הון עשיר/שבת/ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

הון עשיר ‏ שבת ב

א

במה מדליקין. לרמוז דבהדלקת הנר צריך שידליק רוב היוצא (שבת כ:), פתח האי פירקא בבמה מדליקין, דנראה לכאורה דאדסליק במתניתין דלעיל, דתנן בה ובגבולין כדי שיאחז האור ברובן קאי, ולא התחיל במשנת (מ"ז) שלשה דברים צריך אדם וכו' עד הדליקו את הנר, דבה אשמועינן חייוב ההדלקה. ולפי שעדיין לא שמעינן חייוב ההדלקה בפירוש, פתח בלישנא דבמה מדליקין לרמוז חיובה, אע"ג דדעתו לפרש במה אין מדליקין ברישא, דסליק מיניה, כי מהחולקים על הדברים שאין מדליקין, ידעינן במה מדליקין:

ב

אין מדליקין בשמן שריפה בי"ט. פירושן של דברים על פי פירוש הר"ב כך הם, אין מדליקין בשמן שריפה שאמרנו לעיל, היינו בי"ט. פירוש שאותו ע"ש הוא י"ט, והא דלא קיצר התנא לשונו ולא שנא לעיל ולא בשמן שריפה בי"ט בפירוש, הוא כדי שלא נטעה לומר דהאי י"ט אכל השנויים באותה משנה לפניו קאי. והנה הנראה מתלמודא דידן, אין אסור להדליק בשמן שריפה אלא בי"ט עצמו, אבל להדליק בע"ש או בעי"ט, לכאורה נראה דשרי מדלא קא מוקמא ולא בשמן שריפה דמתניתין דלעיל בע"ש סתם, אלא בע"ש שהוא י"ט.

ותימא דמימרא זו מימרא דרב חסדא היא (דף כג:) ובירושלמי (ה"א טו.) גרסינן, ולא בשמן שריפה אמר רב חסדא זאת אומרת שאסור להצית את האור במדורת קדשים והיא דליקה והולכת בשבת, והא תנינן ומאחיזין את האור במדורת בית המוקד ובגבולין כדי שיצית האור ברובן, אמר ר' ייסה בשבת כתיב (שמות כ, י) לא תעשה כל מלאכה, נעשית היא מאליה, ברם הכא התורה אמרה אין שורפין את הקדשים בי"ט ואין צריך לומר בשבת, ע"כ. הרי מפורש דאע"ג דדחה רב חסדא בתלמודא דידן (שם), לרבא דאסר להדליק שמן שריפה בע"ש לשבת כפשטא דמתניתין, באמור לו דלא חיישינן שמא יטה, מ"מ ס"ל אף הוא דאסור מטעם שאין שורפין קדשים בשבת, דאע"ג דהדליקו מע"ש, הואיל ועיקר כוונתו הוא שיודלק בשבת הוה ליה כאילו שורפם בשבת בידים דאסור, ועוד דבבלי עצמו (דף כד.) אמרינן תניא כותיה דרב חסדא, כל אלו שאמרו אין מדליקין בהן בשבת מדליקין בי"ט, חוץ משמן שריפה לפי שאין שורפין קדשים בי"ט, ע"כ. משמע מזה דשמן שריפה אין מדליקין בו לא בשבת ולא בי"ט, כי דוחק הוא מ"ש התוספות (ד"ה תניא כוותיה דר"ח) בפירוש ברייתא זו, להשמר מזאת הקושיא.

ועוד קשה לי טובא בלישנא דש"ס (כג:), דקאמרא לרב חסדא דמוקי ולא בשמן שריפה בי"ט, והא מדקתני סיפא אין מדליקין בשמן שריפה בי"ט מכלל דרישא לאו בי"ט עסקינן, ומשני אמר רב חנינא מסוריא מה טעם קאמר, מה טעם אין מדליקין בשמן שריפה בי"ט, לפי שאין שורפין קדשים בי"ט, ע"כ. והנה עינינו רואות כי העיקר שהוא הטעם חסר מן הספר.

ועוד קשה דהא קי"ל (יג:) דאין קורין ואין פולין לאור הנר בשבת הם מי"ח דבר שגזרו בו ביום, ואמרינן בש"ס (יב.) דטעמא הוא משום גזירה שמא יטה ונמצא מבעיר בשבת, וא"כ הוא למה לא נאסר להדליק שמן שרפה בנר של יום טוב אפילו מבעוד יום, הואיל וביום טוב שרי לקרות ולפלות את כליו לאור הנר, גזרה שמא יטה הנר ונמצא מבעיר ושורף אותו השמן בי"ט ממש, שאילו לא היה מטה הנר היה נכבה ולא היה אותו השמן נשרף, דאע"ג דאמר רב חסדא לרבא דלשמא יטה לא חיישינן, היינו מהטעם שאמר רבא דגזרינן שמא יטה מתוך שמצוה עליו לבערו, אבל ודאי שאם יקרא לאורו כגון בי"ט דשרי, ודאי דאיכא למגזר שמא יטה, דהא מי"ח דבר שגזרו בו ביום הם כמ"ש.

ועוד תמהני מלשון אחר דאיתא בירושלמי אחר המימרא הנ"ל הראיות על אין שורפין קדשים בי"ט, ואח"כ אבעיא אחת על מדורת חמץ אי שרי או לא, ומשני דלמאן דיליף מנותר אסיר, ומאן דלא יליף מנותר שרי. והדר גרסינן בלשון זה רב אחא בשם רב חסדא זאת אומרת שמותר להצית האור במדורת קדשים והיא דולקת והולכת בשבת, והא תנינן אין מדליקין בשמן שריפה בי"ט מפני י"ט שחל להיות בע"ש, ע"כ. ואנכי לא ידעתי מאי זאת אומרת שמותר וכו', דהלא ולא בשמן שריפה תנן במתניתין. כל אלו הערות כתבתי להעיר למעיין שידרוש ויקבל שכר טוב, כי אני בעוונותי יגעתי ולא מצאתי דרך ישרה בענין זה המתישב על לבי להוציא דין אמת לאמתו:

ג

כל היוצא מן העץ וכו' וכל היוצא מן העץ וכו'. לא כללם בבבא אחת, משום דאין טעמם אחד, דאין ההדלקה תלויה בטומאה, כמו בסיפא:

ו

ובהדלקת הנר. אע"ג דעיקר מכלתין היא שנאה בסוף, כי יש בה רבותא שאינה אלא מדרבנן, משא"כ נדה וחלה:

ז

שלשה דברים. נראה דמניינא אתא למעוטי שאר דברים, שלא ימתין להזכירם כל כך סמוך לחשיכה, שלא תהיה השעה דוחקתם:

עם חשיכה. ממ"ש הר"ב הכא, יש הוכחה למ"ש בפרקין דלעיל (מ"י) דעם חשיכה הוא זמן מאוחר יותר מבעוד יום:

ספק חשיכה ספק אינה חשיכה. פירוש, שאין הדעת נוטה יותר לחשיכה, אלא שהדבר שקול בדעתו, שאם הדעת נוטה יותר לחשיכה, כגון ביום המעונן שאין הככבים נראים, אזלינן לחומרא, כן נראה לפרש בכל כיוצא בזה:

ואין מדליקין את הנרות. למאן דמפרש זו ואצ"ל זו (עי' ברע"ב), י"ל דרצה לשנותם בסוף דומיא דרישא:

את הנרות. שנאו בלשון רבים, דומיא דכלים הסמוך להם שהוא לשון רבים. ועוד י"ל דלרבותא נקט נרות, דאע"פי שהם נרות של מצוה, שאינם פחותים משנים, כמו שאז"ל (עי' טושו"ע סי' רסג) אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור, אפילו הכי אין מדליקין אותן. ובמתניתין דלעיל דהזכיר נר לשון יחיד, רמז לנו טעמא דמלתא והוא ע"ש נר (אלקים) [ה'] נשמת אדם (משלי כ, כז) כדאיתא בש"ס (דף לב.):

מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.