רש"י/ראש השנה/טז/א

רש"י ראש השנה טז א

מתני' בארבעה פרקים. בשנה העולם נידון כו':

כבני מרון. מפרש בגמ':

שנאמר היוצר יחד לבם וגו'. בגמ' מפרש ליה:

גמ' אילימא הא תבואה דקיימא. השתא במחובר ומוכנת לקצור:

הרפתקי. מקרות:

דעדו עלה. שעברו עליה:

דמזדרעא. שעתיד לזרוע במרחשון הבא:

דחד דינא. פעם אחת:

קרי. כגון ברד או שדפון:

נידונית לשעבר. קודם שנזרעה דהיינו פסח של אשתקד:

נידונת להבא. בפסח שאחר זריעתה:

נידון לשעבר. וביוה"כ של אשתקד נגזר עליו:

להבא. ביוה"כ שעבר עכשיו בקרוב וכן לשון משנה במסכת נדרים (דף ס.) קונם יין שאיני טועם חדש זה אסור בכל החדש כולו ור"ח להבא הוא ר"ח שעבר עתה בקרוב ומשום דקרי לההוא אשתקד שעבר קרי להאי דלקמיה להבא:

תרי דיני מיתדנא. קודם זריעתה וסמוך לקציר:

כי חזי איניש דמצלח זרעא אפלא. חטה וכוסמת שנזרעין במרחשון שאין ממהרין להתבשל:

ליקדים וליזרע חרפא. השעורה ממהרת להתבשל וזורעים אותה בשבט ואדר דכיון דאפלא מצלח שמע מינה לטובה נידון בפסח שעבר לפיכך ימהר לזרוע בזריעה שניה:

דעד דמטי למידייניה. בפסח הבא:

קדים סליק. וגדל קצת ואינו ממהר שוב להתקלקל:

וכי קתני מתניתין. ארבעה פרקים אגזר דין:

קשיא אדם. דתני מתני' בר"ה ורבי יהודה ביוה"כ אמר:

וכי קתני מתניתין. ארבעה פרקים:

אתחילת דין. אבל אגזר דין דאדם ביוה"כ:

אנן הכי קאמרינן. הכי קשיא לן:

כרבי נתן מ"ט לא אמר. משום דקסבר בחינה אין זה דין אלא בודק במעשיו הלכך בדידיה נמי תיקשי לך פקידה עיוני בעלמא הוא:

אקצירי ואמריעי. מפרש במסכת נדרים (דף מט:) קצירי חולים מריעי ת"ח שהן תשושי כח:

כר' יוסי. דאמר אדם נידון בכל יום ויתפלל שידונו אותו לזכות ולא יקנסוהו מיתה דאי כרבנן דאמרי אין נידון אלא בר"ה הרי כבר נקנסה עליו:

שהפסח זמן תבואה הוא. זמן שהתבואה נידונת בו:

שתי הלחם. ירצו על פירות האילן שהן מתירין להביא בכורים שאין מביאין בכורים קודם לעצרת דכתיב (שמות לד) בכורי קציר חטים ואני שמעתי דרבי יהודה לטעמיה דהא אזלא כמאן דאמר בסנהדרין (דף ע:) עץ שאכל אדם הראשון חטה היתה:

כדי

---

---

שולי הגליון

---

---

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף