גליוני הש"ס/ראש השנה/טז/א

גליוני הש"ס ראש השנה טז א

דף ט"ז ע"א

בפסח על התבואה על שלא עישרו את התבואה ולא נתנו לאכול ממנה לעניים וליתומים ולאלמנות בעצרת על פירות האילן על שלא המתינו שנות ערלתם ולא הניחום בשביעית לעני ולגר בראש השנה דן כל העולם כולו על כל מה שעשו כל השנה כולה כו' ובחג נידונין על המים על שהם מבזים בנטילת ידים ומזלזלים במקואות ובטהרות שהם מים ועל כך נדונין על המים, ל' מדרש הנעלם בזוהר חדש פ' בראשית (דפוס ווארשוא תרמ"ה דף י"ד ע"א וע"ב) ועיין בתשובת הרי"ף הנדפסת סוף המאירי יומא טעם על מה שהקב"ה דן את האדם בכל יום בשלש שעות שניות אחרי שכבר נגמר דינו בר"ה כו' וע"ש שכ' עוד וכי מאחר שגוזר בר"ה על כל דבר ועל הגשמים שירדו וכמה ירדו א"כ למה נידון על המים בשמיני עצרת כו' עכ"ל וצ"ע תבות בשמיני עצרת דלא מצינו שיהי' הדין על המים בשמיני עצרת רק בחג ועיין תענית ב' א' וב' ולא נזכר שם רק ההזכרה שמתחלת בשמ"ע אבל לא שיהי' הדין אז ועיין רש"י יומא כ"א ב' ד"ה מוצאי יו"ט עש"ה [ומדברי חידושי הר"ן המובאים להלן דממה שבאה המצוה לנסך מים בחג מזה הוא שדנו חכמים דבחג נידונין על המים א"כ לר' יהודה דבלוג הי' מנסך כל שמונה א"כ גם בשמ"ע הוא הדין] ועכ"פ הרי הדין ג"כ בחג, וא"כ מדוע נקט שמ"ע דווקא וע"ע שו"ת הלכות קטנות [ח"א] סי' רכ"ה:

בר"ה כל באי עולם כו'. נ"ב עיין שו"ת תשב"ץ ח"ג סי' רמ"ד די"ב ראשי חדשים הם נגד י"ב שבטים ע"ש והנה אחד בניסן ר"ה לחדשים לעיל ז' א' נמצא ר"ה ראש חודש הז' נגד דן המורה על דין ע' פסחים ד' א' ההוא דאמר להו דונו דיני אמרי ש"מ מדן קאתי כו' וע"כ בר"ה הוא יום הדין על הכל וי"ל שזה טעם הכתוב דן ר"ל ביום שהוא נגד דן היינו בר"ה אז הוא ית' ידין עמו כאחד שבטי ישראל וכדאמר לקמן י"ח א' וכולן נסקרין בסקיר' אחת כו' היוצר רואה יחד לבם כו':

כמאן מצלינן האידנא כו' כמאן כר' יוסי. נ"ב דוגמתו לקמן כ"ז א' כמאן מצלינן האידנא כו' כמאן כר' אליעזר, סנהדרין נ"ב א' כמאן קרינן כו' כמאן כהאי תנא, ע"ז כ"ד ב' כמאן קרו פרסאי לספרא דביר מהכא, נזיר ל"ט א' כמאן מתרגמי' מפורצנין כו' כר' יוסי ושם ג"כ ר' יוסף בעל המאמר כמו כאן וגם גוף המאמר דומה לכאן, חגיגה כ"ב א' כמאן מקבלינן האידנא כו' כמאן כר' יוסי, תענית י"ז א' כמאן שתו האידנא כו' כרבי, מועד קטן י"א א' כמאן מדלינן האידנא כו' כמאן כר' יוסי. זבחים ק"ת ב' כמאן מהדרינן פוקעין כו' כמאן דלא כר' יוסי:

שתי הלחם. נ"ב בתוספתא פ"א איתא הבא חיטים וביכורים בעצרת שהוא פרק אילן כדי שיתברכו עליך פירות אילן ונ' דדריש נמי טעמא דביכורים שמתחלת הבאתם מעצרת ואולי צ"ל חיטים ביכורים וקאי אשתי הלחם לבד שהן חיטים וקרוים ביכורים:

ומפני מה אמרה תורה נסכו מים בחג כו'. נ"ב עיין בחידושי הר"ן כאן דכ' דממה שבאה המצוה לנסך מים בחג מזה הוא שדנו חכמים דבחג נידונין על המים וע"כ ציוה השי"ת לנסך מים אז כדי להתרצות בדין ע"ש וזה לכאורה דלא כמ"ש בחידושי בכמה דוכתי דאפי' למ"ד דדרשי' טעמא דקרא מ"מ אין דורשין טעם להלמ"מ מדלא ילפי' ק"ו מהלכה והיינו משום דכל הלכות חידוש הן ולא אזלינן בהו בתר טעמא לומר שהקולא או החומרא גורמין דכאן הא דרשי' טעם לניסוך המים דהוא הלמ"מ ומגוף הגמ' דכאן יש ללמוד זה מדאמר מפני מה אמרה תורה נסכו כו' וזהו דרישת טעם וכמבואר במרדכי שלהי ב"ק אהך דמפני מה אמרה תורה מודה במקצת הטענה ישבע ע"ש שהקשה הא לא דרשי' טעמא דקרא וע"ע מ"ש בגליון עירובין ט"ז ב':

ובמה בשופר. נ"ב עיין ביאור בזה בס' הפרדס לרש"י סי' קע"א ועיין תוספתא פ"א דשם נאמר אמרו לפני שופרות כדי שתעלה תפלתכם בתרועה לפני:

למה תוקעין רחמנא אמר תקעו. נ"ב כזה בב"מ קי"ד ב' למה מחזירין רחמנא אמר אהדר ולקמן ל"ב א' למה הוא מזכיר רחמנא אמר אידכר וכן הא דאמר כאן למה תוקעין ומסקנא דהכוונה למה תוקעין וחוזרין ותוקעין כשהן יושבין וכשהן עומדין דוגמתו יומא כ"ד ב' למה מפיסין כדאמרן אלא למה מפיסין וחוזרין ומפיסין ועיין פנ"י כאן דכ' ולא שייך למימר הכא שבא ליתן טעם על מצות השופר כו' עש"ה וקדמו בדברים אלו התשב"ץ בתשובותיו ח"ג סי' קל"ה וסי' קל"ו ד"ה ומה שאמרת עש"ה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף