גליוני הש"ס/פסחים/כא/ב
גליוני הש"ס 
פסחים כא ב
סד"א כו' בהדי דקא שריף ליה ליתהני מיני' קמ"ל. נ"ב בס' הפרדס לרש"י סי' קמ"א נ' שדקדק מכאן דחמץ אפרו אסור עש"ה ולפי"ז כוונת הגמ' סד"א הואיל ואר"י אין ביעור חמץ אלא שריפה א"כ ה"ל מן הנשרפין ואפרן מותר וע"כ ה"א דבהדי דקא שריף ליתהני מיני' כיון שנהנה רק מן הגחלת דהיא אפר קמ"ל ועיין לעיל ה' א' תוד"ה ואומר:
עד שיפרוט לך הכתוב כדרך שפרט לך בנבילה דתני' כו'. נ"ב עיין שו"ת יד אלעזר סי' ס"ז הקשה דלר"מ דקרא להתיר נבילה בהנאה הוא דאתי ולא לדברים ככתבן וק' דל"ל קרא תיפוק ליה מדאיצטריך קרא בעגלה ערופה לאסור בהנאה ואי נימא דאין אסורה מחיים רק משעת עריפה א"כ א"כ דשאר נבילה מותרת בהנאה עכ"ק ומ"ש ואי נימא כו' לישנא קטיעא הוא רק כך הל"ל דלרבא דס"ל בכריתות כ"ד ב' דאין אסורה מחיים רק לאחר עריפה תיקשי כנ"ל ומש"ש עוד ואפשר דס"ל לר"מ דעריפתה זהו שחיטתה ואינה נבילה כו' לא הי' צריך לומר כן באפשר רק דמפורש כן בזבחים ע' ב' לר"מ דעריפתה זהו שחיטתה ואך לא הועיל בזה כלום דעריפתה זהו שחיטתה רק לטהר מטומאת נבילה אבל לא להתיר איסור נבילה ועיין חולין פ"ב א' תוד"ה עגלה וגוף הקושי' לק"מ דאין מקרא מיותר בעגלה ערופה לאסור בהנאה, עיין תוס' קידושין נ"ז א' ד"ה כפרה וקרא דשם דדרשי' שם תהא קבורתה צריך לחיוב הקבורה במקום העריפה [וכזה דרשי' תיבת שמה דכתי' בהורג בשוגג שם תהא קבורתו, עיין מכות י"א ב' ולא בא הכתוב לאוסרו בהנאה דבלא"ה אדם מת אסור בהנאה ממקרא אחר מותמת שם מרים ורק בא הכתוב לחייב הקבורה בעיר מקלט דווקא] ואיסור ההנאה ממילא ילפי' דחיוב קבורה עצמו מורה איסור הנאת הדבר וא"כ עכ"פ כיון שאין מקרא מיותר לזה שפיר אין ללמוד מזה דשאר נבילה מותרת בהנאה ועוד נ' דע"כ הסברא החיצונית דאיסור אכילה אינו כולל הנאה דמהאי טעמא הוא דאמרי' דמדאצטריך להתיר נבילה במכיר' כו' מכלל דשאר איסורים אסירי בהנאה וא"כ קרא דהיתיר מכירת נבילה ע"כ רק להכי אתי לגלות על שאר איסורין להיפוך דאסירי בהנאה וזה לא הייתי יכול ללמוד מאיסור דעגלה ערופה וכמובן:
רבי יהודה אומר דברים ככתבן. נ"ב כזה ס"ל לר' יהודה דברים ככתבן בזבחים נ"ט א' וע"ע ל' דברים ככתבן סנהדרין קי"א א' וע"ע סוטה מ"ח ב' דגם שם ס"ל לר' יהודה דברים ככתבן וע"ע ברכות ל"ה ב' וקידושין י"ז ב':
תוד"ה כל כ' וא"ת יהא נהנה מחמץ בפסח בכרת. נ"ב עיין ספר הפרדס לרש"י סי' קכ"ח וז"ל וקערה או עריבה שלש בה חמץ בשאר ימות השנה כו' אסור ללוש בה עד שיגרור וידיחנה יפה ולא ישאר בה מאותו השאור שהי' עליו כלום שאיסור חמץ במשהו שכיון שעברו עליו שש שעות של י"ד אסור ליהנות בו ואם נהנה ענוש כרת עכ"ל כוונתו דכיון דהחמיר' בו תורה יותר משאר איסורין לאסור הנאתו בכרת ע"כ החמירו בו חכמים לאסור תערובתו במשהו ועיין רש"י לקמן כ"ט ב' ד"ה שלא במינו דכ' ואע"ג דבחלב ודם כו' ולהנ"ל מיושב זה וכמובן ואולם ל' ס' הפרדס שכיון שעברו עליו שש שעות כו' צ"ל דקאי רק אמ"ש אח"ז אסור ליהנות בו ומ"ש ואם נהנה ענוש כרת קאי אפסח עצמו דלפני זמנו הרי אין שום מ"ד שיהי' כרת אף באכילתו וצ"ע:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |