דבר אברהם/א/לא

< הקודם · הבא > מעבר לתחתית הדף דפים מקושרים

דבר אברהם א לא

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

סימן לא

ב"ה ב' י' אדר תרס"ג סמאלעוויטש.

כבוד הב' החריף ושנון וכו'.

א

[א] ע"ד מה שהעיר בדברי ההפלאה כתובות (דף כ"ד ע"ב) שהביא בשם ספר חרדים דכשם שמ"ע על כהנים לברך את ישראל ה"נ מ"ע על ישראל להתברך מן הכהנים, וע"ז העיר כ' דבחי' הריטב"א סוכה (דף ל"א ע"ב ד"ה מאי לאו) מבואר להיפוך דאין מצוה כלל על ישראל אלא על הכהנים דז"ל יכענין שמצינו בכהן שעולה לדוכן שאינו מצווה אלא לברך פעם אחת כו' ואעפ"כ אי בעי הדר ומצלי אין בזה משים בל תוסיף וליכא למימר שעושה להוציא אחרים דליכא חיובא אישראל להתברך מצוה דכהן הוא עכ"ל. הנה מצאתי שכבר העיר כן בס' מנחת חינוך (מצוה שע"ח) עיי"ש, אבל לענ"ד אין מזה סתירה כלל, דאפילו לדעת התרדים דמצוה על ישראל להתברך מ"מ נראה דלא דמיא מצוה דרמיא אכהנים למצוה דרמיא אישראל. דעל הכהנים מצוה לחזר אחריה לקיימה לברך את ישראל, לא מיבעי לדעת רבנו מנוח מובא בב"י או"ח (סי' קכ"ח) דהא דאמרינן דאין הכהן עובר כשאין אומרין לו לברך היינו שאינו עובר בג' עשה אבל בעשה דכה תברכו עובר שהכהנים מצווים לברך את ישראל יאמרו להם או יחדלו, ומובאת שיטה זו גם במאירי מגילה (דף כ"ד ע"ב) עיי"ש, דלפי"ז בודאי החיוב על הכהן לחזר אחר ציבור לברך ואם לא חזר ולא בירך ביטל מ"ע, אלא אפילו לדעת רוב הראשונים שאין הכהן עובר כלל אלא כשיקראו להם לעלות עיי' בטוב"י שם מ"מ זהו רק תנאי בחלות החיוב דאין חיוב הברכה חל עליהם מעיקרא אלא כשיקראום לעלות אבל אחרי שכבר קראו להם מחויבים הם לחזר לקיים מצות ברכה ואם לאו ביטלו מ"ע, אבל על ישראל אין חיוב כלל לחזר אחר ברכת כהנים אפילו אחר שקראו לכהנים ואם יצא ולא שמע ב"כ לא ביטל מ"ע, אלא שהמצוה היא רק שאם הכהנים מברכים ישמעו ויכוונו לבם להתברך מהם, וכן מורה לשון החרדים (פ"ד אות י"ח) ישראל העומדים פנים כנגד פני הכהנים בשתיקה ומכוונים לקבל ברכתם כדבר ד' הם נמי בכלל המצוה עכ"ל. וא"כ אין סתירה לזה מדברי הריטב"א דכיון דאין מצוה על ישראל לחזר אחר הכהנים בכדי להתברך לא שייך לומר דלהכי הדר כהן דמצלי כדי להוציאם דמאי להוציאם שייך כשאינם מחויבים כלל לחזר אחר מצוה זו, ובמ"ש דמצוה דכהן הוא ר"ל דמצוה זו דחזרה אחר ברכת כהנים דכהן היא ולא של ישראל, והוא פשוט לענ"ד:

הן אמנם שהגאון בעל ההפלאה נראה שתפס לדבר פשוט דמצוה דישראל דמיא ממש למצוה דכהנים, שכתב דאע"ג דבתורה אינו מפורש הציווי אלא על העושה מ"מ המצוה על שניהם כגון ביבם יבמה יבוא עליה והמ"ע גם עליה, ולפי"ז כשם שהכהן צריך לחזר לברך אחר שכבר קראו לו מיהא כך צריך הישראל נמי לחזר להתברך וזה באמת נדחה מדברי הריטב"א הנ"ל. אבל בלא"ה נמי אין דבריו מוכרחים. דלאו כללא הוא דבכ"מ המצוה על שניהם, ואטו במצות צדקה והענקה ה"נ נימא דכשם שבעה"ב במצוה כך מצוה על העני והעבד לקבל והרבה כיוצא בהן, ודברי החרדים מיושבים שפיר כמ"ש:

ב

[ב] ובעיקר הדבר נ"ל ראיה ברורה דיש מצוה על ישראל להתברך מירושלמי מגילה (פ"ד הלכה ח') מובא בתוס' חגיגה (דף ט"ז ע"א ד"ה בכהנים) דאסור להסתכל בכהנים בשעה שהם מברכין את העם משום היסח הדעת, ואם נימא דאין שום מצוה על ישראל להתברך מאי איכפת לן בהיסח הדעת דידהו, אע"כ דעל ישראל נמי איכא מצוה להתברך ר"ל לכוון לקבל את הברכה בשעה שהכהנים מברכים כמש"כ ולהכי חיישינן להיסח דעתם. ואע"ג דרש"י במגילה (דף כ"ד) במתני' דכהן שיש בידיו מומין לא ישא את כפיו כתב משום שמסתכלין בו ואמרינן בחגיגה המסתכל בכהנים בשעה שנושאין את כפיהן עיניו כהות ולא הביא טעמא דירושלמי וכבר עמדו ע"ז התוס' בחגיגה שם, מ"מ נראה פשוט דס"ל נמי טעמא דהיסח הדעת דהאיך יחלוק אירושלמי. ועיי' בטו"א שם שיישב דברי רש"י ז"ל דמוקים מתני' במקדש דאיכא טעמא דעיניו כהות ונ"מ אפילו בציבור שכולם זריזים ות"ח דלא מסחו דעתייהו כדאמר ר' חגי התם בירושלמי מ"מ אסור מטעמא דעיניו כהות. ולפי הבנת ההפלאה דמצוה דישראל דמיא ממש למצוה דכהנים וא"כ כשם שכהן אינו מצוה לברך אלא פ"א ביום כמבואר בר"ה (דף כ"ח ע"ב) ה"נ אין הישראל מצווה להתברך אלא פ"א ביום, י"ל עוד דמשו"ה נקט רש"י האי טעמא דעיניו כהות דנ"מ עוד לציבור שכבר נתברכו באותו יום פ"א דמשום היסח הדעת ליכא כיון שאינם חייבים עוד ומאי איכפת לן בהיסח דעתייהו ולטעמא דעיניו כהות ה"נ חיישינן. אבל לפי"מ שכתבנו דהמצוה שעל ישראל היא רק לקבל את הברכה בשעה שמברכין אותם אפשר וקרוב יותר לומר דלא שייך לפלוגי בזה בין נתברכו כבר ובין לא נתברכו עוד אלא דכל זמן שמברכין אותם חייבין הם לכוון לקבל עליהם את הברכה שהרי גם בפעם הראשונה לא היה עליהם חיוב להתברך ואין טעם לחלק בין נתברכו כבר פ"א ללא נתברכו עוד:

ג

[ג] וגם לפי דרכנו שהמצוה שעל ישראל היא רק לקבל את הברכה ולא לחזר אחריה עולים יפה דברי ההפלאה במה שכ' לתרץ את הר"י בתוס' שבת (דף קי"ח ע"ב). דגרסינן התם אר"י מעולם לא עברתי על דברי חברי יודע אני בעצמי שאיני כהן אם אומרים לי חברי עלה לדוכן אני עולה, וכתבו התוס' וז"ל לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן אם משום ברכה לבטלה שלכהנים אמרה תורה לברך את ישראל עכ"ל. ותמה ע"ז בד"מ או"ח (סי' קכ"ח) מכתובות (דף כ"ד ע"ב) דאמרינן נשיאות כפים דאיסור עשה ופירש"י כה תברכו אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה, ותירץ דאפשר דר"י לא קאמר אלא כשעולה עם כהנים אחרים אבל לבדו הוא עובר בעשה. והמג"א שם הקשם ע"ז דמאי חילוק הוא בין לבדו ובין עם אחרים ותירץ ההפלאה ע"פ הנ"ל דגם הישראל מחויב להתברך ובסוטה (דף ל"ח) אמרינן אמור להם כאדם האומר לחבירו פנים כנגד פנים א"כ זר העולה בין הכהנים לדוכן אינו מתברך שאינו פנים כנגד פנים וזהו איסור העשה ודוקא עם כהנים אחרים מיירי אבל כשהוא עולה לעצמו בשעה שאין הכהנים מברכים לא ידע ר"י מה איסור יש בדבר אם לא משום ברכה לבטלה. ודברים אלו שייכים גם לפי דרכנו שצריך הישראל לקבל הברכה ועם שאחורי הכהנים שאינם לפני פני הכהנים אינם בכלל ברכה כדאמרינן בסוטה שם ולכן העולה עם הכהנים אינו מקבל את הברכה. אבל לכאורה נראה דדרשא דפנים כנגד פנים אינה אלא אסמכתא מדרבנן אבל מדאורייתא יוצא בבר"כ אע"פ שאינו פנים כנגד פנים, דאמרינן התם בסוטה בית הכנסת שכולו כהנים כולן עולין לדוכן למי מברכין אר"ז לאחיהם שבשדות איני והתני, אבא ברי' דרמב"ח עם שאחורי כהנים אינם בכלל ברכה ל"ק הא דאניסי הא דלא אניסי, עיי"ש בפירש"י, ואי אמרת דמדאורייתא בעינן דוקא פנים כנגד פנים לכאורה לא שייך לפלוגי כלל בין אניסי ללא אניסי, אלא ודאי דרבנן הוא ולכן בלא אניסי שמראין שאין הברכה חשובה עליהם אינם בכלל ברכה כמ"ש רש"י ותוס' שם אבל באניסי לא. וכיון שכן מדאורייתא לא בעינן דוקא פנים כנגד פנים הרי אין הישראל העולה עם הכהנים עובר בשעה שהרי הוא מתברך. ואפ"ל דענין המ"ע אינו שייך להא דבכלל ברכה והמ"ע באמת אינו מקיים אלא פנים כנגד פנים אבל הברכה חלה באניסי, ודוחק הוא. אמנם לפי דרכנו יש ליישב קצת, דעיקר המצוה הוא לכוון לקבל הברכה וכיון שהוא מברך בעצמו אינו משים לב למה שאומרים הכהנים והוי כמו היסח הדעת לענין השמיעה. אך במג"א (סי' תר"צ ס"ק ו') לענין מי שתופס בידו מגילה שאינה כשרה לא יקרא עם ש"ץ אלא שומע ושותק כתב דבב"י הטעם דשמא יתן השומע לבו לזה הקורא ולא לש"ץ משמע דהוא עצמו יכול לשמוע לש"ץ אע"פ שקורא. ועיי' בפמ"ג בשם הא"ר שצידד לומר דהוא עצמו נמי אינו יוצא:

ובדרך יותר מרווחת היה נראה ליישב דברי ר"י דבאמת ס"ל נמי כרש"י דזר שנושא כפיו עובר בעשה דכה תברכו אתם ולא זרים, אך לשיטת ר"ת בתוס' מנחות (דף מ"ד ע"א ד"ה כל כהן) דכהן יחיד אינו אלא מדרבנן אבל מדאורייתא בעינן שנים דוקא אפ"ל דהא דזר עובר בלאו הבא מכלל עשה הוא רק אם עושה כעין העשה ר"ל שמברך באופן שאם היה כהן היה בו עשה דהיינו בשנים אבל אם בירך ביחיד דבאופן כזה אין עשה בכהנים לא עבר אעשה כלל, ולכן לא ידע ר"י בזר העולה יחידי מה איסור יש בדבר אם לא משום ברכה לבטלה. אך לר"ת יש להקשות קצת אעיקר דינא דזר עובר בלאו הבא מכלל עשה, דלפי"ז צ"ל דכל הכתוב בפרשה זו הוא בדוקא ולעבור עליו בלאו הנשמע מכלל הן א"כ כהן יחידי שעונה לדוכן ה"נ יעבור בלאו הבא מכלל עשה דכה תברכו כתיב שנים ולא יחיד ולמה תיקנו חכמים שישא כפיו לעבור על ד"ת, ויש ליישב. אך המחוור בדעת הר"י כמ"ש המג"א דלית ליה כלל איסור עשה בזר הנושא את כפיו והא דאמרינן בכתובות איסור עשה היינו נמי משום ברכה לבטלה, והמג"א בא לתרץ רק דברי הר"י ולא לבאר כוונת הרמ"א וכמו שהבין הנו"ב (מהדו"ק חאו"ח סי' ו') במסקנתו, שכן מצאתי בספר האשכול הלכות ברכות כהנים וז"ל ואמרינן בפ' האשה שנתארמלה ישראל שנושא כפיו עובר בעשה איכא מרבוותא אמרו עשה ממש דכ' דבר אל אהרן וגו' כה תברכו אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה עשה ואיכא מ"ד מדרבנן ומשום ברוכי דלא מצי מברך והו"ל ברכה לבטלה עכ"ל, וברור לענ"ד שכן היא גם דעת הר"י ותו לא מידי:

ד

[ד] ובענין המצוה שעל ישראל להתברך הי' אפ"ל עוד שהוא משום דדרשינן אמור להם שצריך הציבור לקרות להם כדמתרגמינן כד יימרון להון ומזה מוכת שמחויב הציבור להתברך ולכן צריך לקרות לכהנים. ולפי"ז היה יוצא לן דבר חדש שאין חיוב על הציבור מה"ת להתברך אלא משנים אבל מכהן אחד אינו מחויב להתברך, (אפילו למאן דסבר דכהן יחידי מחויב לברך מה"ת], דאמרינן התם בסוטה נקטינן לשנים קורא כהנים ולאחד אינו קורא כהן שנאמר אמור להם לשנים. וכיון דאין חיוב על הציבור לקרא אין ראיה שחייבין להתברך ממנו. ובזה א"ש מה שהזכרנו באות ב' דנקט ר"ש טעמא דעיניו כהות ולא משום היסח הדעת דירושלמי, דנ"מ בכהן אחד המברך דלטעמא דהיסח הדעת היה כהן אחד בעל מום נושא את כפיו דלהיסח הדעת ליכא למיחש כיון שאינם חייבים להתברך ממנו אבל טעמא דעיניו כהות איכא ואסור לו לישא את כפיו אפילו ביחיד. אך לפי"ז צ"ל שהציבור נמי מחויב לחזר אחר בר"כ שהרי חייבין לקראם ולא כן היא דעת הריטב"א שפתחנו בו. ובר מן דין צ"ע ביראים (סי' ט"ו) שכ' וז"ל ומנין שקוראין אותו וחזן אומר להם אמרו ת"ל אמור להם ומיהו עכובא לא הוי שלא לברך ואע"פ שחזן אינו חייב לומר לו חייב לברך עכ"ל, ואולי קאי על כהן אחד וצ"ע. אחר כתבי בא לידי ס' היראים השלם שנדפס מחדש מתוך הכת"י שנמצא בפאריז וראיתי (בסי' רס"ט) שהביא מתחלה להא דאביי נקטינן לשנים קורא כהנים לאחד אינו קורא ואח"כ כתב להא דמיהו עכובא לא הוי והוא מתפרש כמ"ש דקאי על כהן אחד, ועיי"ש בדברי הרב המבאר:

ה

[ה] ומדי דברי ארשום לו מאי דתמיה לי בדברי רש"י ז"ל בסוטה (דף ל"ט ע"ב ד"ה לעקור רגליהם) וז"ל יש ללמוד מכאן סדר נ"כ כו' וכשכלה אמן אחרון מפי צבור הן מחזירין פניהם וכופפין קשריהם אם רוצים ושליח צבור מתחיל שים שלום כו', והוא תמוה מאד דבהדיא אמרינן התם ואמר ר"ז אר"ח אין הכהנים רשאים להחזיר פניהם מן הציבור עד שיתחיל שליח צבור בשים שלום, ולא ראית לע"ע מי שעמד בזה וצע"ג. (ועי' בספרי חלק שני סי' כ"ח אות ג}}:

עוד ראיתי באור זרוע ריש הלכות נ"כ (סי' תי"א) שכ' וז"ל בפ' הקורא את המגילה תנן אין הכהנים נושאין כפיהם בפחות מעשרה כו' ופיר"ת דלא מיחייב כהן בנ"כ דאורייתא אלא בי' כההיא דפ' אלו נאמרין כו' לפיכך יחיד מה"ת אי נו נושא את כפיו אבל מדרבנן נושא כו' אבל יש להביא ראיה מפ' א"נ דאר"י לעולם תהא אימת צבור עליך שהרי כהנים פניהם כלפי העם ואחוריהם כלפי שכינה ואי איתא אפילו יחיד נמי, וג"ז אינה ראיה דר"י מייתי ראיה לפי שהכהנים נוהגים מדרבנן עכ"ל. ולא זכותו להבין ראיה זו מדר"י ודיחויה כלפי לייא ודבריו סתומים וחתומים מבינתי. גם נראה חידוש מדבריו דלאו דוקא כהן יחיד הוי לר"ת דרבנן כמובן הפשוט שבתוס' מנחות (מ"ד) אלא דעד עשרה הוי דרבנן. ויש לי בזה הרהורי דברים ליישב בדרך דחוקה אך מפני דוחקם לא אעלם על הגליון וצ"ע:

ויקבל כ' ברכת החוה"ש מאדוה"ש כנפש המברכו בברכת כהן:

זה עתה בא לידי אחד מספרי האחרונים שנדפס מקרוב ומצאתי שעמד במה שתמהנו ברש"י סוטה (דף ל"ט). וכתב דגירסת השאילתות פ' בהעלתך (שאילתא קכ"ה) אין הכהנים רשאים להחזיר פניהם מן הצבור עד שיכלה אמן מן הצבור וזוהי גירסת רש"י וא"ש, והוא נכון וברור:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף