מלאכת שלמה/שבת/ג

מלאכת שלמה ‏ שבת ג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כירה שהסיקוה בקש או בגבבא וכו'. ובכירה של כלי חרס מיירי ג"כ מתניתין וכמו שכתבתי לקמן סוף סי' ב' בשם מהרי"ק ז"ל. וכתבו תוס' ז"ל נראה לר"י דקש היינו זנבות השבלים שנשאר בשדה שקורין אישטובלא בלע"ז ותבן הוא הנקצר עם השבלים ע"כ:

נותנין עליה תבשיל. מע"ש להשהותו שם בשבת עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט פי' הר"ן ז"ל ולא חיישינן שמא יחתה בגחלים משום דקש וגבבא אין להם גחלת ע"כ. ובירושלמי כיני מתני מקיימין עליה תבשיל כדפי' ר"ע ז"ל ובעיא היא בגמ' דילן ומתני' לפי זה ר' יהודה היא ומאי לא יתן לא ישהה דבלשהות פליגי בחמין ותבשיל ובגרוף וסיפא פליגי בחזרה וכן מוכח מן הגמ' ומן הירושלמי. וכתבו תוס' ז"ל דמשום דקיימא לן כחנניא דשרי חמין ותבשיל להשהות ע"ג כירה אפי' בשאינה גרופה דחיק בגמ' לחסורי למתני' דהכי קתני כירה שהסיקוה בקש או בגבבא מחזירין עליה תבשיל בגפת או בעצים לא יחזיר עד שיגרוף או עד שיתן את האפר אבל לשהות משהין אע"פ שאינו גרוף ואינו קטום ומה הן משהין בש"א חמין אבל לא תבשיל ובה"א חמין ותבשיל והך חזרה דאמרי לך ברישא פי' במלת נותנים לאו דברי הכל היא אלא מחלוקת ב"ש וב"ה היא שבש"א נוטלין ולא מחזירין ובה"א אף מחזירין ותנא דידן ס"ל כר' יהודה בחדא ופליג עליה בחדא דאילו תנא דידן סבר לשהות ואע"פ שאינו גרוף וקטום ור' יהודה סבר בברייתא בלשהות נמי גרוף וקטום אין אי לא לא. ור"מ ס"ל בברייתא דלב"ש אפי' בגרוף אין משהין כלל ואפי' חמין ולב"ה בגרוף משהין חמין אבל לא תבשיל ובשאינו גרוף אין משהין כלל אבל להחזיר ד"ה אם עקר לא יחזיר אפי' בגרוף ובגמ' רמי דר"מ אדר"מ ודר' יהודה אדר' יהודה ומשני לה:

בגפת. רש"י והר"ן ז"ל פירשו כאן פסולת של שומשמין לאחר שהוציאו שמנן ע"כ ודוחק הוא לע"ד דלא חזי לאסוקי בהו כלל וכן בפי' הרמב"ם ז"ל לא תמצא שפירש רק גפת פסולת של זיתים ושמא ראוין ליבשן ולהסיק בהן דומיא דגללי הבקר וזולתם וכיון שהם מוסקים ודאי שהם מוסיפים הבל טפי מגפת של זיתים כשאינן מוסק [הגה"ה אכן בריש פירקא דלקמן פי' הרמב"ם ז"ל גפת הוא פסולת של זיתים וכן פסולת השומשמין ע"כ:] ועיין במה שכתבתי לקמן ר"פ במה טומנין על ענין גפת דתנן התם:

עד שיגרוף הגחלים ויוציאם מן הכירה או שיתן האפר ע"ג גחלים לכסותם ולצננם עכ"ל ר"ע ז"ל: אמר המלקט כך פי' רש"י ז"ל וכתב עליו הר"ן ז"ל לפי שהוא מפרש זה הפרק אף בהטמנה דכל שגרוף וקטום ס"ל שאינו מוסיף הבל כו' וכתב הרז"ה ז"ל שהשיאו לרש"י ז"ל לפרש כן מפני שראה פ' כירה בין שתי הטמנות סוף במה מדליקין ותחלת במה טומנין ולא נהירא דהיאך אפשר שכירה קטומה אינה מוספת הבל והרי רש"י ז"ל הוא עצמו פי' לעיל ס"פ במה מדליקין מפני מה אמרו אין טומנין בדבר המוסיף הבל מבע"י גזרה שמא יטמין ברמץ ורמץ היינו אפר המעורב בגחלים אלמא אע"פ שנתן האפר מוסיף הבל הוא וכן הוא ודאי שהרמץ מחמם את הצונן וכל שמחמם את הצונן מוסיף הבל הוא וכיון שכן היאך אפשר דכי נתן את האפר דהויא נתינה כל דהו כמו שנפרש בסמוך בס"ד לא יהא מוסיף הבל ותו וכו' עד אלא ודאי עיקרן של דברים כדברי רבינו האי גאון ורבינו אפרים גאון ז"ל שפירשו דהכא לא אסר בהטמנה כלל אלא כגון שהקדרה יושבת על כסא של ברזל וכיוצא בו או שהיא תלויה באבנים שאין שולי הקדרה נוגעים בגחלים ומש"ה כל שגרוף וקטום דאיכא הכירא שמסלק דעתו מלחתות בגחלים שרי ע"כ. ועוד כתב ז"ל עד שיגרוף או עד שיתן האפר מפר' בירושלמי הגורף צריך שיגרוף כל צרכו כלומ' שלא ישארו שם גחלים כלל וקוטם אינו צריך לקטום עד שלא ניכר שם אש כלל וה"נ משמע לענין קטימה בגמ' דילן מדאמרינן וכו' ומתני' נמי דיקא דקתני שיתן האפר ולא קתני שיטמין באפר משמע דבקטימה בכל שהוא סגי והיינו טעמה דבקטימה סגי לן בכל דהו ובגריפה בעי גריפה גמורה משום דבגריפה אי גרף מקצת גחלים והניח מקצתן אין בנשארות היכר כלל אבל מכיון שנתן אפר ע"ג כל הגחלים הא עביד ליה היכרא בכולהו ע"כ. ובמסקנת מילתיה כתב דנראה לו דברי הרז"ה ז"ל שכתב דגורף היינו שיגרוף כל הגחלים לצד אחר אבל אם גרף את הכל והוציא לחוץ אפי' בתנור שרי דליכא למיחש למידי ע"כ:

בש"א חמין אבל לא תבשיל. אומר ר"י דודאי תבשיל אסרי ב"ש משום דלעולם יפה לו אע"ג דנתבשל כל צרכו אבל חמין שאין יפה להן אלא עד כדי צרכן אבל מכאן ואילך רע להם כדמוכח בגמ' לא אסרי ב"ש דליכא למיגזר שמא יחתה דבלא חתוי יוחמו כל צרכן ע"כ:

בש"א נוטלין וכו'. אפי' חמין דשרינן להשהות על גבי כירה גרופה או שנתן וכו' כך נראה שצריך להגיה הלשון בפי' ר"ע ז"ל:

ובה"א אף מחזירין. בגמ' אמרי' למ"ד מחזירין מחזירין ואפי' בשבת מכלל דעיקר פלוגתייהו בחול היא ועוד מדקדק ר"ת מדקאמר לא יתן עד שיגרוף ואי לא יתן לא יחזור הוא איך יגרוף או יקטום בשבת והל"ל אא"כ גרף וקטם אלא בחול נמי אסור להחזיר וכי תימא א"כ לב"ש למה לא מחזירין פירשו בתוס' ז"ל דכל שהוא סמוך לחשיכה כ"כ שכשהתבשיל צונן אינו יכול להתחמם מבע"י לב"ש אסור וכל כה"ג מיקרייא חזרה וכי יהיב לה ע"ג כירה מקמי הכי מקרי שהייה ואפשר ג"כ שאפי' היה התבשיל חם כל שאילו היה צונן לא היה שהות ביום כדי להתחמם אסור לב"ש משום גזרת הגאון [צ"ל הרואין.] וב"ה שרי וכתבו בתוס' דמדב"ש אסרי כה"ג אפי' בגרופה נשמע לב"ה כשאינה גרופה דכל שהוא סמוך לחשיכה כ"כ אסור ולא נ"ל כן משום דב"ש לעעמייהו אזלי דבעו בכולהו מלאכות שאדם מתחיל מבע"י הוא אם נעשה מקצת מעשה שלהן קודם לחשיכה אבל לב"ה דמתירין בכולן עם השמש כדאיתא בפ"ק אפי' אין שהות ביום כדי להתחמם שרי ומש"ה אמרינן בגמ' לדברי האומר מחזירין מחזירין ואפי' בשבת משום דלהחזיר סמוך לחשיכה לא איצטריך להו לב"ה דהא בכל המלאכות כולן הן מתירין עם השמש אלא משום דחזרה דשבת גופיה הוא דאיצטריכו לאפלוגי אבל אה"נ דאפי' זבשאינה גרופה מבעוד יום שרי. הר"ן ז"ל.

ומצאתי בפי' ה"ר יהונתן ז"ל כירה זו עשויה כעין חצי עגול ופתותה מצד א' ופתוחה מלמעלה כשיעור שתי קדרות ופעמים שנותנין בתוכה ופעמים על גבה וכיון שהיא כ"כ פתוחה מלמעלה אינה מחזקת תמימותה כמין כיפה שאינה פתוחה מלמעלה אלא שיעור קדרה א' ולא פתוחה ממש אלא חלול כמין כברה וכ"ש כמו תנור שהוא פתוח פתח קטן מלמעלה וסגור מכל צדדיו כי אם מעט. וגחלת קש וגבבא אינה בת קיימא ואין חמימותם רב וגדול להעלות לקדרה ההבלא מפני שהיא למעלה ומש"ה א"צ שיגרוף כל הגחלים מתחת הקדרה כלומר להוציאם חוץ מן הכירה לגמרי ומשהה קדרתו על הכירה עד חצי הלילה או עד למחר ולא גזרינן שמא ימצאנה צוננת וירתיחנה דכיון שלא הדליק אלא בקש ובגבבא ולא הדליק אלא בתוך כירה ולא בתוך תנור גילה דעתו שאינו מתרצה בחמימות קדרתו. בגפת ובעצים. שגחלתם קיימת זמן מרובה ומוסיפין הבלא בכל עת ומבשלין הקדרה מאליהן. לא יתן. מפרש בגמ' לא ישהה אפי' לשהות על הכירה קדרתו מבעוד יום אסור עד שיגרוף כל הגחלים לגמרי מכל הכירה משום דמוסיפי' הבלא וכונת זה האיש ודעתו בחמימות שהרי בשל בעצים וגפת ושמה ימצאנה בשליש הלילה או בחציה צוננת וירתיחנה בגחלים שתחתיו. או עד שיתן אפר. צוננת ע"ג גחלים לכבותן ולצננן וכיון שגילה דעתו שאין רצונו בחמימות קדרתו לא גזרינן שמא יחתה בגחלים אע"פ שהן לוחשות מתחת האפר שנתן עליהן. בש"א חמין אבל לא תבשיל. כלומר ומה הן משהין ע"ג כירה כשהסיקוה בקש ובגבבא אע"פ שאינה גרופה או כשהסיקוה בגפת ובעצים כשהיא גרופה וקטומה ב"ש סברי דוקא חמין מים חמין דלא צריכי לבשולי וליכא למיגזר שמא יחתה דבמעט חמימות סגי ליה אבל תבשיל שאינו מבושל כל צרכו אע"פ שהוא מבושל כמאכל בן דרוסאי אסור לשהותו ע"ג כירה אע"פ שקטמה דגזרינן שמא יחתה אח"כ ואפי' בגרופה לגמרי גזרינן גרופה אטו קטומה א"נ יכניס הגחלים לכירה שהוציא חוצה לה וב"ה ס"ל כיון שגילה דעתו מעיקרא שאינו מקפיד בחמימות הקדירה ובבשוליה שהרי גרף אותה או שקטמה מותר לשהות על גבה. בש"א נוטלין. כלומר כי היכי דפליגי בלשהות וב"ה מקילין בשהיית הקדירה ע"ג הכירה ה"נ פליגי בלהחזיר בליל שבת או בשבת עצמו דב"ה מקילין ומתירין להחזיר הקדירה שנטל ממנה והשאיר ממנה לצורך מחרתו ולא גזרינן דילמא אתי לאחתויי כיון שרוצה בחמימות קדירתו שהרי מחזירה ע"ג כירתו ולב"ש מחמירין אפי' במים חמין שהתירו לשהות אסרו להחזיר. ע"כ:

ב

תנור שהסיקו וכו'. כתב ר"ח ז"ל וקיי"ל מתני' בתנור של נחתומין ותנור של נחתומין מפורש בפ' לא יחפור אבל תנור דידן ככירה של נחתומין הוא הר"ן ז"ל ונלע"ד פי' תנור דידן היינו פורני שפיהם מן הצד דכיון שפיהם מן הצד לא נפיש הבלייהו ודיינינן להו ככירה ומהני להו גריפה וכ"נ מב"י סי' רנ"ג.

וכתבו תוס' ז"ל אי להחזיר תנן הכא נמי האי לא יתן ר"ל לא יחזיר אבל לשהות משהה אפי' בתנור שאינו גרוף וקטום ע"כ.

והילך פי' ה"ר יהונתן ז"ל תנור שקצר למעלה ורחב למטה נקלט חומו לתוכו יותר ויותר מכירה ומש"ה אפי' הוסק בקש ובגבבא הרי הוא אסור ואע"פ שהוא גרוף וקטום אסור לשהות עליו שכיון שהוא משתמש ומבשל בתנור ומשהה בו בע"ש נמצא שדעתו נכונה ומקפיד בחמימות קדרתו וגזרי' שמא יחתה בגחלים ואע"פ שגרוף וקטום כדפרי'. כיפה שהסיקוהו. כיפה אין בו אלא שפיתת קדרה א' ומשמר חומו והכסוי של מקום שפיתת הקדרה עשוי חלולין כמין כברה. בגפת ובעצים שחמימותם רבה שהרי מוסיפין גזרה שמא יחתה אבל בקש ובגבבא לא גזרינן ע"כ. וכתב בספר לבוש החור סי' רנ"ג סעיף א' וז"ל וכופח שהוא מקום שפיתת קדרה א' חומה רב מכירה פחות מתנור לפיכך אם הוסק בקש או בגבבא דינו ככירה ומותר ע"י גריפה וקטימה. י"א דקש וגבבא בכופח אפי' בלא גריפה וקטימה הרי הוא כגפת ועצים בכירה כשהוא גרוף וקטום לפיכך כופח בקש או בגבבא מותר אפי' בלא גריפה וקטימה ואם הוסק בעצים ובגפת דינו כתנור ולא מהני ליה גריפה וקטימה ואסור אפי' לסמוך לה ותנורים שלנו שפיהם מן הצד דינם ככירה שאין חומם רב כ"כ כמו שהיו תנורים שלהם שהיו עשויים בענין אחר ע"כ:

בין מעל גביו. בגמ' מפרש ליה אביי אפי' לסמוך על דפנו ואין צריך לומר על שפתו ותניא כותיה:

תנור שהסיקוהו בקש או בגבבא אין סומכין ואין צ"ל על גביו ואין צ"ל בתוכו ואין צ"ל בגפת או בעצים. כופח שהסיקוהו בקש או בגבבא סומכין לו ואין נותנין על גביו בגפת ובעצים אין סומכין לו:

כופה. בה"א היא גירסת הערוך בכל מקום שהוא מוזכר וכן הוא בס' כל בו סי' ל"א וכן מצאתיו בפי' הר' יהונתן ז"ל וכדכתיבנא. וכתב מהרי"ק ז"ל בטור סי' רנ"ג דאין הפרש בין כופח דזמן חכמי התלמוד לכופח דידן שאע"פ שאותם היו של חרס ושלנו הם של טיט אינו מעלה ולא מוריד לחלק ביניהם ע"כ:

ג

אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל. נקד הר"מ ז"ל המ"ם והחי"ת בציר"ה אכן ה"ר יהוסף ז"ל נקד החי"ת בפת"ח וכן נראה בעיני. בגמ' פשטינן דאם גלגל חייב חטאת מדתנן לקמן פ' חבית חוץ מן המליח הישן וקולייס האספנין שהדחתן זו היא גמר מלאכתן דמדקרי ליה גמר מלאכה ש"מ זהו בשולו וחייב:

והילך פי' הר' יהונתן ז"ל אין נותנין ביצה בצד המיחם מיחם קומקום של נחשת שהוא חם מאד ומשים הביצה סביביו לדפני המיחם בשביל שתתגלגל פי' שתצלה קצת עד שתהא מגולגלת כלומ' שתצלה מסביבותיה אע"פ שאין תוכה צלוי ומפר' בגמ' שאם גלגל חייב חטאת: ולא יפקיענה בסודרה ולא יכסנה בסודרין שהוחמו אפי' בחמה כדי שתצלה מחומו של סודר דגזרי' תולדות חמה אטו תולדות אור ור' יוסי מתיר דלא גזר אבל אם היו אלו הסודרין חמין מחמת האור לא הוה פליג ר' יוסי בהא דבודאי גזרינן תולדות אור הכי מפרש בגמ': ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים. שהוחמו מכח החמה בשביל שתצלה וה"ה בשביל שתתגלגל אלא נקט בקומקום גלגל לפי שאין בו כח כ"כ לצלותה לגמרי אבל בחול ובאבק דרכים יש בהם כח גם לצלותה לגמרי. ע"כ:

ור' יוסי מתיר. בתולדות חמה אי גזרי' אטו תולדות האור אי לא פליגי אבל בחמה עצמה לכ"ע שרי וכדתנן סתמא לקמן פ' חבית. ואת הצונן בחמה בשביל שיחמו דחמה באור לא מחלפא דלגזור הא אטו הא.

ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים. אע"ג דאמרי' בפ' לא יחפור דחול דקריר מיקרר דחמים מחים והכא ביצה היא קרה הכא מיירי בחול שהוחם בחמה דומיא דאבק דרכים תוס' ז"ל: וכתב הר"ן ז"ל דבקמח וכיוצא בו ליכא משום גומא שאל"כ יהא אסור ליטול קמח ביו"ט ללוש אלא ודאי קמח וכיוצא בו אין בו משום גומא והכי איתא בירושלמי דפירקין דגרסי' התם תמן אמרין חמה מותרת תולדות חמה אסורין ורבנן דהכא אמרין בין חמה בין תולדות חמה מותרת ופרכי' מתני' דהכא פליגא על רבנן דהכא ולא יטמיננה בחול ובאבק דרכים ופרקינן שניא היא שהוא עושה חריץ אילו אמר בקמח יאות. אלמא בקמח אין בו משום חריץ ולא משום גומא עכ"ל ז"ל:

ד

מעשה שעשו אנשי טבריא. ובגמ' מוקמי' אליבא דמ"ד דטעמא דלא פליג ר' יוסי בחול ובאבק דרכים משום מזיז עפר דארישא דלא יפקיענה בסודרין דפליגי רבנן [ור' יוסי קאי האי מעשה ורבנן קאמרי ליה לסיוע למילתייהו והכי קאמרי ליה רבנן לר' יוסי הא מעשה דאנשי טבריא דתולדות חמה הוא ואסרי רבנן וא"ל ר' יוסי ההוא תולדות האור הוא דחלפי אפתחא דגיהינם ולמאן דמפרש טעמא דר' יוסי דלא פליג בחול ובאבק דרכים משום גזירה דשמא יטמין ברמץ דמאן דחזי סבר מכדי האי לבשולי והאי לבשולי ותרווייהו דרך הטמנה מה לי רמץ מה לי חול ומש"ה מודה ר' יוסי המעשה דטבריא אסיפא קאי לסייעתא דחול ואבק ולאורויי דתולדות חמה כי הא דטבריא אסירי לדברי הכל דדמיא להטמנה שמטמין מים במים ואי שרינן ליה אתי לאטמוני ברמץ:

והביאו סילון של צונן. [מצאתי מוגה צונין ביוד ובחירק]: נראה לר"י דסילון לא היה מתערב בחמין כי היה מוקף מחיצות מכל צד והיו מתחממין המים צוננין שבסילון מתמת חמי טבריא ולא היו רוחצין בחמי טבריא עצמן לפי שריחן רע והשתא דמי להטמנה שמים צוננין היו נטמנין בתוך החמין להתחמם וכמו שמדמה לה בגמ'. תוס' ז"ל: וסיים בה הר"ן ז"ל דסילון זה היה עובר בתוך האמה ופיו יוצא לחוץ והיו מימיו נשפכין לעוקא שבקרקע ע"כ:

אם בשבת כחמין שהוחמו בשבת אסורין ברחיצה וכו'. ובגמ' בעינן מאי רחיצה אילימא רחיצת כל גופו אלא חמין שהוחמו בשבת הוא דאסורין הא חמין שהוחמו מע"ש מותרין והתניא חמין שהוחמו מ"עש למחר רוחץ בהן פניו ידיו ורגליו אבל לא כל גופו ומוקמינן למתני' אליבא דר' שמעון דמתיר להשתטף כל גופו בשבת בחמין שהוחמו מע"ש:

והילך פי' ה"ר יהונתן ז"ל סילון צר וקטן הוא בתוך האמה [המלים "מתוך האמה" מסופקות כי מטושטשות הן בכ"י] ולפי שחמי טבריא חמין יותר מדאי שאין אדם יכול לרחוץ בהם היו מערבין בחוכו דרך הסילון מים צוננין ואסרו להם חכמים דדמיין להטמנה שמטמין מים במים שמחממין ואמרו אם בשבת היה המעשה הזה יהבינן ליה כחמין שהוחמו בשבת שאסורין להשתטף בהן כל גופו כלומר לשפכן על ראשו ורובו וגם בשתיה ואם אירע זה המעשה בחמין שהוחמו בי"ט שהן אסורין להשתטף בהן כל גופו שאפי' ב"ה לא התירו להחם בי"ט אלא [לרחוץ] פניו ידיו ורגליו בלבד אבל להשתטף בהן כל גופו אסור ומותרין בשתיה אפי' לב"ש דהא ב"ש אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם ראוין לשתיה כלומ' לצורך שתיה אבל לא לצורך פניו ידיו ורגליו ובית הלל מתירין אף לרגליו ואע"פ שזה המעשה של אנשי טבריא מערב שבת אפ"ה אסרוהו דהא הוי הטמנה בדבר המוסיף הבל ואסור להטמין בדבר המוסיף [הבל] אפי' מבעוד יום כדתנן בפ' במה טומנין דההוא ודאי מבע"י אסור דאי משחשכה היכי קתני אבל טומנין בכסות ובכל דבר שאינו מוסיף הבל הא תנן בספק חשכה וספק אינה חשכה הוא דאמרי' וטומנין את החמין אבל בודאי חשכה לא עכ"ל ז"ל:

מוליאר הגרוף שותין ממנו בשבת. היינו כמו שותין על ידו ולומר שמותר לתת מים בתוכו בשבת ולשתות שדרכן היה למזוג בפושרין ואשמעינן תנא דמוליאר אע"פ שהגחלים סמוכין לקבולו הגדול אפ"ה לא מיקרי כלי ראשון כיון שאין אותו קבול גדול עומד על הגחלים שעומדין בקבול התחתון אבל אנטיכי ה"ל כלי ראשון ועדיף נמי מיניה לפי שמקום המים ומקום הגחלים כלי אחד הוא ועיקר רבותא דהך מתני' למוליאר איצטריך דלא דיינינן ליה ככלי ראשון וכדי שלא תאמר דלא מיקרי כלי ראשון אלא כאנטיכי שמקום המים והגחלים הכל כלי אחד סמך ליה ענין אידך מתני' שהמיחם שפינהו כלומר שפינהו מע"ג האור ויש בו מים חמין דקתני שלא יתן לתוכו צונן כדי שיחמו דאע"פ שלא היו הגחלים במיחם זה לעולם אפ"ה כלי ראשון מיקרי. הר"ן ז"ל ובטור א"ח סימן תנ"ד פי' מוליאר הוא דוד גדול שנחשתו עבה ותלוי על מקום האש ומים שבתוכו פושרין אפי' כשאין האש תחתיו ע"כ:

ה

המיחם שפינהו לא יתן לתוכו צונן. גם פה מצאתי בציר"י החי"ת אבל הר"י נקדה בפתח וכדכתיבנא. וראיתי [עוד] שהגיה ה"ר יהוסף ז"ל מלת צונין בכולהו מתניתין ביו"ד ובנקודת חירק תחת הנו"ן בכל מקום שהוא שנוי במשנה: וכתוב בב"י (שי"ח) ואע"פ שבפי' המשנה כ' הרמב"ם ז"ל כאוקימתא דאביי כבר מצינו בהרבה מקומות בחבור שחזר בו ממ"ש בפי' המשנה ע"כ בקיצור שהוא ז"ל האריך ע"ש. ואוקימתא דאביי בגמ' הכי איתא המיחם שפינהו מן האור לא יתן לתוכו. מים מועטין בשביל שיחמו אבל נותן הוא לתוכו מים מרובין או לתוך הכוס כדי להפשירן וכן הוא בפי' ר"ע ז"ל: ומשמע דגרסי' לתוכו או לתוך הכוס וכן הוא בגמ' גם בערוך ערך פשר וברב אלפס ז"ל ובהר"ן ז"ל כמו שאכתוב בסמוך בס"ד , אבל בירושלמי משמע קצת לע"ד דלא גרסי' רק אבל נותן הוא לתוך הכוס דגרסי' התם בשם ר' יוחנן לא שנו אלא לתוך הכוס הא לתוכו לא ע"כ. ומיחם שפינה ממנו מים לאביי לא יתן לתוכו מים כל עיקר מפני שמצרף דמתני' ר' יהודה היא דאמר דבר שאין מתכוין אסור ופי' הר"ן ז"ל דאע"ג דלא קיימא לן כר' יהודה בדבר שאין מתכוין מסיק אביי למילתיה הכי משום דמתני' קשיתיה דמדקתני המיחם שפינהו ולא קתני המיחם שפינה ממנו מים אלמא כשפינה ממנו מים לעולם אסור כר' יהודה עכ"ל ז"ל אבל רב אדא ס"ל בגמ' דמיחם שפנהו ר"ל שפינה ממנו חמין לא יתן לתוכו מים מועטין כדי שיחמו אבל נותן לתוכו מים מרובין כדי להפשירן ואע"ג דמצרף לית לן בה דמתני' ר"ש היא דאמר דבר שאין מתכוין מותר וקיי"ל כר"ש: וכתב הר"ן ז"ל דאע"ג דבמיחם תנן במתני' שנותן לתוכו כדי להפשירן ה"מ מיחם שאינו חם ביותר אבל באמבטי דאסרו ב"ה בברייתא בגמ' צונן לתוך חמין אפי' ליתן לתוכו מים צוננין הרבה שאינו אלא להפשיר אסור דאמבטי מתוך שמקפידין הרבה על חומו אסרו בו אפי' הפשר ובכלי שני בכולהו גווני שרי ואפי' טפי מהפשר דכיון דכלי שני אינו מבשל למאי ניחוש לה דאע"ג דתנן אבל נותן לתוכו או לתוך הכוס כדי להפשירן לא תידוק מיניה דטפי מהפשר אפי' בכלי שני אסור דליתא אלא משום דכלי שני אינו מבשל חמין שלו הפשר קרי ליה א"נ משום מיחם נקט הכי אבל בכלי שני בכל ענין שרי עכ"ל ז"ל: ועיין בתוס' ז"ל ד"ה אבל באמבטי שפלפלו בזה ומתוך לשונם היה משמע קצת דל"ג רק אבל נותן הוא לתוך הכוס כדי להפשירן וליתא כדמוכחא כולה סוגיא וגם בדבריהם ז"ל וז"ל בדבור הנזכר ובמתני' דנקט במיחם שהוא ראשון לא יתן לתוכו מים הל"ל באמבטי שהוא שני לא יתן לתוכו מים אלא דמתני' מיירי בשתיה ומפליג בין מיחם לכוס ע"כ:

בפי' ר"ע ז"ל דס"ל להאי תנא דכלי שני מבשל וכו' ולקמן תנינן אבל וכו'. אמר המלקט גם הכא בברייתא בגמ' פליגי עליה דבכוס מותר אפי' מועטין חדא דכלי שני הוא ועוד דכיון דלשתיה קבעי להו לא ניחא ליה שיוחמו הרבה:

האלפס והקדרה וכו'. ה"ר יהוסף ז"ל הגיה הלפס:

אבל נותן הוא לתוך הקערה וכו'. מהכא ליכא למידק דערוי ככלי שני מדקתני לא יתן לתוכה תבלין ולא אשמעינן רבותא אפי' שלא יערה על הקערה שבתוכה תבלין דאדרבה דוק מסיפא דקתני אבל נותן הוא לתוך הקערה ולא קתני מערה על הקערה שתבלין בתוכה. ורבינו שמואל מביא ראיה דערוי ככלי שני מהא דקיי"ל תתאה גבר ולר"י נראה דערוי ככלי ראשון ומביא ראיה מפ' דם חטאת וכו'. ופלוגתא היא נמי בירושלמי ונראה דהתם מסיק דערוי ככלי ראשון ונראה דערוי לא הוי לא ככלי ראשון ולא ככלי שני אלא מבשל כדי קליפה דהא קיימא לן וכו' ע"כ קוצר לשונם של תוס' ז"ל:

לכל הוא נותן. פשיט בגמ' אפי' לכלי ראשון דר' יהודה ארישא קאי ולקולא דתניא ר' יהודה אומר לכל אלפסין הוא נותן לכל הקדרות רותחות הוא נותן חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר אלא שבפרק כל שעה פי' רש"י ז"ל לכל הוא נותן לכל מיני מאכל הוא נותן תבלין בכלי שני חוץ מדבר שיש בו חומץ וציר שהחומץ מבשלן ואע"פ שקדם ע"כ. ויש לתמוה שהוא הפך מה שפושט כאן בגמ' לגמרי ועיין עוד במ"ש לקמן פ' חבית סי' ב'.

ו

אין נותנין כלי תחת הנר לקבל בו את השמן , וממתני' שמעינן דאין נותנין כלי תחת תרנגולת לקבל ביצתה דדמי לנותן כלי תחת הנר לקבל בו את השמן. וכתבו תוס' ז"ל והר"ן ז"ל אין נותנין בשבת כלי תחת הנר לקבל בו את השמן המיטפטף משום דשמן מוקצה הוא ואסור לבטל כלי מהיכנו כלומר להושיב כלי במקום שלא יוכל עוד ליטלו משם משום דהוי כקובע לו מקום ומחברו בטיט כן פי' רש"י ז"ל כאן טעמא דמבטל כלי מהיכנו ובפ' בתרא פירש דאסור משום דמחזי כסותר ע"כ:

אין נאותין ממנו לפי שאינו מן המוכן. גמ' תניא מותר השמן שבנר ושבקערה אסור ר"ש מתיר משמע דמתני' דלא כר"ש ומוכח בגמ' דלא התיר ר"ש אלא בקערה שהיא קטנה דומיא דנר דאסיק אדעתיה מבע"י שיכבו מהר וישתמש בהן אבל בקערה גדולה לא אסיק אדעתיה שיכבה כל היום ואסור: וכתבו בתוס' ז"ל פ"ק דביצה דף ו' דמיתורא דמתני' דקתני לפי שאינו מן המוכן מרבינן אע"פ שכבה הנר כבר אסור אחרי כן לפי שאינו מן המוכן ע"כ:

מטלטלין נר חדש וכו'. ושלשה מחלוקות בדבר איכא בברייתא בגמרא דתניא מטלטלין נר חדש אבל לא ישן דברי ר' יהודה ר"מ אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר שהדליקו בו באותה שבת ר"ש אומר כל הנרות מטלטלין חוץ מן הנר הדולק בשבת. ופי' הר"נ ז"ל טעמיה דר' יהודה דאית ליה מוקצה מחמת מיאוס אע"פ שלא הדליקו בו באותה שבת דבנר של חרס עסקינן דמאיס ור"מ מוקצה מחמת איסור אית ליה ולית ליה מוקצה מחמת מיאוס ר"ש אפילו מוקצה מחמת איסור לית ליה אבל מוקצה מחמת חסרון כיס כגון מסר הגדול ויתד של מחרישה אפילו ר"ש מודה ביה דאסור וכן כוס וקערה ועששית שכבו אפי' לר"ש לא יזיזום ממקומם דכי שרי ר"ש בברייתא בגמ' מותר השמן שבנר ושבקערה אוקימא לה בגמ' בקערה זוטרתי דומיא דנר וכדכתבינן: ועי' בגמ' דף מ"ו סוף ע"ב דרמי דר"ש אדר"ש ומשני ליה. ומה דבכמה דברים קיי"ל כר"ש דלית איסור מוקצה אלא בגרוגרות וצמוקין בלבד ובכמה דברים קי"ל דאסוריי משום מוקצה היינו משום דבכמה דברים אפי ר"ש מודה דאסורין הם [הג"ה פירש"י ז"ל נר חדש שלא דלקו בו מעולם אבל לא ישן דמוקצה מחמת מיאוס הוא ע"כ פי' חדש שלא דלקו בו מעולם אפי' באותה שבת. וז"ל שם בפ"ק דחולין דף י"ד נר של חרש וכשהיא חדש חזי למירמי ביה פירא אבל לא ישן דמוקצה הוא מחמת שהדעת קצה בו ע"כ.]:

והילך פי' ה"ר יהונתן ז"ל מטלטלין נר חדש שלא דלק בו נר מעולם וחזי לאשתמושי ביה מידי שהרי אינו מאוס אבל לא ישן ואע"פ שלא הדליקו בו בשבת משום דמוקצה הוא מחמת מיאוס וכ"ש אם הדליקו בו בשבת דהוי מוקצה מחמת איסור ור"ש פליג ואמר שאפילו הוא נר של חרס שיש בו מחמת מיאוס או הוא של נחשת והדליקו בו בשבת או של חרס והדליקו בו בשבת דאיכא תרתי לגריעותא אפ"ה מותר לטלטלו דלית ליה לא מוקצה מחמת מיאוס ולא מוקצה מחמ' איסור חוץ מן הנר הדלוק בשבת בעוד שהוא דולק דגזרי' דילמא אי מיטלטלא בחצר או בביתו מחמת מהירותו תשקע הפתילה בשמן אבל אם כבה מותר לטלטלו ולית הלכתא כותיה. ע"כ:

נותנין כלי תחת הנר וכו'. וכתבו שם תוס' ז"ל אליבא דר' יצחק דמוקי לה בצריך למקומו תימה לר"י מ"ש דגבי שמן תני אין נותנין וגבי ניצוצות נותנין בתרוייהו ה"מ למיתני נותנין בצריך למקומו או בתרוייהו אין נותנין באין צריך למקומו ונראה לר"י דמעיקרא אשמעינן דאין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת וגבי ניצוצות דבתר הכי אשמעינן דבצריך למקומו שרי אי נמי וכו' ע"ש: עוד הקשו ז"ל וא"ת מה צריך כמה משניות לאשמועינן דבצריך למקומו שרי וי"ל דלגבי ניצוצות איצטריך לאשמועינן דלא תימא אפי' בצריך למקומו אסור משום דילמא אתי לכבויי וכן ההיא דכופין קערה שלא תאחוז וכו' וההיא דקורה שנשברה נראה לרשב"א ז"ל דאיצטריך לאשמועינן דלא חיישי' שמא יעלה את הקורה להעלות כדתנן בפ' שואל וכן קורה שנשברה סומכין אותה וכו' לא שתעלה אלא שלא תוסיף ע"כ:

ולא יתן לתוכו מים וכו' בירוש' מוקי לה כר' יוסי דאסר לקמן בפ' כל כתבי בכלי חרס חדשים מלאים מים לעשות בהן מחיצה מפני שהן מתבקעין ומכבין את הדליקה אבל בגמ' דילן מוקי לה רב אשי אפי' כרבנן דשאני הכא מפני שמקרב את כבויו: ופי' הר"ן ז"ל ול"ד לטלית שאחז בה האור דשרינן בפ' כל כתבי ליתן עליה מים מצד אחד ואם כבתה כבתה דהתם היינו טעמא לפי שאין המים מכבין את הדליקה אלא מונעים שלא יתפשט האור אבל הכא מקרב כבוי טפי מגורם הוי ואסור ע"כ וכן פיר' תוס' ז"ל:

סליק פרקא

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף