גליוני הש"ס/ראש השנה/טו/ב
גליוני הש"ס 
ראש השנה טו ב
במקום איסורא כי נהגו שבקינן להו. נ"ב עיין דוגמת ב"מ ע' א' וחולין ס"ג א' אטו במנהגא תליא מילתא ועיין שו"ת באר שבע סי' כ"ב ושו"ת חות יאיר סי' פ"א ועיין שאלתות פ' ויקהל ד"ה ברם צריך מקום שנהגו שלא לעשות מלאכה בפורים ועיין ספר הפרדס לרש"י סי' כ"ה דכ' שם דמנהג מבטל את ההלכה בעניין קריאת הפטורה ע"ש וע"ע ס' הפרדס שם סי' ל' ועוד שם סי' קע"ד וקע"ה ועיין שו"ת הרדב"ז ח"א סי' שנ"ט ועוד שם באריכות סי' תקמ"ה ועוד שם ח"ג סי' תתק"י במש"ש ואפי' את"ל שהם קפוסיין מנהג מבטל הלכה כו' ע"ש בארוכה וע"ע שם סי' תתקל"ב עש"ה וע"ע שם אריכות בסי' תתקס"ב עש"ה וע"ע שם סי' תתקס"ז ועיין תוספתא כתובות פ"ו וכן כל מקום שנהגו כו' אין משנין ממנהג המדינה ע"ש ומצינו כמה דוכתי בגמ' שמביאין האמוראים ראי' ממנהג עמא דבר עיין ברכות מ"ה א' פוק חזי מאי עמא דבר וע"ש במסורת הש"ס ובפסחים נ"ד א' וכן עמא דבר וגם לתנאים מצינו כן ע' תוספתא שביעית פרק ב' ומותר לדכן ברגל וכך כל כל אדם נוהגין עכ"ל התוספתא וע"ע תוספתא מעשרות פרק א' הבדדין המדליקין מבד לבד אין חוששין לגזילו של בעה"ב שבך נהגו ועיין כזה תוס' סוכה מ"ה א' ד"ה מיד ועמ"ש בגליון יבמות ק"ב א' ועיין שו"ת חתם סופר חלק אורח חיים סי' ס"ו ועוד שם סי' ס"ח ד"ה וכיון שכן ועיין שו"ת מהרי"ל סי' ס"ב ועוד שם סי' פ"ט ועיין מאירי יומא פ"ח א' הביא דעת האומר דאין לבעל קרי עתה לטבול ביוה"כ דכיון דבטלוה לטבילותא ואין טבילה זו עתה אלא מנהג אין מנהג להתיר את האיסור עכ"ל וע"ע שו"ת מהרי"ו סי' ע' דהמנהג מכריע במחלוקת הפוסקים גם להקל ואפי' באיסור כרת ע"ש וע"ע שו"ת מהרי"ו סי' קכ"ד ועיין שו"ת הלכות קטנות [ח"א] סי' ד' בדברי המני"ח שם עש"ה וע"ע שו"ת מהר"י מינץ סי' ו' מש"ש ומנהג כי האי עוקר הלכה כו' ע"ש וע"ע שם סי' ט' דאין הלכה נקבע עד שיהא מנהג ע"ש ועיין שלטי הגבורים שעל המרדכי גיטין פ' המגרש מש"ש מתשובת ר"ת וגם כתבת שלא לשנות המנהג מפני הלעג מנהג זהו גהנ"ם למפרע אם שוטין נהגו חכמים לא נהגו ואפי' מנהג הגון אין עוקר הלכה כו' עכ"ל וע"ע שו"ת מהר"ם פאדווה סי' י"ג מש"ש ולא אזלינן בהא נמי בתר מנהגא ע"ש וע"ע שם סי' ל"ט ד"ה מעלתך חשב ע"ש וע"ע שם סי' ע"ח דכ' דצריך לקיים וליישב מנהג תמוה בכל עוז עש"ה וע"ע שו"ת הלכות קטנות [ח"א] סי' ט' מש"ש בדברי המני"ח וזה כלל גדול שהי' מוסר בידינו כו' עש"ה ולפי דבריו יש למנהג כח יותר כשהוא להקל במידי דאכילה מבשאר מילי כיון דבמידי דאכילה אמרי' השתא בהמתן כו' והציבור תמיד צדיקים הם ועמך כולם היינו הכלל וודאי צדיקים וע"ע שלטי הגבורים שעל הרי"ף ברכות פ' מי שמתו דט"ז ע"א אות א' ד"ה לשון ריא"ז שכ' ולא מיחו חכמים במנהג זה אלא הניחו העם כמנהגם אעפ"י שנהגו שלא כהלכה כו' ועיין בתוס' חולין צ"ב ב' ד"ה ואמר דמשמע לכאורה דכל מנהג של איסור שהוזכר בגמ' היכא דלא נהוג לא נהוג ואף שהוזכר בגמ' סתם שישראל נהגו כך ע"ש וצ"ע וע"ע שו"ת הרא"ש כלל מאה ואחד אות א' עש"ה כל האות וע"ע שם כלל כ"א אות ג' ומש"ש ואפי' מנהג שנהגו אבותינו במדינה זו ולא נהגו במדינה אחרת משמע בפ' מקום שנהגו רוחצים שני אחים כו' צע"ק דהא אמר התם דזהו רק במקום דלא שכיחי ת"ח דככותים דמו ע"ש וע"ע שו"ת הרא"ש כלל נ"ה אות י' ע"ש אריכות וע"ע שם כלל מ"ו אות ג' בסופו עש"ה וע"ע שם כלל נ"ה אות ח' ועיין שו"ת תשב"ץ ח"א סי' נ"ז וסי' ס"א וע"ע ס' הישר לר"ת דמ"ג ע"א דפוס וויען ומש"ש ובתלמוד דידן נמי אמרי' מנהג עוקר הלכה עכ"ל לא ידעתי בעניי היכן נאמר זה בש"ס דידן וע"ע רש"י פסחים ב' ב' ד"ה משעת האור וע"ע שו"ת הריב"ש סי' מ"ד וע"ע שו"ת תשב"ץ ח"ב סי' מ"ו:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |