דרישה/אורח חיים/קפא

דרישה ‏ אורח חיים קפא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

והייתם קדושים אלו מים האחרונים כי קדוש אני זה שמן הטוב פי' שמושחין הידים להסיר הזוהמא נראה כיון דבא להסיר הזוהמא דהיו מושחים הידים קודם הנטילה במים אחרונים והיו מושחין בשמן במקום בורית שקורין זיי"ף בל"א שרוחצין בזיי"ף תחלה ואח"כ רוחצים במים להעביר הזוהמא והזיי"ף נתלכלך הכל יחד כן היו נוהגין בימיהם בשמן ואח"כ העבירו במים אחרונים השמן והזוהמא יחד וכ"כ ב"י לשיטת הרמב"ם בס"ס אהא דאמרו בגמרא ולית הלכתא ככל הני שמעתתא אלא תיכף לנטילה ברכה שהמים היו אחר השמן וכ"כ בסמ"ג בהדיא והביאו רא"ף בהגהותיו ע"ש. ולפ"ז צריך לומר הא דדרשו ז"ל כי קדוש אני על שמן הטוב בתר שדרשו והייתם קדושים על מים האחרונים דלפי סדר הפסוק משמע דמים אחרונים קדמו לשמן י"ל דחכמים ז"ל לא דרשו להצריך אלא מיתורא דקרא ומש"ה מוקי המסתבר יותר להכרח דהיינו מים אחרונים שיש בו כמה טעמים שהם מעבירים הזוהמא והמלח סדומית שהרגה את הנפש ברישא דקרא ומיתורא דקרא דכי קדוש אני מוקי על שמן הטוב ועוד דכי קדוש אני דר"ל כמו שאני קדוש כן תתקדשו ותטהרו אתם ג"כ לפני מתיישב יותר הדרשה שמן הטוב השייך לומר על הש"י דוגמא מ"ש ג"כ על מ"ש ושמן על ראשך אל יחסר זו מצות תפילין ע"ש מ"ש ויראו כי שם יי' נקרא עליך. והב"י כתב ג"כ שם בסי' קע"ח על פי' הרמב"ם דהכתוב לא קפיד אסידרא אבל אינו מפרש מילתא בטעמא:

ב

אני יי' אלהיכם זו ברכה ר"ל ברהמ"ז. אין להקשות מנא להו לרז"ל לדרוש אותו על בה"מ טפי מעל שאר ברכות דילמא קודם כל הברכות קפיד קרא לטהר עצמו. י"ל משום דאין שום ברכה דאורייתא כ"א ברהמ"ז ועוד שאר ברכות אין הידים מזוהמות עד שנצטרך כ"כ תיקונים אלא שלפי זה היינו צריכין תיקונים הללו אם הביאו לו יין או מוגמר בתוך המזון שחייב לברך עליהן לכך שינויא קמא עיקר שדוקא בברכה דאורייתא הקפידו. ובזה נתיישב מ"ש רבינו בשם רב אחא משבחא בסי זה ז"ל וכתב עוד שהמברך לפי שמזכיר השם צריך ליטול קודם שיברך שק' הלא גם המסובין מזכירין השם בברכת הזימון באמרם יהי שם יי' מבורך ודוחק לומר שבימיהן לא היו אומרים כן ועוד כמה ברכות שבאין בתוך הסעודה שמחוייבים כל המסובין לברך כמ"ש לעיל אלא צ"ל מ"ש שמזכיר השם בברכת המצוה מדאורייתא ונלע"ד דהכי הצעת דרשה זו שהבא לברך ב"ה ולומר ברוך אתה יי' אלהינו וכו' אין הרשות לומר כן שהשי"ת הוא אלהינו ומשגיח עלינו ולהתפלל על ההבא במ"ש הוא הטיב מטיב ייטיב לנו וכדומה לזה הרבה ושיש לנו דביקות אא"כ טיהר נפשו תחלה וה"ק לאחר שהתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני הרשות בידכם לומר אני יי' אלהיכם ולדבק בי משא"כ קודם לכן כשהוא מלוכלך בזוהמא וק"ל:

ג

מים ראשונים מצוה ומים אחרונים חובה. כתב בא"ח מנ"מ לבטולי הני מקמי הני כו' עיין בב"י שהביאו ריש סי' קנ"ח ודבריו תמוהין ושם ביארתיהו:

ד

ומיהו אם נטל על עצים דקים ש"ד כתב ב"י ומשמע לרבינו דכיון דמידי דרבנן הוא נקטינן לקולא דהיינו כלישנא דמיקל בקינסא. אבל הרמב"ם כתב דאין נוטלין אלא בכלי ונלע"ד דטעמא דהרמב"ם כיון דהטעם הוא מפני רוח רעה אין שייך להקל בזה אף שהוא מדרבנן כי חמיר סכנתא וכתב א"ח בשם הראב"ד והביא ב"י בסי' קע"ג שכל הדברים הנוהגים במים אחרונים נוהגין באמצעים ג"כ כו' מכאן דגם האמצעים אין ניטלין אלא ע"ג כלי ואין חילוק בין מים אמצעיים דרשות או חובה דזיל בתר טעמא דהוא משום עניות ורוח רעה:

ה

ואין ניטלין אלא בצונן אבל לא בחמין כו' אבל פושרין שפיר דמי רבינו האריך בלשונו ממה שאין דרכו בכך אלא לדבר צחות דה"ל לקצר ולומר ואין ניטלין אלא בצונן ובפושרין ולא בחמין מפני כו'. ונלע"ד מפני שמתחיל בלשון הגמרא דפרק כל הבשר דאיתא שם מים ראשונים בין בחמין בין בצונן מים אחרונים דוקא בצונן ומסי' ע"ז תרי לישני לישנא קמא מחמיר בפושרין למים אחרונים ולישנא בתרא מיקל ורבינו פסק להקל וקאמר מילתא בטעמא וקאמר מים אחרונים אמרו שאין ניטלין אלא בצונן ולאו דוקא בצונן לגמרי אלא ה"ה בפושרין דטעמא מאי אמרו ולא בחמין מפני שמפעפעות כו' ועינינו רואות שבפושרין אינן מפעפעין וק"ל ועיין בב"י מ"ש ז"ל אלא שהרמב"ם כתב גבי חמי טבריא כו' עד אין נוטלין מהם לא ראשונים ולא אחרונים מפני שאינן ראויין לשתיית בהמה ע"כ ודבר תימה הוא מניין לו לפסול במים אחרונים מפני שאינם ראוים לשתיית בהמה כו' ואפשר לדחוק ולומר שמה שכתב מפני שאינם ראויים לשתיות בהמה הוא ליתן טעם למה פסולים המה למים ראשונים אף שהתירו ליטול מים ראשונים ממים חמין אבל איסור דמים אחרונים לא בא ליתן טעם בזה דטעמו מפרש בגמרא מפני שמפעפעין את הידים וק"ל:

ו

עד ה' מתחילין מן הגדול עיין מ"ש בפרישה בשם רש"י ורשב"א וכתב עוד רשב"א ז"ל ושמעינן מיניה דהא דאמרינן תיכף לנט"י ברכה ל"ד תיכף ממש אלא בכדי שיעור זה ומיהו אפשר למיפסק ממש בכדי לא מפסקינן אלא תיכף לנטילה ברכה עכ"ל ור"ל שזהו לא מקרי הפסק מה שמעיין ביני ביני בברהמ"ז שצורך ברכה הוא אלא שקשה אהא דכתב רמ"א לעיל סי' קס"ו וב"י סי' קנ"ח דתיכף מיקרי הילוך כ"ב אמה ואפשר דשם נמי דוגמא דהכי לצורך התירו שהרי למדו אותו מתיכף לסמיכה שחיטה ומהלך כ"ב אמה היה ממקום דריסת רגלי ישראל למקום שחיטת הקרבן ואותו הפסק היה מוכרח ולפ"ז קיצר רמ"א ונתן מקום לטעות כמ"ש בסי' קס"ו דמהלך כ"ב אמה מיקרי הפסק דמשמע ולא פחות דה"ל לכתוב דהיינו דוקא לצורך מצוה ועיין בב"י בסי' קכ"ח ריש דף פ"א דשם לק"מ דג"כ אהפסק דלצורך קאי ע"ש והבאתי לשונו לעיל סימן קס"ו. עיין מ"ש בב"י בסוף סימן זה בשם הפוסקים דמים אחרונים א"צ ניגוב וא"ל הא לעיל בס"ס קנ"ח יליף ניגוב מקרא ככה יאכלו כו' וקראו טמא כל זמן שלא ניגב י"ל דלא הקפידו על ככה אלא בשעת אכילה. ועוד דכמ"ש שם שהטובל ידיו או שופך עליהן רביעית א"צ ניגוב משום דאז לא חל שם טומאה על המים הה"נ לאחר אכילה דאין כאן טומאה דא"צ ניגוב עוד כתב ב"י שם בשם הפוסקים דמים אחרונים אפילו בשאר משקים כו' ומסיק ב"י וכתב ז"ל וכבר כתב רבינו בסי' קע"א שאין נוטלין הידים ביין בין חי בין מזוג עכ"ל לכאורה משמע דדוקא יין קאמר ומשום דיין דהוא חשוב וקובע ברכה לעצמו אבל בשאר משקין מודה דנוטלין וכדעת שאר הפוסקים וכמ"ש ברשב"א בת"ה הקצר בהדיא ה"ט והביאו ב"י בסי' ק"ס בד"ה גרסינן בס"פ ג' שאכלו כו' ע"ש אבל בסי' קע"ה בד"ה ומ"ש רבינו ואין נוטלין הידים ביין כו' מסיק וכתב דמ"ש חכמים ואין נוטלין ביין משום הפסד אוכלין כו' לפ"ז נראה דה"ה בשאר משקים אין מכניס ידיו ליטול בהן לכתחלה אבל בש"ע בסי' זה פסק דמים אחרונים ניטלין בכל מיני משקים:

ז

וכתב עוד שהמברך לפי שמזכיר השם כו' כבר פירשתיהו בריש הסי' עיין שם:

מעבר לתחילת הדף

< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.