גליון מהרש"א/יורה דעה/יט
א[עריכה]
(סימן י"ט סעיף א' ש"ע) השוחט צריך. והשוחט ליתן לחילות ואינו בודק כיון דודאי לא יאכל ממנו אינו מברך ונלמד מאתיליד בו ריעותא דבסמוך, תש' שער אפרים סימן נ"ז בהגה"ה[1].
(שם) שיברך קודם. עיין גליון סימן כ"ח ס"ב.
(שם) ואם שחט ולא בירך כשרה. וטעם הלכות אלדד הדני שהביא הט"ז יש להסביר קצת, אף דבכל מקום ברכות אינן מעכבות, מ"מ כאן כיון דבדבר האסור לאכול ליתא לברכת שחיטה, עיין ט"ז סימן כ"ח ס"ק ט"ו מש"ה אנו אוסרים אותה באכילה ויהיה ממילא כדין מה שלא בירך, ולפי"ז לסברתו אפשר יהיה מכסה בלא ברכה, אך י"ל דלא גרע מהאי דאיתא לקמן סק"ח בט"ז ס"ק ט"ז.
(ש"ך סק"ג) מברך אחר עשייתן. ומ"מ בברכת שהחיינו שמברכים על המצות כיון דמחלק הר"ן דרק במצוה שיש בה שמחה, י"ל דשוב דינו כברכת הנהנין ואין מברכין אח"כ, ועיין בספר ישועות יעקב או"ח סימן תרנ"א סק"ו.
ד[עריכה]
(סעיף ד' שו"ע) אבל מותר לדבר. עיין בגליון לקמן סימן כ"ח סעיף י"ח.
ה[עריכה]
(סעיף ה' ט"ז סק"ז) ומכסה בחד ידא. דמצות מבטלות זא"ז ל"א אלא במצוה דאכילה כהאי דמצה ומרור, פסחים קט"ו ע"א. ועיין תש' בית יעקב סימן מ"א, ועמ"ש בחידושי ח"ג דף ט"ז.
(ש"ך סק"ו) כדאשכחן ביקנה"ז כ"כ הפוסקים. הרא"ש פרק כיסוי הדם סימן ד' [ה], ושורש הדין נלמד ממה דבכיסה העוף הנשחט ראשון א"צ לברך על שחיטת השני דהכיסוי אינו הפסק לברכת שחיטה ה"נ השחיטה אינו הפסק לברכת כיסוי וכו', אף דיש לחלק קצת כו'. ולכאורה בפשוטו יש לחלק דהא חיוב כיסוי אינו בא כי אם אחר ששחט, והיכן מצינו זה שיהא יוצא במברך בעוד לא נתחייב ואם יברך בערב פסח סמוך לחשיכה על אכילת מצה ויאכל כשיחשך מסתברא דלא יצא בברכתו[2], ואף דיש לחלק קצת דהכא עכ"פ יש חיוב אילו שחט כעת מ"מ מנ"ל זה.
ז[עריכה]
(סעיף ז ש"ך ס"ק י"א) וכה"ג כתב הרב באו"ח סימן ר"ו. סעיף ה' וע"ש במג"א.
- ↑ וע"ע דרכ"ת מחלוקת לענין ברכה בשחיטה לגוי.
- ↑ וכה"ק התפארת יעקב חולין פז. ד"ה ראיתי להעיר. ובאמת עי' ריטב"א חולין פ"ו: בביאור ד' רש"י שם ד"ה לענין, סברא לחלק בין ברכת שחיטה לברכת כיסוי, דשאני שחיטה שכשבירך על הראשון היה גם האחרון לפניו וברכה חלה על שניהם, משא"כ במכסה דמו של ראשון שעדיין אין דמו של אחרון בעולם ולא חייל עליה ברכה דראשון והוי שחיטה דבנתיים הפסקה. ועי' מרדכי פ"ו רמז תרנ"ז.