דרישה/יורה דעה/רצז

דרישה ‏ יורה דעה רצז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואסור לישראל שיתן בהמתו לנכרי שירביענה לו. ז"ל ב"י בפרק הפועלים איבעיא להו מהו שיאמר אדם לנכרי חסום פרתי ודוש בה מי אמרינן אמירה לנכרי שבות ה"מ לענין שבת דאיסור סקילה אבל חסימה דאיסור לאו לא. א"ד ל"ש ולא איפשיטא ולחומרא. וכ"פ הרמב"ם עכ"ל ב"י. ואני אומר דמדאבעיא ליה להגמרא לענין חסימה ולא לענין הרבעת בהמה ש"מ דהרבעת בהמה וכן בהרכבה דאילן פשוט להאבעיין ששם אסור ולאו מטעם אמירה לנכרי שבות באיסור לאו אלא משום דבני נח מצווין על הרכבת האילן והרבעת בהמה וכן כתב הרמב"ם בהדיא בפ"ו מהלכות מלכים. ודקדק רבינו וכתב ואסור ישראל שיתן בהמתו לנכרי הא אם הנכרי עשהו מעצמו אין הישראל צריך למחות בידו משא"כ בהרכבת האילן דכתב רבינו בס"ס רצ"ה ז"ל אסור להניח לנכרי להרכיב בשלו. והטעם כתב רבינו בכל אחד בצידו דשם בהרכבה מסיק וכתב ז"ל ואסור לקיים המורכב וכיון דאסור לקיימו למה יניחנו. משא"כ כאן בהרבעת בהמה מסיק רבי' וכתב ז"ל הנולד מהכלאים מותר בהנאה ובאכילה כו' והטעם דבהרבעה לא קפיד רחמנא כי אם אשעת ההרבעה אבל אחר שהרביע והטיל זרע בהנקיבה נפרש ממנה זה שאינו מינה והולד נוצר בהנקיבה מאיליה משא"כ בהרכבת האילן דכל ימי גידול הפרי נעשה באיסור שנרכב מין אילן זה אמין אחר והיניקה באה משניהן וק"ל. וא"ת מ"ש מסירוס דאם יתן הישראל לנכרי בהמתו לסרסו או סרסה הנכרי מאיליו באשר יודע שניחא לישראל בזה דקונסין אותו וצריך למכור הבהמה וכמ"ש רבי' בא"ע ס"ס ה' ע"ש ולמה לא קנסוהו ג"כ בהרבעת בהמה. אפשר לומר דבסירוס דבהמה המסורסת הולכת לפנינו ונהנה במה שאסרה התורה דוקא קנסוהו משא"כ בהרבעה דאחר המעשה אין כאן דבר איסור דהא נפרדו שני המינין זה מזה ואי משום הולד הנולד מהן הא כבר כתבתי כיון דנגדל באמו מעצמו לאחר הטלת הזרע בה אין עליו שום דבר מאוס שאסרה התורה וצ"ע:

ב

היושב עליו פסק ר"י דאינו לוקה כו' בפ"ח דכלאים תנן המנהיג סופג את המ' היושב בקרון סופג את המ' ר' מאיר פוטר את היושב בקרון ואמרינן בפ"ק דמציעא דשמואל מפיך למתניתין ותני וחכמים פוטרים משום דס"ל דרכוב לא קני וכ"ש יושב ולהכי מפיך דתיקום מילתיה כחכמים וכתב הרא"ש בה' כלאים ר"י פסק כשמואל דלא אששכחן אמורא דפליג עליה ואף על גב דפריך ליה טובא הא שני לכולהו ומתניתין דהיו ב' רוכבים על גבי בהמה מוקי לא שמואל במנהיג ברגליו והרי"ף לא הביא דברי שמואל כלל דלא הביא אלא המשנה כצורתה משמע דליתא להך דשמואל משום דפריך ליה טובא ואע"ג דשנינהו נראה לו להרי"ף דשינויי דמוקי נינהו ורכוב קני ולא מפכינן למתניתין והיושב בקרון לוקה משום דאזלא מחמתיה משום דלא גרע ממנהיגה בקול דלוקה משום דבדיבוריה קא עביד מעשה ע"כ לשון הרא"ש וכתב ע"ז הב"י ז"ל ומ"ש רבינו על דברי הרי"ף וכן הוא מסקנת א"א הרא"ש ז"ל אע"פ שהרא"ש כתב שני הסברות ולא הכריע ביניהן משמע לרבינו שהוא סובר כדעת הרי"ף מאחר שהביא דבריו באחרונה אבל אין זה הכרע ואדרבא בפ"ח דב"מ (סוף דף ב' וריש דף ג') פסק כשמואל דרכוב לא קני וא"כ כל שכן לגבי כלאים דלא ילקה ורמב"ם פסק כדברי הרי"ף שהיושב בעגלה לוקה עכ"ל ב"י. ואני אומר שלא על חנם האריך הרא"ש בסיום לשונו וכתב והיושב בקרון לוקה משום דאזלא מחמתיה משום דלא גרע ממנהיגה בקול דלוקה משום דבדיבוריה קעביד מעשה כו' אלא בא ללמדינו בזה דדעתו נוטה להכריע ושאפי' לר"י דפסק רכוב לא קני ה"מ בקנין ממון אבל בהנהגת כלאים נראה לפרש דחייב כיון דאזלא מחמתיה ולא גרע ממנהיגה בקול. ומש"ה נמי כתב רבינו בפשיטות בשם אביו הרא"ש דס"ל דלוקה כדעת הרי"ף ולא כר"י דס"ל דדין רכוב דממון ודכלאים הן שיין וכמשמעות הסיגיא דפ"ק דב"מ ודו"ק:

ג

או מאחריו חייב כולי וצ"ע על הגהות מ"ו דלעיל שכתב בשם הר"ח דמשמע דיש להתיר זה בקשירה בעגלה ולא בצד הסוס ויש ליישב בדוחק דסבירא ליה דוקא כשדעתו ללמדו למשוך כמ"ש ר"ש והרא"ש ואסור משום דאתי לאחלוכי בהנהגה ומשיכה מעליא אבל כשקושר באקראי בעלמא כגון אלו הקצבים שמוליכין עמהן בהמה מן השוק לשחוט מותר כשקושרה בעגלה ולא בצד הסוס אבל אין נראה לחלק דדוקא בסוס אסור אבל בפרה מותר טפי דהא עגלה דרכה למשוך בקרון ודו"ק:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.