הפלאה/כתובות/כד/ב

הפלאה כתובות כד ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

רש"י ד"ה בשכלי וכו'. נראה דס"ל לרש"י ז"ל דאינו מתוקן היינו טבל ממש דקי"ל דאסור למכור את הטבל וא"כ מדחזי כלי אומנתו בידו נראה מזה שרוצה למכור שלא כדין לכך חיישינן לגומלין. אבל לפמ"ש בשיטת היש מפרשים שאומר שקנה מעם הארץ א"כ הא באמת רשאי למכור בחזקת שאינו מתוקן. צ"ל כפירוש ר"ת. ואפשר דגם לפירש"י אתי שפיר דיש לומר דמיירי שניכר שמוכר במדה דקה דאסור למכור הדמאי ומותר להשהותו. וז"ל הרמב"ם בפירוש המשנה פ"ב דדמאי המשפיעים המוסיפים על המדה וימכרו במדה גסה וכו' וימלאו המדה ביותר ויוסיפו בו ויקח הקונה יותר מן הראוי לו וכו' ולהכי פירש"י כגון מחק שמוחקין בו המדה דמזה ראיה שרוצה למכור במדה דקה. ונראה דלא ניחא ליה לרש"י ז"ל כפירוש ר"ת דלפמ"ש לעיל בשיטת רש"י דחיישינן שמא עבד הוא א"כ אין ראיה מכלי טהרה שבידו שמא עבד ונשתחרר או ישתחרר כמו שיבואר בס"ד בסוף פרקין ואין ראיה מכלי טהרה שבידו. וק"ל:

תוספות ד"ה ואבע"א ר"י וכו'. הקשה הר"ש מווארדין וכו' ותירץ ר"י דמעיקרא ס"ד וכו'. לא הבנתי דבריו. דהא ע"כ כיון דס"ל מעלין מתרומה ליוחסין בעינן שני עדים לתרומה כמו ליוחסין א"כ אכתי קשה נהי דחייש לגומלין מ"מ יועיל עד אחד לתרומה ולא יעלוהו. ואי ס"ל דאין עד אחד מועיל לתרומה מצד חומר תרומה עצמה א"כ מנ"ל באמת דחייש הכא לגומלין דילמא הא דס"ל בברייתא אינו נאמן הוא מטעם דאין עד אחד נאמן ובהכי אתא שפיר טפי דא"צ לחלק דבעד אחד חיישינן לגומלין טפי משנים דלא חיישינן לגומלין. אמנם אלולי דבריהם ז"ל נראה דלא דמי כלל הך פלוגתא להא דס"פ. דהתם פליגי בחילוק גרנות אי חולקין תרומה לעבד בלא רבו. אבל הכא לא מיירי כלל בחילוק גרנות אלא להאכילו בתרומה ומאכילת תרומה ודאי אין מעלין ליוחסין עד שיברר שאינו עבד כדאיתא לקמן דף כ"ו בהוציאוני מבית הספר וכן הוא בסוף פרקין רק דפלוגתא הוא אם מברר שאינו עבד. והוי ס"ד בתירוצא קמא דבחלוק גרנות מעלין היינו משום דאין חולקין תרומה לעבד. אבל מאכילה בודאי לא יעלוהו מחשש עבדות דודאי כל עבד כהן אוכל בתרומה. ואפילו אם יברר שאינו עבד כבר כתבנו לעיל לפירש"י דס"ל דאינו נאמן להשיאו אשה היינו דוקא מחשש עבדות כמ"ש לעיל. א"כ אם יברר שאינו עבד ליכא חשש אפילו להשיאו אשה. אך לפי' התוס' לעיל דלהשיאו אשה היינו משום חללים אכתי איכא הכא חשש משום חללים. ותו דאף לפירש"י נהי דס"ל דאין פירוש להשיאו אשה כפירוש התוס' להשיאו בתו לכהן היינו משום דס"ל דלא שייך עתה להביא ראיה משום להכשיר בתו ובאמת יבדקו כשיבא להשיא בתו לכהן דהא הנושא אשה צריך לבדוק בארבע אמהות וכהן צריך ליבדק משום חשש חללים גם כן אף לפירש"י מ"מ איכא חשש דיעלוהו ליוחסין מאכילת תרומה צ"ל דס"ל לתירוצא קמא דנהי דמחילוק גרנות מעלין היינו דחילוק גרנות הוא אפוקי ממונא משאר כהנים דאין להוציא מחזקתה אלא בראיה ברורה. משא"כ מאכילת תרומה דאין נוטל חלק בגורן והוי ס"ד דכיון דעד אחד נאמן באסורין נאמן להאכילו אלא משום גומלין. ובתירוצא ואב"א חידש דטעמא דר"י דס"ל דמאכילת תרומה מעלין ליוחסין מטעמא דאמר לקמן דאיכא עון מיתה בזר האוכל תרומה ואיכא חשש אם יברר שאינו עבד שיעלוהו ליוחסין דס"ל לר"י אם מברר שאינו עבד מעלין ממנו ליוחסין ומכשירין בתו לכהן בלא בדיקה מצדו ואין שייכות לפלוגתות אלו אהדדי. ודוק:

ובזה נלענ"ד להבין מה שפסק הרמב"ם ז"ל בפרק כ' מהלכות איסורי ביאה דמאכילת תרומה דאורייתא מעלין ליוחסין ומחילוק גרנות כתב דאין מעלין והיינו דבאכילת תרומה פסק כר' יהודה לגבי תנא קמא דהוא ר' מאיר וכסוגיא דעלמא וכן כתב התוספות לעיל דת"ק ר' מאיר הוא וכדאיתא לקמן דף ל"ו ובחילוק גרנות פסק כר' יוסי בסוף פרקין דהלכה כמותו לגבי ר' יהודה כדאיתא בעירובין דף מ"ה. מיהו אין ענינים שוים דבאכילת תרומה צריך לברר שאינו עבד. ולא מהני אלא מחשש חללים. ובחילוק גרנות אין מעלין משום דליכא מיתה מחשש עבדות דס"ל אין חולקין תרומה לעבד וכו' וזה יבואר לקמן בסוף פרקין באריכות בס"ד ע"ש ודו"ק:

תוס' ד"ה אמנה שבשטר וכו' והרי הוא יכול להערים וכו'. נראה לפרש קושייתם אהא דקתני יכתבו כהן דמשמע דבזה תקנתא להוציא שט"ח עליהן ואיך יוכל להוציא מהכהן הא יכול הכהן לומר שחבירו הוא הלוה והחזיק עצמו בכהן להערים והיינו דכתבו דמה מועיל רצה לומר דאין תקנה בזה שיכתבו כהן. מיהו קשה דעל זה אינם מתרצים דהיכא דהוחזקו וכולי דהא העדים אינם צריכין לחקור אם יש עוד יוסף בן שמעון בעיר כדקי"ל באה"ע סימן י"ז סעיף י"ח דאף בחוששין לתרי יצחק מ"מ שמו ושם אביו לא חיישינן ואפילו להפוסקים שם דס"ל דחיישינן גם לשמו ושם אביו מ"מ במתניתין דקתני ואם היו משולשין יכתבו כהן ובמשולשין ודאי אין צריכין העדים לחוש שמא יש אחר משולש כזה בעיר א"כ אכתי מה מועיל שיכתבו כהן הא לא יוכל לגבות ממנו שיאמר שלא ידעו שיש עוד יוסף בן שמעון. ודוחק לומר דס"ל להתוס' דבאמת לא קאי על מוציא שט"ח עליהם אלא על מוציאין זה על זה. דהשתא ידעו בודאי דאיכא יוסף בן שמעון וא"כ שפיר מועיל התקנה שיכתבו כהן דאין יכול חבירו לומר שהחזיק עצמו בכהן דכיון שחבירו באמת כהן לא כתבו אלא כשידעו שהוא בודאי כן. א"נ דיוכל להיות דהתקנה נמי אפילו להוציא ש"ח עליהן והיינו דבאמת כשכותבין כהן אין כותבין משולשין ולהפוסקים דלא חיישינן לשמו ושם אביו אין כותבין אלא שמו לבד וכהן. דבכה"ג בודאי צריכים העדים לחוש שמא יש עוד אחד בעיר ששמו כן וצריכין לידע בודאי שהוא כהן שלא יערים על אחר. והא דמיבעיא הכא בכתב בשטר אני פלוני כהן דמשמע דאינו כתב בשטר רק שמו לבד ובזה צריכין לחוש שמא יש עוד אחר ששמו כן מ"מ שפיר מיבעיא ליה דשמא ידעו בבירור שלא יש בעיר זו אדם ששמו כן. א"נ ס"ל להתוספות דנהי דאין חוששין לשמו ושם אביו מ"מ היכי דבעי למכתב מלתא יתירתא שהוא כהן צריכין העדים לחוש שמא הערמה הוא וחיישינן ליוסף בן שמעון אחר וצריכין לידע שהוא כהן או שידעו בבירור שאין יוסף בן שמעון אחר בעיר זו. אבל מה שכתבו והתם בודאי מעלין משטרות ליוחסין קשה דאם חבירו ג"כ כהן א"כ באמת שמא שטר של חבירו הוא וע"כ כשחבירו אינו כהן א"כשפיר יש לומר שהעדים לא ידעו אם הוא כהן רק שידעו שחבירו אינו כהן וליכא שום ריעותא. וצריך לומר בדוחק דמ"ש מעלין היינו היכא כשהשני באמת ג"כ כהן ויש לנו עדים בבירור שהלוה הוא זה שלפנינו א"כ ע"כ ידעו העדים שזה ג"כ כהן דאל"ה אתא לאערומי וצ"ע. ודוק:

וראיתי בש"ך בח"מ סימן מ"ט ובב"ש סימן ג' שתירצו קושיות התוספת דהעדים בודאי אינם כותבין אלא במוחזק להם ומועיל לענין ממון לעשות סימן ומיבעיא ליה אי מסהדי עדות שיועיל אף ליוחסין והיינו דמיבעיא ליה דוקא ליוחסין ולא לתרומה ע"ש בדברי הש"ך באריכות. ולכאורה היה נראה דמשמע כדבריהם מהא דמיבעיא ליה בלשון אני פלוני בשמו לבדו ולא מיבעיא בשמו ושם אביו דקי"ל דצריך לכתוב שמו ושם אביו דחיישינן לתרי יצחק. אלא אדרבא לרבותא נקט מדחזינן שלא הזכירו שם אביו ש"מ שסמכו על זה הסימן שהוא מוחזק בכהן ואפ"ה מיבעיא ליה אי נימא דמחמת חזקה כתבו כן או לעדות גמור נתכוונו. ודוק:

אך נלענ"ד דס"ל להתוספות דודאי אין סברא לומר דהבעיא היא אם מהני לכתוב לענין ממון לסימן שהוא כהן ע"פ חזקה או בעינן עדות גמור לענין ממון כמו ליוחסין ואין סומכין על חזקה גרוע דלא מהני ליוחסין. דא"כ הו"ל למיבעי לענין כתיבת השטר אהא דאיתא במתניתין דבב"ב שם יכתבו כהן אי בעינן עדות גמור. אלא ע"כ דלאו לענין ממון מיבעיא. וגם אין לומר דהבעיא; היא דאע"ג דלענין ממון מהני חזקה גרוע לסימן אפ"ה שמא אין העדים חותמים עד שיודע להם שהוא כהן שיעלוהו ליוחסין כמ"ש הש"ך שם וז"ל דמאן לימא לך שהעדים מעידים שחזקתו הוא כדין לענין שיעלוהו ליוחסין ע"פ זה דס"ל להתוספות דאין סברא כלל שיכוונו העדות בשעת הלואה להעיד שהוא כהן ליוחסין. ותו דאפילו אם כוונו יש לומר דאינו מועיל דהוי ליה מפי כתבם דלא תקנו עדות בכתב אלא בשטרות לענין ממון כמ"ש התוספות לעיל דף כ' ע"ב. והא דקאמר לקמן מקרא דבקשו כתבם המתייחסים יש לומר דהיינו כתב בלשון בית דין דמועיל כמ"ש לעיל דף כ"א. ותו יש לדקדק דלמה נקט הבעיא בשם הלוה ולא נקט בשם המלוה דמסתמא השטר ביד המלוה ומזה משמע להו להתוספות דודאי חזקה גרוע דלא מהני לענין יוחסין לא מהני גם לענין ממון דאפוקי ממון חמירא רק דהבעיא היא אם העדים אסקו אדעתייהו לחוש משום איזה ריעותא לענין ממון אפילו בלא הוחזקו שני יוסף בן שמעון או לא ולהכי לא מיבעיא ליה בשם המלוה דליכא חשש לענין ממון דהם מוציאין שט"ח על אחרים. ומה שכתבנו לעיל דמשמע כדברי הש"ך מדנקט אני פלוני כהן ולא נקט שם אביו אני פלוני בן פלוני כהן. יש לומר דאפילו בכתוב שם אביו מ"מ צ"ל שכתוב בו כהן אצל שמו אני פלוני כהן דאם כתוב אחר שם אביו יש לומר דכהן קאי על שם אביו כמ"ש בח"מ סימן מ"ט לענין כתיבה נר"ו או שלי"ט. ואכתי יש לומר שמא אמו היתה חללה ואפשר דמיירי באמת שכתוב שם אביו ג"כ אח"כ אלא שלא האריך. ודוק:

רש"י ד"ה דאיסור עשה כה תברכו וכו'. והתוספות פרק כל כתבי דף קי"ח כתבו לא ידע ר"י מה איסור יש בו בזר העולה לדוכן אם לא משום ברכה לבטלה. וכבר תמהו בזה המפרשים מסוגיא דידן והרמ"א בא"ח בריש סימן קכ"ח כתב דס"ל דהכא איירי בלא כהנים ובשבת מיירי עם כהנים אחרים ולכך לא ידע ר"י מה איסור יש. וקשה דמנ"ל לחלק. ותו הקשה הט"ז דבאמת איך קאמר ר' יוסי דהיה עולה הא כיון שיודע דאינו כהן הא קי"ל דאין כח ביד חכמים לעקור בקום ועשה ולמה ישמע להם לעבור בעשה. ותו קשה לי דקאמר הכא משום עשה ולא קאמר משום ברכה לבטלה דאיכא לא תעשה דחמיר טפי מיניה. והמ"א כתב שם דבאמת הפירוש הוא משום ברכה לבטלה. והוא תמוה דהא קאמר בהדיא איסור עשה וברכה לבטלה הוי לא תעשה משום לא תשא. ותו קשה על דברי ר"י דקאמר משום ברכה לבטלה לפי דעת רמ"א שהיה עם כהנים אחרים א"כ הא כבר נתקשה בזה המבי"ט בתשובתו סימן ק"פ הא דנוהגין כל הכהנים לברך ואין אחד מברך לכולן. כדקי"ל עשרה שעושין מצוה אחת אחד מברך לכולן ותירץ מפני הטירוף ע"ש. עכ"פ למה היה צריך לעבור משום ברכה לבטלה היה לו לצוות לכהן אחד להוציאו בברכתו. אמנם אלולי דברי רמ"א ז"ל היה נראה לענ"ד להיפך דס"ל להר"י דמ"ש כאן איסור עשה הוא דוקא עם כהנים אחרים והוא דנלענ"ד פשוט דכמו דאיכא עשה לכהנים לברך את ישראל. ה"נ איכא מצות עשה לישראל להתברך מן הכהנים. וכן מצינו בכל מקום אע"ג דבתורה אינו מפורש הצווי אלא על העושה. המצוה על שניהם כגון ביבם יבמה יבא עליה והמצות עשה גם עליה. תדע דהא קאמר ביבמות דף כ' דדוחה לא תעשה ואיך היא עוברת על הל"ת אם אין המצוה עליה כמ"ש תוספות בגיטין דף מ"א. שוב מצאתי מפורש בספר חרדים שכתב כן שהעשה נמי על ישראל להתברך. ואיתא בסוטה אמור להם כאדם האומר לחבירו פנים כנגד פנים א"כ זר העולה בין הכהנים לדוכן אינו מתברך מן הכהנים ודוקא עם כהנים אחרים מיירי הכא ובאמת ליכא משום ברכה לבטלה דאפשר בזמן הש"ס אחד מברך לכולן אלא משום מניעת מצות עשה דאינו מתברך מן הכהנים פנים כנגד פנים. ולפ"ז יש לתרץ דברי התוספות בשבת דכוונתם דמיירי באמת עם כהנים אחרים דאיכא עשה אלא דכיון דהוא שב ואל תעשה דאינו מתברך שפיר קאמר ר' יוסי דהיה שומע לדברי חביריו. וכן משמע לשון עלה לדוכן הייתי עולה משמע דהאיסור הוא מחמת עליה לדוכן שאינו מתברך פנים כנגד פנים. ולא ידע ר"י כשהוא לבדו דליכא מניעת העשה שיתברך מפי הכהנים מה איסור יש אם לא משום ברכה לבטלה דאז צריך שיברך בעצמו. ואפשר דמשמע ליה לר"י קצת שם דמיירי נמי כשהוא לבדו לכך כתבו דלא ידע ר"י וכו':

ונלע"ד דבזה מתורץ קושיות תוס' ד"ה או דילמא וכו'. דהוי ליה למימר אפילו למ"ד אין מעלין ה"מ תרומה דחולקין לעבד וכו' דאין עבד נושא את כפיו עכ"פ. ולפמ"ש דעיקר איסור עשה היא משום שאינו מתברך ועבדים אינם בכלל ברכה. אפילו לדעת המ"א שם ס"ק ל"ז שחולק על הב"ח דס"ל דאין הנשים בכלל הברכה מ"מ עבדים בודאי אינם בכלל ברכה כדקתני בברייתא דסוטה נשים ועבדים משוחררים מנין וכו' משמע דאין משוחרר ודאי דאינו בכלל הברכה ועיין מ"ש לקמן בזה. ודוק:

תוס' ד"ה חד אמר מעלין וכו'. וא"ת ואמאי וכו'. נראה דעיקר קושייתם מנשיאת כפים דהוא פלוגתא דאמוראי אבל תרומה דהוא פלוגתא דתנאי ליכא לאקשויי דיש לומר דמתניתין דהתם אתיא כתנא דאין מעלין וכן צ"ל למאי שתירצו דהוא בכלל עבודה והיינו כדאיתא בפסחים דף ע"ב דאכילת תרומה ה"ל עבודה ולפמ"ש לעיל דאכילת תרומה וחילוק גרנות תרי פלוגתא נינהו כמ"ש להרמב"ם ז"ל ואיך שייך בחילוק גרנות עבודה וע"כ צ"ל כנ"ל. מיהו קשה דלמה לא חשיב חילוק מתנות כדלקמן. ואפשר כיון דאינו בכל מקום אלא בכרכין לא תני אלא מילתא דפסיקא. אך דא"כ המ"ל גם בנשיאת כפים דאינו אלא במקום שיש בו בית דין. תו קשה אמאי לא חשיב חילוק מעשר ולא שייכי שני התירוצים של תוס' ומשמע לקמן דף כ"ו דמעלין ועיין לקמן. ולפמ"ש התוס' דלמ"ד קנסא לעניים היינו לעניי ישראל לא קשה מידי וק"ל: ועמ"ש לקמן דף כ"ה לענין ס"ת:

תוס' ד"ה שאני הכא וכו'. עיין במהרש"א שכתב דגם רש"י ז"ל ס"ל דלפי הס"ד הוא משום דלא מצאו כתבם. ונלפענ"ד דגם לפירוש ר"ת צריך לפרש הכי דלמסקנא ריע חזקתיה משום שנקראים על שם ברזילי והמקשה הוי סבר שלא העלם משום שלא מצאו כתבם כפשטיה דקרא לכך מקשה דאתי לאסקינהו דשמא ישכח שלא מצאו כתבם. והוא דנלענ"ד דהך ריעותא שלא מצאו כתבם תליא בפלוגתא דרבי ורשב"ג בב"ב דף ק"ע בבא לידון בשטר וחזקה דרבי ס"ל נידון בשטר ומסיק בלברר קמפלגי דאף דבחזקה לבדה סגי אפ"ה כיון שטען שיש לו שטר צריך לברר וזהו דקאמר הכא אלה בקשו כתבם וגו' משמע שאמרו שיש להם כתב יחוס ולא נמצאו. אבל לרשב"ג דס"ל א"צ לברר (ועיין בח"מ ריש סימן ע"ה) א"כ כיון דמעלין מנשיאת כפים ליוחסין מה ריעותא בזה שלא מצאו כתבם. ולכאורה קשה מזה לשיטת ר"ת שם דסבירא ליה דאפילו רבי לא אמר אלא לברר לכתחלה ע"ש בתוס'. ותו דמשמע לקמן בברייתא דף כ"ה דרשב"ג ס"ל מעלין מנשיאת כפים ליוחסין כדקאמר רשב"ג אומר אף אלכסנדריה וכו'. ולמ"ד מעלין מנשיאת כפים ליוחסין מפרש ברייתא זו ליוחסין ולדידיה דס"ל אין צריך לברר תקשי דאתי לאסקינהו. וצ"ל לפי המסקנא דבאמת ריע חזקתיה משום דנקראים על שם ברזילי. ונלענ"ד דיש לומר דרש"י ור"ת ז"ל לשיטתייהו אזלי דצריך להבין מה שייכות ריעותא בזה שנקראים על שם ברזילי לחשש חללות. וכי בשביל זה אבדו יחוס אבותיהם. ונראה דלפמ"ש לעיל דעיקר חשש העלאה מתרומה ליוחסין הוא משום חשש עבדות וכדאיתא בסוף פרקין וכמו שיבואר עוד בס"ד. א"כ יש לומר דשפיר ריע חזקתיה כדקאמר בקרא אשר לקח מבנות ברזילי וגו' דמה ראיה שיש פסול עבדות דאינו מתייחס אחר אביו דהולד הולך אחר האם דאינו קרוי בנך אלא בנה כדאיתא בהחולץ דף מ"ה ע"ב ברב מרי בר רחל ע"ש. מיהו לפ"ז תקשי דאכתי איכא חשש שמא יבררו שאינם עבדים (וכמ"ש לעיל דהפלוגתא במעלין מאכילת תרומה דשמא יבררו דאינם עבדים). ולפמ"ש יש לומר דר"ת לשיטתיה דס"ל דהא דצריך לברר אינו אלא לכתחלה. א"כ אף לפי הס"ד הוי סבר דהריעותא משום שלא יכלו לברר אבל לפי המסקנא לא חשיב זה ריעותא רק משום דנקראים על שם אמם. והיינו חשש עבדות ואם יבררו שאין חשש עבדות באמת ראוי להעלותן. אבל לפירש"י בסנהדרין דף כ"ג ע"ב דהא דצריך לברר הוא אפילו בדיעבד ואם לא בירר אבד חזקתו לרבי א"כ איכא ריעותא זו דלא מצאו כתבם אפילו לפי המסקנא ויש לחוש נמי משום פסול חללות א"כ אי אפשר לפרש ריע חזקתיה דלא אתי לאסקינהו אפילו אם ישכח שלא מצאו כתבם משום שנקראים על שם ברזילי דאכתי שמא יבררו שאין חשש עבדות לכך פי' שאינם אוכלים קדשים כנלענ"ד. ועיין בסמוך מזה ודוק:

---

---

שולי הגליון

---

---

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף