דרישה/יורה דעה/קפד

דרישה ‏ יורה דעה קפד

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

צריך לפרוש ממנה עונה אחת ז"ל ב"י וכך הם דברי הפוסקים לאפוקי ממה שנמצא כתוב ע"ש א"ז פורש אדם מאשתו סמוך לוסתה כ"ד שעות אם רגילה לראות ביום פורש ממנה כל אותו היום והלילה שלפניו וכן להיפך ואין טעם ושורש לדברים אלו שהרי בגמרא מפורש כדברי הפוסקים וכבר כתב האגור על דברי הא"ז חומרא יתירה היא עכ"ל:

ב

אם הוא ביום פורש ממנו אותו היום כולו וכתבו הג"מ בשם אביאסף וכמה עונה יום או לילה ביומי ניסן ותשרי. וחצי יום וחצי לילה בימי תמוז וטבת עכ"ל וב"י הביאו וכתב עליו ז"ל ונראה שטעמו משום דמשמע ליה דשיעור עונה הוי י"ב שעות מהשעות שהן כ"ד ביום ובלילה ומ"מ נ"ל שאין לחוש לכך מאחר שהפוסקים לא הזכירוהו וגם לישנא דהגמרא משמע דלא קפיד אלא על היום או על הלילה לא על השעות ולא הזכירו שעות בפ' האשה אלא משום פלוגתא דר"י דאיתא התם עכ"ל ב"י ור"ל שלא קי"ל כהג"מ שמצריך לעונה י"ב שעות ממש וממילא בתקופת טבת שהיום קצר רק שמנה שעות גמורות לא סגי הח' שעות דיום אם וסתה ביום אלא צריך לפרוש ג"כ עוד ד' שעות בלילה כשיעור שיש מחצי היום עד חצי הלילה דהוא לעולם י"ב שעות אלא סגי בפרישות יום לחוד ומחשבין הח' שעות לי"ב שעות זמניות וזהו קולא וה"ה אם וסתה בלילה בתקופת טבת שהלילה היא י"ו שעות הוא חומרא שאז צריכה לפרוש כל הלילה דמחשבין אותה לי"ב שעות זמניות או דלא חלקו חז"ל ולא הזכירו שעות בעונת הפרישה אלא יום ולילה הן שיהיו ארוך הן שיהיו קצר. ולדעת הג"מ הנ"ל שמצריך י"ב שעות גמורות היה נ"ל לומר דאם וסתה ביום בתקופת טבת שהיום אינו ארוך אלא ט' שעות כשבאתה לחוש פעם שני אינה חוששת בתחילת היום אלא צריכה לפרוש שעה ומחצה קודם היום עד שעה ומחצה בתחילת לילה ואם וסתה בלילה כשבאתה לחוש פעם שנית עונת הלילה אינה צריכה לפרוש מתחילת הלילה אלא משעה ומחצה בלילה עד שעה ומחצה לפני עמוד השחר שהוא י"ב שעות וע"ד זה נמי בחודש תמוז אם הוא ביום א"צ לפרוש ממנה אותו היום כולה. והיה נראה לפרש כן משום דבתקופת טבת הלילה לוה מן סוף היום ומן תחילת היום מכל אחד חצי תוספת מה שהלילה ארוכה מי"ב שעות וכן בתקופת תמוז היום לוה מן הלילה משתי הקצוות דלילה ומ"ש חצי היום וחצי הלילה לא בא אלא לומר דזמן העונה דתקופת טבת ותמוז הוא ג"כ י"ב שעות ולאפוקי שתאמר שעונה שלה היום והלילה כמות שהן הן ארוכין הן קצרים. אבל אין ל' חצי היום וחצי הלילה דכתב ה"מ סובלת פירוש זה. לכן נראה דס"ל דחז"ל נקטו זמן קבוע ואמרו שבתקופת טבת ותמוז יתחיל היום מחציו ואילך כדין תחילת היום בתקופת ניסן ותשרי לכל דיניו שאם תראה בחצי היום בתקופת תמוז מותרת לשמש לפני חצי היום וצריכה לפרוש מחצי היום עד חצי הלילה שיחדיו יהיה י"ב שעות הן שהיום הוא ארוך או קצר כדין אם ראתה בהתחלת היום בתקופת תשרי דמותרת לשמש קודם היום ואם תראה בתקופת תמוז ב' שעות אחר חצי היום אזי גם כן מחשבת העונה מחצי עד חצי הלילה וכן אם תראה קודם חצי הלילה מותרת לשמש מיד אחר חצי הלילה וצריכה לפרוש מחצי היום. ונקטו חז"ל שיעור חצי היום והלילה משום שהן שיעורין מוגבלים שהכל יודעין אימת הוא חצי היום וגם חצי הלילה יודעין העולם על ידי קריאת התרנגול וק"ל: וע"ל בטור א"ח בסימן רמ"א מ"ש ליישב הא דאמרינן אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה או סמוך לטבילתה ועוד נ"ל מה שאמרו אין אשה מתעברת אלא סמוך לוסתה ל"ד סמוך אלא לאפוקי אם לא ראתה מעולם או שלא ראתה זה ימים רבים כגון מינקת:

ג

בין שקבעה וסת בג' פעמים או בפ"א עיין מ"ש בפרישה וכן מוכח לקמן סימן קפ"ט וכן משמע ומוכח בפרק האשה שהיא עושה צרכיה סוף דף ס"ג ששם במשנה איתא היתה למודה לראות כו' עד שאין האשה קובעת לה וסת עד שתקבענו ג"פ ושם בגמרא דף ס"ד לא אמרן אלא למקבע אבל למיחש לה בחדא זימנא חיישינן עכ"ל ור"ל חייש שלא ישמש כל העונה גם ב"י מראה מקום מוצא דין זה משם:

ד

אבל בקטנה כו' א"צ לפרוש סמוך לוסתה לכאורה נראה לדקדק דדוקא בסמוך לוסתה דהיינו כל העונה א"צ לפרוש אבל בזמן וסת עצמו צריך לפרוש וכן יש לדקדק שם בסמוך במ"ש דאם הגיע וסתה בימי עבורה או הנקתה דקאמר גם כן אין צריך לפרוש סמוך לוסתה וכן לאחר וסתה מותר קאמר סמוך ואחר ולא קאמר זמן וסת עצמו משמע דסתם וסתה חוששין לעולם וע"ל סימן קפ"ט ומיהו אין זה דיוק גמור דיש לומר דנקט סמוך הואיל דבשאר נשים נקט צריך לפרוש סמוך לוסתה נקט גם בקטנ' סמוך:

ה

ולזה הסכים א"א הרא"ש ז"ל נראה דברישא דכשרואה ראייה מרובה כו' ובש"ע פסק ברישא דכשרואה מקודם הנץ החמה כו' כהראב"ד והכא פסק כהרא"ש וקשה דלפי מ"ש סותרים פסקיו זא"ז ובפרט שהב"י כתב בעצמו שם דהראב"ד דסבר ברישא דאסורה כל ימי משך וסתה לטעמיה אזיל שסובר שאע"פ שהגיע תחילת הוסת כו' כמ"ש בסמוך בפרישה וא"כ הוא מזכה שטרא לבי תרי ונראה דב"י סבר דדוקא ברישא דהמשך הוא דבר מועט סברא לומר דגם הוא מצטרף לתחילת ראייתה ואסורה כל ימי משך הוסת אבל כשהוא ב' או ג' ימים לא אמרינן דהכל הוא מצטרף לתחילת ראייתה וממילא אינה אסורה אלא העונה שבה מתחיל הוסת ומ"ש לטעמיה אזיל ר"ל מדסבר התם בסיפא דאסורה כל ימי משך הוסת כ"ש ברישא דהוא דבר מועט אבל מי שסבר בסיפא שאינה אסורה כל המשך יכול להיות דברישא מודה דאסורה כל עת המשך וא"ל מי הכריח להב"י לסבור כן לחלק בין עת המשך דרישא ודסיפא די"ל דסבר כרבי' ירוחם דבדין קמא אין כאן אלא ב' סברות דהיינו הא' סברא דאסורה כל היום וכל הלילה והשניה סברא דאינה אסורה אלא בלילה וביום כשיעור משך הוסת וכן משמע משמעות לשון הרא"ש שאין כאן כ"א ב' סברות וא"כ משמע דהרא"ש מודה בדין קמא דאסורה ג"כ כל עת משך וסתה ודו"ק ועיין בב"י: (הג"ה וששאלתם באשה שאין לה וסת קבוע אם היא אשה שמשכה וסתה או הקדימה ב' או ג' ימים כפי מה שרגילה לשנות אזי יפרוש בזמן הגעת וסתה ב' ימים או ג' ושלום יצחק בר אברהם הג"מ עכ"ה):

ו

(אינו אלא לתשמיש כו' וכתב בת"ה דגם חיבוק ונישוק אסור ולא התירו אלא כעין מזיגת הכוס וכיוצא בזה. וב"י חולק ע"ז מדלא אסרו אלא בתשמיש ע"ש עכ"ה):

ז

היוצא לדרך צריך לפקוד אשתו כו' בגמרא ה"מ ביוצא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה לא דמטריד בפקידה ויבטל מן המצוה ורבינו לא כתב זה שאין זה ענין להלכות נדה ב"י והא דכתב דין זה דחייב לפקוד את אשתו דאיירי בדברי ריצוי לר"ת ומותר אפי' בלא יוצא לדרך (וא"כ לא אתא לאשמועינן אלא דחייב לפקוד אשתו וזה ג"כ אינו שייך להל' נדה עכ"ה) מ"מ כתב משום הי"א דס"ל דמותר אפי' בתשמיש ד"מ:

ח

והוא פחות מעונה בינונית כגון שראתה מכ"ה כו' וכתב ב"י ז"ל ודע דאע"ג דמטהר בלא בדיקה בוסת שאינו קבוע מ"מ חוששת לו וצריכה לפרוש כל אותו עונה כמבואר בדברי רבינו בסי' קפ"ט עכ"ל וק' הלא גם בסימן זה כתב לעיל בסמוך דאפי' בנחבא חוששת לו ומיהו בזה י"ל דלהרשב"א כ"כ ב"י הכא והרשב"א חולק אחששא דנחבא וס"ל דאפי' לכתחילה מותרת וכמ"ש ב"י שם מיהו לעיל בריש הסי' דכתב בשם הרשב"א ז"ל בד"א בגדולה אבל בקטנה א"צ לפרוש לוסתה כל זמן שלא קבעתו ג"פ משמע דבגדולה בכה"ג חוששת וק"ל וכן לפני אותו הרשב"א כתב ז"ל בין שקבעה וסת בג"פ או בפ"א:

מעבר לתחילת הדף

< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.