גבורת ארי/תענית/יב/ב

גבורת ארי תענית יב ב

דף י"ב ע"ב

חיישינן שמא תענית ציבור קיבל עליו קשה לי מכדי חיישינן קאמר משמע ספיקא ואמאי אסור בנעילת הסנדל מספיקא הא ספיקא דרבנן לקולא וקבלת תענית אינו נדר של תורה ואינו אלא מדרבנן וצריך לומר דסתם תענית של ציבור משמע אם לא פירש להדיא של יחיד ורוב תענית ציבור אסורים בנעילת הסנדל ג' אמצעים וז' אחרונים ואינו מותר אלא בג' ראשונים בלבד כדתנן במתני' ולפי זה למאי דאמר שמואל בסמוך אין תענית ציבור בבבל אלא תשעה באב בלבד אית ליה יחיד שקיבל עליו בבבל תענית סתם לא חיישינן דילמא תענית ציבור קיבל עליו כיון דאין שם שום תענית ציבור אלא תשעה באב לחוד וכל השאר דינן שוה לשל יחיד והא אפילו בנדר גמור של תורה אזלינן בתר מקום שהוא שם בשעת הנדר כדתנן בפרק ב' דמסכת נדרים ואע"ג דרב בבבל הוה אפשר לומר דפליג אדשמואל וס"ל כשאר אמוראים דבסמוך דלית להו הא דשמואל ונ"ל דלרב הוא הדין דצריך להפסיק מבעוד יום כדין תענית ציבור ואסור לאכול בלילה כדתנן במתני' אלא חדא דתענית ציבור נקט והוא הדין לכולן:

איקפד ואמר להו דלמא מיכל נמי אכול נ"ל דהא דילמא מיכל נמי אכול בלילה ולא הפסיקו מבעוד יום כדין תענית ציבור אבל לא מסתבר דלמא אכול ביום קאמר דחס ושלום שהיה חושד לרבנן שפירשו עצמן מהציבור ועוד למה להו למיתי לבי תעניתא כלל אלא ודאי כדפרישית:

אי לא מצי לא מצער נפשיה ואינו צריך לפרוע נ"ל דשמואל לטעמיה אזל דאמר לעיל היושב בתענית נקרא חוטא מכל מקום מודה אם קיבל עליו להתענות בעל כרחו צריך לשלם נדרו דומיא דנזיר אבל אי לא מצי להצטער ולהתענות בו ביום אזל ליה נדרו לגמרי ואינו צריך לפרוע כלל כדי שלא יקרא חוטא:

אוכלין ושותין מבעוד יום בפרק ד' דפסחים (דף נ"ד) מפרש שמואל להאי מבעוד יום למעוטי משחשיכה דס"ל תשעה באב ותענית ציבור בין השמשות שלהם מותר ור"י ס"ל התם דתשעה באב בין השמשות שלו אסור ופריך מהא דאר"י תשעה באב אינו כתענית ציבור מאי לאו לבין השמשות דתשעה באב מותר ותענית ציבור אסור ומשני מאי אינו כתענית ציבור לתפלת נעילה אי נמי לכ"ד ברכות רב פפא אמר מאי אינו כתענית ציבור אינו כראשונות אלא כאחרונות ואסורה הרי לכולי עלמא אליבא דר"י בין השמשות דתענית ציבור אסור והאי אוכלין ושותין מבעוד יום דמשנתנו למעוטי בין השמשות אתא וקשה לי אמאי בין השמשות שלהם אסור הא תענית ציבור דרבנן וקי"ל ספיקא דרבנן לקולא. והיה נראה לי דכי אמרינן ספיקא דרבנן לקולא הני מילי היכא דאי אפשר לבא לתרתי קולא דסתרן אהדדי אבל היכא דאפשר לבא לזה לא והרי הכא אם אתה מיקל בבין השמשות הואיל וספיקא דרבנן הוא והא בבין השמשות דעיולי יומא דתענית ציבור ניזול לקולא דהוי ליה ספק יום ובאפוקי יום בבין השמשות שלו ניזל נמי לקולא משום דהוי ליה ספק לילה הוה ליה תרי קולי דסתרן אהדדי דבעיולי עבדת ליה יום ובההוא יומא גופה באפוקי עבדת ליה לילה וממ"נ בחדא יומא עביד איסורא בודאי וכה"ג מצינו בפ"י דפסחים (דף ק"ח) דפליגי בד' כסי דפיסחא לענין הסיבה דאיכא מאן דאמר תרי כסי קמאי בעו' הסיבה בתראי לא ואיכא מ"ד איפכא ומסיק הגמרא השתא דאמר הכי ואמר הכי תרווייהו צריכי הסיבה ופירש הר"ן אע"ג דקיימא לן ספיקא דרבנן לקולא הכא על כרחך כולהו בעי הסיבה דאי ניזול לקולא אמאי ניזול בהני טפי מהני ואי ניזול בתרווייהו לקולא הא נעקרה מצות הסיבה ביאור דבריו דהא בע"כ ב' כסי מינייהו מיהת בעי הסיבה והוה ליה תרי קולא דסתרן אהדדי והכא נמי בהני תרתי בין השמשות משום דעיולי ואפוקי להקל בשניהם הוה ליה תרתי דסתרן ואי בחדא להקל ובחדא להחמיר אמאי ניקל בהאי טפי מהאי הלכך תרווייהו לחומרא ואסירן. ואע"פ שהר"ן פי' שם בשם המפרשים דמשום הכי אזלינן התם להחמיר משום דלאו מילתא דטירחא היא עביד לרווחא דמילתא פירוש הר"ן נראה לי עיקר. וראיה לדבר מהא דתנן בפרק ט' דנדה (דף (נ"ז) לענין כתמים דרבנן השאילה חלוקה לנכרית או לנדה הרי זה תולה בה אבל בישראלית טהורה אינו תולה בה כדתנן התם בתר הכי גבי ב' נשים שהיו ישינות במטה אחת. והטעם כיון דאי תליא בחברתה מקלקלא לה מאי חזית לקלקל הא טפי מאידך. והכי מוכח התם בכולה סוגיא ואמאי והא כתמים דרבנן וניזל בתרווייהו לקולא אלא ודאי משום דהוה ליה תרתי דסתרן והשתא ק"ו הדברים מה התם הוה ליה תרתי נשי ואי מקילת כל אחת מהן הוה ליה ספיקא דרבנן אין כאן תרתי דסתרן לגבי כל אחד בפני עצמו אלא על ידי דצירוף דקולא של חברתה אפילו הכי אזלינן לחומרא הואיל ואי אזלת לקולא הוה ליה תרתי דסתרן בצירוף שתיהם כל שכן הכא דבין השמשות ובהסיבה דכסי דאי אפשר לך להקל בשניהם דהוה ליה תרתי דסתרי בחד גברא דממה נפשך עושה שלא כדין אע"פ שיש לך לדחות לאידך גיסא נהי דהא ודאי אי אפשר לך לעשות תרתי קולי דסתרן אהדדי בחד גברא ק"ו מהתם דהוי תרתי דסתרן בתרי נשי אבל הא נימא בחד גברא דניזל בחד גיסא להקל ובאידך גיסא להחמיר כגון בין השמשות דתשעה באב דניזיל בעיולי יומא או בשל אפוקי להחמיר וכן בהסיבה בתרתי כסי יחמיר ובאידך תרתי ניזיל להקל דאין כאן תרתי דסתרי מה שאין כן התם כיון דתרתי נשי נינהו וכל אחת היא לעצמה לאיזה תורה ותאמר לה צד הקל ולאיזה תחמיר דמאי חזית להקל לזו ולהחמיר לאידך והא כיון דאי אפשר לך להקל בשתיהן דהו"ל תרתי דסתרי בע"כ צריכות שתיהן להחמיר:

מכל מקום הא בורכא כיון דבע"כ אתה מודה שאי אפשר להקל בשני הצדדים משום דהוה ליה תרתי דסתרן תו לא שייך לומר שכל אדם צד אחד איזה שירצה להקל ואידך להחמיר דאם כן נתת תורת כל אחד בידו להקל באיזה צד שירצה ולהחמיר בצד הזה ואין זה מן הראוי ועוד אפילו אם תמצא לומר דברצון העושה תליא מילתא להקל בהאי גיסא ולהחמיר באידך אי אפשר זה כאחד. בסוף שיחמיר באידך צד הקל ויקל בהפכו והא אפילו ע"י ב' בני אדם אי אפשר לעשות תרתי קולא דסתרן אהדדי כדמוכח הא דפרק ט' דנדה גבי כתמים ועוד תמה על עצמך אם תוותר אשה לחברתה לתלות הכתם בה והיא תנהג דין טומאה בעצמה וחברתה תטהר וכי מהני הא ודאי לא אלא על כרחך במקום שאפשר לבא לידי תרתי דסתרן אפילו בדרבנן אין לך לתפוס צד א' להחמיר וצד אחד להקל:

ואל תשיבני מהא דפרק ד' דברכות (דף כ"ד) גבי תפלת המנחה דלרבי יהודה עד פלג המנחה ומכאן ואילך זמן ערבית ולרבנן זמן מנחה עד הלילה ומכאן ואילך זמן ערבית ואמר התם השתא דלא איתמר הילכתא לא כמר ולא כמר דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד ושמע מינה דלא חיישינן לתרתי דסתרן אהדדי בדרבנן בתרי גברי דזה מתפלל ערבית מפלג המנחה חשיב לה לילה וזה מנחה דחשיב יום הא לאו מילתא היא דהא מקצת מפרשים פירשו דאפילו חד גברא יכול למעבד כדמר וכמר אע"ג דהוה ליה תרתי דסתרן כל אחד אלא שאני התם דבתפלה הקילו הרבה, כדפירשו מקצת מן המפרשים ואין זה מקומו להאריך בהא:

אוכלין ושותין מבעוד יום ואסורין במלאכה וברחיצה וכו' קשה לי הא מלאכה אינה אסורה אלא ביום ובלילה לא כדתניא בגמרא מה שאין כן כולן דאפילו בלילה אסורין והוה ליה למיתני לכולן קודם ברישא הואיל וחל איסורן מבערב ואח"כ הוה ליה למיתני לאיסור מלאכה שאין איסורה חל עד היום ועוד למה שנה לאיסור מלאכה במציעי בין איסור אכילה ושתיה לסיכה ושארי דשוין זמן איסורן מבערב ואיסור מלאכה אינו כן. וליכא למימר כדשני בפ"ד דפסחים (דף נ"ה) גבי והאיכא ליליא ואמר רב ששת כב"ש רב אשי אמר לעולם כב"ה] לפי שאין דרכן של בני אדם לנכש בלילה וא"כ ביטול מלאכה בתענית ציבור ממילא הוי מאורתא דבלילה אין דרך לעשות מלאכה וביום מיד חל איסורו מצפרא ואגב קמשמע לן דאיסור מלאכה ביום חל מיד בצפרא ולא בהנץ החמה כמו איסור מלאכה דערב פסח ריש פרק קמא דפסחים דאם כן קדים איסור סיכה וכל הני לאיסור מלאכה ואמאי תני לה קודם להן. דהא ליתא דודאי לנכש שהוא עבודה שבשדה אין דרך בלילה אבל שאר מלאכות דרך עשייתן בלילה נמי:

ונועלין את המרחצאות לפרושי לאיסור רחיצה דרישא אתי כדאמר בגמרא מכדי תנן אסור ברחיצה ונועלין את המרחצאות למה לי שמע מינה בחמין אסור בצונן מותר שמע מינה דנועלין לאו דוקא דאי דוקא מנלן להוכיח מהכא דבצונן מותר ולא דמי לנועלין את החניות בסיפא דהוי דוקא וכי תימא כיון דהאי ונועלין לפרש לאיסור רחיצה דרישא אתי הוה ליה למיתני לה גבי איסור רחיצה יש לומר כיון דבריש פ"ח דיומא (דף ע"ג) גבי יום הכפורים תני להו לאיסור רחיצה וסיכה גבי הדדי תני הכא נמי הכי ולא אפסיק בהא דנועלין בינייהו אי נמי יש לומר כל הני דחשיב רחיצה וסיכה חומר נינהו לאסור בהן. והא דנועלין משום קולא נקט לה דהא דנועלין לאו דוקא אלא למידק מיניה דבצונן שרי לא רצה להפסיק ביני חומרי דקחשיב בדבר של קולא גוזרין עליהן עוד שבעה שהן שלשה עשר קשה לי וכי תנא מניינא אתי לאשמועינן דשלשה ושלשה ושבעה שלשה עשר הוי וכה"ג פריך הגמרא בפ"ג דיומא (דף ל"ה) גבי סך הכל ל' מנה ויש לומר דקמ"ל דגזירות ב"ד בתחילה כשרואין שלא ירדו גשמים בר"ח כסליו הוא על י"ג תעניות ביחד ולא פיסקי פיסקי ואע"ג דאם ירדו גשמים אפילו ביום התענית אינו צריך להשלים כדתנן לקמן בפ"ב וכל שכן שאין צריך להתענות עד תשלום הי"ג תעניות כולן מ"מ תחילת גזירות ב"ד הוא לדעת לקבל י"ג תעניות ועל דרך שאמרינן בפ"ג דמועד קטן אין נידוי פחות משלשים יום אע"ג דאם פייס לבעל דינו מתירין לו מיד ואם לא פייס אפילו לאחר שלשים יום נמי מכל מקום בתחילה אין מנדין אותו לפחות וכך אומרים בשעת נידוי יהא מנודה שלשים יום ואין אומרים יהא בנידוי חמשה עשר יום מיהו אם חזר בו באמצע מתירין לו כן פירש הרא"ש בשם הראב"ד והכא נמי תחילת גזירת ב"ד התעניות אינן פחות מי"ג ואע"פ שאם ירדו גשמים מפסיקין. והא דתנן הגיע ר"ח כסליו ב"ד גוזרין שלשה תעניות עברו אלו גוזרין שלשה אחרות עברו אלו ב"ד גוזרין עוד שבעה אלמא שלשה עשר אלו בג' פעמים גזרו אותן יש לומר דודאי כשמגיע ר"ח כסליו ולא ירדו מיד יושבין ב"ד ונמנין על י"ג ביחד כי קבלת תענית ציבור על הגשמים אינו פחות מי"ג והכי נמי אין מוסיפין על י"ג כדאמר לקמן ואחר כך מחלקין אותן לג' חלקים ב' פעמים של שלש שלש ופעם אחת של שבע משום שיש הפסק בין ג' ראשונות לג' אמצעיות וגם בין שלש אמצעיות לשבע אחרונות כמו שאפרש לקמן ובשלש ראשונות נמי יש לומר דמחלק אותן לעצמו לאחר שגזרו להי"ג בכלל ובכולן או אפשר שבר"ח כסליו מיד מקבלין על יום הי"ג דהא אף שאין התחלת התענית עד שיגיע יום ב' אחר ר"ח דהא תענית ציבור הוא בה"ב דוקא מקבלין עליו בר"ח מיד כי הקבלה נמי מהני קצת כדנפקא ליה לעיל פ"ק (דף ח') מקרא דמן היום שנתת אל לבך וסמוך לערב יום ב' הראשון של התעניות גוזרין לשלש ראשונות של התענית ועוד נראה לי דנפקא מינה במה שגוזרין אלו הי"ג תעניות בתחילה כולן ביחד אע"ג דלבסוף מחלקין אותן לג' חלקים נפקא מיניה להא דתניא לעיל ההולך ממקום שמתענין למקום שאין מתענין הרי זה מתענה ומשלים כל התעניות שקיבל עליו כשהיה בעיר:

והשתא כשמקבלין כל הי"ג ביחד צריך להתענות כולן ואילו גזרו לחלקים לא היה צריך להתענות אלא אותו חלק לבד שהיה בעיר בשעה שקיבל עליו אבל לא השאר כיון שלא היה בעיר בשעה שקיבל עליו אין חלין עליו:

וכי תימא למאי דפי' דהאי מניינא די"ג תענית דתנא אשעת קבלה קאי דקודם התחלת התענית הללו מקבלין את כל הי"ג כולן הוה ליה למיתני לי"ג תענית בכלל קודם דתני לג' ראשונו' של התעניות הללו כיון דהכלל קודם יש לומר דאי הוי תני הכלל די"ג קודם פרט דשלשה שלשה ושבעה לא הוה שמעינן לה להא דצריך לקבל כל הי"ג ביחד משום שבדרך התנא למיתני הכלל תחילה והדר מפרש לה דרך פרט כי הא דתניא בפרק ב' דסוכה ר' אליעזר אומר י"ד סעודות חייב אדם לאכול בסוכה אחת ביום ואחת בלילה ולא קשה ליה להגמרא למניינא די"ד כיון דתנא אחת ביום ואחת בלילה ממילא בז' ימי החג הן י"ד אלא ודאי כיון דתני הכלל די"ד ברישא לא קשה מידי דדרך התנא למיתני כלל ברישא והדר פרט אבל בהאי דבפרק ג' דיומא דקתני הפרט ברישא גבי בגדי כהן גדול דשל שחרית היה של י"ח מנה ושל ערבית של י"ב מנה. והדר תני הכלל ס"ה שלשים מנה שפיר קשה ליה מני ינא למה לי וכדפי' שם בחידושי וה"נ כה"ג אילו תנא הי"ג דכלל קודם להפרט הוה אמינא אורחא דתנא למיתני הכי ולא קמ"ל בהאי כללא מידי אבל כיון דתני לכללא בתר שחשיב אותן דרך פרט בע"כ לאשמעינן הא דפרישית אתי:

אבל מלאכה צער הוא. ואע"ג דפירשתי לעיל (דף י') גבי אבל בדברים של צער עושה דביטול מלאכה בתשעה באב בכלל דבר של צער הוא והכא קאמר להיפך דעשיית מלאכה הוה ליה צער יש לומר דביטול מלאכה דתשעה באב מחמת הפסד ממון דמי לשל צער דתענית ולא חיישינן ליהורא:

ואימא מטיהרא אמר רב שישא בריה דרב אידי מסייע ליה לרב הונא נראה דהאי מטיהרא דפריך אינו כמו ההיא דריש פרק קמא דברכות גבי ובא השמש וטהר טהר יומא דהיינו אורתא שעבר ופנה היום דא"כ אמאי שני בלישנא דמעיקרא פריך אי מה עצרת מאורתא והשתא קאמר מטיהרא ועוד כיון דשני מה אסיפת זקנים ביום אלמא פשיטא ליה דאסיפת זקנים הוא ביום וטעמא דפרש"י דבלילה כל אדם בביתו ואינן נאספין. וא"כ מאי הדר פריך ואימא מטיהרא ואי לית ליה להמקשה האי טעמא דפירש רש"י הוה ליה למיפרך הכי ואסיפת זקנים גופיה ממאי דביום דלמא בלילה כן דרך הגמרא בכל מקום להקשות כן. ועוד מאי משני מסייע לרב הונא דאמר מצפרא כנופיא. מאי אולמא דרב הונא מדרב ירמיה בר אבא אטו ר"ה כיפי תלה לה ועוד הסוגיא נראה כלפי לייא. מדפריך ואימא מטיהרא היינו אורתא אלמא אין המקשה סומך אדר"י דאמר אסיפת זקנים ביום. וא"כ מאי משני מסייע ליה לרב הונא אין זה תירוץ אהא דמקשה וכיון שאינו סומך על דברי ר"י הוה ליה מסייע שאין בו ממש לדר"ה ואי אדרב הונא ראוי לסמוך יותר מר"י. הוה ליה למימר איפכא דר"ה מסייע לר"י ולא ר"י לר"ה דקטן נתלה בגדול:

לכן נראה לי לפרש דהא ואימא מטיהרא דפריך היינו מחצות היום. וכדאמרינן בפרק קמא דיומא (דף ט"ו) גבי היזה ממנו על טהרו של מזבח דהיינו אפלגא דמזבח כדאמרי אינשי טהר טיהרא והוי פלגא דיומא והכי פירושא בתחלה פריך אי מה עצרת מאורתא אף תענית מאורתא אלמה תנן לקמן כשאמרו אסור במלאכה לא אמרו אלא ביום אבל בלילה מותר ומשני דומיא דאסיפת זקנים דאינו בלילה דכל אחד בביתו כדפרש"י הדר פריך ואימא מטיהרא הוי אסיפת זקנים שאין דרך הזקנים להתאסף בהשכמה והא דנקט טיהרא שהיא חצות היום זמן קבוע נקט א"כ כיון דאין דרך להתאסף בהשכמה מצפרא ואין לאסור מצפרא במלאכה ע"כ חלוק היום לחצאין פלגא להתיר ופלגא לאיסור כדאמרינן בפרק קמא דפסחים (דף ב') גבי אך חלק דאיסור חמץ בערב פסח לפירוש א' של רש"י שם. ומשני מסייע ליה לרב הונא דאמר מצפרא דתעניתא כנופיא דהיינו בהשכמת היום מתחילתו משום הכי פשיטא ליה לתנא דמלאכה אסורה כל היום דקתני אבל בלילה מותר מכלל דכל היום אסור וסייעתא דרב הונא מההיא ברייתא היא וכפירוש זה נראה נמי מפירוש רש"י שפירש מצפרא כנופיא ביום תענית ציבור מתקבצין ובאין לבית הכנסת מן הבוקר.

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף