דרישה/אורח חיים/שז

דרישה ‏ אורח חיים שז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

אפילו דרך כרמלית אל תטעה לפרש דר"ל אפילו דרך כרמלית וכ"ש בחצר שאינו מעורבת וקאי על דברי הרמב"ם דהא כתבו התוס' בשם ר"י דבפ' כל כתבי משמע דטפי חמור כרמלית מחצר שאינה מעורבת והביאו ב"י לעיל בסי' ש"ג אלא ר"ל וכ"ש בר"ה:

ב

מותר לומר לחבירו הנראה שתעמוד עמי לערב כו' כתב ב"י ובהגהות החדשות פכ"ד כתוב פי' ר"י הנראה טוב בעיניך אין הכוונה שזהו פי' אחר ממה שכתב הסמ"ג בשם פי' ר"י אלא דבהגהות יותר מפורש דברי ר"י דל' הנראה אינו מתיישב שפיר לפי הסמ"ג וק"ל. כתב ב"י וז"ל כתב ברוקח אינו יכול לומר אני חפץ לרכוב למחר כי אינו יכול להשכיר בשבת עכ"ל. ונ"ל דבאומר לו כן כדי שיזמין לו סוס לרכוב עליו מיירי עכ"ל. ולי נראה לפרש דברי הרוקח דר"ל אני חפץ לרכוב למחר בשכירות למי שרצונו לשכור אותי וזהו שסיים כי אינו יכול להשכיר וק"ל:

ג

שמור לי פירות כו' שבתחומך כו' עיין מ"ש ב"י לעיל בסי' רס"ג בשם הרשב"א ללמוד מזה דמותר לישראל שקיבל עליו השבת לאמר לישראל אחר שעדיין לא קיבל עליו השבת בשל לי קדירה ותבשיל זה והר"ן השיג דאין ראייה ועיין מ"ש שם:

ד

אבל בטבלא ופנקס אפילו אם הוא חקוק אסור לקרותו עיין ב"י:

ה

והלא קריאתו היא הנאתו כתב ב"י נראה שהוא סובר שאסור לטלטלו דהוי מוקצה ומיהו לעיין בו כיון שאינו מטלטלו וגם אינו מדבר שרי ונראה מדברי הגהות בפ"ו שכן דעת א"ז עכ"ל. לכאורה דבריו תמוהין דהא רבינו כתב בהדיא בשמו שמותר לקרות כו' משמע דאפילו לקרות בפה מותר. ועוד שב"י עצמו כתב בסמוך ודע שהגהות כתבו שהורה מהר"ם כראבי"ה וכדי שלא יסתור למ"ש רבינו בשמו צ"ל דלא קאי אלא למה שהתיר ראבי"ה לקרות בהן לאפוקי מא"ז שאסר לקרות בהן אלא לעיין ע"כ. גם כבר נתבאר שראבי"ה ס"ל כדעת התוס' שכתבו בהדיא דמותר לקרות ואפשר לתרץ דלעיל פי' ב"י דבריו כן כדי למעט התמיה שתמה רבינו על מהר"ם כיון דמוקצה הוא למה מתיר לקרותו גם הביא ראייה שהרי גם הא"ז חילק בין קריאה לעיון ה"ה רבינו מחלק בין קריאה לטלטול ואגב כתב שאפשר שמהר"ם גופא לא התיר לקראו כ"א לעיין בתוכו וכדברי א"ז. אבל לקמן כשכתב שהגהות כתבו שהורה מהר"ם כראבי"ה הוכרח לומר שמהר"ם התיר לקרות בהן בפה כדי שלא יסתור למ"ש רבינו בשמו דאע"פ שנאמר שהתיר מהר"ם לקרות בפה ג"כ נתיישב תמיהת רבינו על מהר"ם בתירוץ שכתב ב"י וק"ל. ועוד כתב בית יוסף שם ואע"ג דדבר הבא מחוץ לתחום אם אין במינו במחובר מותר לטלטלו אפילו למי שהובא בשבילו כמבואר בסימן תקט"ו י"ל דהתם שאני כדיהיב הרא"ש טעמא דכיון דשרי באכילה לישראל אין לו דין מוקצה לאסור בטלטול עכ"ל:

ו

שהרי השולח שלחו בשביל עצמו ולא בשביל כו' לשון שהרי אינו נוח לי דלשון זה מובן כאילו דבר פשוט הוא שהשולח שלחו בשביל עצמו ומאי פסקא. וצ"ל דשיעור דבריו כך הוא שהרי השולח שלוחים מעצמו בלי דעת אותו שהוא שולח אליו וכיון שהוא לא עשה שום מעשה מש"ה מותר דהא הטעם שאסור לטלטל דבר הבא מחוץ לתחום הוא דגזרינן שמא הוא ישלח אח"כ חוץ לתחום להביא לו וכאן דהוא לא עשה כלום לא שייך למיגזר ביה ולא דמי לשאר דבר הבא מחוץ לתחום שאסור לו לאכול אע"פ שהוא ג"כ לא עשה כלום דשאני התם שמ"מ הוא הנאה מוכן ומזומן לו תיכף ומש"ה שייך למיגזר לאפוקי באיגרות שאין ההנאה מוכן ומזומן דהא לא ידע עדיין אם כתב בו שום דבר לטובתו או לא:

ז

ומצאתי כתוב מה שרגילין עתה וכו' תימה לי הלא הטעם זה כתבו התוס' בר"פ כל כתבי בשם ר"י ור"ת ז"ל וכ"ש בשטרי הדיוטות פ"ה איגרות ותימא דנהגו העולם לקרות בכתבים ואיגרות השלוחים ממקום למקום ולטלטלן ונראה לר"י דלא קרי שטר הדיוטות אלא שטרי חובות וכיוצא בהן אבל איגרות שרי דפעמים שיש בהן פיקוח נפש ואפי' יודע שאין בהן פיקוח נפש מתיר ר"ת דלא הוי שטרי הדיוטות כיון שא"צ למה שכתוב בה לפי שיודע מה שבאיגרות ואם אינו יודע שמא יש בו צורך גדול או פיקוח נפש עכ"ל. ועוד קשה למה לא כתב רבינו שאף אם יודעין שאין בהם צורך הגוף ג"כ שרי כמ"ש התוס' בשם ר"ת. ואולי זה גליון בתוס' ואינו מדברי התוס' לכך לא ראה רבינו דבריהם וראייה לזה שגם הרא"ש לא הזכיר כלל דבריהם לא בפרק כל כתבי ולא בפ' שואל. ומכאן נתברר לך שיש קיצור בדברי ב"י בהעתק לשון התו' שב"י כתב וז"ל כיון דאין צריך למה שכתוב בהם ואם אינו יודע כו' בשם מ"ש התוס' בשם ר"ת דלא הוי שטרי הדיוטות כיון דאין צריך למה שכתוב בהם לפי שיודע מה שבאיגרות זהו היפך סברת רבינו ירוחם שכתב דאפילו לדעת הר"ר יונה וסייעתו האוסרים לא אסרו לקרות אלא כשנשתלחה לו קודם שכבר ידע מה שכתוב בה כיון שיודע מה שכתובה בה אסור לקרותה משום שטרי הדיוטות. והביאו ב"י בסמוך וכתב עליו ולא משמע כן מדברי רבינו אלא מאן דאוסר בכל גוונא אוסר אפילו הובא בשבת ואינו יודע כו' ר"ל מדכתב רבינו ואין כ"כ הטעם מספיק הרי קמן להדיא דאסור אפי' הובא בשבת ואינו יודע אם יש בה צורך הגוף ואם איתא לדברי רבינו ירוחם א"כ קשה הלא רבינו פסק דלא כמאן:

ח

אסור לקרותה לאו דוקא אלא אפי' לעיין בלא קריאה אסור וכמ"ש לעיל. כתב ב"י בשם הרא"ש שכתב בפ' השוכר את הפועלים אסור בשבת לומר לעכו"ם שאין מזונותיו עליו הילך בשר זה ובשל אותו לצרכך בשבת ע"כ. אין זה סותר למ"ש ב"י לעיל מזה בשם ההגהות מרדכי פ"ה שמותר לומר לעכו"ם בשבת עשה מלאכתך דשאני התם כיון דאמר לו הילך בשר זה ובשל וכן עשה נראה כאילו מבשל בשבת בשליחותו ומש"ה פסק רמ"א ז"ל בש"ע אלו שני הדינים ע"ש:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.