הון עשיר/שבת/ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ שבת ג

א

ובה"א חמין ותבשיל. אפשר דב"ה אמר סברתו שלא בפני שמאי, לפיכך לא קאמר אף תבשיל, כדקאמר בפלוגתא דסיפא אף מחזירין, זה השיב החכם ר' יוסף אירגז לבני אברהם שמואל ששאל שאלה זו מ"ש פלוגתא זו מפלוגתא דסיפא. ואני אומר דלא הזכיר ב"ה נוטלין בפירוש, משום דמיותר הוא, ואפילו ב"ש לא נקט ליה אלא משום מחזירין, כמבואר בש"ס דף ל"ז ע"א בהאי מימרא דרב ספרא דקטמה ונתלבתה, ע"ש ובפירוש רש"י (ד"ה התם נוטלין וכו') דלא שייך למתני מחזירין עד דתני נוטלין, כי תרויהו בחד מקום הוא, משא"כ בחמין ותבשיל דבתרויהו אנו צריכין לידע מה דינם, ואינם תלוים זה בזה, ואף כי היה יכול לקצר ולומר אף תבשיל כמו ששאל בני, לא קצרו אלא פירט חמין ותבשיל, לרמוז דכירה דבה איירינן היא מקום שפיתת שתי קדרות, דראוי ליתן עליה קדרה של חמין וקדרה של תבשיל יחד, וזה נ"ל נכון:

ג

עד שתתגלגל. דע כי האוחז ביצה חיה ומגלגל אותה, אינה מתגלגלת מעצמה מכח הגלגול שהתחיל המגלגל לגלגלה כלל, אבל כשהיא מבושלת עד שראוי' לגמעה, מתגלגלת מעצמה מכח התחלת הגלגול, וכ"ש כשהיא מבושלת עד שנתקשת, שמתגלגת בקל. ולכן לשון גלגול בבשול הביצה מדוקדק הוא:

ולא יפקיענה בסודרין. הכא לא קאמר בשביל שתצלה, ולא בשביל שתגלגל, מפני שע"י זה אינה נצלית כתקונה, ואפילו צליה של גלגול שהיא פחותה משתצלה אינה נצלית. והכי משמע בירושלמי (ה"ג כב:) דגרסינן התם, תמן תנינן תפוח שריסקו ונתנו לתוך עיסה וחמצה הרי זו אסורה, תני ר' יוסי מתיר, ר' אחא רבי אבהו בשם ר' יוסי בר חנינא מה פליגין במחמץ במימיו, אבל במחמץ בגופו דברי הכל מותר, ר' יוסי כדעתיה, כמה דו אמר תמן אין חמוצו ברור כן הוא אמר הכא אין תבשילו תבשיל ברור ע"כ:

בשביל שתצלה. ואפילו נצלית ממש שהוא יותר מגלגול, אין בו חייוב אלא איסור, משא"כ ברישא דאפילו לא נצלית אלא נתגלגלה שהוא בישול מועט, חייב כמבואר בש"ס (לח:), משום הכי שינה התנא בלשונו, ולא קתני רישא וסיפא בחדא לישנא. ועוד אף כי הביצה כדוריית, אינה יכולה להתגלגל בהיותה טמונה בחול, כמו שיכולה להתגלגל בצד המיחם:

ה

אבל נותן הוא. הצריך לאותם מים, אע"ג דאיכא למיחש שמתוך בהילות אסטניסותו לא יהיה נזהר להרבות מים עד כדי שלא יתחממו, שיחוש שלא יהיו פושרים כל צרכו, והוא דקערה דר' יהודה, סירכא דרישא הוא:

לתוך הקערה ולתוך התמחוי. אע"ג דמן התמחוי נותנים לקערה כמ"ש הר"ב, הקדים הקערה לתמחוי, דמטעם זה הוי לא זו אף זו:

ו

ואם נותנו. כך היא הגירסא שלפני, ובמשנה אחרת ראיתי נתנו, והכל אחד כשנקרא הנון ראשונה בחלם. ופירושו כך הוא, ואם רוצה ליתנו מבע"י מותר ליתנו, ולא גזרינן ערב שבת אטו שבת כמו בסיפא דמים. והתי"ט כתב בענין אחר, משום דגריס נתנו בנון ראשונה פתח, ולע"ד גירסא נכונה היא:

מבעוד יום. כבר אמרנו (לעיל פ"א מ"י) דמבעוד יום קודם לעם חשיכה, ומשום דבהדלקת הנר דרך לקבל שבת, והיא עם חשיכה כדתנן בפ"ב, משום הכי צריך ליתן הכלי תחתיו מבע"י, שהוא קודם הדלקה:

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.