איש את ביתו ואח"כ הקרובים לו וזהו אמר יעקב אל ביתו ואח"כ ואל כל אשר עמו הסירו כו' וה דיע' היותם אסורים בהנא' וע"כ נוס' על ההסרה צוה יטהרו עצמם ושמלותם ויטמון אותם תחת האלה ולא הטיל' לים המלח למה שהוא אשר עם שכם. ואין ים בכל סביבותיה כנודע וזהו אשר עם שכם. ועוד למדנו דעת והוא לבלתי התייהר כי על כן לא אמר לבניו ואעשה שם מזבח לאל הנראה אלי פן יראה כמתפא' שנראה אליו ה'. רק העונה אותי כו'. או יאמר קום עלה כו' לומר הנה עד כה לא נתראיתי לך מאז היית בבית אל כי אם בח"ל ע"י מלאך ובשם שקראתיך אל אך בלי מראה. והנני חפץ להתראות לך. אך אתה בטירדות במקום זה באימות מות נפלו עליך. על כן קום עלה בית אל ושב שם. כלו' תקנה שם יישוב. ותכונן דעת מטרדת טלטולך להיות מוכן לכך כי גדר נביאה ההוא בעיא צילותא ושם תשב וזה לשתי בחינות. (א) שאתה מרוחק ממקום שכם שאתה ירא משכניה וזהו ושב שם. (ב) כי המקום מוכן כי שם קדושה יתירה. כי כשנעתק הר המוריה ממקומו שם נתקע וראיה אל הכנת המקום שאפי' בהיותך בטירדא לא מנעתי ממך מהיותי נראה אליך וזהו ועשה שם מזבח לאל הנראה אליך בברחך מפני עשו אחיך טירדה גדולה הימנה. ועם כל זה קדושת המקום היתה לך לעזר ולהועיל. וזהו ועשה שם וגו' בברחך וגו' כלומר כי ע"כ אראה אליך ולא יעצורך הטירדה. וכן היה והוא מאמר הכתוב וירא ה' אל יעקב עוד וגו'. שאומר עוד כלומר עוד נוסף אל הפעם הא'. שנראה לו שם באמצעות המקום:
או יאמר קום וגו' והוא כי הנה אין ספק שנצטער יעקב בראותו הסתר פנים ממנו ית'. בין בענין עשו כי הגיע עד שערי מות והוצרך להכין עצמו זולת השלוח מלאכים. גם לדורון ולמלחמה ולתפלה ולא ענהו ה' על תפלתו. וגם אחרי כן שקרה לו מקרה בלתי טהור בדינה בתו וגם אחרי כן אחזתו רעד. פן יאספו עליו ויכוהו ועל כל אלה אין מענה אלהים להבטיחו. ודבר על לבו באופן שלא יבצר ממנו דאגה מדבר אולי לא לרצון לפניו ית' הוא. אמנם לפי האמת נהפוך הוא. וכי אדרבה על שלא בטח לבו על אשר הבטיחו בלוז כאו' הנה אנכי עמך וגו' והשיבותיך וגו'. קצף ה' עליו קצף כמאמרם ז"ל והביאו על זה פסוק ואת למדת אותם עליך אלופים לראש. ועל כן באה עליו הצרה ההיא גם זאת ועל כן בראותו ית' צרת נפשו באומרו ונאספו עלי והכוני וגו'. אז גלה לו ית' הענין באמור אליו קום עלה בית אל. וגם שלא יעקר הר המוריה ממקומו ויבא שם כמאז אל תחוש. כי ושב שם בבית אל הנזכר הוא לוז. גם שלא יהיה במקום הר המוריה. כי אין הכונה רק ועשה שם מזבח וגו' לאל הנראה אליך בברחך. לתת לו תודה על המראה ההיא. כלומר להחזיק לו טובה על הבטחתך מה שלא עשית עד כה כלומר כי על כן באו אליך הצרות האלה. והיה שם למען תזכור את יום המראה ההיא כי הוא שעמדה לך מה שלא בטחת עד כה. וזהו מאמרו לפניו באומרו ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי שהוא בלילה ההוא בברחו מפני אחיו. שע"י ההבטחה ההיא ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי. כלומר מה שלא הכרתי עד כה ויראתי ועל כן אעשה מזבח לרצותו:
או יאמר הנה חפצי להראות אליך. וא"א כעת רק בלי מראה כ"א השמיעך את קולי כמו שכתבנו על ויאמר ה' אל אברם לך לך. ששמע קול אלהים בלי מראה והוא כי במקום זה אתה טרוד ואינך מוכן לגדר נבואה ההוא על כן קום עלה בית אל רחוק ממקום הפחד. ושב שם כלומר מיושב משולל טירדה. וגם ועשה שם מזבח הודאה לה' הנראה וגו' והוא מאמר יעקב באו' אם יהיה אלהים עמדי וגו' ושבתי בשלום וגו' והענין מה שהקשינו למעלה שלא אמר והשיבני כמאמרו ית' באומר והשיבותיך וגו'. כ"א ושבתי בשלום כשב מאליו אך הוא לומר מה שאני צריך תפלה הוא אם יהיה אלהים עמדי בדרך אשר אנכי הולך שהוא מהארץ לח"ל הטמא וע"כ אמרתי ושמרני וגו'. אך על החזרה איני אומר והשיבני כ"א ושבתי. כאלו מאלי אשוב בשלום. והטעם כי הלא שתי זכיות לפני. (א) בואי אל בית אבי לקיים כיבוד אב. (ב) כי אני בא לארץ ישראל מקום שיהיה ה' לי לאלהים משא"כ בח"ל שהדר בה דומה כו'. והנה זה בעצמו מאמרו ית'. ועשה שם מזבח להחזיק לי טובה. לא על החזרה ששבת לארץ כ"א לאל הנראה אליך בברחך שהיתה בהליכה. כלו' כי ע"כ עתה בארץ אינך אלא טועה מאשר פחדת מעשו ומיושב הארץ הכנעני והפריזי. באופן שאין לך כעת לירא. וזה מאמרו לבניו ואעשה שם מזבח לאל העונה אותי ביום צרתי שהוא בברחו מפני עשו ויהי עמדי בדרך אשר הלכתי שהיה מארץ לח"ל. אך עתה אין לי פחד כי אין לי צרה. כלומר שע"כ לא ענני בהתפללי על דבר עשו בשובי שאמרתי הצילני נא מיד וגו' כי לא היתה עת צרתי. כי בשבתי לא היה פחד כמדובר:
ה[עריכה]
ויסעו ויהי וגו'. הנה ארז"ל (ב"ר פ' פ"ד) וישב יעקב כי הוא משל לאשר סבבוהו כלבים. שאם ישב ולא יהלך לא ירדפהו. כן עשה בראותו את כל אלופי עשו. אז וישב יעקב והוא כי בראות' שיושב ומורא' לא יחיתנו. יאמרו אין זה כ"א שאלהים עמו משא"כ בלכתו כי יתנו לב לאמר אלהים עזבו רדפו ותפשוהו כי אין מציל. ועד"ז יאמר פה כי הנה בהיותו יושב ובוטח לא יפלא מה שלא נוספו עליהם והכו' או כאשר ויסעו. והיה מקום לומר כי מפחד ונס הוא. ותחלת נפילה נסה וירדפוהו לכן היה ה' עמו כו'. ויהי חתת אלהים וגו' ולא רדפו וגו':
ז[עריכה]
ויבן שם וגו'. קיים מצותו ית' להחזיק טובה על העבר. והנה כתבנו פ' ויצא באומר ויקרא יעקב וגו' בית אל. כי אומרו המקום ההוא ולא אמר ויקרא למקום בית אל. וגם באומרו ואולם לוז וגו' והוא לבלי צורך ומה גם אומרו לראשונה שהוא מיותר. וגם למ"ד במקום בי"ת. אך הוא כי הנה ארז"ל כי נעקר הר המיריה ובא לכאן וכל מה שראה והמצבה היה בהר המוריה שבא אל לוז ועל המקום ההוא אמר אין זה כ"א בית אלהים. ועליו נאמר ויקרא את שם המקום ההוא שהוא המיוחד. הוא הר המוריה בית אל. וז"א ההוא וזהו ואולם לוז שם העיר לראשונה. כלו' לא שם העיר של מקום זה שקרא בית אל. כ"א לראשונה שקדמה להר המוריה היא הנק' לה אך לשניה שבא' אחרי כן לא היתה שמה לוז. אך עתה באו' ית' קום עלה בית אל ועשה שם מזבח. אז אמר בלבו אם על הר המוריה ששב למקומו שקראתיו בית אל היה אומר. הרי שם המצבה ולמה אעשה שם מזבח. אך אין זה רק כי את לוז קורא בית אל. והוא כי גם שהר המוריה בא לכאן הלא על קרקע לוז היה. ולא יבצר מהישאר שם שייכות קדושה. וז"א ויבא יעקב לוזה כי לסברת יעקב לוז היה. אך לפי האמת היא גם היא בית אל לא בלבד המקום אשר עמד שם הר המוריה כ"א גם כל תחומה. שכולל גם מקום אשר בא הוא וכל העם אשר אתו ויבן שם מזבח. וש"ת הלא לא היה שם המקום הראשון שקראו יעקב בית אל כי הוא הר המוריה. לז"א ויקרא למקום אל בית אל לומר גם שיעקב לא קראו בית אל הנה האל ית' קראו בית אל והטעם כי שם נגלו אליו וגו' והוא כי גם שהר המוריה בא לכאן ושם שכב. הלא לא יבצר כי שם נגלו אליו האלהים כי מקום זה שבלוז סבל את הר המוריה. וכאלו שם נגלה אליו האלהים. וראוי יקרא גם הוא בית אל:
או יאמר ויקרא למקום אל בית אל וש"ת כי הלא שם נגלו אליו האלהים והיה ראוי תקרא בית אלהים. אל תתמה כי מה ששם נגלו אליו האלהים ולא בחינת אל. הלא הוא על היות בברחו וגו'. ומחמת מירדתו לא עצר כח לקבל יותר מבחינת אלהים. אך לא יבצר כי המקום יאות שיקרא בית אל. כי רמה קדושתו. ולא בלבד חננו עתה ה' להגלות אליו. עודנו גם עתה טרוד. כי אם שגם בהיותו עצב כי ותמת דבורה וגם ויקרא שמו אלון בכות. על כי שם נתבשר על מיתת אמו גם היא. שעם שמראה הנבואה צריכה שמחה עכ"ז וירא אלהים פעם שנית. וז"א עוד כי זו תוספת על הקודמת והנה לבלתי התפעל בבת אחת. השמיעו הש"י תחלה מיתת דבורה. ואח"כ מיתת רבקה שיבא אצלו קו לקו ועכ"ז התפעל וקרא למקום אלון בכות. ואע"פ כן עצר כח לקבל המראה. ואחר אשר ברכו ה' ובשרו גוי וקהל גוים וגו' ואת הארץ וגו' אז ויצב יעקב מצבה להחזיק לו ית' טובה. והוא כמשז"ל על ויקח מאבני המקום. שהיו אבני מזבח שנעקד בו יצחק כמ"ש בפר"א (פרק ל"ד) ואמר שאם יתאחדו ידע כי מטתו תהיה שלמה ובעלי אחדות ואז נעשו אבן אחת. וירימה מצבה ויסך עליה שמן שהוא לרמוז אל גדולת וכשרון בניו. והנה בבאו בבית אל ועשה מזבח אבנים רבות. היה מסופק אם היה אחדות שלמה בהם. כי הלא הוצרך להסיר את אלהי הנכר אשר בידם. וחש פן בידם דבק מאוס. על ששלחו את ידם בפסילי אלהיהם. אך כאשר שמע את קול ה' אומר. ומלכים מחלציך יצאו ואת הארץ כו' ולזרעך אחריך אתן את הארץ שזולת הבטיחו ית' לתת לזרעו את הארץ מייחס אותם אחריו. אמר הנה אין ספק כי לאחדים וצדיקים נחשבו לפניו ית'. ע"כ ויצב שם מצבה לרמוז אל אשר רמז במצבת אבן בהר המוריה. וזהו שחזר ואמר מצבת אבן לרמוז אל כוונת מצבת אבן אחת שבמקום הקודם ועל כן ויצוק שמן על ראשה. לרמוז אל הכוונה הנזכר שם כמדובר:
ט[עריכה]
ויקרא כו'. לבא אל הכוונה נשית לב אל אומרו למעלה ויעל מעליו אלהים מה צורך הודעת עלותו יתברך. וגם שהיה במקום אשר דבר אתו. ולא עד אלא שמזכיר המקום אשר דבר אתו זה שלש רגלים. ויעל כו' במקום אשר דבר אתו. ויצב וכו' במקום אשר דבר אתו וכו'. קרא יעקב את שם המקום אשר דבר אתו כו'. אך הוא כי כאשר נראה אליו ה' ומה גם בהיותו עצב. היה אפשר יעלה על לב יעקב כי הכנת המקום עשה לו את הכבוד ההוא עם שלא היה במקום המזבח ההוא עצמו שבראשונה. על כן מה עשה הוא יתברך הורה לו כי להפוך הוא. כי אדרבה באמצעותו לדבר אתו שרתה שם שכינה. כי לא היה זה המקום הא' הוא הר המוריה. והראיה כי אחר דברו אתו נסתלקה שכינה מן המקום ההוא. וזה ויעל מעליו אלהים במקום כו' כי יורה שלא שרתה שכינה שם רק מה שהיה מדבר אתו. כי הוא המשרה שכינה במקום ולא שהמקום גרם לו השראת בו שכינה עד גדר הראה אליו ה'. ע"כ בראותו כך. אמר א"כ איפה אחר שזכה זה המקום שתשרה בו שכינה למעני. לא טוב הדבר תהיה לו טובה עוברת. כ"א תשרה שם לעולם על כן ויצב יעקב מצבה במקום אשר דבר אתו. כדי שיצטרף מעשה המצבה בזכות מה ששם דבר אתו. לשתשרה שם שכינה לעד. ויהי כן כי ויקרא יעקב את שם המקום אשר אתו. אשר היא מקום שויעל ממנו שם אלהים קראו בית אל כלומר בית קבוע לאל יתב'. נמצא כי ג' מקומות נתייחדו לקביעות שכינה (א) הגדול שבכולם הוא הר המוריה שקרא לו יעקב בית אל. כשנעתק ההר ובא לכבודו לוזה. עם שעל שם זה גם כל העיר נקרא כך (ב) מקום המזבח אשר בנה בבואו ללוז. הוא המקום אשר סבל עליו את הר המוריה כשנעתק ובא שמה. וקראו האל בית אל. (ג) המקום אשר דבר אתו כשנראה אליו שם ונסתלקה שכינה משם ובנה מצבה וקראה יעקב בית אל להיותו שם שכינה תמיד. ונחזור אל פסוקים שבאמצע הענין:
י[עריכה]
ויאמר לו אלהים שמך יעקב וכו'. הנה אומרו שמך יעקב הוא מיותר וכן אומרו יהיה שמך עד סוף פסוק. והנה ארז"ל (ברכות יב) לא שיעקב יעקר ממקומו וכו' וראוי לשים לב למה באברהם נתבטל שם אברם לגמרי ולא ביעקב. אך אחשוב במה שאמרו בתנחומא. כי הקרא אברהם היה. כי היו חמשה איברים שברמ"ח איבריו חסרים אשר נאמר בהם ערלה שתי אזנים ולב ושפתים וראש הגויה. ועל ידי תיקון ערלת הגוף נשתלם בכל רמ"ח איבריו ועל כן אם היה נשאר שם אברם. היה נראה שעדיין היו חסרים אותם החמשה איברים. ע"כ נקרא תמיד אברהם שעולה רמ"ח שמורה שבכולם נשתלם. משא"כ ביעקב כי נקרא יעקב על שם שידו אוחזת בעקב עשו. שיד זרעו מושלה לו בעקבות ממשלת עשו כמ"ש במדרש ב"ר (פרשה ס"ג) ועוד הוסיף אח"כ כי גם עם מלאכים נשתרר. כד"א כי שרית עם אלהים וע"כ כי באינו שרה את אלהים נקרא ישראל. והנה בבחינה זו שני השמות כאחד טובים על כן אמר שמך יעקב. ולא יעקר שם זה ועם כל זה לא יקרא שמך יעקב שיהיה עיקר כי אם ישראל. ושיעור הכתוב שמך יעקב כמקודם. מטעם שנקרא בעת הולדו שתופס המלכות אחרי אדום. ועכ"ז לא יקרא שמך יעקב כי ישראל יהיה עיקר:
ועוד טעם שני אל בלתי עקור שם יעקב והוא ויקרא את שמו ישראל והוא בשום לב אל מלת את. שהיא מיותרת שהיל"ל ויקרא שמו ישראל. אך הוא כי קרא את שמו שהוא את שם יעקב שהוא שמו. כאומר שמך יעקב קרא את אותו השם ישראל. לומר כי ביושר היה כל מה שהיה נראה שהי' בעקבה וזהו רבוי האת באופן שהוצרך השנוי מב' טעמים. (א) על כי שרה את אלהים (ב) על כי כל אשר חשבו היות עקבה היה יושר כי מה' היו לו הברכותוהשאר שם יעקב גם כן משני טעמים על שידו אוחזת בעקב עשו ועל מה שגם העקבה היה יושר ולא שיאמרו שעד כה היה לו עקבה ומעתה נשתנה ליושר:
ועוד אפשר בכוונת הכתוב לבל יעלה על לב איש לומר הלא המלאך קראו ישראל כאומרו לא יעקב יאמר עוד שמך כו' לזה אמר שמך יעקב כלומר עדיין שמך יעקב כי המלאך לא היה רק כמבשר העתיד כמפורש שם. וזהו לא יקרא כו' כ"א ישראל יהיה שמך כלומר מעתה יהיה ולא מאז. וזהו ויקרא שמו ישראל כלומר כי הוא יתברך קראו ולא המלאך ובכלל השררה הרמוזה בשם ישראל. אמר שירבה ומלכים מחלציו יצאו:
יב[עריכה]
ואת הארץ כו'. אמר אתן את הארץ יראה מיותר. אך יאמר את הארץ אשר נתתי לאברהם וליצחק שהוא ארץ כנען לגבולותיה שהיא נחלה במצרים לך אתננה ולא לעשו ולישמעאל. ועוד אוסיף כי לזרעך המיוחס אחריך אתן את הארץ סתם היא כל העולם נחלת יעקב בלא מצרים. וזהו רבוי האת:
יז[עריכה]
ויהי בהקשותה כו'. אומר אל תראי כו' יקשה כי בהיותו בן איך תוסר מוראה מלמו'. וגם מה בא לרבות אומר גם זה וכן אומרו לך הוא מיותר. אך הנה הוא ית' אמר ליעקב גוי וקהל גוים יהיה ממך ופשוטו של מקרא הוא שיוליד עוד שני בנים. הא' הוא גוי וב' הוא אחד שיחץ לשנים והוא קהל גוים או פי' ב' כי גוי הוא בנימין וקהל גוים הוא שיחץ יוסף לשני שבטים וטרם מות רחל היה נראה כפירוש הראשון וזה מאמר המילדת אל תראי מלמות כי זה ואחר הוא ממך שהם גוי וקהל גוים וזה אומרה כי גם זה כי הגם מרבה את השלישי לומר שעדיין תחיה ללדת אחר והוא לך בן כי לא יתכן תלד כאחת הלחינות שנים. אך במיתה הוכרח הפירוש השני והוא מאמר יעקב אל יוסף אל שדי נראה אלי כו' ונתתיך לקהל עמים ואותם העמים הוא שתחצה לב' שבטים. וזהו ועתה שני בניך כו' כראובן ושמעון כו' כי הפי' הראשון שאוליד מחדש קהל גוים א"א כי הלא בבואי מפדן מתה עלי רחל כמפורש במקומו:
יח[עריכה]
ויהי בצאת כו'. אומרו כי מתה הוא מיותר. וגם איך דברה אחר שמתה וגם הוא סותר מאמרו כי בצאת נפשה הוא עת מיתה ואומרה כי עתה הוא אחר מיתה. וגם איך אומר אחר כך ותמת רחל. וכן ראוי לשים לב אל אומר ואביו קרא לו. היל"ל קרא שמו או קרא אותו כי מלת לו בלתי צודקת:
אך הנה ידוע מז"ל (פ' פ"ב) כי נולד בן במשפחה סימן טוב לכל המשפחה מת אחד מהמשפחה תדאג כל המשפחה. והנה באו יחד מיתת אחד ולידת בן אמרה בשביל כי מתה. ומיתת אחד מהמשפחה לאו סימן יפה הוא על כן ותקרא שמו בן אוני כלומר יתייחס הבן אלה אנינות כאלו נולד אחר מותי בזמן האנינות באופן שלידתו תתקן סימן מיתתה ולא תתייחס לנולד קודם מותה באופן שיהיה להיפך. אך אביו קראו בנימין לומר שאפילו תתייחס מיתתה תחלה הוא בן ימין שנולד בא"י וכלו חסד ויגבר על שמאל של סי' מיתתה:
או יהיה שקרה לה כרבה בר נחמני שיצאה נשמתו באומרו טהור כך ויהי בצאת נפשה כי מתה ותקרא נפשה הנזכר שמו בן אוני שיצאה נפשה אומרת בן אוני לומר שעל אנינות שעתיד' להתאונן על ישראל מבכה על בניה זכתה לבן זה שעל ידה ישובו מארץ אויב אך אביו קרא לו בנימין שהוא על זכות בית המקדש שני ושלישי שנבנים על ידה על שבכתה על חורבן ראשון ע"כ קרא לו בנימין שבתיבת זו בה אותיות בנין עודפות י' מ' שהיא נ' כמספר בית המקדש שני ושלישי במספר קטן נמצא כאו' בנין בית המקדש שני ושלישי במלת בנימין. או תרמוז הנו"ן אל היות בנו"ן אכסניא לשכינה כי במ"ק שהוא אכסניא לשכינה עולה נ' ועל שהיא קראתו על מר שנוגע לה אביו קרא לו כלומר על הנוגע לו כמדובר:
יט[עריכה]
ותמת רחל כו'. הנה מאומרו ותקבר ולא אמר ויקברה מורה מאמרם ז"ל (שם) שעל פי הדבור קבר אותה שם ולא בבחירתו. למען תבקש רחמים על ישראל בעברם בגלות שישובו מארץ אויב. גם נרמז כי ותקבר בדרך אפרתה כמספר אשר על פני אלהי ישראל במ"ק:
כא[עריכה]
ויסע ישראל כו'. ראוי לשים לב מה בא ללמדנו שנסע ויט אהלה מהלאה למגדל עדר ומה יתן ומה יוסיף שבת במקומו או נטות אהלה במקום ההוא. וגם שאינו מסיים מקום אלא שהיה להלאה ממקום פלוני וגם נשית לב על דרך שדקדקו רז"ל (שם פ' ל"ו) בנח שנ' שם ויתגל בתוך אהלה אהלה כתיב כו'. כן גם פה היה ראוי לכתוב אהלו ולא אהלה וכן מה ענין אומר ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא שהוא מיותר כי איזה שייכות יש במה ששכן בארץ ההיא אל מעשה ראובן. ועוד שאינו מסיים מקום אלא בארץ ההוא שכולל כל א"י ועוד אומרו וישמע ישראל כי אין השמיעה מעלה ומורדת כי אם מציאות הענין אם היה קל או חמור והיה ראוי יסמוך מיד ויהיו בני יעקב שנים עשר להורות כי אין דבר כפשוטו. כ"א עדין במספר אחיו יבא ולא יפסיק באומרו וישמע ישראל. והנה לבא אל הענין. נשית לב אל מאמרם ז"ל. (שבת דף נ"ה) שאמרו לא שכב חלילה כי אם שבלבל יצועי אביו שנתן לבלהה מקום רחל לעשות יעקב עיקר מושבו שם כאשר היה עם רחל. ויקנא ראובן באומרו לא די בחיי רחל כי אם גם במותה יעשה כן לאמו והיפך המשכבות. והלא יקשה מאד היתכן שלא יהיה מזה אפילו רמז מה בכתובים:
ואחשוב כי גם שאין מקרא יוצא מידי פשוטו נרמז באומרו ויסע כו' לו' כי נסע ממקומו העיקרי שהיה באהל רחל ויט אהלה של רחל הנזכר כי אהלה כתיב ולא במקום לאה שהיא מגדל עדר צאן ישראל כי היא רבת בנים כי ילדה ששה ורוב עדר ישראל ממנה וכהונה לויה מלכות ותורה כי אם ויט אהלה מהלאה למגדל עדר להלאה ממנה ולא בה שהוא עם בלהה. וכן הלא"ה עם התיבה עולה מ"ב כמנין בלהה. או יהיה הרמז במה שלא נאמר להלאה כי אם מהלאה שהוא לרמוז שנסע ישראל ונטה אהלה של רחל מהנקרא לאה הידוע וזה עשה למגדל עדר שהוא בשביל מגדל עדר היא רחל שהי' מגדל עוז לעדר ה' בקבורתה הנזכר בזמן החורבן על כן חלק כבוד לבלהה שנבנה ממנה והיתה שלה וע"י כן ויהי בשכון ישראל בארץ ההיא שעשה מקום שכנו בארץ ההוא היא בלהה הנרמזת כי האשה לקרקע תמשל כי אין דברים כאלו נאמרים בתורה רק ברמז על כן וילך ראובן בקנאתו וישכב וכו'. שהוא שחילל קדושת המקום שהיתה שכינה שוכנת שם ותעל משם כאלו היה שוכב עמה שחילל כבודה. והוא מאמרו אליו כי עלית משכבי וגו' אז חללת יצועי עלה וכן וישכב הוא שבלבל עם התיבה במספר קטן ועוד ביאר בפירוש שלא עשה רעה כפשט הכתוב רק שבלבל כו' כי הלא וישמע ישראל כי שמע אביו אליו ויעש רצונו ואין זה כי אם שקנא על אמו כאמור וישמע ישראל ויעש כן לשום את אמו במקום רחל ולא את בלהה. וע"כ שלא היה הדבר רק מה ששמע אליו אביו. ע"כ ויהיו בני יעקב שנים עשר כי במספר אחיו יבא כי לא שכב כפשוטו:
כט[עריכה]
ויגוע יצחק וכו'. ראוי לשים לב למה כופל ויגוע וימת וגם מפסיק בשמו בין שניהם וגם מה ענין אסיפה אל עמיו ועוד אומרו שבע ימים כי כמה חיו יותר ממנו ולא נאמר בו שבע ימים. וגם אומרו ויקברו אותו עשו ויעקב למה מזכיר את עשו וכוללו עם יעקב בתואר בן. אמנם תואר גויעה הוכרח כי הוא מיתת צדיקים. ולבא אל הענין נזכיר מאמר ספר הזוהר פרשת ויחי (דף רי"ח) כי כשהצדיק נפטר יוצא כרוז שיצאו לקראתו כל בני מחיצתו והאסף אתם במחיצתם אחשוב תקרא אסיפה אל עמיו ואין ספק כי לא כל אדם זוכה ללכת מיד אל מחיצתו עם בני גילו כי יש יעכבוהו חוץ ממחיצתו קצת זמן על איזה חטא שבידו. וע"ז לא יאמר (אצל שאר צדיקי') וימת ויאסף אל עמיו כי לא מיד נאסף אל עמו בני מחיצתו. רק בהולך מיד אל מחיצתו כיצחק שאין צריך למרק תחלה שום דבר. וזהו ויגוע ויאסף אל עמיו. וזה אחשוב בכונת מז"ל כשהצדיק נפטר ג' כתות של מלאה"ש יוצאין לקראתו. אחת אומרת יבא שלום. וא' או' הולך נכוחו. וא' אומרת ינוחו וכו'. כי הנה מלבד שית לב מה ענין מספר הכתות ולא אמרה הכל כת אחת וחלוקי מאמרם ומי הכריח דרשה זו בכתוב. גם ראוי לשים לב אל הפכם ז"ל סדר הכתוב. כי שם נאמר הולך נכוחו באחרונה. אך הוקשה לו בכתוב כי באומרו יבא שלום הראוי יאמר ינוח על משכבו. ואחר אומר לשון רבים. אומר הולך נכוחו לשון יחיד וגם שנותו את טעמו מלשון ביאה לל' הליכה. על כן אמר שלש כיתות כו' והוא כי הנה יש שלשה דברים. (א) כבוד ה' ההולך להקביל את הצדיק. ועל חילוק הבחינות היו שלש כתות. כד"א כבוד ה' יאספך. (ב) המתייחסים למחיצתו הבאים להקביל פניו. (ג) הצדיק שנפטר עצמו. והענין כי רז"ל דברו על הצדיק שמיד הולך ביושר אל שורשו. ואמר כי כת א' מבשרת לצדיק ואומרה בל תצר שעדיין לא באה שכינה להקבילך כי הנה יבא שלום הוא הקדוש ברוך הוא, והשנית או' ומבשרת הנה הצדיק הולך מידו נוכחת שורשו הוא בנקוד' מחיצתו ואין צריך להתעכב תחלה על שום מירוק. משיבה כת השלישית ואומרת אם כן הנשמות שקמו ממשכבותם בני מחיצתו להקבילו הוא והם ינוחו על משכבותם ולנוסח אחר שהשלישית אומרת יבא שלום ינוחו על משכבותם הוא הדבר בעצמו שאומרת. כיון שכבר הוא הולך נכוחו מיד יבא בשלום ובכן ינוחו המקבילים והוא על משכבותם אך הכתוב היפך הסדר. להיות כי רוב הצדיקים אין הולכים מיד נוכח שורשם. ועל כן אחר שהצדיקים יוצאים להקבילו לא יחויבו להמתן חוץ ממחיצתם עד יטהר מאיזה חטא. כי אם שאחר הקבלתה יניחו הם לבדו כעת. ואח"כ הוא הולך נכוחו שאם יתמהמה אינו יורד שאול מטה רק מאחר בעלייתו ולנוכח הולך ועל כן נאמר ינוחו על משכבותם קודם הולך. נכוחו להורות שאינו בכלל הנוחים בעת על משכבותם. אך רז"ל דברו בפרטי ההולך מיד נכחו. ומביאים מהפסוק על מציאות הג' כתות. ונבא אל ענין הכתוב. והוא כי עמיו של נפטר הם הצדיקים בני מחיצתו. וזה יאמר ביצחק כי מיד כאשר וימת נאסף אל עמיו המקבילים אותו כי הולך נכחו מיד. ומה שלא נאמר בשיבה טובה כמו באברהם. מפני שויקברו אותו עשו כו' שהוא רשע. משא"כ באברהם שעשה ישמעאל תשובה. ורמז שלא עשה עשו תשובה כישמעאל במה שמזכיר את עשו ויעקב ולא אמר יעקב ועשו כמו בישמעאל שאומר ויקברו אותו יצחק וישמעאל. כי שם כיון שעשה ישמעאל תשובה שעל כן היה חולק כבוד ליצחק. משא"כ בעשו שלא חלק כבוד ליעקב שעל כן נאמר עשו ויעקב. והוא מאמרם ז"ל בגמרא (ב"ב דף י"ד) שמזה נלמד ואומרו שבע ימים מפורש ענינו סוף פ' חיי שרה בסייעתא דשמיא:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |