מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
כל שעה שמותר לאכול מאכיל, כאיזה מאן דאמר סוברת משנה זו?
כדעת רבן גמליאל שבשעה חמישית מותר לכהן לאכול תרומה ולישראל להאכיל חולין. דלא כרבי יהודה שהרי לשיטתו שעה חמישית אסורה באכילה אך מותר בהאכלה. ודלא כרבי מאיר שהרי לשיטתו היה צריך להיות כתוב כל שעה שאוכל מאכיל.
למה כתוב במשנה בהמה חיה ועופות?
בהמה יש צד חידוש - שלא חוששים שמא תשייר וישכח ויעבור על בל יראה ובל ימצא בשונה מחיה שאף אם ישכח הרי היא מצניעה ולא יעבור על בל יראה. בחיה יש צד חידוש - שלא חוששים שתצניע בשונה מבהמה שאם תשייר יראה ויבער. ועופות אגב.
מה החידוש שמותר למכור לנכרי?
לאפוקי משיטת ב"ש (וריב"ב) שחלק מחיוב ההשבתה שלא ישאר בעולם בזמן האיסור. ומכירה לנכרי באופן שלא יכלה עד הפסח, אסורה.
האם מותר להנות מהחמץ בשעת שריפתו ואחרי שנחרך.
אחרי זמן איסורו אסור להנות אף בשעת שריפתו אף לדעת רבי יהודה שמצוותו בשריפה. ואם נחרך קודם זמן איסורו ובטל טעמו ומראיתו, מותר להנות ממנו אף אחר זמן האיסור.
מה המקור לאיסור הנאה בחמץ?
לחזקיה - לא ייאכל. לרבי אבהו - לרבי מאיר ממה שפרט הכתוב בנבילה שמותרת בהנאה, לרבי יהודה - מ'אותו' הכתוב בהתיר הנאה בטריפה.
מעבר לתחילת הדף