דרישה/אבן העזר/ה

דרישה ‏ אבן העזר ה

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ואינו נראה דהא דשרי בנתינים כו'. לא מצאתי בגמרא שידרשו כן מפסוק זה ואולי מפני שהוא סובר דנתינים אסורים מה"ת עלה על דעתו שא"א להתיר פצוע דכא בנתינה אלא מדרשא דהאי קרא וכבר נתבאר בסימן שקודם זה שהרמב"ם סובר שהנתינים אינם אסורים אלא מדרבנן וא"כ אין נתינים מותרים מטעם דרשת הפסוק אלא מפני שלא גזרו עליהם עכ"ל ב"י וז"ל מ"ו רש"ל וראב"ד נמי השיגו להרמב"ם וז"ל חדא דמתניתין קתני ואין אסורין אלא לבא בקהל ה' וממזרת לאו קהל ה' הוא כו' ופירש דברי הטור בהשגה זו הכי דלדעת הרמב"ם שסובר שישראל בנתינה אינו אלא איסור דרבנן שגזרו עלי' דמדאורייתא מותרים דגרים נינהו כל"ק דרבא א"כ מה שפצוע דכא מותר בנתינה מה"ת ולא אמרי' מאחר שאסור לבא בקהל לאסור נמי בנתינה דגיורת הוא היינו מדרשת הפסוק לא יבא בקהל כו' כי כן דרשו במשנה להדיא דפצוע דכא מותר בגיורת מכח זה הפסוק ונתינה נמי גיורת הוא לדעתו ז"ל. ומאחר דמפקי' ממשמעות הפסוק דכל דלאו קהל הוא מותר בה הפצוע דכא מה"ט נמי מותר בממזרת דלא מקרי קהל. וכעין השגת הראב"ד ז"ל דלעיל. ומ"ש הטור דוקא נתינה ולא דקדק סתם מאחר דמפקי' גרים מכח דרשת הפסוק דלא יבא א"כ אין חילוק (די"ל דנקט נתינה משום דקאי אדברי הרמב"ם דכתב בנתינה מותר ובממזרת כתב אסור. ועוד משום) דדעתו להוכיח דפצוע דכא מותר בממזרת. ואפילו מדרבנן לא גזרו עליה. וזה מוכיח שפיר מאחר דנתבאר דמדאורייתא מותר בנתינה מכח דרשת הפסוק א"כ אין חילוק בין נתינה לממזרת. וכשם שגבי נתינה לא גזרו ביה רבנן לדעת הרמב"ם וכל"ק דרבא. א"כ ממזר נמי ל"ש. אבל לא תטעה כלל שכוונת הטור במ"ש דהא דשרי בנתינה כו' היינו על שריותא דמותר בנתינה האסורה לישראל מכח גריעותא ומכח מעלת קדושת ישראל. ובא להוציא מכח זה הדרש למה לא נאסר הנתינה על פ"ד מחמת קדושתן וגריעת הנתינה שכבר נתבאר שלדעת הרמב"ם היא מכח דלא גזרו עליה וכל"ק דרבא ולא מכח דרשת דלא יבא כו'. ולא היה צריך לכתוב הטור זה ההיתר דכבר מבואר הוא אלא עיקר כוונת הטור על שריותא דמותר בנתינה שלא אסרה עליה מכח גריעותא דפצוע דכא ומעלת הנתינה שהיא גיורת. ומותרת לישראל מן התורה לדעת הרמב"ם. והב"י הבין דברי הטור שכוונתו על שריותא דפצוע דכא שמותר בנתינה אע"פ שהוא ישראל והיא גרוע שאסורה לישראל. ולכן הק' דלהרמב"ם אינו מותר מכח דרשת זה הפסוק אלא מפני שלא גזרו עליה ובודאי לא ירד לעומקו כלל עכ"ל רש"ל:

ב

בראש הגיד יש בשר כו'. מקור דינים הללו הוא מהמשנה דר"פ הערל ומהגמרא שם [עה:] וגם פי' של העטרה שכתב רבינו הוא ע"פ פרש"י ותוס' שלשם ומפני שיש בו מהקושי' מכמה קושיות שיש לעורר בדינים הנ"ל גם בפי' העטרה שכתב לא ביאר דבריו כל הצורך וקצת נראה דבריו כסותרין זא"ז לכן נקדים ונציע לפנינו סוגית הגמ' ונכתוב מה שיש להתעורר בה וכאשר יבואר הגמרא יובן ג"כ דברי רבינו. בפרט כי מצאתי שכתב ב"י בי"ד סי' רס"ד בד"ה יש ציצין המעכבים כו' ז"ל והנה בהיות ספרד על תלה נסתפקו להם מה נקרא עטרה אם הבשר אשר בראש הגיד כולו או אם הוא לבד החוט הגבוה הסובב אשר בין אותו בשר והגיד כי נמצא המפרשים והפוסקים מתחלפים בלשונם פעם יורו כן ופעם יורו כן וראיתי קונטרס מחכם אחד שכתב אז ע"ז והכריע דעטרה דלגבי מילה היא הבשר אשר בראש הגיד כולו עכ"ל. לכן אמרתי לחוות דעתי גם אני ע"פ דקדוק סוגית הגמרא ומה' מענה לשון בר"פ הערל [ע.] במשנה שנינו כרות שפכה כל שנכרת הגיד ואם נשתייר מהעטרה אפי' כחוט השערה כשר עכ"ל ופרש"י ואם נשתייר מהעטרה שנכרת מהעטרה ואילך כשר דהתם בשרא בעלמא הוא ולא גיד שאין גיד אלא מעטרה ואילך לצד הגוף. עטרה שורת בשר המקפת במקום המילה בגובה ושופע ויורד עד סופה עכ"ל רש"י בדפוס הגמרא שבידינו וברש"י הנדפס סביב הרי"ף נדפס שם בלשון אחר ז"ל עטרה שורת בשר המקפת במקום המילה בגובה ממנו ושופע ויורד עד סופה עכ"ל וכן הגיה חכמת שלמה לשון רש"י בגמרא ע"ש. ובגמרא שם [עה:] גרסינן ניקב למטה מעטרה שכנגדו למעלה מעטרה סבר ר' חייא ב"א לאכשורי א"ל ר' אסי הכי אמר ריב"ל עטרה כ"ש מעכבת. ופרש"י ניקב למטה מהעטרה בסוף הגיד והולך הנקב באלכסון ויוצא כנגדו למעלה מן העטרה כלפי הגוף: לאכשורי הואיל ואין שני ראשי הנקב למעלה מעטרה דכל למטה מעטרה בשרא בעלמא הוא כדקתני מתני' אם נשתייר מלא חוט כשר. עטרה שורה גבוה המקפת סביבות הגיד. כל שהוא כיון שהנקב עובר דרך ע"פ כל העטרה אפי' ניקב כ"ש מעכבת תולדתו ופסול עכ"ל רש"י והתוס' פרשו ניקב למטה מהעטרה שכנגדו למעלה מהעטרה בע"א וע"ד שכתב רבינו הטור ע"ש. וגרסי' תו שם אפסקא דמשנה דקתני ואם נשתייר מעטרה כחוט השערה כשר. יתיב רבינא וקמיבעיא ליה מלא חוט שאמרו ע"פ כולו או ע"פ רובו א"ל רבא תוספאה לרבינא מלא חוט ע"פ רובו וכלפי רישא ופרש"י כלפי רישא לצד גופו נשתייר מלא השערה ע"פ רוב הקיפה אבל אם נחתך כלפי הגוף ונשתייר מלא החוט מן העטרה ע"פ היקף כל הגיד בצדה כלפי קרקע פסול עכ"ל. תו גרסי' שם א"ר הונא כקולמס כשרה כמרזב פסולה האי שליט בה אוירא והאי לא שליט בה אוירא. פי' כקולמס וכמרזב כבר כתב רבינו. האי שליט בה אוירא פרש"י כמרזב הרוח נכנס לתוך הדפנות ומתקרר הגיד לתוכו ואין הזרע מתבשל. וקאמר שם רבא וכוותיה דר"ה מסתברא כו' עד רבינא א' משמיה דר"פ הלכתא בין כקולמוס בין כמרזב כשרה ומסיק שם דלמעלה מעטרה איירי דאי למטה מעטרה אפי' נכרת הגיד נמי. והנה הרמב"ם פ' הלכה כרבינא משמיה דר"פ והכשיר נמי בנחתך כמרזב. ורש"י והרא"ש פסקו לחומרא כר"ה ורבא ועוד מייתי הגמרא עובדא ממר בר רב אשי דמשמע מינה דס"ל כר"ה וכמ"ש הרא"ש. תו גרסי' שם [ריש עו.] א"ר יהודה א"ש ניקב ונסתם כל שאילו נקרי ונקרע פסול (פי' אילו ראה קרי יצא דרך הנקב ונקרע מה שנסתם. כ"פ) ואם לאו כשר. הוי בה רבא היכא אילימא למטה מעטרה אפי' נכרת נמי אלא בעטרה עצמה. ופרש"י ניקב נקב קטן ונסתם בכ"ש ואין ניכר רואין אם גדול כ"כ שאם האיש הזה נקרי ואז נקרע ומרחיב הנקב מחמת דוחק הזרע שמתאסף פסול. בעטרה עצמה ולמעלה מעטרה ליכא לאוקמא דהתם ודאי לא מקרע שאין הזרע דוחה ומתאסף אלא אצל נקב יציאתו עכ"ל רש"י והנה כפי משמעות ל' המשנה וגמרא משמע לכאורה דמ"ש במשנה ואם נשתייר מעטרה כחוט השערה דר"ל שנחתך גובה הבשר שע"פ מילה מלמעלה ונחתך ג"כ שורת בשר המקפת סביב הגיד בשיפוע מלמעלה למטה ולא נשאר מאותו שורת בשר כ"א כחוט השערה ע"פ רובא לצד שכנגד הגוף וככלות הרוב ממנה אע"פ שנחתך משם ולמטה כולו כשר כמסקנת הגמרא דמסיק דברובה וכלפי רישא סגי. וכן שמעתי מכמה חכמים ורבנים שמפרשים כן ולע"ד ז"א מכמה הוכחות וראיות חדא דא"כ זהו כקולמס הנזכר בגמרא שפליגי בה ר"ה ורב חסדא וקשיא לר"ח שפסל בקולמס האיך פ' נגד סתם משנה שמכשיר בנשתייר מעטרה כחוט השערה ולפי פי' הנ"ל כבר כתבתי דר"ל שנחתך מלמעלה בתוך שורת הבשר המקיפו והולך החתך בשיפוע כפי שיפוע הילוך אותו שורת בשר המקפת הגיד מלמעלה דהיינו לצד הגוף למטה לצד הסמוך לקרקע ולא נשאר מאותו שורת בשר המקיף אלא כחוט השערה כשר והיינו כקולמוס. וגם ר"ה ורבא מאי אתא לאשמעינן בה כשר כקולמס הלא מתני' היא. השנית דכיון דמסיק הגמרא דהא דמכשירין כקולמס וכמרזב מיירי אפילו בלמעלה מעטרה וקשה האיך מכשירים למעלה מעטרה הא כבר נתבאר הסכמת הגמ' דעטרה כ"ש מעכבת ובחיתוך כקולמס וכמרזב היא שמחתך מלמעלה לצד מטה וא"כ כחתך ג"כ העטרה שלצד מעלה ואפי' לפי מאי דמסיק הגמרא דברובא סגי מ"מ מסיק וקאמר ג"כ שאותו הרוב צריך להיות שלם נגד ראשו דהיינו לצד הגוף. השלישית לפ"מ דמסיק הגמרא דברוב סגי ור"ל דבמיעוט הנשאר אפי' לא נשתייר אפי' כחוט השערה אלא נחתך כולו כשר וקשה דזה ג"כ כבר אמרם לפני זה דעטרה כ"ש מעכבת. ואין ליישב ולומר דמ"ש עטרה כ"ש מעכבת לא קאי אכל העטרה אלא ארוב העטרה שכלפי רישא דאאותו רוב העטרה הקפידו להיות שלם ומיעוט הנשאר נחשב כבשר בעלמא ואין שם עטרה עליו דא"כ לא הו"ל לסתום אלא לפרש בפרט שרש"י ותוס' כתבו שהעטרה מקפת כל הגיד בשיפוע ולפי הנ"ל אין בתחתיתו שם עטרה עליו. גם ל' הגמרא דקמיבעיא לה ע"פ כולו או רובו לא הול"ל ל' ע"פ כיון דמיירי שנחתך כל גוף עיקר העטרה סביב ולא נשאר ממנה אלא כחוט השערה אלא הול"ל מלא חוט שאמרו דרך כולו או רובו. הרביעית מ"ש רש"י וכלפי רישא כו' עד אבל אם נחתך כלפי הגוף ונשתייר מלא החוט מן עטרה ע"פ היקף כל הגיד בצדה כלפי הקרקע פסול. ולפי פי' הנ"ל דע"פ כולו ר"ל בהיקף שיפוע מלמעלה למטה וא"כ אם נחתך כלפי גוף תו א"א להקיף כל הגיד ולמה כתב שנשתייר מלא החוט מן העטרה ע"פ כל הגיד וא"ת שרש"י שם במ"ש היקף כל הגיד אינו ר"ל היקף שיפוע העטרה אלא ר"ל היקף ישר שמסבב לצד קרקע ששם נשאר שלם כמין טבעת קשה מאן דכר שמיה של אותו היקף אי אתא רש"י לאשמעי' בזה דמהיכי תיתי להתיר טפי משום אותו היקף דלא איירי ביה כלל. עוד יש לדקדק מל' הגמרא והמפרשים ותוס' ואזכרהו אחר שאחווה את דעתי הקלושה מה שנ"ל בפי' חוט המקיף ע"פ כולו או ע"פ רובו. ואומר שמ"ש חכמי משנה והגמרא מחוט המקיף ר"ל חוט מקיף מסוף עטרה של צד הקרקע ששם נשתייר חוט מקיף הגיד בהיקף ישר כמין טבעת כי ידוע ע"פ המשמוש וגם ע"פ פרש"י והתוס' שהעטרה זו למעלה בגב הגיד מארכת לצד הגוף וניכר שם גובה בשר ע"פ המילה ואותו גובה משפע ג"כ לצד תחתית הגיד ובסמוך לסוף הגיד באין שני קצות הבשר מאותו גבוה זא"ז וניכר שם גובה הבשר ומשם ולמעלה לצד הגוף לא ניכר בתחתית הגיד שום גובה נמצא שבתחתית הגיד אין שם עטרה עליו אלא אותו קצת גובה בשר במקום הקצוות שנסמכים יחד. ומשם ולמטה בשר בעלמא ושם הן למעלה הן למטה אין שם עטרה עליו. וע"פ זה יתיישב הכל דמ"ש במשנה ואם נשתייר מעטרה אפי' כחוט השערה כשר ר"ל מסוף כלפי הקרקע ואדלעיל מיניה קאי דקאמר נכרת הגיד פסול ואותו כריתה פשיטא דר"ל שנכרת בחיתוך ישר וע"ז קאמר דאם נכרת הגיד סמוך לראש הגיד בחיתוך ישר רק שנשתייר מסוף העטרה מלא חוט כשר. ונקוט האי כללא בידך דעטרה כ"ש מעכבת הן לצד מעלה הן לצד מטה אלא שלא בעינן שישתייר כל העטרה אלא אם נשתייר ממנו כחוט סביב סגי ומש"ה בעי' שישתייר ג"כ מן העטרה הניכרת סמוך לקרקע במקום שנסמכים הקצוות יחד וכמ"ש ולא בעי' שישתייר אותו גובה כולו אלא אף אם נחתך ממנו ולא נשתייר ממנו אלא כחוט השערה סגי בהכי. ובגמרא איבעיא לה אאותו חוט שבעינן שישתייר לצד הקרקע אי בעינן שישתייר בהיקף ישר ע"פ כולו כמו טבעת המקיף או ע"פ רובו. והשיבו לו דברובו סגי וכלפי רישא ור"ל אותו היקף גובה בשר הניכר בסוף הגיד הוא רחב דרך משל כמו ג' חוטין ובעי' שישתייר שלם אותו חוט שכלפי הראש ר"ל לצד הגוף. והשתא א"ש מ"ש רש"י הא אם נחתך אותו חוט שסמוך לגוף אפילו נשתיירו החוטין שלמטה ממנו לצד הקרקע מאותו גובה בשר של ימין וגם מקיפין כל הגיד אפ"ה פסול. ומ"ש רש"י ונשתייר מן העטרה ע"פ היקף כל הגיד משום דס"ל דכל גובה בשר נקרא העטרה וכמ"ש וכמו שאוכיח עוד מלשונו וגם על מ"ש הטור. ולפמ"ש שהמשנה שסתם וקאמר אם נשתייר מהעטרה כו' ר"ל מסוף העטרה א"ש נמי מ"ש שם בגמ' אחיתוך כקולמס וכמרזב דכשר דמיירי אפי' בלמעלה מהעטרה דר"ל למעלה מסוף העטרה של תחתית הגיד דאיירו מיניה המשנה ומ"מ החיתוך כקולמס בגב הגיד מיירי ושם לא חתכו למעלה מעטרה רק התחילו לחתך כקולמס או כמרזב ע"ג הגיד למטה מעט מהתחלת גובה הבשר העטרה שלמעלה ובה ניחא שם חוט השערה סגי כמו שסגי למטה וכמ"ש וחתכו משם והלאה עד למטה. תדע שפי' הגמרא כן הוא דאל"כ קשה מאי קאמר שם בגמרא ז"ל הכי אמר מר זוטרא בין כקולמס בין כמרזב כשר מיהו מיבעיא למטה מעטרה או למעלה פשיטא דלמעלה מעטרה דאס"ד למטה מעטרה אפי' נכרת הגיד נמי ופרש"י אפי' נכרת כל הגיד נמי דהתנן אם נשתייר מעטרה מלא החוט כשר אע"פ שמחתך כל שמעטרה ולמטה עכ"ל. והנה אי מ"ש שם למטה ולמעלה קאי אעטרה שבעליונו של גיד מאי מוכיח דלמעלה מעטרה דאי למטה ממנו אפי' נחתך כולו נמי הא ידוע דז"א דאם למטה מעליונו של עטרה חתך ישר פסול דהא אפי' בניקב שם דזהו מ"ש בגמרא שלפני זה ניקב למטה מהעטרה שכנגדו למעלה הימנו. וכמ"ש שם התוס' והטור אלא פשיטא דלמעלה מעליונו של עטרה לא קמיבעיא ליה דהא קאמר לפני זה העטרה כ"ש מעכבת. ולא קמיבעיא ליה בהאי נחתך כקולמס וכמרזב אלא אי ר"ל למטה מעטרה של תחתונו של גיד במקום שאין שם אלא בשר או למעלה ממנו ולעולם התחלת החיתוך דוקא תחת כלות העטרה של צד עליונו של גיד לצד הגוף. וראיתי בנימוקי יוסף שכתב בדין נחתך כקולמס וכמרזב שאמרו בגמרא דמיירי למעלה מעטר הכתב הוא בפירושו למטה מעטרה וכמ"ש א"ש דהגמרא דקאמר למעלה מעטרה ר"ל קאי אצד תחתית הגיד והוא למטה מהתחלת עטרה של צד גב הגיד ולענין דינא נקראת למטה מעטרה כיון דמ"מ נשאר כחוט השערה בגב הגיד לצד הגוף וק"ל. וגם ראיה לפירושו מהירושלמי דגרסינן שם [ט:] אלשון המשנה. דקתני וכרות שפכה כל שנכרת הגיד ונשתייר בעטרה אפי' כחוט כשר. ז"ל ר' יוסי בשם ר' חנינא בעטרה העליונה ר' חייא בשם ר' חנינא בעטרה התחתונה ר' יושע בן לוי אמר בעטרה התחתונה תמן אמרי העשוי כמרזב כשר ר' חיילא בשם ר"י כקולמס כשר כקולמס הפוך ה"ז פסול עכ"ל הרי לפנינו דרבי חייא וריב"ל פירשו המשנה דנשתייר מהעטרה כחוט כשר ר"ל דבעינן שישתייר מהעטרה התחתונה ר"ל ממקום כלות העטרה בתחתית של גיד ור' יוסי דפי' בעטרה העליונה סבר לה כר' חייא ב"א דגמרא דילן הנ"ל דעלתה על דעתו בניקב למטה מעטרה שכנגדו למעלה מעטרה וה"ט נמי דס"ל כיון שנשתייר בעליונו של עטרה כחוט סגי וא"ל רב אסי הכי אמר ריב"ל דפי' דבעי' נשתייר כחוט מעטרה התחתונה וגם מסיק בירושלמי בשם ר' יוחנן דכקולמס הפוך פסול נראה דר"ל דאם נחתך לצד תחתית הגיד בשיפוע כקולמס פסול וה"ט שאז נכרת שם תחתית העטרה משא"כ כשנחתך בעליונו של גיד כקולמס ומתחיל שם אחר שהניח כחוט מהעטרה וכורת שם בשפוע כלפי מטה אזי נשאר כחוט מכל העטרה סביב וכמ"ש דעטרה כ"ש מעכבת. ודוק כי זה נ"ל ברור אלא שצריכי עוד לבאר ולומר הא דאיבעיא לרבינו מלא חוט שאמרו ע"פ כולו או ע"פ רובו לא קמיבעיא ליה אלא בהכרת ראש פני הגיד כולו דבזה מצריך המשנה השתיירות חוט סביב הגיד בראשו כמו טבעת על פני כולו או לפחות ע"פ רובו לכל חד כדאי' ליה לפי גרסתם אבל אם לא נכרת כל ראש הגויה אלא נחתך כקולמס וידוע דחיתוך כקולמס אף שמחתכין בשיפוע מ"מ נשאר גם בראשו דבר מה ומכ"ש אם נחתך כמרזב דנשאר ג' צדדין אלא שבעליונו נחתך ונתגלה בהא לא בעינן שישתייר במקום כלות העטרה לצד מטה סביב בעיגול חוט מקיף ע"פ כולו או ע"פ רובו דהא פשוט דבחיתוך כקולמס למעלה מעטרה לצד מטה א"א להשתייר ע"פ כולו כחוט בעיגול סביב כמו טבעת וגם רובו קשה להמצא הואיל ונחתך בשפוע א"ו פשיטא להגמרא דלא מצריך המשנה השתיירות החוט סביב אלא בנחתך בשר ראש הגויה כולו אבל כשלא נחתך כולו קמ"ל בני אמוראי דאף דנחתך כקולמס וכמרזב כשר הואיל ועכ"פ נשאר כחוט מהעטרה ע"פ מהלכת בשיפוע סביב וכמ"ש. אבל אם לא נשאר כחוט ע"פ ההליכה של עטרה לא מיבעיא בנחתך שם כולו דפסול אלא אפילו ניקב שם פסול וכמ"ש שם ניקב למטה מהעטרה שכנגדו למעלה ממנו וכמו שפירשו התוס' והטור הנ"ל. ועוד נלע"ד להוכיח דאפילו לא ניקב נקב מפולש אלא ניקב מצד א' למעלה מהעטרה הן בגב הגיד הן בתחתיתו ג"כ פסול כיון שניקב למעלה מהעטרה או בחוט של העטרה עצמה הסמוך לגוף שבו תלוי עכוב העטרה וכן מוכח מהגמרא ומל' המרדכי והטור וכמ"ש בסמוך. ומ"ש התוס' בד"ה ניקב למטה מן העטרה שכנגדה למעלה שפסול בשם ר"י דמיירי דוקא בנקב מפולש דאל"כ קשה הא מכשרינן בסמוך בנחתך כקולמס וכמרזב ק"ו ניקב עכ"ל. ע"כ לא בכל ענין מצרכי נקב מפולש דא"כ קשה הא מסקינן בגמרא בסמוך דאם ניקב העטרה עצמה עד שאם נקרי ונקרע הנקב ונתרחב עד שהזרע יוצא פסול ושם ודאי אפילו אינו נקב מפולש ואפ"ה פסול וא"ל דשאני התם שהזרע יוצא וכאן איירי דאין הזרע יוצא דהא הראיה דמייתי התוס' מק"ו דנחתך כקולמס וכמרזב משמע דאף דהזרע יוצא אפ"ה מכשרינן כשאין הנקב מפולש. דא"ת בנחתך כקולמס וכמרזב אין נקרא שם זרע יוצא ויורה כחץ קשה מנ"ל להוכיח דאיירי בנקב מפולש דלמא איירי באינו מפולש והזרע יוצא דרך הנקב. ועוד דמסתם נקב הזרע יוצא ולא הוצרכו בסמוך הגמ' לפרשו אלא לאשמעינן דאע"פ שחזר ונסתם הנקב אפ"ה אם אינו נסתם כ"כ שבאם יראה קרי יחזור ויקרע וינקב פסול. וגם א"ל דשאני התם דמיירי דנקבה העטרה עצמה שהוא גרוע טפי מניקב למעלה מעטרה דז"א דבכל שמעתין משמע דאם בעטרה פסול כ"ש למעלה ממני. ואף שרש"י כתב שלמעלה מעטרה אין הזרע מתאסף היינו שבא לומר שגם היכי דנסתם הנקב אפי' בכ"ש שוב אין הזרע יוצא דהרי לא יקרע מכח אסיפת הזרע אבל כשיש שום נקב בעין הכל מודין דשוין הן עטרה עצמה ולמעלה ממנו. ועוד דא"כ מאי מקשה רש"י למה מוקי לה למעלה מעטרה הו"ל לתרץ דלמעלה מהעטרה בעי נקב מפולש ואם רש"י לא ס"ל האי שכתבו התוס' דבעי' נקב מפולש ולא עלתה על דעתיה מ"מ ק' אתוס' שהן היה להן לכתוב כן אקושיא דרש"י ולשנות בע"א כמ"ש כיון שיש ב' נפקותא לענין דינא. לכן נלע"ד דמ"ש התוס' דבעי' נקב מפולש לא כ"כ אלא אלשון הגמרא דבעי' לה ניקב למטה מעטרה שכנגדה למעלה מעטרה שא"א לפרשו דמיירי שניקב למטה מעטרה לחוד שזה ודאי אינו. אבל אם ניקב מצד השני בתחתית הגיד למעלה מהעטרה לחוד כ"ש דמודים התוס' דא"צ נקב מפולש והוא גרע מניקב עטרה עצמה וחזר ונסתם דבסמוך וכמ"ש וזהו שדייקו התוס' בלשונם וכתבו ז"ל דא"ל אפי' לא ניקב אלא עד חלל הגיד ואפי' למטה מהעטרה פסול כיון שאם היה נקב מעבר אל עבר היה בצד א' למעלה מהעטרה כר הרי שלא באו למעט אלא שלא נפסל מכח הנקב שבצד המעלה לחוד שהוא למטה מהעטרה. וע"ז ג"כ יתיישב ראייתם דוקא שהביאו מחיתוך קולמס ומרזב שנחתכים בגב הגיד ולמטה מעטרה וכמ"ש ודו"ק. ועוד ראיה שהרי במרדכי כתב בשם ר"י לפסול אם ניקב למעלה מעטרה בצ"א אפי' אינו מפולש וא"כ תקשה דברי ר"י אהדדי ואף שכתב המרדכי לבסוף שאפילו לא ניקב אלא בצ"א ולמטה מעטרה אם ניקב עד החלל פסול ע"ש וזהו דלא כמ"ש התוס' י"ל דזה לא כתב שם בשם ר"י אלא מסברא דנפשיה כ"כ. וגם המרדכי אינו מחליט דבריו לפסוק כן אלא כתב שם לבסוף ז"ל ואפילו אין הנקב אלא עד חלל הגיד ואינו עובר עד אחורי הגיד שאין כאן נקב למעלה מעטרה כלל אלא שכנגדו למעלה מהעטרה באחורי הגיד נוכל לפרש האבעיא עכ"ל הרי שלא כתב אלא נוכל לפרש ולא פי' כן בהחלט. וכן מוכח תחלת לשונו בקושייתו על פרש"י שכתב ז"ל ועוד כיון דניקב בגיד למעלה מן העטרה פשיטא דפסול דהא לא בעי' שיהא הנקב מעבר לעבר אלא אף ע"פ שלא ניקב אלא מצ"א ולמעלה מהעטרה עד חלל הגיד בגובתא דשכבת זרע נראה שהוא פסול כו' הרי לפנינו דלא כתב בפשיטות לפסול אלא דוקא בשניקב ע"פ הגיד למעלה מעטרה דאז מכ"ש שהוא למעלה מעטרה כנגדו בתחתית הגיד דכיון שהוא למעלה מכל העטרות מב' צדדים פשוט ליה דפסול אפי' אינו ניקב מעבר אל עבר משא"כ כשניקב למעלה ע"פ הגיד למטה מהעטרה רק שכנגדו בתחתית הגיד הוא למעלה מעטרה בזה אינו מחליט דבריו לפסול כשאינו ניקב נקב מפולש אלא כתב נוכל לפרש כן. ואדרבא ממ"ש לפני זה וז"ל תמצא כשניקבה העטרה מצ"א למעלה מעטרה ומצ"א למטה מעטרה אף שאותו מקום כנגד הנקב (ר"ל שאינו באלכסון כפרש"י אלא מפולש מעבר לעבר שכנגדו) מיבעיא ליה אי אמרינן דלא מפסל כו' הרי לפנינו דס"ל בפשיטות דהאי בעי' מיירי בניקב מעא"ע וק"ל. ועיין במרדכי דיש מגיהים ספרי המרדכי כאן וא"צ להגיה כ"א כאשר העתקתי בסמוך ודו"ק. וע"פ מה שהקדמתי יבואר כוונת רבינו באר היטב. דמ"ש ואותו הבשר אינו דינו כשאר הגיד שאפי' אם נחתך כולו ולא נשאר אלא מלא החוט ע"פ רוב העטרה לצד הגוף כשר ר"ל אותו בשר שהוא בראש הגויה שאין שם עטרה עליו כלל אפי' אם נחתך כולו כשר אם נשאר בעגול ישר כמו טבעת מן העטרה של תחתית הגיד ששם מקום כלות העטרה. ולצד הגוף דקאמר ר"ל לאפוקי אם נחתך אותו חוט מתחתית העטרה הסמוך לגוף אף שנשארים חוטים אחרים מאותו גובה מוקפים ע"פ כולה ולא מהני והיינו כדפרישית על מ"ש בגמ' וכלפי רישא. ומסיק וכתב לפיכך אם ניקב שם פשיטא דכשר כיון שאפי' אם נחתך שם כולו כשר. אבל אם ניקב בעטרה עצמה ר"ל באותו חוט הסמוך לגוף שעליו אמרו עטרה כ"ש מעכבת אם הנקב גדול ששכבת זרע יוצא מהם כשרואה קרי פסול. הרי לפנינו דלא מצריך להיות הנקב מפולש אלא כיון שניקב בעטרה עצמה אפי' מצ"א פסול וכמ"ש המרדכי וכל' הגמרא הנ"ל דאמר שמואל ניקב ונסתם כל שאילו נקרי ונקרע פסול ואם לאו כשר דמוקי לה הגמרא בניקב העטרה עצמה ואף שהגמרא כתב רבותא דאפי' נסתם פסול כל שאינו נקרי ונקרע רבינו קיצר בלשונו ומ"מ רמזה במ"ש אח"כ מיד ז"ל נסתם הנקב חוזר להכשירו דר"ל נסתם בסתימה מעלייתא דאינו חוזר ויוצא אף אם נקרי. ומ"ש אא"כ ניקב נקב מפולש בראש הגיד בענין שבעליונו של גיד כו' נראה דג"כ דוקא קאמר כשהנקב מתחיל בעליונו של גיד ושם הוא למטה מהעטרה מ"ה בעינן שיהיה נקב ג"כ מפולש נקוב לצד תחתיתו משא"כ כשהנקב מתחיל צד תחתית גיד למעלה מהעטרה דאז אף שלא ניקב צד עליונו של גיד ודאי פסול דצד עליונו אינה מעלה ומורדת כיון ששם הוא למטה מהעטרה. ומ"ש נחתך מהגיד למעלה מהעטרה בשפוע כקולמס כשר ר"ל למעלה מצד תחתית העטרה אבל הוא למטה מצד עליונו של עטרה וקאי אמ"ש לפני זה בנקב למטה מעטרה שכנגדו למעלה הימנו וע"פ פי' הטור והתוס' הנ"ל. כן נ"ל כוונת פי' הטור. ואף שלשון הטור משמע דמחלק בין נקב גדול עד שהזרע יוצא אז בנקב אחד אף שאינו מפולש סגי משא"כ כשאין הנקב גדול כ"כ אז בעי' שיהיה מפולש. מכל מקום הלא הוכחתי מל' התוספות דלא ס"ל האי חילוקא וידוע שכל דברי רבינו על פי סברת הרא"ש והתוספות הם בנויין ועוד בלשון הגמרא עטרה כ"ש מעכבת משמע בכל ענין. והגמרא שקאמר כל שאילו נקרי ונקרע לא תליא בגדלות הנקב אלא קמשמע לן דאף על גב דנסתם מכל מקום כל שאילו יחזור ויקרע כשיראה קרי לא מחשב סתימה ופסול ודו"ק. ומ"ש רבינו בריש דבריו ז"ל בראש הגיד יש בשר ובחבורו לגיד הוא גבוה מוקף סביב הגיד ונקרע עטרה. משמעות ל' רבינו שכל הבשר המקיף לגיד נקרא עטרה ולא שורה הגבוה שבקצה אותו הבשר לחוד. וכן נ"ל לדקדק מל' רש"י הנ"ל מכמה אנפי. חדא ממ"ש לעיל שכ' בד"ה וכלפי רישא כו' עד אבל אם נחתך כלפי הגוף ונשתייר מלא החוט מן העטרה ע"פ היקף כל הגיד. השנית ממ"ש בפי' המשנה ז"ל עטרה שורת בשר המקפת במקום המילה בגובה ושופע ויורד עד סופה דמדכתב במקום המילה בגובה. ר"ל הבשר המונח על מקום המילה ומש"ה א"ש טפי נוסח שאי' ברש"י דאלפסי שצ"ל שורש בשר ור"ל כל אותו הבשר נקרא שורש והוא שרשו של סוף הבשר היוצא בסוף הגיד ואין שם גיד כלל ושורשו של אותו בשר כשורש המונח ע"ג הגיד שבמקום המילה ומ"ה הגיה כן בח"ש כנ"ל ויתיישב ל' רש"י הנ"ל שפיר מ"ש במקום המילה בגובה ושופע ויורד ר"ל שאותו בשר מתחיל בגובה המילה והולך ומושך את עצמו בשפוע שהרי אותו הבשר בגובה אינו אלא ע"ג הגיד לחוד ומשם והלאה משפע ויורד ג"כ לצד תחתית הגיד. וברש"י שבאלפס כתוב בגובה ממנו וא"ש טפי. השלישית דהרי רבינו כתב אניקב למטה מעטרה דמסיק בגמרא עטרה כ"ש מעכבת ז"ל כיון שהנקב עובר דרך ע"פ כל העטרה כו' ולשון עובר דרך ע"פ כל העטרה מוכח דס"ל דכל משך גובה הבשר נקרא עטרה ומה"נ פי' תחלה ניקב למטה מעטרה שבסוף הגיד כלפי קרקע. משום דמשמע ליה דכל שלמעלה ממנו אין שייך לומר עליה סתם למטה מהעטרה וק"ל. ונראה אף שהתוס' פירשו ניקב למטה מעטרה שכנגדו למעלה מהעטרה בע"א יכול להיות שמודים לרש"י שכל גובה הבשר נקרא עטרה אלא שס"ל אף שנקרא עטרה כיון דלא בעי' שישתייר מהעטרה אלא כחוט כל שלמטה מאותו חוט שם מטה מעטרה עליו לענין דינא ומ"ה קאמר הגמ' ניקב למטה מעטרה ר"ל לענין דינא (וע"ל מ"ש אמ"ו ז"ל בשם נ"י שפי' על מ"ש בגמרא בדין נחתך כקולמס דמיירי למעלה מעטרה כתב הוא בפירושו למטה מעטרה דלענין דינא נקרא למטה מעטרה ע"ש כ"פ) וכן מוכח לשון רבינו שהרי פי' נמי ניקב למטה מעטרה שכנגדו למעלה מעטרה כפי' התוס' ואפ"ה כתב ז"ל בראש הגיד יש בשר ובחבורו לגיד הוא גבוה מוקף סביב הגיד ונקרא עטרה כו' משמע ומוכח מל' שם שאותו בשר שע"ג גיד נקרא עטרה. ומ"ש ואותו בשר כו' לא קאי אבשר שע"ג הגיד אלא על מה שנקרא בשר והוא הבשר שהתחיל בו שיש בשר בראש הגיד ואותו בשר אין שם עטרה עליו כלל שעטרה נקרא ע"ש שמעטר ומקיף הגיד כמו עטרה ולאפוקי אותו הבשר שהוא קודם התחלת הגיד ודו"ק. ועיין בדברי ר' ירוחם נכ"ג ח"ד ד' קצ"ט ריש ע"ז שהאריך ויתיישב דבריו ג"כ עפמ"ש וא"ש הכל (ובביאור ד' ר' ירוחם האריך אמ"ו עוד וקצרתי מלהעתיק לתוך הספר. כ"פ):

ג

ובארצכם לא תעשו כתב ב"י ז"ל דברי רבינו סתומים הם שהביא ראיה מדכתיב ובארצכם ל"ת ואדרבה שלפי זה היה לנו לומר שאין נוהגת אלא בארץ וז"ל ת"כ אין לי אלא בהמה חיה ועוף מנ"ל ת"ל ובארצכם אין לי אלא בארץ בח"ל מנין ת"ל בארצכם ל"ת בכל מקום שאתם ומנין אף באדם ת"ל בכם עכ"ל ובפ"ח שרצים תניא מנין לסירוס באדם שהוא אסור ת"ל בארצכם ל"ת וכתבו שם התוס' ובארצכם ל"ת מכם קדריש והא דאמרינן בפ' אין דורשין. שאלו את בן זומא מהו לסרוסי כלבא א"ל בארצכם ל"ת כל שבארצכם ל"ת התם מארץ קדריש כדפי' בשאלתות דרב אחאי דהא חובת הגוף הוא מ"ל בארץ מ"ל בח"ל הלכך האי בארץ לכל אשר בארץ אתא והכא מכם דריש (כאילו כתיב בארץ וכתיב בכם לומר גם בכם בעצמכם לא תעשו. כ"פ) כדפרי' עכ"ל ולזה נתכוון רבינו אלא שה"ל לפרש ולא לסתום עכ"ל:

ד

ואשה מותרת לשתותו כדי שלא תלד. ובי"ס גורסין ואשתו משמע אפילו א"א מותר לשתותו וגרסי' נמי בס"פ הבע"י דביתהו דר' חייא הוי לה צער לידה שניא מנאה ואתאי לקמיה דרבי חייא אמרה ליה אתתא מפקדה אפו"ר א"ל לא אזלא אשתא סמא דעקרתא לסוף אגלאי מלתא א"ל איכו יולדת לי חדא כריסא אחריתא כו' ופרש"י מי יתן שלא תשתה ותלדי עוד כרס אחד משמע מכאן אפי' אשה בעולת בעל מותרת לשתות כדי שלא תלד וכ"כ ב"י שמשמע מס"פ הבע"י שאשה מותרת לשתות כוס של עיקרין וכן ראיתי שפסקו הלכה למעשה באשה שהקשה לילד שהתירוה לשתות כוס של עיקרין וא"ל דלמא אף שהאשה מותרת לשתות מ"מ האיש מצווה לגרשה או לישא אחרת עליה דהא כתב רבינו לעיל סי' א' דאם קיים פ"ו ונשא אשה דלאו בת בנים א"צ לגרשה:

ה

וראוי להלקותו מכות מרדות. אבל מותר ליקח כרבלתו של תרנגול אע"ג דמסרסו ע"י זה וכל כיוצא בו דלא עבד כלום באיברי הזרע וכן מותר לעשות שאר דברים לרפואה או לדבר אחר ולית בה משום צער ב"ח ולכך מותר למרוט נוצות ומ"מ העולם נוהגין למרוט נוצות מאווזות חיים דהוי כאכזריות עכ"ל רמ"א והוא מפסקי' וכתבי' של מהרא"י סי' ק"ה ע"ש שהאריך בראיות:

מעבר לתחילת הדף< הקודם · הבא >

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.