ביאור הגר"א/יורה דעה/רצז

ביאור הגר"א ‏ יורה דעה רצז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

(א) הזורע כו'. כת"ק בספ"א דכלאים ועבסי' שקדם ס"א:

(ב) בא"י. קדושין ל"ט א':

(ג) וא' הזורע כו'. אע"ג שפסק דלא כר"ע כמ"ש בס"ב ואם קיימן כו' אבל בזה מודה ת"ק וכמ"ש במכות כ"א ב' נמנו וגמרו כו' אי לאו דקלסך כו' אלמא לר' ינאי ור"י המחפה לוקה אפי' לרבנן ודלא כמ"ש במ"ק ב' ב' כולה ר"ע כו' דדוקא לרבה אצטריך לפרושי כן ולכן פסק הרמב"ם בפ"ח מה' שבת כרב יוסף וכן אמרינן בירושלמי רפ"ח דכלאים והביא הר"ש שם ירושלמי כתיב לא תזרע כו' אר"י ד"ה כו' כהדא כו' ושם אמר אר"י בשם ר' ינאי המחפה בכלאים לוקה א"ל ר' יוחנן ולאו מתני' היא כלאים בכרם איך אפשר כלאים ע"י חרישה לא במחפה והוה ר' ינאי מקלס ליה הזלים זהב כו' אר"ל בתר כל אילין קילוסיי יכיל אנא פתר לה כר"ע דר"ע אמר המקיים כלאים עובר בל"ת כלום אר"ע אלא לעבור שמא ללקות והכא ללקות אנן קיימין ור"ל דלרבנן אינו עובר אבל מ"מ אסור מדרבנן כנ"ל אבל לענין מלקות ע"י מעשה ל"פ כלל:

(ד) בין כו'. כמ"ש במכות שם בהדי דאזיל והיינו ע"י חרישה ברגלו או בכלי וכן בירושלמי הנ"ל ע"י מעשה כו':

(ה) ואחד כו' אבל כו'. עבסי' שקדם סי"ב:

(ו) אסור כו'. ע"ש ס"א ואין עודרין כו' ובתוספתא ספ"ב דכלאים וירושלמי סוף ערלה אין עושין עם העובד כוכבים בכלאים בין בכלאי הכרם בין בכלאי זרעים אבל עיירות המובלעות בא"י כגון בית ענה אימה וחברותיה עושין עמהם בכלאים וע"ש בירושלמי:

(ז) ומותר לומר כו'. מ"ש הכ"מ בשם הרי"ק לו היינו לצורך עובר כוכבים אין הלשון משמע כן ועבסי' שקדם סעיף ס"ט ואם אמר אלא דס"ל שאין איסור אמירה לעובד כוכבים אלא בשדהו של ישראל וכמ"ש בסירוס בפי"ו מהא"ב דוקא בהמתו אבל לזדוע בשדהו של עובד כוכבים אף לצורך ישראל מותר וז"ש ואסור לקיים בשדהו אבל בשדה ישראל אפי' לקיים אסור וכ"ש לזרוע דאמירה לזרוע לא גרע מקיום ולמד ממ"ש בב"מ צ' א' חסום פרתי ומשמע בתבואה של ישראל כמש"ש בתוס' ד"ה חסום ואפ"ה דוקא פרתי וה"ה כאן אפי' לצורך ישראל:

(ליקוט) ומותר לומר לעובד כוכבים כו'. עסי' רצ"ז ס"ד ובא"ח סי' ש"ז סכ"א (ע"כ):

(ח) ואסור כו'. מתני' דפ"ח דכלאים ואפי' לת"ק וכנ"ל ואף שבע"ז ס"ד משמע דלרבנן מותר היינו בשדה של עובד כוכבים:

(ט) ואם כו'. כת"ק וכנ"ל ולמ"ש בס"א אף לר"ע אינו לוקה כמ"ש בירושלמי אלא שבגמ' דידן במכות לא משמע כן אבל מ"מ כיון דקי"ל דלאו שאב"מ אין לוקין עליו דין זה הוא אליבא דכ"ע:

(י) אין אסור כו'. ירושלמי ריש כלאים והביאו הר"ש שם חטין וזונין דבר כו' וכן פי' הראב"ד מ"ש במתני' הארוס כו' ובתוספתא וירושלמי במיני זרעים ודשאים שאינן כלאים הכל בכה"ג (עבסי' שקדם ס"ק ז'):

(יא) הזרעונים כו'. פ"ב מתני' ב' וער"מ שם ומ"ש וזרע הפשתן כו' ג"כ מתני' שם הפשתן כו':

(יב) כשיזרעו כו'. בזה תי' מ"ש בכל המכלתין הנוטע ירק בכרם הכל בירק שהכל נקרא ירק:

(יג) ויש כו'. פ"ג מתני' ב' ועסל"ד:

(יד) או יוסיף כו'. ירושלמי שם והביאו הר"ש שם:

(טו) ואם זרע לוקה. צ"ע דהא בירושלמי שם אמרינן לא כן אר"א בשם ר"י כו' ברם כו' מפני מראית העין ועוד הא אמר שם דמיירי בשלא נתכוין לערב ולזרוע וכמ"ש בס"ז:

(טז) לפיכך כו'. ירושלמי שם שלשת רביעין פשתן אוסרין בסאה היאך עבידא אתר דזרע רובע דחטין זרע תלתא רובע דכיתן:

(יז) בד"א בשלא כו'. ירושלמי שם והביא הר"ש שם:

(יח) הזורע כו'. כ"מ שם במתני' ה' וכמ"ש בס"ט וכן בפ"ק דמ"ק (ו') ובירושלמי שם והביאו הר"ש שם מתני' א' ירושלמי אנן תנינן כו' וחסר שם אחר שאמר אחד מכ"ה א"ר יוסי בר בון בין כמ"ד שיש בה בין כמ"ד שנפל לתוכה אחד מכ"ד מאי כדון מ"ד כו':

(יט) בין כו'. שכאן אין חילוק וז"ש במתני' א' מכ"ד בנופל כו' ובמתני' א' אמר שיש בו דבתלוש הוא ולכן אמר בד"א כו':

(כ) ובמה כו'. כתי' בתרא בב"ק:

(כא) הטומן כו'. ירושלמי והביאו הר"ש שם:

(כב) אם היו כו'. דלא כפירש"י (בשבת ובעירובין) דמשום שבת נקטה:

(כג) העלין. כמ"ש במתני' דלא כר"ה גאון והביאו הר"ש שם ותוס' דשבת נ' ב':

(כד) שהרי כו'. ירושלמי שם חזקיה אמר ל"ש אלא לפת וצנונות הא שאר דברים לא ר' יוחנן אמר לא שניא היא לפת היא צנונות היא שאר דברים מה אנן קיימין אי משום זרעים באילן ל"ל גפן וצנונות אפי' שאר כל הדברים באילן אי משום שאינו רוצה בהשרשתן ל"ל לפת וצנונות אפי' שאר כל הדברים מן מה דתני ר' חייא כגון אגודה של לפת ואגודה של צנונות הוי משום שאינו רוצה בהשרשתן:

(כה) שדה כו'. כפי' שם אבל הראב"ד השיגו ופי' כפי' הר"ש:

(כו) כמו כו'. ירושלמי והביאו הר"ש שם וכ"ה בתוספתא ספ"א:

(כז) ואם הוריד כו'. תוספתא וירושלמי שם ושם ואם צמחה והוריד בהמתו לתוכה וקרסמה ה"ז מותרת:

(כח) כיצד הלפת כו'. ירושלמי פ"א והביאו הר"ש שם מתני' ה':

(כט) מרובע. תוספתא והביא הר"ש שם תניא כו' בין כו' ומפרש דמ"ש בין כו' קאי גם אתבואה ומ"ש ומחצה ל"ד אלא וחומש שכן עולה החשבון וער"מ שם ואמר בירושלמי שם ובלבד שלא תהא חבושה מד' רוחותיה ועכ"מ:

(ל) ואם לא היה כו'. ירושלמי ספ"ק שני מינין בבקעה שני מינין בחורבה שני מינין וחילקן גדר ר' יוחנן אמר פטור רשב"ל אמר חייב כו' מתני' פליגא על ר"י הזורע חטה ושעורה כא' ה"ז כלאים פתר לה בנתונים בתוך ששה על ששה דאר"י אינו חייב עד שיהו ששה על ששה מוקרחים בתוך שדה תבואה או מוקפת גדר כהדא ר' יהודה אמר אינו כלאים א"ר זעירא ר"י כדעתיה דרי"א בשדה ירק טפח א"ר יוסי מאן דבעי מקשיא על הדא דר"ז יליף הדא דר"י מן דרבנן כמה דרבנן אמרין באיסור בית רובע ללקות ששה על ששה כן רי"א באיסור ששה על ששה ללקות טפח ומפרש הרמב"ם דה"ק ר' יוסי שיש להקשות על ר"ז דר"י ל"פ על רבנן במ"ש בירקות טפח כמה דרבנן כו' ורבנן מודי ליה אבל במ"ש כאן בתבואה אינו כלאים ע"כ לא תליא בזה ודלא כראב"ד שכתב דוקא לר' יהודה וז"ש בסי"ז ואינו כו':

(לא) מרובע כו'. שם כנ"ל אבל בפ"ט דשבת פ"ה ב' אמרינן דוקא משום ראש תור כו':

(לב) או דלעת. מתני' ספ"ג ובתבואה כו':

(לג) ואצ"ל שאם כו'. שבת פ"ה ב' וכמש"ש דוקא בקשואין ודלועין דאיכא שראכא:

(לד) ולא נתכוין זה כו'. ירושלמי והביאו הר"ש שם מה אנן קיימין כו':

(לה) שמותר להקיף כו'. כר"י בירושלמי שם והביא הר"ש שם מתני' דר"י כו' וכ"ה בתוספתא פ"ב:

(לו) ותלם בין כו'. כ"מ בשבת שם שאמר איתביה כו' וכמ"ש בסי"ט שאין ירקות מותרין אלא בהרחקת תלם:

(לז) מפני כו'. בשבת שם:

(לח) ומבדיל כו'. כנ"ל ומ"ש בירושלמי והביא הר"ש שם מה ביניהון סמיכה. היינו כה"ג:

(לט) וכן אם כו'. ירושלמי והביא הר"ש שם וכ"ה בתוספתא פ"ב:

(מ) ומיצר כו'. ירושלמי והביא הר"ש שם:

(מא) ומה בין כו'. ירושלמי שם רבי אומר מתחיל בית רובע ומיצר והולך עד ג' תלמין של פתיח ולית ליה לרבי תבואה בתבואה בית רובע תמן במרובע כאן במישר ול"ל לרבנן מישר א"ר יודן סוף מישר לרבי תחלת מישר לרבנן:

(מב) מיני כו'. שם מתני' ב' וכמ"ש בסל"ז:

(מג) וירחיק כו' אבל יותר כו'. עבפי' שם והוא תמוה מאד לפי פי' מה היא שאמרו בשבת וקים להו לרבנן הא לפי פי' אין ענין כלל ליניקה וכן אין ענין כלל לערוגה ששה דוקא אפי' ברביע טפח וכן במ"ש גבול גבוה ל"ל כלל לגבוה וכן מ"ש גבול שהיה כו' ונתמעט ועוד קושיות גדולות עליו ועמ"ש בפי' שם:

(מד) בד"א כו'. כמש"ש גזירה שמא כו' וכמ"ש בסל"ו:

(מה) ואם כו'. ס"ל דרב ושמואל לא נחלקו אלא בפי' דמתני':

(מו) היתה הערוגה כו'. ירושלמי שם תנינן ה"ל גבול גבוה טפח זורעין בתוכה י"ג זרעונין ג' על כל גבול וגבול וא' באמצע ניתני ששה באמצע תפתר שהגובלין ממעטין ששה אם כשהגובלין ממעטין ששה בדא תנינן רי"א ששה באמצע וקיימנוהי כו' כהדה תני ר' חייא רי"א שמנה עשר אלמא ל"פ רבנן אלא כשהגובלין ממעטין ששה טפחים אבל כשהם חוץ לו"ט מודי לר"י דזורעין י"ח זרעונין וער"מ בפירושו היאך זורעין הי"ח זרעונים אבל הר"ש גורס ניתני חמשה ושיטה אחרת לו ולהרא"ש ע"ש ושם:

(מז) הרוצה כר'. ערש"י שם ד"ה ועוגל כו' ותוס' שם ד"ה אמר ר"י כו' שפי' בע"א:

(מח) סימן רצז II

א שאינו מינו. ירושלמי ריש כלאים והביאו הר"ש שם שדך לא תזרע כו' בהמתך לא תרביע כלאים הייתי אומר אפי' כו' [וגמ' דב"מ צ"א א' אילו נאמר כו' ושמ א"ר מין במינו מותר כו'] וכ"מ במתני' ו' שם ובב"ק נ"ה א' וש"מ:

(מט) ב בין כו'. מתני' וגמ' שם נ"ד ב' אי כלאים כו':

(נ) ג אינו לוקה כו'. דשמואל לענין מלקות קאמר ממ"ש במנאפים כו':

(נא) ד אבל אם כו'. כ"מ בירושלמי רפ"ח יכול לא יעמוד זכרים אצל נקבות ונקבות אצל זכרים ת"ל בהמתך לא תרביע כלאים אין אסור אלא להרביע אבל מעמיד זכרים אצל נקבות ונקבות אצל זכרים וכי מה עשה מעשה לא כשהוא מטיל ולפי דעתו הוא מטיל ר"ל שהבהמה עושה ע"ד עצמו משמע דמעשה מ"מ אסור:

(נב) ה מותר כו'. ב"מ שם וירושלמי הנ"ל:

(נג) ו ואם ראה כו'. ירושלמי הנ"ל ולפי דעתו כו':

(נד) ז ובמקום כו' דעבדי אסור כו'. גמ' שם ור"ל מש"ש ופשטי לאיסורא דלא כהלכתא משום פריצותא דעבדי וכמש"ש ב' ברב אשי:

(נה) ח וכן כל כו'. ר"ל לא מיבעיא בהרבעה דב"נ מצווה עליה כמ"ש הרמב"ם פ"י מה' מלכים הלכה ו' וכ"כ בדרישה. וש"ך שגה בזה וטעמו של הרמב"ם משום דשמואל ס"ל כוותיה ועכ"מ שם שכ' דמ"ש ז' מצות היינו שב"נ נהרג עליה ע"ש (וע"ל סי' רצ"ה ס"ק ד'):

(נו) ט אם לא כו'. בשל עובד כוכבים דוקא כמ"ש תוס' שם ד"ה חסום במסקנא דאסור לומר הילך כו' וכ"פ הרא"ש שם וכמ"ש בא"ח בסי' ש"ז סכ"א וכ"כ נ"י שם דחסום פרתי ודוש תבואתך וחסום פרתך ודוש תבואתי אסור וכתב לא דמי להא דתניא במכילתא דבמלאכת עובד כוכבים ליכא משום אמירה לעובד כוכבים שבות דאינו עושה בשל ישראל וכמ"ש בא"ח שם ולא קאי אמ"ש בש"ע אסור כו' דשם בלא"ה אפי' בשל עובד כוכבים אסור כנ"ל דב"נ מצווה עליו:

(נז) י מי שעבר כו' מותר באכילה. חולין קט"ו א' ואימא כלאי כרם כו' איתקוש כו' ואמר מותר בהנאה לאפוקי ממ"ש בירושל' ובתוספתא בשם איסי בן עקביא והביאו הר"ש סוף מתני' א' ועברפ"ה דחולין א"ר אבא לשמעיה כי מעיילת כו':

(נח) יא כל כו'. מתני' פ"ק דכלאים וכמש"ו:

(נט) יב ומתעברין כו'. מתני' רפ"ח כלאי בהמה מותרין כו' ואינן כו':

(ס) יג מין כו'. למד מהא דלמטה הרמך כו' וזה פי' מש"ש והרמך מותר ר"ל עם הסוס ובב"ק שם אווז ואווז כו' מ"ט כו' זה כו' הלא"ה מותר וכמ"ש למטה ובירושלמי שם שור עם שור הבר אינן כלאים זה בזה ודלא כר' יוסי כו' אווז עם אווז מדבר כלאים כו':

(סא) יד כגון שור הבר. כת"ק שם מתני' ו' ומש"ל סי' כ"ח ס"ד ויש מסתפקין כו' היינו שמסתפקין בו באיל הבר דאמרינן בחולין פ' א' כוי זה איל הבר וש"ע ס"ל שהוא שור הבר ועמש"ש:

(סב) טו ואין לוקין כו'. בגמ' שם ולמלקות כו':

(סג) טז הנולדים כו'. זהו לד"ה:

(סד) יז ואם היו כו'. כר"י כמ"ש בחולין שם א"ר אבא כי מעיילת כו' וכן כל הני אמוראי שם דיהבי סימנים להו ובסוף כתובות קי"א ב' איפסיק בהדיא כר"י יצחק ושמעון כו' ודלא כשמואל בחולין שם דיחידאה הוא נגד כל הנך:

(סה) יח אע"פ שאבותיהם ג"כ שני מינין כצ"ל וכמ"ש בגמ' אבל חכ"א כל מין פרדות כו' והאי בר כו' אבל אבותיהם מין א' האחד אינו כלאים ופשיטא שאסור אפי' למ"ד חוששין לזרע האב אלא צ"ל כנ"ל וכמש"ו אבל פרד כו':

(סו) יט כיצד כו'. גמ' שם:

(סז) כ ואסור להרכיבו אפי' כו'. כנ"ל ואסור כו' אפי' על מין אמו ומפרש כאן לכל ג' בבות הנ"ל:

(סח) כא (ליקוט) אסור. ולא קאמר לוקה משום דהרמב"ם כתב דאינו לוקה אלא דוקא טהורה עם טמאה ועבפי' שם מתני' ב' אבל הרא"ש הקשה עליו וסתר דבריו בראיות מוכרחות ע"ש וכן דעת כל הפוסקים (ע"כ):

(סט) כב או הזורע. בספרי שם אין לי אלא חורש מנין לרבות הדש כו':

(ע) כג (ליקוט) או הנהיגם כו'. אבל הרא"ש בה"ק ובפ"ה דשבת כתב דוקא שמושך משוי בגופו ע"ש ושם וכ"כ תוס' במכות כ"ב א' ד"ה המנהיג כו' ע"ש (ע"כ):

(עא) כד דבכל האיסורין. כמ"ש בשבת נ' ואי ר"ש כו' נזיר כו' ובזבחים צ"א ב' ל"ק הא ר"י כו':

(ליקוט) דבכל האיסורין כו'. כמ"ש בפ"ט וש"מ מוכרי כו' (ע"כ):

(ליקוט) דבכל האיסורין כו'. דקי"ל הלכה כר"ש כמ"ש בפ"י דשבת (צ"ה א') ופ"י דעירובין והאידנא כו' וש"מ הרבה וכן בכל האיסורין וכמ"ש בבכורות ל"ד א' עד השתא כו' וע"ל סי' ש"א ס"ו בהג"ה וסי' שי"ג ס"ו (ע"כ):

(עב) כה אם אינו כו'. ערש"י בזבחים שם ד"ה הא ר"ש כו' ותוס' בשבת ק"ג א' ד"ה ל"צ כו':

(עג) כו וי"א דאינו כו'. הרא"ש בשם ראבי"ה ממ"ש במתני' שם אין קושרין כו':

(עד) כז וי"ח. שם בשם ר' אפרים ממ"ש בירושלמי ותוספתא הנ"ל איסי בן עקביא כו' ומה אם בבגדים כו' בהמה כו' ובגדים ע"כ בלא קשירה כמ"ש בשבת נ"ד א' וכ"מ בגמ' שם אילימא כלאים דאדם כו' אלא כו' אלמא אכלאים דאדם ל"ק מהתוכף כו' ובספרי דריש יחדיו דכלאי בגדים לתוכף כו' ויחדיו דחרישה לרבות דש ומנהיג כו' ולא קאמר ג"כ לתוכף וראיותיו מוכרחין ועברא"ש שם שיישבן ראבי"ה קצתן בדוחק. וכן פליגי אם צריך דוקא מלאכה דבשבת שם משמע דא"צ וראבי"ה הוכיח דצריך מלאכה מירושלמי דכלאים שם על מתני' אין קושרין את הסוס כו' תני ר"מ פוטר אם היה מסייע בין במעלה בין כו' והביאו הר"ש שם ור' אפרים דחה זה משום שאין מנהינן יחד שזה לפני הקרון כו' ודעת רש"י שם ד"ה אי נימא כו' כראבי"ה וכן תוס' שם ד"ה והתנן כו' והרא"ש שם ובירושלמי שם משמע כראבי"ה דאמר שם ר' ירמיה בעי קשרן בשערן מהו מה אנן קיימין אם בשקשרן בשערן כך אנו אומרים אסור להרכיב בהמה ע"ג חבירתה אם בשקשרו החבל בשערן נאמר מפני שנושאין החבל שבינתיים אלמא דוקא בשעת מלאכה ובקשרן דקשרן בשערן הם שניהם יחד:

(עה) כח עגלה כו'. ולא כתב לוקה משום דבפ"ק דב"מ (ח' ב') שמואל אפיך לה ופסק ר"י כשמואל אבל הרי"ף פסק כסתם מתני' וכת"ק וכן הרמב"ם משום דאותבינהו שם לשמואל טובא ושינויי דשנינהו דחיקי נינהו ונראה דעת הרא"ש בה' כלאים כדעת הרי"ף וכ"כ הטור אבל בפ"ק דב"מ פסק כשמואל [וכ"כ הטור בח"מ סי' קצ"ז בשמו] ולכן סתם כאן שבלא"ה אין נ"מ האידנא אבל בח"מ סי' קצ"ז ס"ג וס"ה וסי' רע"א (עמש"ש) פסק בש"ע כדעת רי"ף ורמב"ם דלא כשמואל:

(עו) כט וכן אסור להיות כו'. ער"מ בפירושו שם קרון כו' והוא אמר שהאיש כו' ילקה כל אחד כו':

(עז) ל אפי' מאה כו'. למד מהקודם הנ"ל:

(עח) לא מפני כו'. כר' יוחנן בירושלמי שם מפני שזה נושא עצלותו כו' והביאו הר"ש שם:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

---

---

שולי הגליון

---

---