הגדה של פסח (מרבה לספר)/הלל/גמר ההלל

הגדה של פסח || הגדה של פסח (מרבה לספר)     שפוך חמתך • הודו

שפוך חמתך • הודו ‏מעבר לתחתית הדף לנוסח ההגדה דפים מקושרים צור דיון על קטע זה לדיון כללי על קטע ההגדה הנוכחי

הגדה של פסח מפרשי ההגדה אפוד בד כוס אליהו מעשה נסים מרבה לספר קמחא דאבשונא

הגדה של פסח   הלל

מוזגין כוס רביעי וגומרין ההלל:

לֹא לָנוּ יְיָ לֹא לָנוּ כִּי לְשִׁמְךָ תֵּן כָּבוֹד עַל חַסְדְּךָ עַל אֲמִתֶּךָ: לָמָּה יֹאמְרוּ הַגּוֹיִם אַיֵּה נָא אֱלֹהֵיהֶם: וֵאלֹהֵינוּ בַּשָּׁמָיִם כֹּל אֲשֶׁר חָפֵץ עָשָׂה: עֲצַבֵּיהֶם כֶּסֶף וְזָהָב מַעֲשֵׂה יְדֵי אָדָם: פֶּה לָהֶם וְלֹא יְדַבֵּרוּ עֵינַיִם לָהֶם וְלֹא יִרְאוּ אָזְנַיִם לָהֶם וְלֹא יִשְׁמָעוּ אַף לָהֶם וְלֹא יְרִיחוּן: יְדֵיהֶם וְלֹא יְמִישׁוּן רַגְלֵיהֶם וְלֹא יְהַלֵּכוּ לׁא יֶהְגּוּ בִּגְרוֹנָם: כְּמוֹהֶם יִהְיוּ עֹשֵׂיהֶם כֹּל אֲשֶׁר בֹּטֵחַ בָּהֶם: יִשְׂרָאֵל בְּטַח בַּייָ עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא: בֵּית אַהֲרֹן בִּטְחוּ בַייָ עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא: יִרְאֵי יְיָ בִּטְחוּ בַייָ עֶזְרָם וּמָגִנָּם הוּא:

יְיָ זְכָרָנוּ יְבָרֵךְ יְבָרֵךְ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל יְבָרֵךְ אֶת בֵּית אַהֲרֹן: יְבָרֵךְ יִרְאֵי יְיָ הַקְּטַנִים עִם הַגְּדֹלִים: יֹסֵף יְיָ עֲלֵיכֶם עֲלֵיכֶם וְעַל בְּנֵיכֶם: בְּרוּכִים אַתֶּם לַייָ עֹשֵׂה שָׁמַיִם וָאָרֶץ: הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַייָ וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם: לֹא הַמֵּתִים יְהַלְלוּ־יָהּ וְלֹא כָּל יֹרְדֵי דוּמָה: וַאֲנַחְנוּ נְבָרֵךְ יָהּ מֵעַתָּה וְעַד־עוֹלָם הַלְלוּ־יָהּ:

אָהַבְתִּי כִּי יִשְׁמַע יְיָ אֶת קוֹלִי תַּחֲנוּנָי: כִּי הִטָּה אָזְנוֹ לִי וּבְיָמַי אֶקְרָא: אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא: וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא אָנָּא יְיָ מַלְּטָה נַפְשִׁי: חַנוּן יְיָ וְצַדִּיק וֵאלֹהֵינוּ מְרַחֵם: שֹׁמֵר פְּתָאִים יְיָ דַּלוֹתִי וְלִי יְהושִׁיעַ: שׁוּבִי נַפְשִׁי לִמְנוּחָיְכִי כִּי ה' גָּמַל עָלָיְכִי: כִּי חִלַּצְתָּ נַפְשִׁי מִמָּוֶת אֶת עֵינִי מִן דִּמְעָה אֶת רַגְלִי מִדֶּחִי: אֶתְהַלֵךְ לִפְנֵי יְיָ בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים: הֶאֱמַנְתִּי כִּי אֲדַבֵּר אֲנִי עָנִיתִי מְאֹד: אֲנִי אָמַרְתִּי בְחָפְזִי כָּל הָאָדָם כֹּזֵב:

מָה אָשִׁיב לַייָ כָּל תַּגְמוּלוֹהִי עָלָי: כּוֹס יְשׁוּעוֹת אֶשָּׂא וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא: נְדָרַי לַייָ אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ: יָקָר בְּעֵינֵי יְיָ הַמָּוְתָה לַחֲסִידָיו: אָנָּה יְיָ כִּי אֲנִי עַבְדֶּךָ אֲנִי עַבְדְּךָ בֶּן אֲמָתֶךָ פִּתַּחְתָּ לְמוֹסֵרָי: לְךָ אֶזְבַּח זֶבַח תּוֹדָה וּבְשֵׁם יְיָ אֶקְרָא: נְדָרַי לַייָ אֲשַׁלֵּם נֶגְדָה נָּא לְכָל עַמּוֹ: בְּחַצְרוֹת בֵּית יְיָ בְּתוֹכֵכִי יְרוּשָׁלָיִם הַלְלוּ־יָהּ:

הַלְלוּ אֶת יְיָ כָּל גּוֹיִם שַׁבְּחוּהוּ כָּל הָאֻמִּים: כִּי גָבַר עָלֵינוּ חַסְדּוֹ וֶאֱמֶת יְיָ לְעוֹלָם הַלְלוּ־יָהּ:

הוֹדוּ לַייָ כִּי טוֹב		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
יֹאמַר נָא יִשְׂרָאֵל		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
יֹאמְרוּ נָא בֵית אַהֲרֹן		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:
יֹאמְרוּ נָא יִרְאֵי יְיָ		כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

מִן הַמֵּצַר קָרָאתִי יָּהּ עָנָנִי בַמֶּרְחַב יָהּ: יְיָ לִי לֹא אִירָא מַה יַּעֲשֶׂה לִי אָדָם: יְיָ לִי בְּעוֹזְרָי וַאֲנִי אֶרְאֶה בְּשׂוׂנְאָי: טוֹב לַחֲסוֹת בַּיְיָ מִבְּטֹחַ בָּאָדָם: טוֹב לַחֲסוֹת בַּיְיָ מִבְּטֹחַ בִּנְדִיבִים: כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם יְיָ כִּי אֲמִילַם: סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי: בְּשֵׁם יְיָ כִּי אֲמִילַם: סַבּוּנִי כִדְּבֹרִים דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים בְּשֵׁם יְיָ כִּי אֲמִילַם: דָּחֹה דְּחִיתַנִי לִנְפֹּל וַיְיָ עֲזָרָנִי: עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ וַיְהִי לִי לִישׁוּעָה: קוֹל רִנָּה וִישׁוּעָה בְּאָהֳלֵי צַדִּיקִים יְמִין יְיָ עֹשָׂה חָיִל: יְמִין יְיָ רוֹמֵמָה יְמִין יְיָ עֹשָׂה חָיִל: לֹא אָמוּת כִּי אֶחְיֶה וַאֲסַפֵּר מַעֲשֵׂי יָהּ: יַסֹּר יִסְּרַנִי יָּהּ וְלַמָּוֶת לֹא נְתָנָנִי: פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ: זֶה הַשַּׁעַר לַיְיָ צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ:

אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה אודך: אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים הָיְתָה לְראשׁ פִּנָּה אבן: מֵאֵת יְיָ הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ מאת: זֶה הַיּוֹם עָשָׂה יְיָ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ זה:

אָנָּא יְיָ הוֹשִיעָה נָּא: אָנָּא יְיָ הוֹשִיעָה נָּא:

אָנָּא יְיָ הַצְלִיחָה נָא: אָנָּא יְיָ הַצְלִיחָה נָא:

בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם יְיָ בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית יְיָ ברוך: אֵל יְיָ וַיָּאֶר לָנוּ אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ אל: אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ אלי: הוֹדוּ לַיְיָ כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ הודו:

יְהַלְלוּךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ כָּל מַעֲשֶׂיךָ וַחֲסִידֶיךָ צַדִּיקִים עוֹשֵׂי רְצוֹנֶךָ וְכָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל בְּרִנָּה יוֹדוּ וִיבָרְכוּ וִישַׁבְּחוּ וִיפָאֲרוּ וִירוֹמְמוּ וְיַעֲרִיצוּ וְיַקְדִּישׁוּ וְיַמְלִיכוּ אֶת שִׁמְךָ מַלְכֵּנוּ: כִּי לְךָ טוֹב לְהוֹדות וּלְשִׁמְךָ נָאֶה לְזַמֵּר כִּי מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם אַתָּה אֵל:

---

---

מרבה לספר

---

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

לא לנו ה' לא לנו כי לשמך תן כבוד על חסדך ואמיתך. כפל הלשון קשה. וגם חסד ואמ' הם שני הפכים אם אמת למה חסד וכמו שהקשו בגמ' דר"ה דף י"ז ע"ש ומדברי רד"ק נר' דפי' כי כבר עשה ה' ניסים במצרי' לא לנו לא בזכותינו. אף עתה בזה הגלות אנו מתפללים ה' לא לנו שיוציאנו לא בזכותינו. אך קשה א"כ הל"ל גם השם שני פעמים לחזק הענין. ונר' דחד לא לנו הוא לא למענינו. והשני לא לנו הוא לשון לא אתנו. וה"פ לא לנו כלומר עשה לא למענינו. ועוד אנו קובלי' בעבור ה' לא לנו שהשם לא אתנו ר"ל בגלות המר אין אנו רשאין להזכיר השם ככתבו כי הוא אינו שלם כמו שנשבע ה' יד על כס יה וכו' לזה אנו אומרי' כי לשמך תן כבוד כי השם מורה הי' הוה יהיה. וזה נמי כוונת הכתוב שלמעלה כי אכל את יעקב ואת נוהו השמו ר"ל שאמרו שהקב"ה סילק את השגחתו מישראל ולא ימלוך עליהם עוד ולזה אמר ואת שמך לא קראו שהשם מורה שהוא הי' הוה ויהי' וגם בגלו' השגחתו עלינו עמו אנכי בצרה וגדול הרועה. או דנא' כי האומות אומרי' שה' עזב אותנו ואין דורש שלומינו מפני שח"ו אין כח כביכול להוציא אותנו ולגואלינו. וא"כ אנו מתפללין לא לנו לא למענינו כי למענך פעל מפני שאומרים ה' לא לנו לא יכול לגואלינו על כן כי לשמך תן כבוד על חסדך כי ישראל צריכין חסד שאינם ראוים לכך. ועל אמיתך שהוא השם שחותמו של הקב"ה אמת שהוא מורה על האחדות כמו שאמר הפייט אמת חותמו להודיע שהוא אחד והוא שיהי' השם שלם בדרך אמת ויציב ונכון:

למה יאמרו הגוים אי' נא אלהיהם. מילת נא הוא מיותר. ונר' דאין נא אלא לשון בקשה כדאי' בברכות דף ט' ע"ב אמרי דבי' ר' ינאי אין נא אלא לשון בקשה והוא דמלעיגים עלינו האומות. הלא תמיד הי' תפארת ישראל ומפארים את עצמם שאם יתפללו לאלוהיה' אז נע[שה] משמי' והקול קול יעקב. ועכשיו הן מחרפין שה' לא ישמע תפילתם ובקשת' וכדאי זה לבד לרחם עלינו למה יאמרו הגוים איה נא ר"ל תחינתם ובקשתם לאלהיהם כי עזב את עמו:

ואלהינו בשמים כל אשר חפץ עשה. אמנם תקוותינו אף שהוא בשמים עם כל זאת הוא אלקינו ואין עוד. אמת מלכינו ואפס זולתו וה' חפץ להיות עמו מדוכאין בגלו' כדי למרק אותנו מחטאינו ולא יטוש ה' את עמו ונחלתו לא יעזוב ובכל יום אנו מצפין לגאולה ואומרים כל אשר חפץ עשה:

עצביהם כסף וזהב מעשה ידי אדם. לשון עצביהם קשה. ועוד למה אמ' כסף וזהב הלא עובדי' גם לעץ ואבן. הכוונה כי הרד"ק כתב עצביהם מלשון עצבון לכל הבוטחים בו. והטעם נר' במאמר ישעי' הנביא והי' כי ירעב והתקצף במלכו ואלהיו ואי' במדרש כשפרענות בא לאומות הם מקללין אלהיהם ומשברים אותם. ולכך החכמים שבאומו' היו עושים אלהי כסף ואלקי זהב כדי שאם יתקצף על אלהיו ויהי' בעצבון אז ישברו ויתיכו אותו בכור הצורף ויהי' לו כסף וזהב ואומרים אין בו ממש כי הוא מעשה ידי אדם פה להם וכו' אבל אם ישבר עץ ואבן אין לו תועלת כלל מהם:

פה להם וכו'. הא דמזכיר גבי פה ועינים ואזנים ואף מילת להם. הוא מפני שהיו עושין השפעות מככבים וטלמסאות מכישוף ומשביעין שידן ורוחין לדבר בצורו' הידועו' להם. אמנ' אלו צורות יש מהן שהי' הדיבור יוצא מתוך הפה ויש מהן הקול יוצא מן עיני' ויש מתוך האוזן. ויש מגידי' שהקול יוצא מתוך הנחירי' והם הנקבים הפתוחים בראש האדם לכן אמר פה להם וכו' כי בכל זאת אין הדיבור שלם כראוי. אבל בידיהם ורגליה' דאין להם תנועה כלל אמר לא ימישון ולא יהלכו:

לא יהגו בגרונם. הא דלא קאמר גרון להם ולא יהגו. כ' האלשיך שקאי על עובדיה' אעפ"י שרואין האלילי' אין בהם ממש אפ"ה לא יהגו בגרונ'. ולפמ"ש דהאומו' בעצמן מחרפין אלוהו' שלהם אם שומעין הדיבור המקולקל מן צורו' אומרים אין זה דיבור נכון כי לא יהגו בגרונם שיהי' מבטא שפתים דיבר דבר על אופניו. ומצאתי בס' ישן שאין שום פסל ומסכה אפילו נעשה בכישוף שיכול לדבר אותיות הגרון על הנכון ובפרט אות ה"י. ונראה כי באות ה"י ברא ה' את עולמו להודיע שאחד הוא הבורא:

כמוהם יהיו עושיהם וכו'. כי אם יתקצפו האומות על אלהיהם. אז ירגזו על בעלי עושיהם ומקללים אותם ואומרים כמוהם יהיו עושיהם כל אשר בוטח בהם ואין להקשו' אמאי לא אמר וכל אשר בוטח דהא מי שעושה ע"ז לעובדיה נמי עובר בלאו כמ"ש הרמב"ם במנין מצות ל"ת סי' ג' ונר' דאתי למעט דא' עשה ע"ז שלא לעבודה רק לשם נוי ליכא לאו ושפי' קאמ' כל אשר בוטח בהם לאפוקי לנוי. אמנם אין מידה זו בנו כי.

ישראל בטח בה' וכו'. כדאי' במדרש דישראל אינם כן כשבא עליה' יסורין נותנין הודאה לה' ומברכין על הרעה מעין על הטובה כמו שאמר איוב ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך מעתה ועד עולם ואומרים גם זו לטובה כי מאתו לא תצא רעה ובוודאי הרעה הוא לטובתם. כמו שאמר הכתוב בכל דרכיך דעהו והוא יישר ארחותיך. תיבת והוא לכאורה שפת יתר. והנר' דמידה זו שאומר בכל דרכיו שה' עמו וכדאי הוא המידה לייש' אורחתיך. וזהו נמי בזה שישראל בטח בה'. מפני זה גורם שעזרם ומגינם הוא ופודה ישראל מכל צרותיו. ומפרש כלל ישראל לג' פרטיים זו למעלה מזו ישראל. וקדושת הכהנים שהוא בית אהרן. ויראי ה' אלו תלמידי חכמי' כי אפי' מחזר ת"ח קוד' לכהן גדול ע"ה כדאי' בשלה"י הוריו' ובכלל יראי ה' אלו בית לוי כדכתיב וללוי אמר תומיך ואורך לאיש חסידך. והא דלא קאמ' בית יראי ה'. כי אין התורה ירושה להם ולא שייך לשון בית רק לבית אבות ועוד כי אין דרך ת"ח לשבת בבית כי אין להם מנוחה וילכו מחיל אל חיל לעסוק בתורה. ואמר ישראל בטח בה' לשון יחיד. ולגבי אינך אמר בטחו לשון רבי' כי העיקר של אומה הישראלי' להיות באגודה אחת להיות כאיש אחד בלא תגרא ושנאה רק באהבה רבה:

ה' זכרנו יברך יברך את בית ישראל. הא דאמר שני פעמים יברך. הוא משום דאמרינין ביומא כשמזכירין צדיק צריך לברכו שנ' זכר צדיק לברכה. לזה אנו מתפללין אם ה' זכרנו מיד יברך אותנו כי נהי' בעיניו בצדיקי' שיברך אותנו ויעלה זכרונינו לפניו לטובה. ואח"כ מפרש הברכה בפרטו' יברך את בית ישראל הנה למעלה לא קאמר בית ישראל רק ישראל סתם. כי בגלו' אמר נשכח מאתנו מאיזה שבט או בית אנחנו כי אין להם ספר התייחסותם רק שבט לוי וכהני' הם יודעי' זכר בעלמא שהם מזרע אהרן ואפ"ה לא ידעו מאיזה בית אב והטעם מצד פרישותם מטומאה ופטורים מפדיון הבן לכן עדיין קצת זכרון שבטים. אבל כל יתר עם ישראל לא ידעו בית אב שלהם מפני זה כולם בשם ישראל יכונה. אבל לעתיד אז יקראו בשם בית ישראל. וזהו יברך את בית ישראל שיהי' יודעים בית אבותם ומשפחת'. יברך את בית אהרן שיהיו יודעי' בית אבו' ומשמרתם וכהנים לעבודתן. יברך יראי ה' הקטנים כמו שאמרו בשלה"י סוטה למה נקרא ר' יוסי קטונתי' מפני שהי' קטונתי' של חסידים או שנאמר הקטנים המה התינוקות של בית רבן שעל הבל פיהם שלא טעמו חטא מעולם ועליהם העולם עומד עם הגדולים שהם מצוקי ארץ ועליהם ישית תבל ועל זה התפלל המשורר:

יוסף ה' עליכם וכו' ר"ל על בית ישראל ובית אהרן. וכנגד יראי ה' אמר עליכם ועל בניכם. ואפשר הכוונה כמו שאי' בנדרים מפני מה אין מצוי שת"ח גם בניהם ת"ח שלא יאמרו תורה ירושה הוא להם לזה יתפלל עליכם ועל בניכם שיהיו גם בניהם ת"ח ויקוים כל בניך לימודי ה':

ברוכים אתם לה' וכו' וקשה לשון עושה משמע שעכשיו עושה הלא כבר ברא הכל. אמנם הענין לא אם בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. נמצא אם עוסקים בתורה הוי כאלו הם מסייעים כל יום בעשיית שמים וארץ וארז"ל כל הדן דין אמת לאמתו כאלו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית. ומתפלל המשורר שיאמרו האומו' לישראל ברוכים אתם לה' עושה שמים ר"ל כל אחד ישראל עושה שמים וארץ אפי' בשביל צדיק אחד עולם מתקיים כמו שדרשו ביומא וצדיק יסוד עולם:

השמים שמי' לה' וכו' הנה בברכו' דף ל"ה ר' לוי רמי כתיב לה' הארץ ומלואה וכתיב השמי' שמים לה' והארץ נתן לבני אדם לא קשי' כאן קוד' ברכה כאן לאחר ברכה. ובזה יובן הא דכתיב כפל השמים שמים וכו' דהל"ל השמים לה' והארץ נתן וכו' ועוד דהל"ל לה' השמי' ולבני אדם נתן הארץ. הלא הפי' השמי' שמים לה' בין קודם ברכה ובין לאח' ברכה כמו הרואה המה בתקופתו ולבנה בטהרו' וכוכבי' וכו' כדאי' בפרק הרואה הוא תמיד לה' אבל הארץ הוא נתן לבני אד' לאחר ברכה וזהו שמי' לה' והארץ דקאי נמי מלפניו דהיינו קוד' הברכה ג"כ הארץ לה'. אמנ' אם אינו מברך אז הפירות לוקים כמ"ש רש"י שם. הרי האומות יודעי' שהכל תלוי ביד ישראל עמו ויפה יאמרו האומות ברוכי' אתם לה' שהוא עושה שמים וארץ וכו' אפ"ה השמים שמים לה' והארץ נתן לב"א לאחר הברכה מה גדלו מעלתם:

לא המתים יהללו וכו' כמ"ש רש"י בישעי' שאין המתים משתמשים בשם י"ה. כי שם זה לחשיבת החי שבו ברא עולמו. ולכן אמרינין שאין הקב"ה משרה שכינתו אלא על משפחה מיוחסת בישראל שנ' הראובני הגדי ובעבור זה מה שארז"ל שהקב"ה משרה שכינתו בין איש לאשה דהיינו היוד באיש וה"י באשה וזהו שם י"ה ששייך בחיים. אבל במתים שלא שייך יחוס ואיש ואשתו לא משבחים בשם י"ה. ולא כל יורדי דומה הנה רש"י בברכות דף י"ח פירש דומה מלאך הממונה על המתים. והמפורשים כ' דדומה הוא שר של גהנם ובזוהר פ' שמות דף ח' ע"ב אית' דומה שר של מצרים נעשה שר של גיהנ' לדון נשמת הרשעים ר' יהודה אמר דומה הוא שר המתים ע"ש. והנה הרשעים היורדים לגהנם המחבלים מחזירים הנשמות לפגרים מתים כדי שידונו כמה פעמים לפי עונשם הנקצב להם והם חיים לפי שעה אפ"ה באותו שעה אין יכולים להזכיר שם י"ה. ומהרש"א בח"א דחגיגה דף ה' גבי עובדא דמרים מגדלא נשי' שטעה שלוחי דמלאכא דמותא. דא"ל דרעונא להו אנא עד דמלו לדרא והדר משלימנא להו לדומה וז"ל ועד"ז נאמר לא המתים יהללו יה דר"ל לא המתים השטין ומתגלגלין בעול' לא באו עדיין לרשות דומה הממונה על הגהנם וגם לא יורדי דומה שבאים לרשותו יהללו יה אבל אנחנו נזכה בחיים שלא למות שלא בזמנו לשוט בעולם ולא נבא ג"כ לרשות דומה הממונה על הגהנם ונברך יה מעתה ועד עולם עכ"ל:

ואנחנו נברך יה וכו'. כי כל השפע שמוריד האד' מן השמי' על הארץ כברכתו הוא בשם י"ה כי ביה צור עולמי' ומדבקים יחד וזהו ואנחנו נברך יה מעתה ועד עום ר"ל עולם העליון הללו יה. או דר"ל מעתה שאנו בגלות ועד עולם "ל לעתיד אנו מהללים בשם זה:

אהבתי כי ישמע וכו'. ויש לדקדק מאי קול תחנוני דהל"ל קולי ועוד תרי כל ל"ל והנר' לפי מה דכתיב הקול קול יעקב הראשון חסר והטע' כדאי' במדרש בזמן שנשמעין קול יעקב בבתי כנסיו' ובבתי מדרשות והנה בעסק התורה אז כשילמוד צריך להרים קולו כדאי' בי"ד סי' רמ"ד. אמנם לגבי תפילה צריך להיות בלחש כדאי' בפרק אלו נאמרין בסוטה מפני מה תקנו תפילה בלחש ע"ש נמצא גבי תפילה הקול חסר. אבל לגבי תורה הקול מלא. וזהו שמרמז הכתוב הקל אחד חסר דרומז אל התפילה דצריך הקול להיות חסר שלא יגביה קולו בתפילתו כדאי' בברכות דף ל' ע"א. אבל בתורה יגביה קולו וילמוד בכל כחו ואז מובטח שיתקיים תורתו ואינו משכח במהרה. וזש"ה אהבתי ר"ל שהשם אוהב אותי כי ישמע ה' את קול תחנוני שלא תאמ' שבקול גדול אני אזעק לה'. אינו כן רק קולי תחנוני כמו שדרכי להתפלל בלחש בתפילה ותחנוני שהי' קולי נמוך רק שפתי נעות ומדבר על לבי שאין אדם העומד אצלי יכול לשמוע אם לא שמטה אזנו אלי כן היתי מתפלל בלחש עד כי נר' כי ה' הטה אזנו לי ר"ל כל כך אני אהוב לה' שהטה אזנו לי והקבק"ה מבקש תפילת הצדיקים ומתאוה לו:

ובימי אקרא. ויש לדקדק מה לשון ובימי. ונלע"ד כמו שאי' בזוהר על פסוק ואברהם זקן בא בימים וכן המלך דוד זקן בא בימים. כי יש מרשעים שאינו יכולים לראות זכיות' רק פעם אחת בשנה ויש לתקופה ויש לחודש ויש לשבוע. אבל הצדיקים באים בזכיותיהם ותורה ומצות שמסגלי' בכל יום ויום מיוחד וזהו אברהם זקן בא בימים מפורטי' שאין יום שלא עשה בו מצוה וכל יום ויום נעשה לו מליץ ופרקליט יושר. וזהו בימי אקרא שאין יום שלא עשיתי מצוה ותורה ומפני זה התפלל בלחש כדי שלא ישמעו הבריות שמזכיר זכיותיו ויאמרו שהוא מתגאה ח"ו במעשיו הטובים:

אפפוני חבלי וכו'. ויש להבין מה בין חבלי מות ובין מצרי שאול ועוד דצרה ויגון כפל מילות ועוד לשון אמצא משמע לעתיד ומקדם אמר לשון עברי והנר' כשאדם בסכנה או נטה למות יש לפניו שתי סיבות רעות. אחד צער הגופני ורבים מגאובים באבריו עד שהם שמחים עלי קבר כעלי גיל כי שם ינוחו יגיע כח. והסיבה השנית שיש לפניו שני דרכים לג"ע וגיהנם ולא ידע באיזה מוליכין אותו וכמו שא"ר יב"ז בשעת מיתתו כדאי' בברכו' ואין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא וסביביו נשערה מאוד. וסיבת חיבוט הקבר נקר' 'מציאה רעה כי הי' נעל' ממנו עד אחר מותו כמו מציאה הנראי' פתאום. הנה חבלי מות שהם לפניו נקראו צרה שלפניו במוחש. יען מה שיתאונן אדם חי גבר על חטאיו הוא נקרא יגון בדעתו מפני שלא ידע אם יצדק בדינו ועל אלו שתי סיבות אמר הכתוב על סיבה גופניות אפפוני חבלי מות ועל סיבה השנית דהוא יגון הנשמה אמר ומצרי שאול כלו' משלחת מלאכי הרעים מצאוני לשון מציאה ומפרש צרה על הגוף ויגון אמצע לשון עתיד על הדין אם יצדק למעלה:

ובשם ה' אקרא וכו' חנון ה' וצדיק וכו'. ויש לראו' מהו בשם ה' הלא כל תפילתו הי' לה' ועו' מה לשון נפשי וגם לשון חנון ותו מתחילה אמ' שם הוי' ואח"כ אמר אלקינו. ושיעור הכתו' כפי מ"ש כי מפני הצרהר והיגון ממש נתבלבל דעתו. ואמר והשיבותי אל לבבי שהשם מרחם על בריותיו כי רחמיו על כל מעשיו וכן שם הוי' הוא מידת רחמים על כן אמר ובשם ה' אקרא שיתנהג עמו במידת רחמים ולא במידת הדין והיתי מתפלל על רפואות תעלה לגוף. ושוב אמר אנא ה' מלטה נפשי כי אותו קישור שנקשרת הנשמה ברוח חיוני דגוף שקורין גייש"ט נקרא נפש. וכל זמן שהנשמה קשורה בגוף יש עוד תקוה שיכול לעשו' תורה ומצות ויפה שעה אחת בתורה ומע"ט בעוה"ז מכל חיי עוה"ב ועל סיבה השני' אמר חנון ה' כי חנון לשון חנינה אף שאינו ראוי לכך רק מצד חסדו הגדול וגם אמר וצדיק כי הצדיק עליו הדין ומודה בקנס פטור והי' כל התפילה רק מצד שהוא רחום וחנון אבל לא מצד מידת הדין. אמנם הטה אזנו לי וחסד ה' על יראיו. שאפי' מידת הדין הי' מסכים לרחם עליו וזהו ואלקינו שהוא מידת הדין מרחם. והטע' בזה כי יש קונה עולמו בשעה אחת בתשובה. אמנם אם שב מיראת עונש אז זדונות נעשה לו כשגגות כדאי' בשלה"י יומא וזה כוונ' הפסיק אם עווני אגיד אדאג מחטאתי דקשה בראשון אמר עון דהוא מזיד ואח"כ חטא דהוא שוגג. אלא דחייש אף שהוא מתוודה על עוונותיו שמא לא הי' נחשב התשובה מאהבה רק תשובה מיראה ואז אדאג מחטאתי כי הזדונות נעשה לו כשגגות. והנמשך לזה:

שומר פתאים ה' וכו'. כי השגגו' הם נקרא פתאים שעושה בלי מחשב' הלב כפתי שאין לו לב להבין. ומעתה מי שחוטא בשוגג מידת רחמים הוא לשומרו. וזש"ה ואלקינו מרחם מפני שהיתי מתוודה ומודה ועוזב ירוחם. ומפני זה אלקינו מרחם באשר שנסתלקו המזידים ולא נשאר רק חטאים דהיינו שגגות ובזה שומר פתאים ה' שהוא מידת רחמי' גורם לשמור אותנו משגגות שלא ידון בהם. והא דאמר שומר כאלו נשמרי' הן הענין כך שנשמרו וינתן מן הצד שאם לא יעשה עוד בדבר זה ועוזב מדרכו הרעה שהלך בה מקדם אזי ימחול ה' על שגגותיו. אבל אם יחזו' ושב על קיאו בדרכי הרעה הראשונות אז יוטל עליו גם השגגות להכריע העוונות ושפיר שייך לשון שמירה. ואמר עוד:

דלותי ולי יהושיע. הטעם כי זבחי אלקים רוח נשברה לב נשבר ונדכה אלקי' לא תבזה וכיון שעשיתי לבי כדל בתפילה לעני כי יעטוף ולכך ולי יהושיע. או דנא' מפני שמיירי הפסוק בחולה שאפפוני חבלי מות ואין דל אלא חולה כדאי' בנדרים דף מ' דכתיב אשרי משכיל אל דל. ואין חולה עומד מחליו עד שמוחלין לו כל עוונותיו שנ' הסולח לכל עוונכי הרופא לכל תחלואכי וזהו דלותי בחליו ולי יהושיע. או דנא' לפי מה דאי' בחגיגה דף ט' בחרתיך בכור עוני מלמד שחזר הקב"ה על כל מידות טובות ולא מצא לישראל מדה טובה אלא עניות וכו' היינו דאמרי אינשי יאה עניותא לישראל כוורדא סומקא לסוסיא חוורא. והנר' הטעם דאי' בעירובין דף מ"א דקדוקי עניות מעבירין אדם על דעתו ועל דעת קונו ואינו רואה פני גיהנם ובאשר שישראל מלוכלכים בעבירו' ורצה הקב"ה לזכות לישראל לפיכך המדה טובה בעניו' שיש להם תירץ וגם אינם רואה פני גיהנ'. והיינו דאמרי אינשי כמ"ש מהרש"א שם דסוס לבן מורה על ליבון עוונות כדאי' בהרואה סוס לבן בחלום טוב לו שנמחל לו עוונותיו. וזש"ה דלותי שיש לי דלותי ודקדוקי עניות על כן ולי יהושיע. ונבא אל ביאור פסוקים הנמשכים והדקדוקים יבארו מאליו:

שובי נפשי למנוחיכי וכו'. הנה בהיות שהסכים הגוף אל הנשמה לשוב בתשובה שלימה לעזוב דרך רשע ולא לרדוף אחר תאוה הגופניו' ועוה"ז רק כמו צדיק אוכל לשובע נפשו ומגרש היצה"ר מלבו. אז יש מנוחה לנפשו ולא יש עוד מלחמ' יצה"ט ויצה"ר בלבבו. ובמה יגרש היצה"ר מלבו. בזה שיזכור תמיד טובת ה' שגמל עמו בעת צרה. וזש"ה כמדבר בעדו כאלו הגוף מדבר עם הנשמה שובי נפשי למנוחכי כלו' למנוחה שלי ושלך ונזכיר תמיד כי ה' במיד' רחמי' גמל עליכי ושויתי ה' לנגדי תמיד לומר לו כי הצלת נפשי ממו' והוא לשון חלוץ עצמו' כי חולה העומד מחליו ישוב לימי עלומיו ורוטפש בשרו מנוער כדאי' בנדרי' דף מ"א. ואת עיני מן הדמעה כי המת מתוך הבכי סי' רע לו כדאי' בכתובות דף ק"ב. ועל סיבה השנית דהוא חיבוט הקבר אמר ואת רגלי מדחי ר"ל לדחות לגיהנם ועכשיו שהוא חי יכול לסגל בתורה ומע"ט:

אתהלך לפני ה' וכו'. אומר הנשמה לגוף כמשיב על דבריו ומנח' את גוף הטהור חבירו ואומר אל תראי ח"ו שאם תלך בדרך טובים שיהי' לך צער. כי אתהלך לפני ה' בארצות החיים קאמר ארצות לשון רבים כלו' שיזכה לשני ארצות עוה"ז ועוה"ב כי אשריך בעוה"ז וטוב לך לעוה"ב כי צדיק גמור צדיק וטוב לו. וכאשר שמע הגוף דבר זה הי' כשמח בתנחומי הנשמה ובא כמשיב לנשמה:

האמנתי כי אדבר וכו'. ר"ל כשגמרתי בדעת לילך בדרך טובים האמנתי בלבי שלא יהי' לי כלל עוה"ז ואני עניתי מאוד שצריך אני לסגף את נפשי בתעניות ושקים ושאר סיגופים אבל עתה נחמתני בדבריך:

אני אמרתי בחפזי וכו'. כי הנשמה חוזר כמדבר לגוף ומשיבו אחר ראות שהגוף גומר לעבוד ה' בלב שלם ולהיו' גורר אחריו בכל דבר אז הנשמה כמשתאה אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב שח"ו הגוף לא אומר כן רק בשעת צרה אבל כשיעבור הזעם והצרה יחזור לרדוף אחרי יצה"ר. כמנהגו. אבל עכשיו שאני רואה שפיך ולבך שוין אזי אני משמח שתסכי' עמי לעבוד ה' באהבה ונהי' כאחד:

מה אשיב לה' וכו'. וקשה דהל"ל כל תגמוליו עלי אלא לאחר שהגוף והנשמה יחדיו יודבקו שטוב להודו' לה' מצאו עצמו לומר מה אשיב לה' על כל הטובות גדול שגמלתני וגם להיות לי עוה"ז ועה"ב ולזה רמז ביתרון ה"י ויו"ד בתגמלוהי כמ"ש האלשוך לומר מה שעשה בעוה"ז שנברא בה"י ומה שהבטיח לי לעוה"ב שנברא ביו"ד כדכתיב כי ביה צור העולמים והוא שנאמר אתהלך בארצות החיים:

כוס ישועות אשא וכו'. הרד"ק מפרש חלקי כמו מנת כוסי. אבל הגמ' וכל מפרשי' אמרו שהוא כוס ממש. כי הפרענות נקרא כוס התרעלה כמאמר הקב"ה לירמי'. ולהיפך התשועה נקרא כוס ישועות כלו' שיש בו ישועות מרובו' מלא וגדש. ובשם ה' אקרא עפ"י מ"ש בספרי כל אשר יקרא בשם ה' ימלט וכי אפשר לו לאדם לקרא בשם ה' אלא נקרא המקום רחום וחנון אף אתה עשה מתנת חנם נקרא המקו' חסיד וכו' ולכך כל אשר יקרא בשם ה' ימלט וזהו ובשם ה' אקרא ר"ל כוס ישועות דאם יאמר אדם כל מה דעביד רחמנא לטב עביד וגם זו לטובה א"כ כל הצרות שעברו וחלפו עליו הכל לישועה לו רק שאינו מבין הדבר אבל הקב"ה תמיד השגחתו עליו ומאתו לא תצא רעה וזהו אם מייחד לבבו לשם ובשם ה' אקרא בכל עת ובכל שעה. ובש' הרב מהר"ש חסיד ז"ל שמעתי פי' הפסוק כי לעתיד יהי' דוד מברך שנ' כוס ישועו' וכו' כדאי' בפסחי' דף קי"ח. והנה ביומא דף ע"ו אית' כסא דדוד לעלמא דאתי מחזיק דכ"א לוגין שנ' כוסי רוי' גמט' הכי וקשה הא צריך להגביה הכוס מעל שולחן טפח והיאך יכול להגביה כוס גדול כזה. יען בזוהר אית' בהאי ינוקא דהי' מברך בהמ"ז ונתעלף שלא יכול להגביה והזכיר השם ובא לו כח בידו שיכול להחזיקו וזהו כוס ישועות אשא והיאך יכול להגביה הכוס כזה. לזה אמר ובשם ה' אקרא ויהי' אומץ וכח להחזיקו:

נדרי לה' אשלם. כי הי' נודר בעת צרה כדארז"ל וידר יעקב נדר לאמר מלמד שנודרין בעת צרה והי' מקבל עליו להביא קרבנות נדר שקיבל עליו. ואף גם זאת בשעה שהשלי' נדרו הי' מתפלל ברבים בכוונה רצוי' עד שכל עם ישראל יכירו שקרבנו ריח נחוח לה' וכן ראוי לעשות ככתוב זבחי אלהי' רוח נשברה ר"ל שאם יזבח זבח שיקובל אפי' למידת הדין אזי ישבר לבו בשעת הקרבה ויתפלל כי לב נשבר ונדכה אלקי' לא תבזה. וזש"ה נגדה נא אין נא אלא לשון בקשה וכל זה יעשה לכל עמו נגד כל עמו:

יקר בעיני ה' וכו'. מילת יקר מתחלק לתרי לשונות אחד לשןו יקר וגדולה. כמו תפארת יקר גדולתו. והשני לשון קשה ומשא כמו במלכים א' סי' ה' אבני יקרות ופרש"י כבדות. הנה מיתת צדיקי' למעלה נקרא הלולא כמו הלולא דרשב"י. ולמטה נקרא יללה כי הוא אבל כבד לדורו כי עליונים מבקשים את רבי ותחתונים מבקשים את רבי לכך נקט יקר דכולל תרווהי ולכן מחויבים כל עם ישראל להודו' ולהלל שהחי' הקב"ה את הצדיק להגן על דורו וזהו הנמשך נגדה נא לכל עמו שהוא הקריב נדרו וכל עמו יתנו הודאה ומפרש משום שיקר בעיני ה' המותה לחסידיו ואמר לשון הי הנוספות והי' ראוי לומ' המות לחסידיו אלא דאין מות שייך לחסיד רק לדורו אבד דהיינו עוה"ז שהי' כצנה רצון להם לזה רומז המות ה"י ר"ל עוה"ז שנברא בה"י:

אנא ה' כי אני עבדך וכו'. הכוונה בזה כמאמ' דוד שמרה נפשי כי חסיד אני ונקרא עבד ה'. אמנם אל יעלה בדעתיך שבימי הילדות ושחרות לא הי' עבד ה' והלך בדרך הבחורים רק אח"כ נעשה חסיד במעשיו לזה אמר אני עבדך בן אמתיך שמיד שיצאתי מבטן אמי והיתי לה לבן. היתי עבד נאמן לה' כי אמי שהיא אמתך גדלני בדרך טובים ונתיבות קודש הורתני. פתחת למוסרי ומכל צרה הצלני. ביבמות דף ע"ז דרש רבא אני עבדך בן אמתך פתחת למוסרי אמר דוד רבש"ע שתי מוסרות טובות שהי' לי פתחת רות המואבי' ונעמה העמוניות ודבר זה צריך ביאור ועוד דאי' במדרש מה דכתיב בן אמתיך משו' דדוד נולד ע"י שפחה. כי ישי אבי דוד אמר לשפחתו לבא עלי' בלילה והלכה היא והגידה לגברתה והחליפה משכבה. ושכבה במטתה של שפחתה. ובא עליה ישי ונתעברה וילדה דוד ע"ש כל רואיו ירעדו וישתומם על זה הלא ישי הי' צדיק המפורסם והוא אחד מארבע דמתו בעטיו של נחש כדאי' בפ"ה דשב' ונכנס באוכלסי ודרש באוכלסי ויצא באוכלסי ותנא אין אוכלסי פחות מס' ריבוי יעלה על דעתו לעשות דבר מכוער כזה מה שאין ראוי לפחות שבפוחזים. ונתתי שמחה בלבי ומצאתי את שאהבה נפשי בעשרה מאמרות מאמר חיקור הדין ח"ג פ"י שישי הי' מסופק בדין מואב ולא מואבית והוא הי' רוצה לקיים ולערב אל תנח ידך ורצה לטהר בניו. ומפני זה שחררה על תנאי אם מואבי ולא מואבית אמרה התורה הרי את בת חורין. ואי מואבי אפי' מואבית אין בדברי כלום שהרי וודאן בוודאן מותר כדאי' בפ' ע"י. וס"ל כר' טרפון דיכולין ממזר לטהר כיצד ממזר שנשא שפחה הוולד עבד שחררו הרי הבן בן חורין. אבל השפחה היתה יודעת שכן הלכה מרווחת בישראל שמואביות מותרת לבא בקהל לכך מסרה הסימנין לאשת ישי ע"ש ועיין בב"ש סי' ד' ס"ק ל"ה מזה. ומזה יש ראי' גדולה דמואביות מותרת לבא בקהל. דהא הבא לטהר מסייעין לו. ובדרך שהאדם רוצה לילך מוליכין אותו וא"כ כל כוונת ישי הצדיק הי' לשם שמי'. ולמה עכבוהו אותו מן השמים מלבא אל שפחתו כדי לטהר בניו. אלא באשר שהדין מואב ולא מואבית לכן מנעוהו מלבא אל השפחה. והיינו דאמר דוד מצד שאני עבדך בן אמתך מוכח מזה דמואב ולא מואבית פתחת למוסרי שהיו אומרי' שבאתי מרות המואבי' דפסולה לבא בקהל דדבריהם הבל מזה שמנעוהו ועכבוהו משמים מלבא אל שפחתו והדין מואב ולא מואבית נכון:

לך אזבח זבח תודה וכו'. הא דלא אמר אזבח תודה מאי זבח תודה. אלא לומר כל מה שראוי לזבח תודה דהיינו תודה ולחמי תודה ואי' במ"י פ' צו דף קל"ו ע"ד לעתיד כל הקרבנות בטלין קרבן תודה אינו בטל. כל התפילות בטלין הודאה אינו בטלה הה"ד קול אומר הודו את ה' צבאות כי טוב ומביאי תודה בית ה' עכ"ל והנה לעתיד יהי' השם נקרא כמו שנכתב וזהו שמתפלל ולך אזבח זבח תודה ובשם ה' כמו שנכתב אקרא. והנה דרך חסידי עליון להיות נודרים בעת צרה. ולאחר שנצולים מצרה חוזרים ונודרי' על הצלתו כי צדיק מצרה נחלץ. ואינם מקריבין הכל בפעם אחת כי אין עושין מצוות חבילו' חבילות ומסדרין כל פעם תפילה אחרת הראוי לזה ולכך מתחילה אמר נדרי לה' וכו' מה שקיבל בשעת הצרה. ושוב אמר נדרי לה' אשלם אלו נדרים שנדר לאחר הצרה וכל פעם נגדה נא דהיינו הבקשה לכל עמו:

בחצרות בית ה' וכו'. וקשה דהא חצרו' בית ה' דהיינו בעזרה ופשיטא שהוא בתוך ירושלים. אמנם הנרא' כי המשורר אמר כאן שני מיני קרבנות אחד בנדרים שהוא עולת נדבה והן קדשי קדשים שכל מעשיו כולו כליל לריח נחוח לה'. והשני הוא זבח תודה שהן קדשי' קלים שנאכלין בכל עיר ובכל מאכל. וקדשי קדשי' קודם לקדשים קלים. לכך קאמר בחצרות בית ה' על עולות שכל מעשיו בחצרות ר"ל העזרו' נקרא חצר. אבל על קדשי' קלים אמר בתוככי ירושלים. והוא דכתיב יוד הנוספת דהל"ל בתוכך להורות על יוד קדושות שהי' בירושלים וגם עשרה ניסים שנעשה בירושלים. ולתוקף האמונה שיתקיים זאת אמר יהללו יה אפי' בזמן הזה שאין מזכירין רק שם יה מחויבין אנו להודות ולהלל על זה:

הללו את ה' כל גוים וכו'. אית' במדרש דשאל ר"ש את רבי מאי גוים ומאי אומים והשיב דאלו שמשתעבדים בישראל נקראו גוים. ושאינם משתעבדים הם אומות עכ"ל ונר' הטעם ורמז לזה כי מצאתי גוים מלא גימל ויו יוד מם מספרם בבל יון. מדי. אדום ולענ"ד זה פי' הפסוק ואול' אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהי' מלא הגוים. כי משיח בן יוסף בא משבט אפרים וקרני ראם קרניו הוא יבא בסוף שיהי' גוים מלא. ואלו ד' מלכיות נשתעבדו בישראל. והנה ידוע דאותן אומות שישראל מצוין שם. הם יודעין קצת דרכי תורה ומציאת השם רק מיאמרו הגוים אי' נא אלהיהם. אבל לעתיד יהללו את ה' כל גוים. אמנם האומות שאין ישראל ביניהם לא ידעו כלל את שם ה' יאמרו רק שבח ולעתיד יכירו וידעו ה'. וזהו שפוך חמתך אל הגוים אשר לא ידעוך שלא יודעים שהקב"ה משגיח עלינו ולכך משעבדים עמנו. ועל ממלכות אשר בשמך לא קראו אלו האומות המכחישים במציאת הבורא ויבושו ויחפרו כי גבר עלינו חסדו והוציאנו מעבדות לחירות מבין הגוים. ועל האומות נאמר ואמת ה' לעולם שהוא ראשון והוא אחרון וזהו בטחונינו אפי' בעת הגלות לכך הללו יה. ובזה יובן המדרש ש"ט הללו את ה' וכו' זש"ה אין כמו באלקים ה' ואין כמעשיך עכ"ל כי הגוים מודים במציאות ה' רק יאמרו שסילק השגחתו ועובדים לצבא שמים לזה אמר אין כמוך באלקים וכו'. אמנם האומות הכופרי' במציאות הבורא ודעתם שהעול' כמנהגו נוהג יאמרו אין כמעשיך. ואלו שני מינים מבואר בפסוקים של גוים ואומים:

הודו לה' כי טוב וכו'. כי ישראל אף שהן בגלות וסובלי' יסורין על קדושות שמו ועליך הורגנו כל היום הם מקבלי' באהבה ומקבלי' גזרתו כי אומרי' כל מה דעביד לטב עביד והוא רק לבחינה ולצרף אותנו למחיל' חטא ולסליחת עון ולכפרת פשע ומברכין על הרעה מעין על הטובה ואומרי' הודו לה' על כל אשר מצאנו כי טוב ר"ל כל דבר הוא לטובתינו. כי לעולם חסדו ואינו מסלק השגחתו מאתנו וגבר חסדו על יראיו. ואלו ד' הודו נתקן כנגד ד' מלכיות הראשון נגד מלכו' בבל כי הגלה נבוכדנצר את גלות יכני' עם חרש ומסגר אלף כדי שלא ישתכח תורה מישראל וגם הי' דניאל וחמ"ו שהיו גדולים בעיניו ונעשו להם ניסים רבים:

יאמר נא ישראל וכו'. הוא נגד מלכו' מדי ופרס בימי המן שבקש לאבד את כל יהודים וגדולה הסרת טבעת ממ"ח נביאים וכלם שבים בתשובה שלימה והתפללו לכך נאמר יאמר נא לשון בקשה ולכך נאמר בלשון יחיד כי כולם נעשו כאיש אחד והדר קיבלו בימי אחשורוש ולא הי' מודעה לאוריית' וגם בשעת מ"ת ויחן ישראל נגד ההר שהיו כולם כאחד וכשהצילם מיד המן הרשע אמרו כי לעולם חסדו:

יאמרו נא בית אהרן. זהו כנגד מלכות יון הרשעה שהרגו הרבה חסידים ותבעל לטפסר תחילה ופרצו י"ג פרצות עד שתקיים ה' מושיעים לישראל חשמנאי ובניו מבית אהרן והרבו בתפילה ותחנונים ושמע את נאקתם והצילם מיד לוחציהם והכניעו מלכות יון ואמרו כי לעולם חסדו:

יאמרו נא יראי ה'. הוא נגד מלכות הרביעי והי' כל הנותר בירושלים קדוש יאמר לו כי נגאלים ע"י תשובה כדכתיב ובא לציון ולשבי פשע וכו'. ויעשה להם ניסים גדולים כמו ביציאת מצרים ואז יאמרו כי לעולם חסדו:

מן המצר קראתי וכו'. הדקדוקים יובנו מעצמם. הנה לפי המבואר דיאמרו נא יראי ה' נאמר על גלות הרביעי. ועל זה סובב והולך כל המזמו' והכוונה מתוך צרה שה' מצרי' אותי קראתי אל ה' בשם י"ה שבו ברא עוה"ז ועוה"ב. ואין ה' בוזה תפיל' העני כי יעטוף כי אני את דכא ושפל רוח והוא עונה בעת צרה וצוקה. אמנ' אין השכינה שורה מתוך עצבו' וכעס רק בהרחב' הלב ושמחה כדמצינו ביעקב אבינו שכל זמן שהי' בצער מיוסף לא נגלה אליו השכינה עד שנתבשר שיוסף חי. וכן באלישע שאמ' קחו המנגן. ובאסף בימי יהושפט. וזהו ענני שמדבר עמי היינו במרחב אם יש לי הרחבת לב אז ענני יה. או שנ' שכל זה מן התפילה שיהי' השם שלם ויתרחב שם יה שיהי' שלם וכן יה במלואו יוד הא גמ' כ"ו וזהו שיענני לאו בזכותינו רק מצד מרחב יה שיתרחב השם ויהי' שלם כי לשמך תן כבוד. או די"ל דאי' במקובלי' בגלות בבל הי' עמהם אות א' משם אדני ויוד ראשונה משם הוי' בגלות מדי אות ד' מאדני וה' ראשונה מהוי' בגלות יון אות נ' מאדני ואות ו' מהוי' ובגלות אחרון אות יוד מאדני וה' אחרונה מהוי'. וא"כ בגלות זה אנו אומרים מן המצר קראתי י"ה שעמנו בגלות זה האחרון:

ה' לי לא אירא וכו'. באשר שעמו אנכי בצרה שאין השם שלם עד הכרתת עמלק ובוודאי יעשה למען שמך הנקרא עלינו. ובאמ' כל בטחוני ה' לי שהוא מציץ ומשגי' עלינו תמיד בפרטיו' ומאתו לא תצא רעה וכל מה שמייסר אותנו הוא לטובתינו רק שאין לנו הבחינה וכיון שה' תמיד אתנו כי אנחנו עמו ונחלתו לא יעזוב א"כ מה יעשה לי אד' וירחמנו כרח' אב על בנים:

ה' לי בעוזרי וכו'. מילת לי משולל הבנה דהל"ל ה' בעוזרי. ונר' דלשון לי הוא כמו בעבורי בזכות עצמי הוא בעוזרי. דלפעמי' עוזר ה' מצרה וגזרה לא מצד מזכו' עצמו רק בזכות אחרי' כמו דמצינו בלוט. ולפעמי' בזכות עצמו וההפרש אם ניצל בזכות עצמו אז זוכה לראות מפלת שונאיו כדכתיב ושלומת רשעים תראה. אבל אם ניצל בזכות אחר די להפקעת עצמו ואינו יכול להביט במפלת אחרים כדמצינו באשת ללוט. וזש"ה ה' לי בשבילי בעוזרי והראי' לזה ואני אראה בשונאי. ומפרש כיצד יהי' זכותו גורם יעזור לו:

טוב לחסות בה' וכו'. כי מי שהוא חוסה בה' ובצל שדי יתלונן צריך להיות עובד מאהבה ולעשות רצונו ולעבדו בלבב שלם כעבד לאדוניו אם האדון רואה מעשיו. וכיון שיעשה מבטחו בה' צריך שיראה כנגדו תמיד שעיני ה' משוטט בכל דאל"כ היאך יבטח בו וא"כ כל מעשיו לשם שמי' ולא צריך לזכות אבות שנקראו אדם. כמשארז"ל אתם קרוי' אדם ואין או"ה קרוים אדם כי לשון אדם מלשון אדמה לעליון. והעיקר תשובה ותפילה בצירוף צדקה. אבל יש בני אדם שמעשיהם רעים בדרך לא טובים הלכו. רק סומכים עצמם שמפזרים ממון ונותנים צדקה הרבה לענים ואביונים ובזה יעלה על דעתם שבטחונם על חילם וצדקתם. גם זה הבל ורעות רוח שעושה צדקה גדולה עם אחרים ולא יעשה צדקה לנפשו נפש עני' היא הנשמה שלו. וזש"ה טוב לחסות בה' שיהי' תמים במעשיו מבטוח באדם דהיינו זכות אבותיו הצדיקי' וגם אמר טוב לחסות בה' ואז מגן הוא לכל החוסים מבטח בנדיבים שהוא מן המנדבים צדקה לענים רק שפרו מעשיכם ולעשות צדקה לנשמתו. ובס' מעין גנים פ' מצורע כ' ליישב דפשיטא מה ענין ה' לאדם שאין לו תשועה. וכתב כי חסי' הוא שייך למי שלא הבטיח לו לשכנגדו. אבל בטחון שייך לשאמר לו שיבטיח בו לזה אמר טוב לחסו' בה' בחסי' מלבטוח באד'. וכופל הדבר לא מבעי' באדם שאין סיפוק בידו לעשות בטחונו תמיד. אלא אף בנדיבי' דיש סיפוק בידם אפ"ה יותר טוב החסיון בה' מבטוח בנדיבי' עכ"ד:

כל גוים סבבוני וכו'. הנה מבאר גודל הבטחון כי אלו ארבע פסוקים אמר נגד ד' מלכיות כל גוים זהו נבוכדנצר דאסף כל הגוים לעלות לירושלים והוא גלות בבל אבל אקוה לה' בשמו הגדול שנקרא עלינו שאמילם שאכריתם ואמר לשון עתיד כי לא הי' גאולה שלימה כי הי' אחריו עוד גליו' ולא יהי' כריתה גמור לעמים עד ביאת משיחנו. סבוני וגם סבבוני זהו גלות מדי ופרס ומפני זה כפל הלשון סבוני וגם סבבוני כי הי' שני מלכיות וגם באלו הי' תקותי לה' כי אכריתם ואח"כ אמר סבוני כדבורים זהו מלכות יון הרשה שהרבה והרשיע מאוד בגזרותיו יותר מכולן וביקש להעבירם מעל חקי רצונך דועכו כאש קוצים ששרף והרג הרבה מישראל מצוקי ארץ וגם בזה הי' לישועתך קויתי בשם ה' כי אכרית' וקאמר לשון כאש קוצי' שנותן להב הרבה ונכבה מהר כן לא הי' מלכות יון אלא זמן מועט בגרות רעות ולא הי' מאריך כ"כ. ושוב אמר דחה דחתני לנפול מרמז על גלות הרביע שנראה כאלו נדחתי בדחי' אחר דחי' כמו נפילה גמורה ח"ו שאין להם תקומה. אבל בזה יותר בטחוני מרובה ונר' בעיני לאמת גמור כאלו כבר גאלו אתנו. כל כך נתחזק התקוה שאנו אומרים וה' עזרנו וכל מקום שנ' וה' הוא ובית דינו קאמר. או דפי' שאנו מנחמים שיוציאנו מגלות הזה הלא וה' עזרנו עד עתה הוא יעזרינו לעולם ואל יטשינו לנצח:

עזי וזמרת יה וכו'. הביאו' כי זמרת הוא לשון זמירה ושירה וגם הוא לשון כריתה כמו כרמיך לא תזמור וזמר עריצי' (ועיין רש"י פ' בשלח) והענין כי בגלו' נכרת שם יה מן השם השלם כדכתיב יד על כס יה וזהו כל עזי ומבטחי כי נכר' השם ואינו במלואו. וא"כ מלבד שה' תמיד עזי ומשגבי יש עוד וזמר' יה שהקב"ה יקנא לשמו הגדול ויהי לי לישועה:

קול רינה וישועה וכו'. הכוונה אימ' קול רינה וישועה אם ימין ה' עושה חיל אז באיבוד רשעים רינה באהלי צדיקי'. או דנא' כי רינה הוא לשון תפילה כדכתי' אל הרינה ואל התפילה. וישועה היינו אם יושיע לת"ח וצדיקי' להיות מהנה להם בממון שיכולי' להיות יושבי אוהל וזהו קול רינה דהיינו תפילה וישועה דהיינו צדקה באהלי צדיקים אז יזכו שימין ה' עושה חיל. או דנא' כי גאולה עתידה יהי' בליל שמורים כמו שמצרי' ושאר דברים הנאמרה. ואומר בשעה שקול רינה וישועה דהוא הלל שאומרי' באהלי צדיקים אז ימין ה' עושה חיל:

ימין ה' רוממה וכו'. כי התורה נקרא ימין ה' כדכתיב מימינו אש דת למו אם אתם מקיימים ומכבדים על רוממתה אז ימין ה' עושה חיל. או כמו שפי' רע"ס אין הקב"ה משלם גמול להאביד אומה עד שיפקוד על שר שלה למעלה כמו שנ' יפקוד על צבא מרום במרו' ורוממה לשון מרום אם ימין ה' רוממה ר"ל על צבא מרום אז ימין ה' עושה חיל למטה. או דנא' כמ"ש בזוהר פ' וארא ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב הקב"ה דן לישראל בשמאלו כדי דדחי להון בשמאלא ומקרב בימין (וכדארז"ל ג' שמאל דוחה וימין מקרבת יצר תנוק ואשה והם כולם כנגד ישראל שנקראו כן) אבל האומות בהיפך ימינך ה' נאדרי בכח שהוא נאדר ונערץ להציל עמו ביום זעם ואינו מכה רק בשמאל. אבל ימינך תרעץ אויב ע"ש וזהו ימין ה' רוממה שמקרב אותנו בימין ואינו מכה רק בשמאל. אבל ימין ה' עושה חיל שמכה או"ה בימין. ועוד יש לפרש כמ"ש בעל זריעת יצחק כי בי"כ אם ה' עלה בימינו הסגן אומר אישי כה"ג הגבה ימינך והי' סימן טוב לישראל שאם השם עלה בימין כה"ג שיגברו ישראל על אויביהם דהא כל זמן ששמעון הצדיק חי הי' השם עולה בימינו. וזהו ימין ה' רוממה אם אני ארים בימין ה' אז סימן ימין ה' עושה חיל:

לא אמות כי אחיה וכו'. הנה בוודאי אם לא ימות הוא יחי'. אלא הכוונה כי הרשעי' בחייה' קרוים מתים ועל זה אני מתפלל שאהי' מכלל הצדיקי' שקרוים חיים. ועם היות שצדיקי' אפי' במתתם קרוים חיים שהרי שפתותם דובבות בקבר לזה אמר ואספר מעשה יה כי לא המתים יהללו יה שאין הם משתמשי' בשם יה ואמרתי טעם לשבח למה הרשעים בחייה' קרוים מתים ע"ד מה שאמר ישעי' ואשלם נחומים לו ולאבליו דאית' בזוהר אותן שני מלאכים שניתן לאדם לשומרו אם הוא צדיק הולכים לפניו ואומרי' פנו מקום לצדיק זה ואם הוא בינוני אזי אחד בימינו ואחד בשמאלו. ואם הוא רשע אזי הולכים אחריו וראשם כפוף כאבלים שמתאבלים על רשעתו. ונמצא בחייו נראה כאלו הוא מת שהרי יש לו מתאבלים על נשמתו ומפני זה רשעים בחייהם קרוין מתים:

יסר יסרני יה וכו'. ויש להבין למה לי הכפל דהל"ל יסרני יה ועוד למה אמ' נתנני לשון רבים דהי' לומר לא נתני. אלא דר"ל ביסורין אחר יסורין כדי למרק עוונותי ולצרף כי לא חפץ ה' במות המת כי אם בשובו מדרכיו וחיה וע"ד מה דאית' בסוטה דף ח' ע"ב ארחב"פ מאי דכתי' כי אני ה' לא שניתי ואת' בני יעקב לא כלית' לא הכתי לאומה ושניתי בה (וכ' מהרש"א באותו מכה עצמה) ואתם בני יעקב לא כליתם דכתיב חצי אכלה בם חצי כלים והם אינם כלים. והטעם כי יפקוד תחילה על צבא מרום במרום על שר שלהם והנה ישראל הם תחת ממשלת הקב"ה והם חלקו וחבל נחלתו ומפני זה אמר אני ה' לא שניתי ומפני זה אתם לא כליתם וזש"ה כי לא יטוש ה' עמו ונחלתו לא יעזוב:

פתחו לי שערי צדק וכו'. קאי על גאולה העתידה כשיבאו אל שערי ירושלים וכי ירושלים לעתיד יקרא עיר הצדק (כמ"ש בישעיהו א׳:כ״ו) אחרי כן יקרא לך עיר הצדק וירמי' (סי' ל"א) עוד יאמרו את הדבר הזה וכו' בשובי את שבות' יברכך ה' נוה צדק הר הקודש. ויאמרו ישראל למלאכי' השומרים חומת ירושלים פתחו לי שערי צדק כל השערי מארבע רוחות עולם אבא בם אודה יה (והנה מזכיר במזמור זה ששה פעמים שם יה כי שם יה מורה על עוה"ז. ושתא אלפא שנין הוי עלמא וחד חרוב):

זה השער לה' וכו'. כי המלאכי' מושיבו להם זה השער לה' ר"ל כי עכשיו השם שלם ולא צריכין להודות לשם יה ותוכלו לומר השם ככתבו ועמו כולם צדיקים יבאו בו. או דנא' זה השער לה' ע"ד מה שנא' (ביחזקאל סי' מ"ד) השער ה' סגור יהי' וכו' כי ה' אלקי ישראל בא בו והי' סגור וכו' נשיא הוא ישב בו לאכל להם לפני ה' ופרש"י בחללו. וזה השער הוא לה' וצדיקים היינו הנשיאים יבאו בו בחללו:

אודך כי עניתני וכו'. כשהצדיקי' יבאו לתוך שערי ירושלים יתנו הודאה ויאמרו לשם אודך כי עניתני כי הגלו' הוא לצרף ולטהר בני ישראל וכמו שנ' בגלות מצרים כאשר יענו אותם כן ירבו וכן יפרוץ כן קושי השיעבוד בסוף ימי הגלות יגדל שכר ישראל וזהו כי ענתני ומפני זה העינוי הוא תהי לי לישועה. או שנא' אפי' בשעה שהיתי מענה אותי ותהי לי לישועה שתמיד הי' משגיח עלינו. וגם אנחנו היו מצפים לך שיבא הישועה:

אבן מאסו הבונים וכו'. קאי על משיח כחזון נ"נ ופשרי' דניאל (ב') חזה הויתי עד די איתגזר' די לא בידין ומחה לצלמא וכו' ואבנא די מחת לצלמא הות לטור רב ומלאת כל ארעא הרי דמשיח נקרא אבן שהוא חזק מצור וחלמיש אשר מאסו הבוני' ר"ל האומות שעוסקיהם תמיד בבתי טטריאות ובצרים גדולים הם אשר חרפו עקבו' משיח וילעגו לנו בעקבותיו שיאמרו אף אם הוא חגר ואינו הולך רק פסיעה אחת יכול לבא. או שמחרפים לנו בחגר בעיר הרשעה שמרכיבין חיגר כדאי' בריש ע"ז וזהו חרפו עקבות משיחך. לכך יאמר ישראל אבן מאסו הבונים היתה לראש פינה דהות לטור רב שיכול לראו' בראשו לכל פינת העולם:

אבן מאסו הבונים. שמעתי מפי חכם משולח מירושלי' כי היצה"ר נקרא אבן דכתי' והסירותי את לב האבן. ולעתיד נדמה היצה"ר לצדיקים שנקראו בונים להר גדול. וזש"ה אבן הוא יצה"ר מאסו הבונים היתה לראש פינה כי נדמה להם כהר. ואמרו מאת ה' היתה זאת יצרו של אד' מתגבר עליו כל יום ומבקש להמיתו ואלמלא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו ועיין כל זה בגמ' דסוכה דף נ"ב וזה ש"ה מאת ה' היתה זאת שעזרנו והיא נפלאת בעינינו. וזה היום שבוטל יצה"ר מהעולם נגילה ונשמחה בו ע"כ:

מאת ה' היתה זאת וכו'. כי ישראל יתמהו מאוד על גאולתן וגדולת משיח. אז יאמרו לא בצדקתינו אנו נגאלין כי לך ה' הצדקה ולנו בושת הפנים על כן לא לנו נעשה הגאולה רק בשביל שמך הגדול וזהו מאת ה' היתה הגאולה והישועה והיא נפלאת בעינינו. והואיל והגאולה העתידה יהי' בליל שמורים נקט לשון נקבה או שיאמרו בשביל השכינה שהי' עמנו בגלות נקט לשון נקבה כידוע לי"ח. ועוד י"ל אלו הפסוקי' על אבן שתי' שממנו נברא העולם כדאי' ביומא דף נ"ד ע"ב שנטל הקב"ה אבן וירה בים וכו' ואין אדם יכול להזיזו ממקומו להכניסו בבנין ועדיין הוא במקומו מונח ואין אדם יכול להניע אותו ולשוא עמלו בוניו בו ומפני זה מאסו בו הבונים וזש"ה אבן מאסו הבונים ולא נוטלין אותו לבנין היתה לראש פינה שעליו עומד ארון ה' בבית קדשי קדשים ושם השרה שכינתו. ולמה זכה אבן זאת לזכות גדול כזה ומפרש מאת ה' היתה זאת האבן אשר ירה וממנו הושתת העולם והיא נפלאת בעינינו ואולי היתה לראש פינה דאית' במדרש שיעקב אבינו שם האבן הזאת למראשותיו ועשאו מצבה ועיין ברמב"ן פ' ויצא מ"ש בזה:

זה היום עשה וכו'. אמר היום בלשון הי הידיעה כלו' האמור בנביאים ביום ההוא יתקע בשופר הגדול. לפני בא יום גדול והנורא. הנה באה ונהיתה הוא היום אשר דברתי במלחמת גוג מגוג כאמור ביחזקאל. והוא היום אשר כל ישראל היו מצפים תמיד עליו וכאלו מורה באצבע זה היום אשר עשה ה' לא בשבילינו רק בשביל כבודו כאמור למעני אעשה. על כן נגילה שהוציאנו משעבוד לגאולה. ונשמחה בו ר"ל בהשם שהוא גאל ישראל כי הגדיל ה' לעשות אתנו היינו שמחים:

אנא ה' הושיעה וכו'. כי עד עכשיו מדב' מביא' משיח בן יוסף שיקבץ ישראל ויביאם לירושלים ואח"כ יעמדו עליו כל מלכים במלחמות גוג ויהרג משיח בן יוסף ויהיו ישראל בצרה גדולה כי ינוסו במדבר. ורבים יסגרו בירושלי' וזה יהי' מ"ה ימים ועיין בספרי פ' בלק ולא הי' צרה גדולה בישראל יותר ועליו רמז דניאל י"ב והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא וכו' ועל זה ארז"ל אין בן דוד בא עד שיכלה פרוטה מן הכיס. ויבוקש דג לחולה ולא נמצא. ובעת הצרה ההיא שיהיו ליהודים בחוץ לירושלים יתפללו אנא ה' הושיעה. והיהודי' הנסגרים יזעקו אנא ה' הצליחה נא. והא שיתפללו בלשון זה כי אנא ה' גמט' ב' שמות אני והו שאומרי' בהושענא על לשון ואני בתוך הגולה והוא אסור באזיקים כלו' שגם השכינה בגלות:

אנא ה' הושיעה וכו'. כי עד עכשיו מדב' מביא' משיח בן יוסף שיקבץ ישראל ויביאם לירושלים ואח"כ יעמדו עליו כל מלכים במלחמות גוג ויהרג משיח בן יוסף ויהיו ישראל בצרה גדולה כי ינוסו במדבר. ורבים יסגרו בירושלי' וזה יהי' מ"ה ימים ועיין בספרי פ' בלק ולא הי' צרה גדולה בישראל יותר ועליו רמז דניאל י"ב והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא וכו' ועל זה ארז"ל אין בן דוד בא עד שיכלה פרוטה מן הכיס. ויבוקש דג לחולה ולא נמצא. ובעת הצרה ההיא שיהיו ליהודים בחוץ לירושלים יתפללו אנא ה' הושיעה. והיהודי' הנסגרים יזעקו אנא ה' הצליחה נא. והא שיתפללו בלשון זה כי אנא ה' גמט' ב' שמות אני והו שאומרי' בהושענא על לשון ואני בתוך הגולה והוא אסור באזיקים כלו' שגם השכינה בגלות:

ברוך הבא בשם ה'. כי לאחר שיעברו הצרה הגדולה של מ"ה ימים ובו יקוים ואצרוף כבור סיגיך ואסירה כל בדיליך ולא נשארו רק יראי ה' ושלימים ועל זה רמז משה רבינו באמרו כי מה ה' שואל מעמך כי אם ליראה אותי אומר לשון מה ר"ל אלו מ"ה ימים שיהיו מלא יראה. ולאחר מ"ה ימי' הללו יתגלה משיח בן דוד ועליו אמר דניא' (סי' ז') וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה הוא ועד עתיד יומיא מטה וקדומוהי הקרבוהי ולי' יהב שולטן ויקר ומלכו וכל עממיא אומי' ולישני' ליה יפלחון שלטני' שולטן עלם די לא יעדה ומלכותה די לא תתחבל. וכשיראו הנשארי את משיח בן דוד בא מן השמי' אז יזעקו בקול רינה ברוך הבא בשם ה'. ומשיח ישיב להם ברכנוכם מבית ה'. וישראל ישיבו לו

אל ה' ויאר לנו. מצד מידת חסד שהוא אל הטה חסדו עלינו. וגם אל לשון חוזק כמו אילי ארץ שבא בחוזק על האומו' שהי' מצירי' לנו בגלות שהוא חושך ואופל ויאר לנו עכשיו שהוציאנו מאפלה לאורה. וחוזר משיח ויאמר להם

אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח. הנה בסוכה דרשו זה על מורביות של ערבה שהיו זוקפים על גבי מזבח. ולולי דמסתפינא היתי אומר דמאי דפליגי תנאי אי בניסן עתידין לגאול או בתשרי עתידין לגאול ואולי י"ל דאלו ואלו דברי אלקי' חיים כי משיח בן יוסף יבא בניסן. ומשיח בן דוד יתגלה לנו בתשרי וא"כ יפה יאמר משיח צדקינו אסרו חג בעבותי' שיתנו מורביות על המזבח שיגיעו עד קרנות המזבח. או דנא' שלעתיד יעשו ג"כ חנוכת המזבזח שבעה ימים ישמחו מלבד שמח' החג כי אין מערבין שמחה בשמחה וכמו שעשו ישראל בבנין שלמה שהיו שמחי' ארבעה עשר יום עם החג כמ"ש במלכים וכן יעשו לעתיד. וא"כ כאלו החג עם שמחתם הוא בקשר ואיסור יחד יודבקו כאלו נקלעו בעבותי' יחד וזהו אסרו חג בעבותים בריבוי קרבנות עד קרנות המזבח. או דנא' אסרו חג היינו קרבן חגיג' י"ד כי צריך לכל פסח חגיגה כיון שיהי' חורתו מרובה וצריכין תמיד לחגיגה כדאי' בפסחי' דף ע' על כן תקשרו החגיגה בכרעי המטה כדי לבדקו אם להביא עד קרנו' מזבח:

אלי אתה ואודך וכו'. כי משיח בעצמו נושא עיניו לשמים ויאמר אלי אתה ואודך כי נותן הודאה על לשעבר כי הי' מדוכה ומעונה ביסורין וסובל עוונות ישראל וכמ"ש ישעי' והוא מחולל ומדוכא בפשעינו ומצפה כל יום מתי שיבא לגואלינו וכשיבא יאמר אלי אתה ואודך על לשעבר. ואלקי ארוממך על להבא:

הודו לה' כי טוב. כי יחזור משיח ויאמר לישראל הודו לה' כי טוב כל מה שהניח אתכם זמן ארוך בגלות הי' לטובתכם כדי לטהר אתכם מכל טומאתיכ' ולא תלכו עוד בגלו' כי גאולתכם גאולת עולם וזהו כי לעולם חסדו. או דנא' כי יש שני יצרים יצה"ר ויצ"ט ולעתיד ישחט היצה"ר ולא נשאר רק יצ"ט לבדו ולא יהי' שום חטא ועון. וזש"ה הודו לה' כי טוב כי לא נשאר אלא טוב (כי זה לשון אלא הוא) ולכך כי לעולם חסדו:

יהללוך וכו'. ברינה יודו ויברכו וישבחו ויפארו וירוממו ויעריצו ויקדישו וימליכו הוא ט' מיני הודאות כמו שיש בלפיכך ורומז לט' ספירות מלמעלה למטה את שם מלכינו הוא מלכות. וגם יסוד נכלל בלשון וימליכו שהוא מחובר למלכות כידוע לי"ח. עד כאן רמז לאצילה. כי לך טוב להודות עולם הבריאה. ולשמך נאה לזמר עולם יצירה. כי מעולם ועד עולם אתה אל רמז לעולם עשי' לכך קאמר מעולם ועד עולם. נר' דיש לומר הגדול כל הלל הגדול ושנים עונין על כל פסוק הודו לה' כי וכו' כיון שהוא דרך שירה בעי שיענו אחריו כדמצינו בשיר' הים וכ"מ במ"א סי' תכ"ב סק"ז. וכן ראיתי נוהגין ודלא כח"י.

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

מעבר לתחילת הדף

·