גליוני הש"ס/קידושין/יז/ב
גליוני הש"ס 
קידושין יז ב
דברה תורה כלשון בני אדם. נ"ב ע' מסורת הש"ס וגליון הרי"פ שציינו כל המקומות שנמצא כזה וע"ע סנהדרין ג' ב' ור' יונתן לישנא דעלמא נקט כדאמרי אינשי כו' והוא ג"כ עניין דברה תורה כל' בני אדם:
הרי רציעה אמור. נ"ב ל' זה משונה מבכל דוכתא דיש כזה דבכל דוכתא פירושו הרי דבר פלוני כבר אמור ואם אינו עניין לדבר פלוני כו' ואילו כאן הוא כוונה אחרת לגמרי הרי רצועה אמור שאינה נוהגת באמה וא"א לאוקמי קרא דכן תעשה ארציעה דהא אמור להיפוך וע' כזה ב"מ קי"ג ב' כשהוא אומר לא תבוא אל ביתו כו' הרי בע"ח אמור כו' עש"ה דהוא דומה ממש להך דכאן וע"ע כזה חגיגה ז' א' הרי עולות ושלמים אמור דשם ג"כ הכוונה הרי עולות כו' אמור להיפוך דבהו לא אמרי' הוקר כו' רק הבאתם רצוי' עש"ה וע"ע סנהדרין ט"ז א' הרי דבר קשה אמור הוא דאמר כי האי תנא כו' ע"ש דהאי הרי דבר קשה אמור הוא ג"כ משונה מבכל מקום דאין פירושו שם הרי דבר קשה אמור ואם אינו עניין כו' רק הכוונה בניחותא הרי דבר קשה אמור היינו דלמדנו דקרא איירי בדבר קשה כי אידך קרא עש"ה וע"ע כזה שם נ' ב' הוי כל אדם אמור עש"ה:
עכו"ם יורש את אביו כו'. נ"ב יל"ע אם רק בן או גם שאר קרובים יורשים אותו כשאין לו בן וע' גיטין מ' א' כלו מרוותא בתראי משמע דאין שאר קרובים יורשין בעכו"ם דאל"כ לא משכחת כלו כ"ז שיש עכו"ם אחד בעולם והרי הוא קרובו ויורשו ורק אם הבן לבד יורש משכחת כלו במת בלא בנים:
משבאו לרשות גר אסור. נ"ב ע' תוספתא ע"ז פ"ק ושם נאמר ג"כ יורש עבדים מן העכו"ם עד שלא באו לרשותו מותר למוכרן לעכו"ם משבאו לרשותו אסור למכרן וצ"ל דהאי משבאו לרשותו היינו במילה וטבילה דמקמי הכי הא מותר למוכרן:
ואם החזיר אין רוח חכמים נוחה הימנו. נ"ב לולי פירש"י ותוס' הי' נלענ"ד הטעם דהחזרה הוא בזיון בקדושה הישראלית דטעמא דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי לפי שאין שייכות לכותיות בקדושה הישראלית וכדכתי' ואבדיל אתכם מן העמים וע"כ כיון שנעשה ישראל ההכרח שפסק כל מציאות הכותיות שלו דא"א שיהי' כותי' בישראליות וע"כ זה המחזיר לבניו שהם בנים רק מפאת שהולידם בהיותו עכו"ם א"כ מראה בזה שיש עדיין גם עתה בו ובניו מציאות הכותיות הקדום שמחמתו חושבם גם עתה לבנים ומחזיר להם חוב אביו וזהו בזיון בקדושה הישראלית מה שמורה שיתכן היות כותיות בישראל ולכן אין רוח חכמים נוחה הימנו וע"כ היכא דלידתו בקדושה דיתכן היותו חושבם לבנים מפאת הלידה דהית' באמת כבר בקדושה ואין נראה היותו מחשיב הכותיות הקדום להווה עדיין אחר הגירות וע"כ שפיר רוח חכמים נוחה הימנו כנלענ"ד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |