גבורת ארי/תענית/יא/ב
ר"ל אמר נקרא חסיד שנאמר גומל נפשו פירשו התוס' שגומל חסד לנפשו שאינו מתענה נקרא חסיד נראה לי שדחקו לפרש כן משום דסיפא דהאי קרא ועוכר שארו אכזרי והיינו המתענה ומכחיש בשרו נקרא אכזרי ואי גומל חסד אמתענה קאי קשיא רישא דקרא אסיפא מיהו רש"י פירש גומל נפשו אמתענה קאי לשון גומל שמפריש עצמו ממאכל ומשתה כמו ביום הגמל את יצחק אי נמי גומל לשון תגמול שמשלים נפשו לקונו ולפ"ז צריך לומר דרישא דקרא מיירי בדמצי לצעורי לנפשיה וסיפא דעוכר בדלא מצי ולפ"ז ר"א וריש לקיש בחדא שיטתא קיימי אלא ר"ל הוסיף אדר"א בדמצי דלר"א נקרא קדוש ולריש לקיש אף חסיד נקרא דעדיף טפי מקדוש כדאמרינן בסוף פרק קמא דמסכת ע"א (דף כ') וחסידות גדולה מכולן פירש אף מקדושה דחשיב התם ופירש"י נ"ל עיקר דנקרא חסיד אמתענה קאי דבהא איירינן דאילו אינו מתענה מאן דכר שמיה ועוד אי אאינו מתענה קאי הא דאמר ריש לקיש בסמוך אין תלמיד חכם רשאי לישב בתענית משמע דכולי עלמא שפיר דמי ואמאי כיון דמוקי לרישא דקרא דגומל באינו מתענה א"כ סיפא דעוכר שארו אכזרי במתענה א"כ כיון דמגני קרא למתענה וקראו אכזר אפילו עם הארץ אינו רשאי להיות אכזר על נפשו אבל לפירוש רש"י ניחא דבאינו מצי לר"ל נקרא אכזר ובמצי נקרא חסיד קמ"ל אידך דר"ל דהני מילי באינש דעלמא אבל בתלמיד חכם אע"ג דמצי אפ"ה אינו ראוי לישב בתענית דמ"מ נעשה חלש קצת וממעט במלאכת שמים. אמר רב ששת האי בר בי רב כו' מפירוש רש"י נראה דגרס תחילה אידך דר"ל דאין ת"ח רשאי ואחר כך האי דבר בי רב ואחר כך הא דאין תענית ציבור בבבל דעל סדר זה מפרש לה רש"י. וגירסא נכונה היא ולא כסדר דידן דגרסי אחר מימרא דר"ל דנקרא חסיד הא דרב ששת דבר בי רב ואח"כ הא דאין תענית ציבור בבבל והא וודאי שיבוש הוא דלמה מפסיק בין ב' מימרות דריש לקיש בהא דרב ששת ועוד כיון דריש לקיש קדים לדרב ששת ושניהם מענין אחד איירי מתענית תלמיד חכם אין ראוי להקדים דרב ששת דבתראה הוא לדר"ל ועוד כיון דרב ששת סתמא קאמר ליכול כלבא לשירותיה ולא יהיב טעמיה למילתיה ודאי משמע דאטעמא דר"ל דקדים סמוך שממעט במלאכת שמים ועליה קאי אלא שמוסיף רב ששת קללה דליכול כלבא לשירותיה א"כ ראוי להקדים מימרא דריש לקיש לדרב ששת וכגירסת רש"י:
אין תענית ציבור בבבל. רש"י ותוס' פירשו מפני שאינן צריכין לגשמים ולהאי פירושא דוקא בבל והדומה לה שא"צ לגשמים אבל ארצות שצריכים לגשמים אפילו של חוץ לארץ דינם כארץ ישראל בהא וכבר הקשו על זה היאך קאמר אלא תשעה באב בלבד הא בשאר צרות נמי אמרינן לקמן ר"י נשיאה גזר י"ג תענית כמו על הגשמים משמע שכל חומרי תענית גשמים עליהם ובפרק ג תנן שעל דבר ומפולת מתריעין וכיון שמתריעין משמע שכל חומר תענית עליהם שאותן תעניות שמתריעין חמורין מכולן וכמו ששנינו ומה אלו יתירים על הראשונים שבאלו מתריעין ואם כן בשאר צרות יש תענית ציבור בבבל נמי להאי פירושא ואיך אמר אלא תשעה באב בלבד ובשם הראב"ד פירשו דהאי טעמא דאין תענית ציבור בבבל מפני שהארץ קרה ואין להחמיר עליהם איסור בנעילת הסנדל ולא לחייבם להפסיק מבעוד יום ולא לאסרם במלאכה מפני שהם עניים ולא ברחיצה וסיכה מפני שאין בריאים כל כך וצריך להם או כיון שהותרו במלאכה ונעילת הסנדל הותרו בכולן ולהאי פי' נמי בבל והדומה לה דווקא אבל שאר חוץ לארץ דלא דמי לה בהא לא:
יחיד שקיבל עליו תענית אפילו אכל כו'. לן בתענית רש"י פירש לכולה מילתא דרב הונא בדלא קיבל עליו תענית אלא יום א' וקמ"ל ברישא דאע"ג דאכל כל הלילה אפ"ה למחר מתפלל תפלת תענית ובסיפא קמשמע לן בלן בתעניתו ליל מוצאי תענית אע"פ שהוא שחרית אינו מתפלל תפילת תענית. ור"ח והרי"ף גורסין יחיד שקיבל עליו תענית ב' ימים זה אחר זה כו' ופירוש שקיבל עליו ב' ימים רצופים במנחה של ערב יום ראשון למחר מתפלל תפלת תענית אע"פ שלא קיבל עליו תענית של יום שני זה במנחה של יום ראשון דכיון דקיבל עליו במנחה שקודם תענית של יום ראשון גם על יום שני סגי בהכי לן בתעניתו פירוש היכא שלא קיבל עליו תענית אלא יום ראשון בלבד ובלילה שלאחריו נמלך ולן בתעניתו למחר אינו מתפלל תפלת תענית ולגי' זו ניחא לי מה שהקשו התוס' אמאי נקט יחיד ציבור נמי אמרינן במתניתין דעושין שלש תעניות ואוכלין ושותין משחשיכה והניחו בצ"ע ולפי זה לא קשה מידי דבציבור לא מצינו שיהו מתענין שני ימים רצופים דתענית ציבור הוא שני וחמישי ושני כדתנן במתני' ועוד דתענית ציבור אין צריך קבלה כדפרי' לקמן מכל מקום על גירסא הב' הקשו המפרשים אמאי נקט לענין תפלת תענית למחר הא בערבית בליל כניסת תענית נמי מתפלל תפילת תענית כדאמרי' בפרק ב' ודחקו בזה הרבה ולי אפשר לומר דמשום הכי נקט למחר דסבירא ליה כמאן דאמר תפלת ערבית רשות בפרק ד' דברכות (דף כ"ו) ואע"ג דמכל מקום מצוה איכא כדפי' התוס' והמפרשים התם אפ"ה כיון דבעלילה כל דהו פטור ממנה כדאמרי' בירושלמי עלה למטה אין מטריחין אותו לירד וכמ"ש המפרשים משום הכי לא פסיקא ליה למחשב תפלת תענית דערבית אבל אין לומר דמשום הכי לא נקט רב הונא לתפלת תענית דערבית משום דס"ל כמאן דאמר בפ"ד דברכות דתפלת מנחה עד פלג ומכאן ואילך הוי זמן תפילת ערבית אע"פ שעדיין יום עד צאת הכוכבים ואמרינן התם דמפלג המנחה מתפלל של שבת בערב שבת ושל מוצאי שבת בשבת ואומר קידוש והבדלה על הכוס וכיון דאם התפלל ערבית מפלג המנחה ביום שלפני התענית אין מן הדין לומר תפלת תענית כיון שאינו עיצומו של יום תענית ולא דמי לקידוש והבדלה דשאני התם דעיקר מצותן בלילה ליל שבת וליל מוצאי שבת כדאמרינן בפרק ערבי פסחים מי שלא קידש בליל שבת מקדש והולך כל היום ומי שלא הבדיל במוצאי שבת מבדיל והולך אלמא עיקר מצוותן בלילה משום הכי מפלג המנחה ואילך נגרר אחר הלילה הבא לענין קידוש והבדלה אבל תפלת תענית עיקרו ביום שהוא מתענה ולא בלילה שקודם ליום שהרי אוכל ושותה כל הלילה אלא שהלילה נגררת אחר היום דכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד אינו בדין שהלילה שאינה באה לדין תפלת תענית אלא על ידי גרירה של יום שהיא תגרר על ידה את פלג המנחה לתפלת תענית דהוה ליה גרירה דגרירה וכולי האי לא אמרינן כדאמרינן בריש פרק ז' דשבת (דף ע') גרירה אחת אמרינן גרירה דגרירה לא אמרי' ואפילו למאן דפליג התם ואמר שם גרירה אחת היא אפשר דמודה הכא דגרע טפי מהתם וכיון שכן לא פסיקא ליה לרב הונא בשמעתין למנקט לתפילת תענית דלילה דהא אם מתפלל ערבית קודם הלילה מפלג המנחה ואילך קודם הלילה אין מתפלל לתפלת תענית לגמרי ובפרק ב' דשבת דחשיב לערבית בתפלת תענית מיירי במתפלל ערבית בליל התענית ממש אי נמי יש לפרש דלמאן דאמר מתפלל תפלת ערבית ביום מפלג המנחה ואילך לא תיקנו לתפלת תענית ערבית כל עיקר אפילו במתפלל לערבית בלילה ממש הואיל ויכול להתפלל מפלג המנחה ואילך לא פלוג רבנן בין מתפלל בלילה למתפלל מפלג המנחה וההיא דפרק ב' דשבת דמתפלל ערבית תפלת תענית אתיא כמאן דאמר דתפלת המנחה עד הערב ולדידיה אי אפשר להתפלל ערבית עד הלילה ממש משום הכי מתפלל לתפלת תענית בלילה דאין כאן לעולם לענין תפילת ערבית שאפשר לבא לידי גרירה דגרירה לגבי תפלת תענית:
אבל אי אפשר לומר כן דהא התם בפרק ד' דברכות אמרינן רב הונא ורבנן לא מצלי לתפלת ערבית עד לאורתא ולא מפלג המנחה אלמא סבירא להו דאין זמן ערבית עד הלילה ואפילו הכי נקט למחר מתפלל תפלת תענית אבל בלילה לא אלא ודאי תירוץ הראשון הוא עיקר:
עוד יש לומר דודאי כל זמן שמותר לו לאכול ולשתות בליל תענית אם מתפלל ערבית באותו שעה ודאי אינו מתפלל תפלת תענית והא דאמרינן בפ"ב דשבת דערבית מתפלל תפלת תענית היינו במתפלל מקריאת הגבר לראב"ש או בגמר וסילק לרבי לקמן דכיון דמאותה שעה חל עליו התענית שאסור לאכול ולשתות מכאן ואילך מתפלל תפילת תענית ולפי זה ליתא להאי סברא דפירשתי דלא פלוג רבנן אבל במתפלל ערבית בערב שעדיין מותר לאכול אין מתפלל וכיון דלא פסיקא לתפלת תענית בערבית משום הכי נקט רב הונא למחר ואע"פ שהרא"ש כתב שרש"י הביא תוספתא שאוכל ושותה כל הלילה ומתפלל תפלת תענית ויש שרוי בתענית ואין מתפלל תפלת תענית כאן בכניסתו כאן ביציאתו. אלמא אע"פ שעדיין מותר לאכול אפ"ה מתפלל תפלת תענית י"ל דההיא תוספתא לא מערבית מיירי אלא משל שחרית וקרי לה בכניסתו הואיל ואוכל ושותה כל הלילה ולא חל עליו התענית עד הבוקר שהוא זמן תפלת שחרית ואע"פ שהרא"ש מייתי לה מתפלת תענית דערבית מכל מקום יש לומר דהתוספתא לתפלת שחרית קרי לה בכניסתו וכדפירשתי ועוד לשון התוספתא שהביא רש"י אינו כן דבפרק ב' דשבת (דף כ"ד) כתב רש"י ובתשובת הגאונים מצאתי ברייתא שנו רבותינו פעמים שאדם שרוי בתענית ואינו מתפלל פעמים שאינו שרוי בתענית ומתפלל הא כיצד כאן בכניסתו כאן ביציאתו והשתא יש לומר דאתפלת שחרית קאי ומיירי בגמר וסלק או ישן דכבר חל עליו התענית וקרוי ליה אינו שרוי בתענית כיון דאכתי הוא שבע מאכילתו ובכרס מלאה הוא מתפלל ואע"פ שרש"י שם אינו מפרש כן אפ"ה אפשר לה כדפירשתי:
ואין להקשות אהא דפירשתי מהא דאמרינן התם ימים שאין בהם קרבן מוסף כגון שני וחמישי ושני של תענית ומעמדות מתפלל י"ח ואומר מעין המאורע בשומע תפילה פירוש תפלת תענית ואין בהם קידוש על הכוס ואין בהן הזכרה בברכת המזון והשתא אם איתא דהאי אומר מעין המאורע הוא בחל עליו התענית וכבר נאסר באכילה אם כן למה לי למיתני דאין בהם קידוש על הכוס דהיינו קודם הסעודה כדרך שמקדשין בשבת וי"ט פשיטא דלא דהא עדיין מותר לאכול ולא חל עליה התענית יש לומר ודאי לא צריך למיתני אלא איידי דתני רישא התם גבי ימים שיש בהם קרבן מוסף כגון ר"ח וחולו של מועד אין בהם קדושה על הכוס תני נמי הכי בסיפא ותדע דבלאו הכי למה ליה למתני בסיפא אין בהם קדושה פשיטא וכי מאי קדושה יש בהם אלא ודאי משום איידי נקט לה וברישא שפיר הוה אמינא דיש לקדש בימים שיש בהם קרבן מוסף שהן ימים מקודשים ואפילו אם תדחה להאי תדע בדוחק דתני אין בו קידוש משום דהא גופה קמשמע לן דאי היה שייך בהו קדושה היה מקדש אע"ג דאכתי לא חל עליו התענית שהרי אוכל ושותה אח"כ ואתא ללמוד ולגלות בזה הא דתניא ואומר מעין המאורע בשומע תפילה דהיינו תפילת תענית דשייך בהו פירוש בדעתיד לאכול אחר כך ואע"ג דלא חל התענית עדיין ומ"מ בלא האי תדע יש לומר דמשום איידי נקט לה וכמה שכתבתי:
מאי קסבר רב הונא ס"ל אין מתענין לשעות כו'. פי' רש"י דאין מקבלין תענית לשעות כגון זה שלא קיבל תענית של לילה זה מאתמול כדקתני לן בתעניתו דמשמע מאליו כשהחשיך ובא לסעוד ועמד ולא אכל כלומר שהיה בדעתו לאכול עד שעבר מקצת הלילה שעה אחת או שתי שעות ואח"כ נמלך ולן בתעניתו משמע מפירושו דמשום הכי קרא לתענית הלילה תענית שעות משום שבתחילת הלילה היה בדעתו לאכול ואח"כ נמלך ולן בתעניתו הא אילו קיבל עליו תענית לילה מאתמול הוה ליה תענית גמור דהכי נמי פי' לעיל לן בתעניתו שלן כל אותו הלילה לשם תענית עד הבוקר והרבה קשה לי לומר דתענית לילה בלא יומו יהיה נחשב לתענית גמור ואע"ג דיום בלא לילה הוי תענית אבל לילה בלא יום לא מצינו שיהיה תענית ואין זה אלא תענית שעות אבל איני יודע למה לא פירשו כפשוטו שלן בתענית היינו תענית שעות כיון דאין מתענה ביום עד הלילה אע"פ שמתענה כל הלילה לשם תענית אין זה אלא תענית שעות בעלמא ולא מיירי כלל מנמלך ואביי דחי לה והכי גירסת ספרים דידן שאני התם דאיכא שעות דלילה דלא קיבל עליו מעיקרא:
ונראה לי דטעות סופר הוא דמשמע שהיה דעתו לאכול ונמלך אחר כך וגמר הלילה בתעניתו. וליתא דלאביי לא תליא כלל בנמלך אלא מהאי טעמא דלא קיבל עליו לחוד אלא הכי גרסינן שאני התם דלא קיבל עליו מעיקרא וכן גורס הרא"ש. וכן נראה שהכי גירסת רש"י שפירש שאני התם היכא דהתענה מאתמול ובלילה לן בתעניתו דלא קיבלה עילויה שלא קיבל עליו תענית זה בפני עצמו מאתמול וכו'. מר עוקבא איקלע לגנזק בעו מיניה כו' הכי גירסת רש"י ולא גרסינן ר' עקיבא דהוא לא היה מסתפק בזה וקשה לי אי מר עוקבא גרסינן אמאי מספקא ליה הא דקנקנים של עובדי כוכבים ומשמע דס"ל שמא מותרין מיד הא משנה שלימה שנינו בפרק ב' דמסכת ע"א (דף כ"ש) דאסורין אלא ודאי ר' עקיבא גרסינן עוד הקשה רש"י דאי ר"ע הוי בלשון ברייתא הוי משתמע ביה מעשה בר' עקיבא לא קשה מידי דלקמן פ"ג (דף כ"ד) מביא כמה דברים מר' חנינא בן דוסא ולא קאמר לה בלשון ברייתא רבי חנינא בן דוסא הוה אזיל באורחא ר"ח בן דוסא הוה ליה עיזי וכו' ואע"ג שגם הוא היה תנא וגם התוס' בפ"ב דע"א דחו בה ואמרו דכהאי גוונא מצינו בהרבה מקומות שמזכיר מעשה בר' עקיבא במה שימש משה כל שבעת ימי המלואים וקשה לי אמאי קאמר שבעת הא בשמיני נמי שימש כדפרשינן בפרשה שמיני דתמיד הקריב משה בשמיני ולא הקריבו אהרן ובניו אלא מה שבא חובה לבו ביום בלבד:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |