הגדה של פסח (מעשה נסים)/הלל/גמר ההלל
הגדה של פסח || הגדה של פסח (מעשה נסים) 
שפוך חמתך • ויהי בחצי הלילה 
לֹא לָנוּ יְיָ לֹא לָנוּ כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ: לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם: וֵאלֹהֵינוּ בַּשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה: עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם: פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן: יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ לׁא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם: כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם: יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּייָ עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא: בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַייָ עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא: יִרְאֵי יְיָ בִּטְחוּ בַייָ עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא:
יְיָ זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן: יְבָרֵךְ יִרְאֵי יְיָ הַקְּטַנִים עִם הַגְּדֹלִים: יֹסֵף יְיָ עֲלֵיכֶם עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם: בְּרוּכִים אַתֶּם לַייָ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַייָ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם: לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ־יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם הַלְלוּ־יָהּ:
אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְיָ אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי: כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא: אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא: וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא אָנָּא יְיָ מַלְּטָה נַפְשִׁי: חַנוּן יְיָ וְצַדִּיק וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם: שֹׁמֵר פְּתָאִים יְיָ דַּלוֹתִי וְלִי יְהושִׁיעַ: שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי: כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי: אֶתְהַלֵךְ לִפְנֵי יְיָ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים: הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד: אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי כָּל הָאָדָם כֹּזֵב:
מָה אָשִׁיב לַייָ כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי: כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא: נְדָרַי לַייָ אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ: יָקָר בְּעֵינֵי יְיָ הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו: אָנָּה יְיָ כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי: לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא: נְדָרַי לַייָ אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ: בְּחַצְרוֹת בֵּית יְיָ בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלָיִם הַלְלוּ־יָהּ:
הַלְלוּ אֶת יְיָ כָּל גּוֹיִם שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים: כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת יְיָ לְעוֹלָם הַלְלוּ־יָהּ:
| הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב | כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: | |
| יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל | כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: | |
| יֹאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרֹן | כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: | |
| יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי יְיָ | כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ: |
מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחַב יָהּ: יְיָ לִי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם: יְיָ לִי בְּעוֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְּשׂוׂנְאָי: טוֹב לַחֲסוֹת בַּיְיָ מִבְּטֹחַ בָּאָדָם: טוֹב לַחֲסוֹת בַּיְיָ מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים: כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם יְיָ כִּי אֲמִילַם: סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי: בְּשֵׁם יְיָ כִּי אֲמִילַם: סַבּוּנִי כִדְּבֹרִים דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים בְּשֵׁם יְיָ כִּי אֲמִילַם: דָּחֹה דְּחִיתַנִי לִנְפֹּל וַיְיָ עֲזָרָנִי: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה: קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים יְמִין יְיָ עֹשָׂה חָיִל: יְמִין יְיָ רוֹמֵמָה יְמִין יְיָ עֹשָׂה חָיִל: לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ: יַסֹּר יִסְּרַנִי יָּהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי: פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ: זֶה הַשַּׁעַר לַיְיָ צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ:
אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה אודך: אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְראשׁ פִּנָּה אבן: מֵאֵת יְיָ הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ מאת: זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ זה:
אָנָּא יְיָ הוֹשִיעָה נָּא: אָנָּא יְיָ הוֹשִיעָה נָּא:
אָנָּא יְיָ הַצְלִיחָה נָא: אָנָּא יְיָ הַצְלִיחָה נָא:
בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְיָ ברוך: אֵל יְיָ וַיָּאֶר לָנוּ אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ אל: אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ אלי: הוֹדוּ לַיְיָ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ הודו:
יְהַלְלוּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ וַחֲסִידֶיךָ צַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָּה יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ: כִּי לְךָ טוֹב לְהוֹדות וּלְשִׁמְךָ נָאֶה לְזַמֵּר כִּי מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל:
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
לא לנו. נראה כי הטובות שאחד עושה לחברו כשהוא מצד הנותן הוא לאחד משני פנים או לתשלום גמול לא שייך לנו מהקב"ה כי מי הקדמני ואשלם וגם לא היה מאהבתו אותנו כמו שנאמר בפ' עקב לא בצדקתך וגו' רק התקוה שיש לנו כתב בעל העקרים שיש שלשה מיני תקוות. תקוות הכבוד. ותקות החסד. ותקות הבטחה. לזה אמר לא לנו ה' לא לנו בכפל. פי' שה' אין לו שום צורך לנו לתת לנו שום תגמול וגם לא בצדקתנו יעשה לנו כי אם לשמך תן כבוד וזהו תקות הכבוד כי ע"י הגאולה נודע שמו ה' בד' אותיותיו כמ"ש וידעו מצרים כי אני ה' בהכבדי בפרעה ובודאי יותר יוודע שמו בגאולה העתידה. על חסדך. זהו תקות החסד. על אמתך. זהו תקות ההבטחה. למה יאמרו הגוים. פי' כי בגאולת מצרים לא היה צריך הקב"ה רק להודיע ששמו ה' כדכתיב וידעו מצרים כי אני ה'. וגם פרעה לא אמר רק מי ד'. עיין בזוהר דרק שמא דא הוי קשיא ליה ועכשיו אף ששם אלהים הם אומרים איה אלהיכם כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם פי' כי כמו שבהם אין בו ממש כן יהיה כל מה שאותן האלילים עושין להעכו"ם כל מה שהן בוטחין עליהם ג"כ אין בו ממש ויהיה אומרו עושיהם הכוונה מה שעושין להם כל אשר בוטח בהם הכוונה כל מה שהן בוטחין בהם משא"כ ישראל בטח בה' עזרם ומגנם הוא והיינו כשהישראל בוטחין בה' עזרם ומגנם הוא מספר עוד טובת הבורא עלינו ואמר ה' זכרנו יברך היינו בשעה שאנחנו בגלות ורק זכרונינו עולה לפניו כזוכר בדבר הנשכח הוא מברך אותנו להציל אותנו מכל הקמים עלינו לכלותינו.
יברך את בית ישראל יברך את בית אהרן היינו שלעתיד ישגיח עלינו בפרטות ויברך כל פרט ופרט ברוכים אתם לה' עושה שמים וארץ ולא אמר אשר עשה שמים הוא כמאמרם ז"ל על השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עושה אשר עשיתי לא נאמר אלא עושה שתמיד הוא יתברך הוא עושה שמים וארץ רוחניי' קיימים לפניו יתברך ליתן לישראל והוא אמרו ברוכים אתם לה' היינו רק אתם ישראל ולא זולתכם כי הלא הוא עושה שמים ארץ רוחניים לעונג נפשו ולמי הוא עושה הלא לא לעצמו הוא עוה כי השמים שמים לה' הכוונה כי השמים ושמי השמים כבר יש לו לה' ומה צורך בעשות זולתם. וגם הארץ נתן לבני אדם נתן כבר ולמי עושה החדשים. ואם לרשעים לא המתים יהללו יה דהיינו הרשעים שהם מתים ויורדי דומה שהן נמסרין לדומה ואין להם עונג רוחניות. ע"כ בשבילכם אשר ברוכים אתם לה'. משיבין ישראל ואנחנו נברך וכו' כלומר מה גמול נשלם לו כ"א להחזיק טובה ולברך אותו מעתה ועד עולם.
אהבתי כי ישמע ה' את קולי. שמיעה הוא מרחוק והטיית אוזן הוא מקרוב וסרס המקרא ודרשהו תחנוני אהבתי כי ישמע ה' את קולי פי' כוונת אמרו תחנונים שלי היינו מה שאני מתחנן תמיד אהבתי כי ישמע ה' את קולי היינו אף שלא אזכה להיות מאותן הנאמר טרם יקראו ואני אענה וגם לא להטיית מקרוב מ"מ תחנוני אהבתי היינו שאוהב ומבקש אני שעכ"פ ישמע ה' את קולי. וכאלו אמר אהבתי כי ישמע ה' את קולי זהו תחנוני כי הטה פי' כי הטיית אוזן מקרוב אינו רק כשבימי אקרא היינו כשעודני בשלותי אבל עכשיו כבר אפפוני חבלי מות פי' שהגעתי לפחד ממות הגו ומדינה של גיהנם. וזהו אמרו ומצרי שאול וזהו ג"כ אמרו צרה ויגון אמצא היינו צרת הגוף ויגון על העתיד משאול ובשם ה' אקרא אנא היינו שאני עוזב צרת הגוף ואיני מבקש רק מלטה נפשי.
שומר פתאים אמר שעם כל זה שאני מבקש על הצלת הנפש לא תאסיר הבטחון מרפואת הגוף כי שומר פתאים היינו החומר הנמשל לפתי דלותי פי' מה שדלותי היה כדי שיושיע לי וכשמושיע לי תשועת הגוף אבטח כי שובי נפשי שגם הנפש ישוב למנוחה כי ה' גמל פי' כי מה שה' גמל טובה לגוף הוא עליכי פי' בשבילכי היינו בשביל הנפש ובזה אבטח כי חלצת נפשי. האמנתי פי' הנני מאמין אמונה שלמה בזה כי עניתי מאוד והעוני ממרק ומציל אני אמרתי פי' אף בשעת העוני שברחתי משאול לא הרהרתי אחר דברי ה' ח"ו לומר הנה נמשחתי למלך משמואל הנביא ועתה אני בורח רק אמרתי בחפזי כל האדם כוזב אולי לא נדבר עמו מאת ה'.
מה אשיב. כוס ישועות. פי' מספר טובות הבורא כי טרם נקרא הוא יענה וזהו כוס ישועות אשא פי' שאני מקבל הישועה טרם ובשם ה' אקרא נדרי פי' מה שאני נודר בעת צרה תמיד אני משלם מחמת כי תמיד מושיע לי משום שיקר בעיני ה' וגו'.
הללו את. פי' כל הילול הוא לשון התפארות ושייך אפילו למי שאינו מקבל הטובה לפאר ולרומם את אחד במה שהוא מטיב לזולתו מה שאין כן לשון הודאה אינו נופל רק למקבל טובה לתת הודאה למטיב לו והוא לשון (דאנק בל"א) והנה הרשעים אין מקבלין טובה רק מחמת ההשפעה היורדות לישראל. וזהו אמרו הללו כל גוים כי גבר עלינו חסדו מה שאין כן לישראל.
הודו. כי להם הטובה ביחוד וחייבין לתת הודאה על קבלת טובתם. יאמר פי' שאותן אשר בשם ישראל יכונה יש להם יותר להודות כי עליהם גבר חסדו וכן בית אהרן שגבר חסדו עליהם יותר שהגדילם והבדילם לקדשם. וכן יראי ה'.
מן המצר. על גאולה העתידה ידבר ואומר כי בטוח אני בהיות כי ידוע שלעתיד יהיה השם שלם וזהו אמרו כי בהיות מן המצר קראתי יה כשאין השם שלם ענני במרחב כ"ש לעתיד שה' לי שיהיה שלם שלא אירא. מה יעשה לי אדם היינו מלחמת גוג טוב לחסות כי בבית ראשון בטחו במי שאמר שיקיף חומת ירושלים באש ובמים ובבית שני בטחו בנדיבים בנקדימון בן גוריון ובן כלבא שבוע כמבואר בגיטין. וזה אמרו מבטוח באדם כמו בבית הראשון או בנדיבים כמו בבית שני ומביא ראיה מעצמו כי כל גוים סבבוני היינו פלשתים ומואב ובשם ה' אמילם סבוני גם סבבוני היינו פנים ואחור ארם ועמון ואח"כ סבבוני כדבורים. דועכו כאש קוצים וכן יצרי הרע דחה דחיתני לנפול בבבל ובשאול וה' עזרני לזה אני מובטח שעזי וזמרת וגו' וגם מובטח אני שלא אמות כי אחיה וגו'. אודך פי' בין כי עניתני בין בשעה ותהי לי לישועה ההודאה שוה כי היסורין הן תכלית הטובה כי הלא רואה אני כי אבן מאסו הבונים היתה לראש פנה והוא משל על ישראל הרי אני רואה שהשפלות הוא תכלית הטוב.
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף