ט"ז/אבן העזר/ה
|
< הקודם · הבא >
טור ומפרשיו שו"ע ומפרשיו שולחן ערוך
|
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
(א) יש מתירין אפי' בממזרת הוא דעת הטור שכתב על הרמב"ם ואינו נראה דהא דשרי בנתינה דריש לה מקר' לא יבא פצוע דכה בקהל ה' היינו בישראל אבל באחרינ' שרי ואין חילוק עכ"ל וכתב ב"י לא מצאתי בגמ' שדרשו כן מפסוק זה ואולי מפני שהוא סובר דנתינים אסורים מדאורייתא עלה בדעתו שא"א להתיר פ"ד בנתינה אלא מדרש' דהאי קרא וכבר נתבאר בסי' הקודם שהרמב"ם ס"ל דנתינה אינה אסורה אלא מדרבנן וא"כ הנתינה דמותרת (דפ"ד) אינו משום דרשות הפסוק לא משום שלא גזרו עליה עכ"ל וק"ו דהא בגמ' היה עיקר הפלפול בזה דרב ששת בא ללמד מדישראל פ"ד מותר בנתינה שהוא איסור מן התורה אם אינו פ"ד אלא דהפ"ד אבד קדושתו ה"נ פ"ד (כהן) אבד קדושתו ומותר בגיורת דהיינו שיש בה איסור זונה שנבעלה בגיות' כדפירש"י דכהן כשר אסור בגיורת משום האי טעמ' ודחה ליה רבא (נתינה אין בה איסור כלל אלא מדרבנן גזרו בה וכי גזרו בכשרים אבל לא) בפסולים כגון פ"ד וממילא אין לך ללמוד היתר לכהן פ"ד להתיר בגיורת שהי' אסורה לכהן כשר מן התורה ולא אבד קדושתו ואח"כ חזר רבא מחילוק זה כדאית' בגמ' ופסקו הפוסקים כרב ששת דמותרת (גיורת) לכהן פ"ד (וכמסקנות) רבא כאן וכ' המ"מ דאע"ג דהרמב"ם דס"ל כלשנ' קמא דרב דאין איסור בנתינה אלא מדרבנן ממילא אין לך ראיה להתיר כהן פ"ד בגיורת מ"מ קי"ל להיתר' בזה אבל בממזרת אסור אף הפ"ד כיון שיש בה איסור דאורייתא וא"כ קשה על הב"י שכתב דכיון שסובר הטור דיש איסור תורה בנתינה צריך דרשת הפסוק להיתר של הנתינה לפ"ד אודאי לית' דההיתר בגמ' הוא לרב ששת בזה מכח שהפ"ד לישראל אבד קדושתו דאי אמרת דההיתר פ"ד ישראל מדרש' הפסוק אין לך ללמוד דכהן פ"ד מותר בגיורת דדלמא שאני הוא דקדושת כהן עדיין עליו שהרי אין לך היתר שם מפסוק לא יבא פ"ד כו' ורש"ל האריך בזה כמו שהעתיקו בפרישה ומו"ח ז"ל ותכלית דבריו לפרש לשון הטור דכתב הא דשרי בנתינה ח"פ דמן הראוי היה לאסור פ"ד מכח שפלותו בנתינה שהיא גיורת והיא חשובה דהא מצינו בה חשובות מן התורה שהישראל מותר ב"ה להרמב"ם אלא מדרבנן אסורה לישראל וא"כ תהא הנתינה אסורה לפ"ד כיון שיש לה מעלה נגדו וא"כ צ"ל דמדרשת הפסוק דלא יבא כו' היא מותרת לישראל פ"ד וע"ז מקשה הטור דה"נ ניליף מפסוק זה דממזרת תהא מותרת לישראל פ"ד ואפי' מדרבנן כשם שרבנן לא גזרו בנתינה לפ"ד ושבקוה (אדאוריית') ה"נ נימא בממזרת דהי' מותרת אפי' מדרבנן זו תורף פירושו והוא תמוה מאד דאיך יליף הטור ממזרת מנתינה דע"כ לא הקילו רבנן בפ"ד אלא משום שאין בו איסור תורה לישראל אלא הם אמרו והם אמרו להקל בפ"ד משא"כ בממזרת שאסורה מן התורה לישראל ה"נ דאיסור ההו' קאי (גם) אישראל פ"ד דגם הוא מקרי קהל ה' וכבר הקשה עליו מו"ח כן ופי' הוא בדרך אחר לומר דגם להרמב"ם ס"ל דנתינ' איסור תורה יש בה לישרא ודחק לפרש לחלק בין הם לבניהם והנלע"ד לפרש בדברי הטור בדרך זו דמ"ש דהא דשרי בנתינה (קאי) אכהן פ"ד שזכר לפני זה בסמוך דמותר ג"כ בנתינה דגם הרמב"ם ס"ל כן ולא נתכוון בהך נתינה לענין איסור נתינה אלא מצד שהיא גיורת ויש בה איסור תורה לכהן כשר מצד שהיא זונה כמו שזכרנו בסמוך ואפ"ה שרי מכח הפסוק דלא יבא פ"ד בקהל ה' כו' כדאיתא להדי' במשנה דפ"ד מותר בגיורת מכח פסוק זה והך נתינה היא ממש כמו גיורת וכמ"ש גם רש"ל כפי פי' שלו והיה פשוט דהיתר נתינה שהוזכר אין בו חילוק בין אם הוא עצמה נתגיירה או מש שילדה אחר שנתגיירה שדין א' להם להיתר והיא בכלל גיורת שנתגיירה שזכרה המשנה והיה מהראוי להרמב"ם להזכיר סתם גיורת לפי דברנו שמאיסור זונה מיירי אלא נקט בזה נתינה דהרמב"ם מתיר' לפ"ד מצד שהנתינה איסורא קל שאינה אלא מדרבנן וע"ז מקשה דהא מ"מ יש בה איסור תורה מצד גיורת לכהן ואפ"ה מותר לכהן פ"ד וא"כ הוה ממש כן בממזרת וקושי' זו ודאי אלימת' הוא על הרמב"ם דמתיר בהדי' כהן פ"ד בגיורת משוחררת וה"ה בנתינה ולא קפיד אאיסור זונה והמ"מ הקשה קושי' זו ודחק לתרץ דאיסור גיורת של תורה לכהן אינו חמור כ"כ שאינו שוה בכל משא"כ באיסור ממזרת ששוה בכל מ"ח הטור לא ניחא ליה בחילוק זה לחלק באיסור של תורה והמ"מ מקשה על מי שמתיר בממזרת אמאי תני במשנה דמותר בגיורת ולא שנה רבות' שאפי' בממזרת מותר ונראה דלק"מ דתנ' דנקט פ"ד מותר כלל בין ישראל פ"ד בין כהן פ"ד וכיון שיש בכהן פ"ד איסור דאורייתא בגיורת א"כ ה"ל ממש כממזרות דתרוייהו יש בם איסור תורה בישראל כשר ובפ"ד מותר בשניהם דאין לחלק בין אסורי תורה במקום שלא חלקו חז"ל בפי' כן נ"ל נכון:
(ב) שנכרתה העטרה. כדי לישב דברי הגמ' והטור בס"ד נעתיק המקור בזה בפ' הערל דף ע"ה איתא ואם נשתייר מעטר' אפי' כחוט השערה כשר פי' רש"י עטרה שורה גבוה המוקפת סביבת הגיד וכ"פ במשנה ריש פרק זה וז"ל שאין גיד אלא מעטר' ואילך לצד גוף. עטרה הוא שורת בשר המקפת במקום מילה בגופ' ושופע (ויורד) עד סופ' ואמרינן על זה שם מלא החוט על פני רובה וכלפי רישא פירש"י נשתייר מלא (חוט) השערה על פני הרוב היקיפ' אבל אם נחתכ' כלפי הגוף ונשתייר מלא החוט מעטר' ע"פ הקף כל הגיד בצד' כלפי קרקע פסול עכ"ל ותו איתא ניקב למטה מעטר' שכנגדו למעלה מעטרה סבר ר' חיי' לאכשורי א"ל רב אסי עטרה כל שהוא מעכבת פירש"י שהנקב למטה מהעטרה בסוף הגיד והנקב הולך באלכסון ויוצא כנגדו למעלה מעטרה כלפי הגוף וסבר לאכשורי' הואיל ואין ב' ראשי הנקב למעלה מעטרה עטרה כל שהוא מעכבת כגון שהנקב עובר דרך ע"פ כל העטרה אפי' נקב כ"ש מעכבת תולדתו ופסול והתוס' פירשו כמו שנעתיק בסמוך כקולמוס פי' שנחתך בשיפוע או כמרזב פי' שנחקק ויש לו דפנות מב' הצדדים והחקק באמצע כמין צינור כשר וקמ"ל דאם נחתך כקולמוס אעפ"י שנחסר הגיד מעביו ואינו נוגע בכותלי הרחם ואינו מתחמם כ"כ וכמרזב קמ"ל דאעפ"י ששולט האויר שם ומתקרר אפ"ה כשר ואמרינן שם דהך כקולמוס וכמרזב היינו אפי' למעלה מעטרה דאלו למטה מעטרה אפילו נכרת הגיד נמי ופירש"י דאפי' נכרת כל הגיד דהא תנן אם נשתייר מעטרה מלא חוט כשר אעפ"י שנחתך כל שמעטר' ולמטה עכ"ל וכתב בדרישה שקצת חכמים פירשו הך שאם נשאר מלא חוט מן העטרה פירושו שנחתך גובה הבשר שע"פ המילה למעלה ונחתך גם שורת הבשר המוקפ' סביב הגיד בשיפוע מלמעלה למטה ולא נשא' מאותו בשר כ"א כחוט ע"פ רובא ואחר הרוב אע"פ שנחת' שם למטה כלו כשר והקשה ע"ז דא"כ היינו כקולמוס ולמה פליגי בגמרא בקולמוס ועוד דעטר' אפי' כ"ש מעכבת וטרח מאד בפשט הפוסקים דלמעלה ולמטה קאי הכל על החלק שהוא למטה סמוך לראש הגיד ממש ומ"ש למעלה פי' מסוף העטרה ואחר יגיע' לא נחית כפי הפשוט אלא דחק עצמו כי אשר תראה בעיון בדבריו. והנלע"ד דעיקר מה שצריך כאן ביאור ודאי היינו כדי לחלוק במ' שאמרו נחתכ' כל העטר' ולא נשתיי' אלא כחוט וא"כ היינו כקולמו' וזו מה שפירש"י דכקולמוס במרזב הוא למעלה מעטר' דאי למטה הא אפי' בנחתך כו' שם כשר דהא אמרו דבשיור מלא חוט כשר בעטרה האיך הרכיב ב' דברים להדדי דבשיור כחוט כשר אפי' בעטרה עצמו כמשמעות המשנה דאם נשתייר' מהעטרה כחוט כשר ואנן עכשיו קיימינן בלמט' מעטרה נמצא דפתח בלמטה וסיים בתוך עטרה ונלע"ד דהענין הוא כך דבק עטרות יש כאן א' לצד מעלה של הגיד דהיינו מה שהוא נראה לעיני האדם והשניה בצד שהוא נגד הקרקע כמו שזכר בירושל' שמביא בדריש' שיש עטרה עליונה ותחתונה ויש שנוי בין הנך עטרות דהעליונה היא מארכת ויש לה קץ וגבול מתי הוא כלה דהיינו עד מקום שמגיע שם חידוד הגוב' נקרא עטרה ואחר זה נקרא למטה מעטרה אבל בתחתונה דהיינו לצד התחתון של גיד היא מתחלת ומתקצרת עד סמוך לראש הגיד ששם יש כמו שביל בין ב' קצוות שמגיעים שם זה אצל זה וכל צד מהשביל הנ"ל הוא עצמו מגוף העטרה התחתונה והולכת וכלה עד סוף הגיד ממש שהוא הנקב של הגיד נמצא ששם בתחתונה אין שייכות לומר למטה מן העטרה שהרי אין שם חלק אחר העטרה דהגובה שם הולך עד הנקב דלפי הנראה מל' רש"י דלא נקרא עטרה אלא השורה הגובה ממש לא הבשר עצמו אלא הבשר נקרא תוך העטרה ובב"י בי"ד הלכות מילה כתב שהיה מחלוקת בין חכמי ספרד מהו נקרא עטרה אם השורה עצמו אם הבשר כולה ול"נ מלשון רש"י בהדיא שלא נקרא עטרה אלא השורה דהיינו הגובה ממש והנה מה שכתב במשנה ובגמ' דאם נחסרה העטרה ולא נשאר אלא כחוט לא מיירי מן הבשר כלל אלא מן השור' הגובה הנראים לעיין וע"ז אמרו שאם נחתך מן אותה שורה דהיינו הגובה ולא נשאר ממנ רק כחוט שנראה גובה כמו חוט לחוד סגי בכך והיינו כלפי ראשה פי' דכלפי ראשה נשאר החוט מן הגובה ולא נכרת כל עובי הגובה של השורה המקפת אבל כלפי הקרקע לא נשאר כלל אלא נחתך לגמרי וממילא נכר' שם כל הגיד הוא הנקרא העטרה התחתונה עטרה ממש ובעליונה נקרא למטה מעטרה בזה הוא כשר אבל אם נכרת העליונה מה שהי' נגד הגוף לגמרי ולא נשאר שם כחוט ולמטה נשאר קיים דהיינו כל מה שיש לו גובה בכל סביבות צדי הגיד לצד הארץ פסול נמצא דלא איירי במשנה אלא בדין כריתות העטרה שהוא השורה הגבוה לחוד ולא איירי מחתיכות הבשר שבתוך העטרה אלא דבגמ' מיירי מזה דהיינו שאם נחתך הבשר כקולמוס או כמרזב והיינו שמצד שורת העטרה אין שם פסול אלא נשאר כחוט על פי הרוב לצד הגו אלא דה"א לפסול מכח חתיכות בשר כקולמוס או כמרזב קמשמע לן דכשר וזהו למעלה מן עטרה דהיינו שהחתך מתחיל מלמעלה בגובה הבשר והולך למטה תוך העטרה דאלו למטה מעטרה דהיינו מעטרה העליונה מקום שמסיים שם שורת הגיד אלא עגול שם פשיטא דכשר דהא אין שם אלא למטה מעטרה ובזה אפשר נכרת ממש כשר אע"פ שמצד מטה יש שם עטרה לא איכפת לן בזה דהא אמרי' נחתך העטרה ונשאר כחוט כשר והיינו שלמטה נחתך לגמרי ולא נשאר אפילו כחוט דלא בעינן כחוט אלא בעטרה העליונה ובזה הם דברי רש"י על נכון והך כריתה דקולמוס או כמרזב היינו שנקלף הבשר שתוך עטרה אבל לא עד הגיד דהיינו לחללו דאל"כ פשיטא דפסול דהא אפילו בניקב פסול מטעם כריתות הגיד אלא כדפרשנו ובדברי הטור שכתב וז"ל בראש הגיד יש בשר ובחיבורו לגיד הוא גבוה מוקף סביב הגיד ונקרא עטרה כולו נראה דהא ונקרא עטרה קאי על מה דסמוך ליה ממש דהיינו שהוא גבוה מוקף והיינו השורה וכמו שזכרנו לפי' רש"י ובזה מבואר בסעיף ד':
(ג) מוקף לכל הגיד זה דעת הרמב"ם ובטור כתב רוב הגיד ותלוי (כו' צ"ל בגירס') הגמ':
(ד) ניקב למטה מהעטרה בענין שכנגדו למעלה בתו העטרה זה לשון הרמב"ם והו' כפירש"י שזכרתי בסעיף ב' ואף שרב"י נקט למעלה מעטרה נראה דלהרמב"ם ק"ו בזה שהולך למעלה מעטרה ותו ששם הוה פסול אפילו בלא נקב למטה כיון שיש עכ"פ נקב למעלה מעטרה וכמו שיתבאר בסמוך אבל התוס' פי' דנקב למטה מעטרה בעליונו של גיד והוה נקב מפולש והוה בתחתונו של גיד למעלה מעטרה לפי שמתקצרות שם ומסיק דעטרה לא נקב אלא עד חלל הגיד ואפילו למטה מעטרה פסול כיון שאם היה נקב מעבר אל עבר היה בצד א' למעלה מהעטרה דהא מכשרי' בסמוך כקולמוס וכמרזב וכיון דאפילו נחתך לגמרי (כשר) כ"ה ניקב עכ"ל ונראה דזה מיירי בנקב שאין ש"ז יוצא שם דאל"כ היה פסול אפי' ניקב תחתונו של גיד למעלה מעטרה לחוד על החלל ואפי' לא ניקב כלל בעליונו של גיד דזה ודאי דתחתונו של גיד לא עדיף מעליונו דפסול בניקב לחוד אם ש"ז יוצאים שם ואע"ג דבניקב הגיד עצמו למעל מעטרה עד החלק (פסול) ואפי' אין ש"ז יוצא שם דהא לא מצרכי' ש"ז אלא בתוך העטרה מ"מ כאן שהנקב בתחתונו של גיד ויש כנגדו חלק שם בעליונו של גיד ושם הוא למטה מעטרה עדיף טפי ע"כ בעי' נקב מפולש דוקא כלל הדברים נראה לשיטה א' שהיא ג"כ שיטת הטור ד"ש ב' פסולים בניקב האחד מצד שהוא עצמו פוסל לא מצד יתיאת ש"ז מצד דהו' בכלל כרית' ומ"ה אף אם הוא נקב קטן פוסל וזהו בעצמות הגיד למעלה מהעטרה ושם לא בעי' ג"כ שיהא מפולש אלא אם ניקב לחלל הגיד כמ"ש הב"י בשם המרדכי אלא דבניקב בעליונו למטה מעטרה ובתחתונו למעלה מעטרה אז ג"כ הנקב פוסל מחמת כריתות הגיד לא משום ש"ז אלא כיון שיש לו חדא לטיבות' שיש שם מצד א' (למעלה צ"ל למטה) מהעטרה ע"כ בעי' שיהיה הנקב מפולש ואם אין מגין עליו אז פסול ומה שאמר כקולמוס ומרזב כשר אפילו למעלה מעטרה היינו שנקלף מהגיד קצת בשר אבל לא עד החלל הגיד דאז פשיטא דפסול דלא עדיף מנקב שם אלא ודאי דאין שם אלא קליפה מלמעלה וקמ"ל דלא פסול כקולמוס משום שנתמעט עובי הגיד ובמרזב משום דשליט שם אוירה בין הדפנות המרזב ואין מתחמם שם ובניקב תוך העטרה עד החלל הגיד ותו לא אין לפסול משום כריתה שאין שם גיד אלא בשר אלא משום פסול יציאה ש"ז על כרחך אין פסול אלא כשהנקב גדול ששם יוצא ש"ז אבל אם היא מפולש שם לעבר השני פסול מחמת כריתה ואפי' נקב קטן וכן בניקב הגיד למטה מעטרה בעליונה של גיד ובתחתונה הוא למעלה מעטרה פסול מחמת כריתה כי שם הוא הגיד ממש לא בשר כיון שהוא למעלה מעטרה כי כן הוא נראה לעינים אלא דבעי' שיהא מפולש ואם ניקב נקב מפולש ואפי' נקב למטה מעטרה בעליונו של גיד וגם לצד התחתון של גיד אין שם למעלה מעטרה אלא תוך העטרה ההיא שהיא בקצה הגיד ממש לצד הארץ כשר דאפי' נחתך אין מזיק בזה כיון שרוב העטרה נשארה כחוט קיים לצד הגוף ומו"ח ז"ל הקשה לו מקולמוס דכשר אההיא דניקב למעלה מעטרה דפסול ונכנס לפלפל עבור זה בדברי התוספתא ולפי מה שכתבתי אין קושיא כלל ובדרישה כתב בענין זה שתחת הגיד אין שם כלל עטרה לא מצד העליון ולא מצד התחתון אלא דלצד התחתון הוה העטרה במקום שנוגעין שני הקצוות הגובה להדדי ודבר זה אינו לע"ד אלא דבצד התחתון היה הקצה העטרה עצמה שהוא עצמו הגובה של צדדים השביל שיש שם שאין החתיכה וכ"ש הנקיבה פוסל שם כלל כיון שנשארה העטרה קיים למעלה כחוט וראיה עוד לזה מפ' הבע"י דף נ"ה דאיתא שם לחלק בין העראה לנשיקת אבר במקום תשמיש ואמרי' שם דהעראה היא הכנסת עטרה ואלו לפי בעל הדרישה יהיה עוד מלתא אחריתי בינייהו דהיינו הכנסת אותו חלק שהוא אינו אלא בשר ולא עטרה כלל ולא נתבאר מה משפטו אבל לי דרכנו אין קושיא דאף הקצה ממש יש עליו שם עטרה ששם הוא הגובה עצמו של עטרה התחתונה ולא שייך קריאת שם למטה אלא בצד העליון של גיד וכן מבואר מפירש"י בפ' הבע"י שכתב ז"ל עטרה ראש הגיד ואינו מן הגיד אלא בשר עכ"ל הרי שראש הגיד הוא ממש עטרה והיינו עטרה שלמטה שזכרנו ואין עלינו שום קושיא בס"ד מכל מה שהקשה לבעל הדרישה בזה:
(ה) ואפי' מסרס אחר מסרס דכתב לא תעשו לשון רבים כ"כ בפרישה ותמהני שהיר בפ"ה שרצים דף קי"א ילפי לו מדכתיב ומעוך וכתות כו':
(ו) והמסרס את הנקבה כו'. פטור וכתב המ"מ מדתנן אין סירוס בנקבות ולא אמר מותר לסרס הנקבות ש"מ חיוב הוא דליכא אבל אסורא איכא ומ"ה כ' הרמב"ן ממש כאן לשון פטור ולא נ"ל דקדוק זה מגמ' דודאי גם לשון אין סירוס בנקבות מורה על היתר כמו לשון מותר אלא הטעם כיון שמסרס אותה על ידי מעשה כגון הכאה או בעיטה או שאר דברים הגורם סירוס ובא על ידי מעשה שלו אין לומר בו היתר דאפי' בבהמה אסור משום צער ב"ח בלא איסור סירוס ובפרישה נתן טעם לאיסור בנקבה משום דלא תוהו בראה וזה אינו אמאי מותר להשקות הנקבה עיקרים כמ"ש סעיף שאחר זה אלא כדפירש רש"י והא דפטור בנקבה אפי' אם בא על ידי מעשה שלו נראה הטעם דבנקבה אין שייך סירוס בהפסד איברי זרע ממש שאינה בחוץ כמו בזכר ע"כ לא הוה הסירוס בידים ממש אפי' אם בא ע"י מעשה שלו וע' סעיף י"ב:
(ז) ואשה מותרת לשתות עיקרים כו'. דכאן שאין בא אלא ע"י שתיה אין (איסור) אפי' לכתחלה דאין כאן צער כלל ומו"ח ז"ל כתב דאין לחלק בין הך דמותר בשתיה לההיא דפטור אבל אסור מכח מעשה דבתו' פ"ח שרצים כתבו דלא שייך סירוס בנקבה אלא ע"י השקאה אלא החילוק הוא דההיתר דכאן הוא משום דאית לה צער לידה וזה שלא בדקדוק דהתו' שם בדף קי"א לא כתבו אלא דאין שייך סירוס באשה ור"ל דיאן איסור סירוס בה וכההיא דר' יהודא שזכר שם ואין שייך מסרס אחר מסרס אלא במקום שיש איסור לסרס להראשון ע"י והחילוק דבין צער לידה אינה במשמע מן הפוסקים כלל:
(ח) ליטול כרבלתו בפסקי מהרא"י סי' ק"ח כתב בזה דאין כאן משום צער ב"ח כיון שיש לו ריוח בדבר וכעין (זה) כתב הרמב"ן סימן קי"ח בט"ז בשם התו' לענין בל תשחית ואין זה דומה לההיא שזכרתי בסמוך דע"י מעשה שלו מסתרסת הנקבה ויש איסר דשם אינו מרויח בדבר אע"ג דמסתרסת ע"י זה כו' משמע מזה דכל שהסירוס ממילא מותר וכדמסיק כיון שלא מפסיד באיברי הזרע ותימא לי שהרי שם בפ' ח' שרצים דף ק"י פירש ר"י בהדיא דאפי' הסירוס ממילא אסור וההיא דנטילת כרבלתו לא נעשה סריס ע"י זה אלא דרמות רוחי' הוא דנקטי' ליה פירש רש"י שהתרנגולת מתאבל על שניטל הודו ואינו משמש ובפסקי מהרא"י שזכרתי לא יליף מזה רק שאין כאן צער ב"ח וצ"ע:
(ט) קונסין אותו כו'. הקשה בפרישה מאי שנא מהרבעת בהמה דאסור לו' לגוי שירביע מין בשאין מין ואם עבר אין קונסין אותו למוכרו והנולד מותר לקיימו ותירץ דשאני סירוס דהבהמה לפנינו ויהיה נהנה באיסור לכך קנסוהו משא"כ בנרבעת דאין האיסור ניכר ואם משום הולד הרי הולד נולד ויש לו חיות בפני עצמו לא קנסו בו עכ"ל וקשה דהא איתא בפרק הפרה פרה שהזיקה גובה מולדה מ"ט גופה היא אלא העיקר כמ"ש בי"ד סימן רצ"ח סעיף ג' דהרבעה באינו מינו מלתא דלא שכיח הוא אפי' גבי גוי ע"כ לא גזרו קנס ביה ועוד נ"ל דשאני סירוס דבשעת עשיית העבירה הוה ברי דהא נשתבח בודאי לאכילה ולחרישה משא"כ בהרבעה דבשעת העבירה לא הוה ברי שיהא שבח דשמא לא תתעבר:
(י) ויש אוסרים דס"ל דבן נח מצווה על הסירוס וא"כ עובר הישראל על לפני עור לא תתן מכשול וכשנותנה הגוי לגוי אחר הוה לפני דלפני ולא מצינו אז אזהרה לזה:
(יא) אכזריות ולפ"ז גם כרבלתו של תרנגול לא יטול:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |