דרישה/יורה דעה/סו

דרישה ‏ יורה דעה סו

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

כוי חייבין על דמו ז"ל הגמרא פרק א"ט דף כ"א כל דקתני לאתויי כוי מאי קסבר אי קסבר ספיקא הוא איצטריך קרא למיסר ספיקא אלא קסבר כוי בריה בפני עצמו הוא וכתבו התוס' שם בריה בפני עצמו פי' לא חיה ולא בהמה דאל"כ לא איצטריך לרבויי ולא כמו ששנינו במקום אחר שהוא ספק ע"כ והא דלענין גיד הנשה לא איצטריך קרא לרבויי וכאן איצטריך קרא לרבות כוי משום דגבי גיד הנשה כתיב על כן לא יאכלו בני ישראל כו' אשר על כף הירך ילפינן משם כל שיש לו כף אבל גבי דם כתב לעוף ולבהמה ע"כ צריך קרא לרבות כוי. ולענין כלאים מעז ומרחל לא הזכיר רבינו כאן ולעיל גבי אותו ואת בנו כתב ונוהג בכלאים הבא מעז ורחל י"ל דהתם כתיב ושור או שה ה"א דוקא שור או שה ולא כלאים שמהם ע"כ הוצרך להשמיענו וכאן כתוב סתם בהמה וכלאים מעז ורחל אף הוא בהמה:

ב

ודם ביצים אם ידוע שאינו מריקום האפרוח כו' ז"ל ב"י בס"פ אלו טריפות אמרינן דביצה שנמצא בה דם אסורה והקשו התוס' והרא"ש ע"ז מדאמרינן בכריתות פרק דם שחיטה יצא דם ביצים שאינו מין בשר ויצא דם דגים וחגבים שכולו היתר ומשמע דכי היכי דשרי דם דגים וחגבים כל זמן שישנו עליהם וניכר שיצא מהם ה"ה נמי דם ביצים ותירצו וי"ל דמדרבנן החמירו בדם ביצים גזירה אטו דם עוף שהביצה נולדה ממנו ומדאורייתא שרי אף אותו שהאפרוח נוצר ממנו דהיינו שעל הקשר ואע"ג דהוי אפרוח לבסוף מ"מ השתא מיהא לא מין בשר הוא שאין כאן עדיין בשר כלל אלא מדרבנן אסרו בין על הקשר בין חוץ לקשר. ועי"ל דדם על הקשר אסור מן התורה דחשיב מין בשר כיון שהאפרוח נוצר ממנו והא דשרי בכריתות היינו כשאין הדם על הקשר אלא במקום אחר ומצוי הוא פעמים רבות אפי' לאלתר סמוך ללידת הביצה ואין אותו הדם בא ליצירת האפרוח עכ"ל ורבי' תפס לעיקר תירוץ שני דדם שהוא מריקום אפרוח אסור מדאורייתא והא דכתב רבינו חייבין עליו אע"פ שהוא ספק (פי' שהוא ספק אם שנוייא קמא עיקר או שנוייא בתרא עכ"ה) ומספיקא פסקינן לחומרא נראה שאין זה ספק בגמרא דבגמרא סתמא קתני שהוא אסור אלא שיש להסתפק איזה תירוץ של תוס' עיקר ורבינו תפס תירוץ האחרון עיקר ונמצא הא דאמר בגמ' דביצה שנמצא בה דם אסורה היינו דאורייתא או י"ל שאמר חייב להשמיענו שאף שאין לוקין עליו איסורא מיהא דאורייתא (ר"ל שבאיסור חמור הוא עכ"ה) וספיקא לחומרא. ודע שכתב הרא"ש על הני תרי לישני שכתבתי בשמו ובשם התוספות דלחד לישנא מדרבנן החמירו בדם ביצים ומדאורייתא שרי אף אותו שהאפרוח נוצר ממנו דהיינו שעל הקשר ולאידך לישנא דם שעל הקשר אסור מן התורה הלכך אם נמצא על הקשר של חלבון ולא נתפשט חוץ לקשר כלל דם אסור מן התורה וביצה מותרת ואם על החלבון או על החלמון שלא על הקשר לשינויא קמא הדם אסור מדרבנן ולשינוייא בתרא אף הדם מותר ע"כ כלומר דלשינוייא קמא כיון דליכא דם ביצה דאסור מדאורייתא אלא רבנן גזרו ביה אטו דם עוף שהביצה נולדה ממנו אם כן ליכא לאפלוגי בין תוך הקשר לחוץ לקשר דבכל דם הנמצא בביצה גזור אבל לשינויא בתרא דדם שעל הקשר אסור מדאורייתא ושלא על הקשר לא אשכחן דגזרו ביה רבנן אדרבא אמרינן בכריתות דשרי הלכך לית ביה איסורא כלל לההיא שינוייא ורבי' מאחר שכתב דדם ביצים חייבים עליו הו"ל לכתוב דכשנמצא על חלבון או על חלמון שלא על הקשר דדם נמי שרי אלא משום דספוקי מספיקא ליה אי שינוייא קמא עיקר או שינויא בתרא נקט לה הכא והכא לחומרא ומיהו הרשב"א כתב בחידושיו דאם כשנמצא בקשר דחלבון ונתפשט חוצה לו או בקשר וחלמון אסור מן התורה כשנמצא שלא על הקשר כלל או על קשר חלבון ולא נתפשט חוצה לו אסור מדרבנן ואם כשנמצא בקשר דחלבון ונתפשט חוצה לו או בקשר דחלמון אינו אסור אלא מדרבנן כשנמצא שלא במקום הקשר כלל או על קשר דחלבון ולא נתפשט חוצה לו מותר ולפ"ז שפיר עבד רבינו דכיון דאיהו סבר דאיכא דם ביצים דאסור מדאורייתא אין שום דם שיהא מותר שחכמים גזרו עליו וכן ישב ב"י דברי רבינו. ול"נ דלא ק"מ שמתחילה כתב רבינו דעת הרשב"א שסובר דהואיל ועל הקשר הדם אסור דאורייתא שלא על הקשר אסור דרבנן כמ"ש בסמוך בשמו ואחר כך כתב דעת הרא"ש שהוא מ"ש בשם ר"י שדעת הרא"ש כדעת התוספות שכתבו בשם ר"י וכן כתב ב"י בהדיא שמ"ש רבינו בשם ר"י שהוא כלישנא בתרא דתוספות וכדעת הרא"ש ואצ"ל דרבינו נקט הכא והכא לחומרא:

ג

ואם נמצא על הקשר פי' בראש החד של ביצה כו' בס"פ א"ט נמצא עליה קורט דם זורק את הדם ואוכל את השאר א"ר ירמיה והוא שנמצא על הקשר שלה תני דוסתאי אבוה דרבי אפטוריקי ל"ש אלא שנמצא על חלבון שלה אבל אם נמצא על חלמון שלה אפי' ביצה אסורה מ"ט דשדא תכלא בכולה ע"כ והנה דעת רבינו כשיטת רש"י ושאר המפרשים דלא פליג דוסתאי אדרבי ירמיה אבל הגאונים שהביא רבינו סוברים דדוסתאי פליג אדרבי ירמיה והכי משמע דהא דדוסתאי מתניתין היא ולא משמע דקאי אדרבי ירמיה כלל אלא לדוסתאי כולה מילתא בחלבון וחלמון תליא ולא בקשר וחוץ לקשר אלא כל שנמצאת בחלבון ואפי' בקשר וחוץ לקשר זורק את הדם ואוכל את השאר ואין לחוש בחלבון לריקום לעולם ואם נמצאת בחלמון ואפי' חוץ לקשר כולה ביצה אסורה דחיישינן דלמא דם ריקום הוא וסריך תיכלא בכולם וכ"כ הר"ן שהוא דעת הרי"ף והרמב"ם הביאו ב"י וכתב הרא"ש וטוב הדבר להחמיר לאסור בנתפשט חוץ לקשר כדברי רש"י ועל כל החלמון כדברי הרי"ף ז"ל וכ"כ הרשב"א בחידושיו ובת"ה:

ד

כתב אדוני אבי הרא"ש ז"ל בתשובה ביצים הטרופים בקערה וכו' כתב ב"י וז"ל ויש לדקדק אם היו טרופות היאך יכולה האשה ליקח החלמון שעליו הקורט דם ולזרקו הרי טרוף ומעורב היה ונ"ל שאחר שהתחילה לטרפה ראתה הדם על אותו חלמון שעדיין היה שלם ואפ"ה חש הרא"ש שמא דם זה היה בקשר החלבון וחוצה לו כו' ע"ש והנה ב"י כתב כן לפי מה שהוא מפרש הטרופים היינו שנצטרפו לאחר שניטל קליפתן מעליהן והוצרך לדחוק ולומר שכולן נטרפו חוץ מזאת ואין הלשון סובל זה התירוץ שכתב ביצים הטרופים סתם דמשמע כולן שוים בזה שנטרפו יחד ועוד שהלשון שאמר ונמצא בחלמון של אחת מהן משמע שהיו שם יותר שלימות אלא שלא נמצא דם רק על אחת מהן ולפי מ"ש בפרישה א"ש דלק"מ: (כתוב בהגהות מרדכי ביצים שבורות יחד ולא טרופות נמצא דם באחד מהן בקערה יקח הכשרים כל אחד ואחד מהן בפני עצמו וישאיר אותה אשר יש בה הדם בקערה שא"א ליקח ביצה מעם חבירתה שלא ישאר בתחתון מן העליון קימעא כו' ועפ"ר מ"ש א"א ז"ל. סס"ק י"ב ששבורות משמע שקליפתן שבורות ועדיין הן בתוכן עכ"ה):

ה

מותרות לאוכלם וזורק הדם הטעם כתבתי בפרישה וכתב הרשב"א מ"מ אין ללמוד מכאן היתר לביצה בת יומא שנמצא בה דם דכיון שהיא ראויה לגדל אפרוח לא פלוג רבנן וכן המנהג שלא לחלק בין בן יומא לכשאינו בן יומא:

ו

ודם דגים כו' אם ניכר שהוא מדגים כגון שיש בו קשקשים מותר וא"ת גבי דם שנמצא על קשר חלבון ולא נתפשט חוצה לו או בשאר מקום בחלבון שלא על הקשר אמאי אמרינן דיזרוק הדם ולא אמרינן שהביצה מוכח עליו שדם ביצה הוא ולשתרי כיון שאינו מריקום האפרוח ממנו ותירץ רשב"א דכיון שמצינו בביצה דם שאסור מן התורה החמירו על כל דם שבה והרב המגיד תירץ דאף להרמב"ם ושאר המפרשים שסוברים שאינו אסור דם אלא מדרבנן כיון שזו הביצה מעוף שדמו אסור מן התורה גזרו אף בדם ביצה. ומכאן ראיה קצת דלמ"ד שאין דם הביצה אוסר אלא מדרבנן אפי' בהתחיל להתרקם נמי אינו אסור אלא מדרבנן דאי מן התורה אסור בהתחיל להתרקם ל"ל להרב המגיד לתלות הטעם הואיל ודם העוף אסור מן התורה גזרו על דם ביצה לימא הואיל ובהתחיל להתרקם אסור מן התורה גזרו גם על לא התחיל להתרקם אלא ודאי אף בהתחיל להתרקם אינו אסור אלא דרבנן (וע"ל סק"ה):

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.