גבורת ארי/יומא/פא/א
ור"י היא דתנן כלל אמר ר"י כל שטומאתו ושיעורו שוה כו' משמע לרבנן אפי' אין שיעורן שוה אפ"ה מצטרפים וה"ה דאוכל ושותה מצטרפין וק"ל הא אמרינן בפ"ק דסוכה (דף י"ז) אויר פוסל בסוכה בג' טפחים וסכך פסול פוסל בד' אמות ואויר וסכך פסול אין מצטרפין הואיל ולא שוה שיעורייהו ופריך וכל היכא דלא שוה שיעורייהו להדדי לא מצטרפי והתנן הבגד ג' על ג' השק ד' על ד' העור ה' על ה' מפץ ו' על ו' ותני עלה הבגד והשק השק והעור העור והמפץ מצטרפין זה עם זה והשתא לימא דההיא דהבגד רבנן היא דאע"פ דלא שוו שיעורייהו מצטרפין וההיא דאויר וסכך פסול דאין מצטרף ר"י היא דכל דלא שוו שיעורייהו אין מצטרף וי"ל דעדיפא מינה משני התם כדקתני טעמא אר"ש מ"ט הואיל וראוי לטמא מושב פי' ומה"ט אפי' לר"י מצטרפין הואיל ושווין שיעורייהו בטומאת מושב מצטרפין אף למדרס. עוד ק"ל הא ההיא דהבגד והשק מתניתין היא בסוף פ"ד דמעילה (דף י"ח) ואדקשה ליה מסיפא לסייעיה מרישא דההיא דתנן התם לעיל מיניה השרץ והנבלה וכן הנבלה ובשר המת אין מצטרף לטמא אפי' כקל שבשניהם והא שרץ ונבלה טומאתן שוה טומאת ערב ואפ"ה אין מצטרפין משום דאין שיעורן שוה דנבלה מטמא בכזית ושרץ בכעדשה וי"ל מש"ה פריך לה מההיא סיפא דהבגד והשק דהיא סתמא בתרא דקיי"ל הלכה כסתם משנה וסתמא בתרא עיקר כדא' ברפ"ק דשבועות גבי לאו שאין בו מעשה (דף ד'):
נכתוב רחמנא לא יאכל אכילה בכזית. ק"ל לימא דמש"ה לא כתיב לא יאכל משום דאמרינן בפ"ב דפסחים (דף כ"ז) כל איסורים שבתורה אין לוקין עליהן אלא דרך אכילתן משום דאכילה כתיב בהו למעוטי אוכל חלב חי דפטור והא ביוה"כ דלא כתיב אכילה אלא לא תעונה אפי' שלא כדרך אכילתן חייב דעד כאן לא קאמר ר"ל לעיל אלא באוכל אכילה גסה דפטור משום לא תעונה כתיב פרט למזיק אבל בשלא כדרך אכילתן דאינו מזיק ודאי חייב והשתא אי כתב רחמנא לא יאכל באזהרתו אכתי שלא כדרכו אינו במשמע וי"ל אע"ג דשלא כדרך אכילתן אינו במשמע בלא יאכל מ"מ כיון דא"א להזהיר על הענוי בענין אחר כדמסיק הו"ל למכתב לא יאכל דנקט מיהו פלגא בידך דעכ"פ אזהרה בדרך אכילה אבל השתא דלא כתב כלל אפי' דרך אכילתו נמי ליכא אזהרה מש"ה קאמר אכילה בכזית ויוה"כ בעי ככותבת אבל כזית כי היכי דאינו בעונש באזהרה נמי אינו:
אלא לא יאמר עונש בענוי דגמר ממלאכה כו' ק"ל כיון דגמר ענוי ממלאכה בק"ו ל"ל האי ק"ו אעונש דענוי ולהפנות העונש דעינוי ללמד על אזהרת ענוי תיפוק ליה אזהרת עינוי מהאי ק"ו גופיה מה מלאכה שהותרה מכללה מוזהר ענוי שלא הותרה מכללה אינו דין שיהא מוזהר עליה וי"ל משום דאמ' בפ"ג דמכות (דף י"ז) דאפי' למ"ד עונשין מן הדין אין מזהירין מן הדין וש"מ מהכא דאע"ג דאיכא לאו הבא מכלל עשה בהדיא אפ"ה אין מזהירין מן הדין דהא הכא איכא לאו הבא מכלל עשה דכתיב ועניתם את נפשותיכם ואפ"ה אינו לומד אזהרה בענוי בק"ו ממלאכה אלא משום לא יאמר עונש בענוי וכדפי' ומכאן ק"ל הא דתניא בת"כ פ' שמיני דנפקא ליה אזהרת בהמה וחיה שאין להם סימן טהרה כלל מק"ו משפן וארנבת וחזיר שיש להם סימן א' של טהרה ואסרן התורה ופי' המגיד רפ"ג מהל' מאכלות אסורות אע"ג דאין מזהירין מן הדין משום שאלו כבר נאסרו בלאו הבא מכלל עשה בהדיא מאותם תאכלו מש"ה אפשר ללאו שלהם לבא מק"ו וא"א לומר כן כדמוכח הכא וכדפי' ובמילואים יתברר יותר:
חד לאזהרה דיממא וחד לאזהרה דלילה כו' לא ידענא אי בעינן בכל דוכתא עונש דיממא ולילה כגון שבתות וי"ט ומוצאי שביעית ולי אפשר לומר דאע"ג דבשאר י"ט ושבתות ל"צ אזהרה ועונש ללילה בפ"ע דגם הלילה בכלל יום אלא משום דתלה רחמנא ענוי ואיסור מלאכה דיוה"כ מחמת כפרת היום כדכתיב תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו כי ביום הזה יכפר עליכם והוה אמינא כיון דאין ליל יוה"כ מכפר אלא היום בלבד כדאיתא בספ"ק דשבועות (דף י"ג) גבי כרת דיוה"כ ל"ל דקאמר הגמ' אלמה לא משכחת לה כגון דעבד בלילה ומית דלא אתא יממא לכפורי ליה אלמא אין הלילה מכפרת אלא עצם היום וכיון שכן ה"א הואיל ואין הלילה מכפרת אלא היום אין הלילה בכלל ענוי ואיסור מלאכה מש"ה איצטריך קרא לרבויא ליל יוה"כ כיומו לענוי ומלאכה:
וחד לאפנויי. ונ"ל לר"א דאית ליה ביבמות מופנה מצד אחד למידין ומשיבין גבי תושב ושכיר א"א לו ללמוד מגז"ש זו דעצם עצם כיון דאינו מופנה מב' צדדים דהא איכא למפרך כדפרכינן וכן על גז"ש דראב"י איכא ההיא פירכא גופה ובע"כ כר"פ ס"ל דהוא גופיה שבת איקרי וגם מגז"ש דענוי ענוי לר"א אי אפשר ללמוד וכמ"ש בסמוך:
דבי ר"י תנא נאמר כאן ענוי ונאמר להלן ענוי ק"ל הא לתרווייהו לישני דפ"ג דנדה (דף כ"ג) אליבא דר"י ס"ל דגז"ש שאינו מופנה כל עיקר משיבין והכא יש להשיב מה לאי' נערה המאורסה שכן נוהג לעולם תאמר בענוי שאינו נוהג אלא ביוה"כ ועדיפא האי פירכא מהא דלעיל מה למלאכה שכן נוהגת בשבתות ויו"ט והא איסור דנערה נוהג אפי' בחול ועוד איכא למפרך מה לנערה שכן יהרג ואל יעבור כדאמ' לקמן (דף פ"ב) מכאשר יקום משא"כ ענוי יוה"כ שנדחה מפני פיקוח נפש כדתנן לקמן עוברה שהריחה ועוד מה לנערה שכן בסקילה דחמיר משא"כ יוה"כ דבכרת דקיל וי"ל דעל דבר אשר עינה מופנה הוא דפשיטא דחיובא דבועל מש"ה הוא הו"ל מופנה מצד א' וס"ל לר"י דלמידין ואין משיבין כדאמרינן התם:
ונאמר להלן ענוי פי' על דבר אשר עינה ואע"ג דלעיל לא נ"ל לתדר"י ענוי דיוה"כ אלא מענוי דויענך וירעיבך משום דדנין עינוי דבידי שמים זה מזה ובע"כ ה"ט דלא יליף לענוי יוה"כ מעל דבר אשר עינה משום דענוי זה אינו בידי שמים והכא לענין אזהרה יליף מיניה י"ל דאע"ג דעיקר ענוי לא יליף מיניה אלא מוירעיבך דבידי שמים הוא מ"מ אזהרה שפיר ילפינן מיניה:
היא גופה שבת איקרי פירש"י וכיון דאקרי שבת לענין ענוי הו"ל כשבת לעונש ואזהרה וק"ל א"כ עונש דענוי ל"ל נילף משבת דבכרת [וי"ל] דא"כ ה"א דבעדים והתראה יהא בסקילה כשבת להכי כתיב עונש כרת בגופיה למימרא דאין בו אלא כרת לבד אפי' בהתראה אבל אזהרה שפיר גמר מהא דקרוי שבת וכ"ת הא בפי"א דמס' שבת (דף צ"ו) פליגי מקושש לשמואל מעביר ד' אמות ברה"ר הוי במתניתא תני תולש הוי ראב"י אומר מעמר הוי ופליגי בדאיסי דאמר דעל אחת מל"ט מלאכות אין חייבים עליו מר הא לא מספקא ליה ומר הא ומיהו חטאת וכרת חייבים אפי' על אותה מלאכה ולא אימעוט אלא מסקילה כמו שהוכיחו התוס' פ"ק דשבת (דף ו') וכן פירש"י התם וכיון שכן אפי' אי לא כתיב עונש גבי עינוי ממילא מדאקרי שבת לא הוי גמרינן אלא עונש הנוהג בכלל מלאכת שבת אבל לא סקילה דהא בשבת גופיה איכא חדא מלאכה דאינה בסקילה דהא אי אתה רשאי להחמיר עליו דמה"ט אמרינן בפ"ז דסנהדרין (דף נ"ב) דכל מיתה האמורה בתורה סתם הוא חנק הקלה מכל ד' מיתות ומשמע שם בפי"א דשבת דכ"ע אית להו הא דאיסי ואפ"ת דאיכא מאן דלית ליה הא דאיסי מ"מ ראב"י ודאי אית ליה הא דאיסי דהא אמר התם מקושש מעמר הוה ונ"מ להא דאיסי אלמא ס"ל כוותיה וא"כ מאי פריך הכא ראב"י מ"ט לא אמר כר"פ הא כיון דאית ליה דאיסי ואיכא חדא דאין חייבין עליו סקילה אי ס"ד דענוי ילפינן משבת לאזהרה עונש דענוי ל"ל נילף נמי לעונש משבת ואפ"ה אינו בסקילה כיון דבשבת גופיה איכא דא"ח עליו סקילה אלא כרת לחוד אי אתה רשאי להחמיר עליו וליכא למימר דר"פ ס"ל כר"י דאמר הבערה ללאו יצתה בפ"ז דשבת (דף ע') א"נ כמ"ד בספ"ק דעירובין לוקין על תחומין דברי תורה דכתיב אל יצא איש ממקומו הילכך אי לא כתב עונש גבי ענוי אלא מדאיקרי שבת ה"א דדמי להבערה או לתחומין דאינן בכרת ליתא דא"כ מאי פריך ורב אחא ב"י מ"ט לא אמר כר"פ נימא דלא ס"ל כר"י ותחומין דרבנן וליכא באיסור שבת איסור ואזהרה בלי כרת וא"כ אי אפשר ללמוד אזהרה לענוי מדאיקרי שבת דא"כ עונש דענוי ל"ל. תיפוק ליה נמי מדאיקרי שבת די"ל אי לא כתב עונש דעינוי ונילף לעונש מדקרוי שבת ה"א בסקילה כשבת ואע"ג דאיכא חדא בשבת דאינה בסקילה אפ"ה הואיל וכל מלאכות שבת בסקילה ולא נפיק מכללא אלא חדא דאינו בסקילה הוי מדמינן עונש דענוי לכללא ותדע דהא בפכ"ד דשבת (דף קנ"ד) א' במסקנא דמחמר בלאו נמי לא מחייב אלא באיסור בעלמא כדפי' המפרשים וא"כ אזהרה לענוי מנ"ל מדאיקרי שבת הא איכא מחמר דגבי שבת גופיה אינו אפי' בלאו ואזהרה אלא ודאי ש"מ דראוי ללמוד מכללא מיהו זה יש לדחות דא"כ דנילף ממחמר למנ"מ קרי' רחמנא לענוי שבת ועוד א"ל דר"פ ס"ל כמ"ד התם מחמר שוה לאזהרה ועונש לכל מלאכות שבת מ"מ בלא ראיה זו איכא לשנויי כדשנינן:
דף פ"א ע"א זר שכוסס שעורים משמע דוקא כוסס שעורים היא דפטור מפני [שאינו מאכל אדם כדא' בפ"ק דפסחים גבי שעורים] נעשו יפות צא ובשר לסוסים ולחמורים אבל כוסס חטים חייב חומש דמאכל אדם [הוא והראב"ד פ"י מהל' תרומות פוסק כירושלמי פ"ו דמס' תרומות דאיתא התם תני הכוסס חטים של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש רבי אומר אומר אני שמשלם קרן וחומש וכתב הראב"ד וקיי"ל כרבנן] ואע"ג דמברכין עליו בפה"א אפשר לגבי תרומה מזיק הוא ומסוגיין לא משמע הכי מדנקט כוסס שעורים פטור מכלל [דחטים חייב וכן מוכח במנחות פר"י (דף ע') תנא] התבואה והקמחים והבציקות מצטרפים לכזית ומפרש לה התם דמיירי לענין חמץ וחדש ומ"ש אם [אכל חוץ לחומה ובכולהו אכילה] כתיב ומדקתני התבואה והקמחים ש"מ דתבואה תבואה ממש קודם טחינה קאמר ואי כוסס את החיטה נמי בכלל מזיק הוא [ואינו מאכל אדם היכי מצי למימר דהוי אכילה] ומצטרפים עם קמח ובצק לענין חמץ וחדש ומ"ש דהא ודאי חיטה ראוי לאכילה יותר מה' מיני דגן אלא ודאי כוסס החיטה [מקרי אוכל ולא מזיק ותמיהני על אדם] גדול כהראב"ד איך נעלם ממנו סוגיא זו דשמעתין ודפרק ר"י דגמרא דידן וסמך עצמו על רבנן דגמרת ירושלמי:
כל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין הקשו התוס' אמאי איצטריך קרא לר"ע בפ"ק דסנהדרין (דף ד') לרביעית דם הבא מב' מתים דמטמא [באוהל ומ"ט דרבנן דפליגי הא] קי"ל כל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין ותירצו דמיירי מרביעית דם הבא מב' מתים שאין לא בזה ולא בזה רביעית [מתחלה אבל ב' מתים שיש] בכ"א טפי מרביעית לד"ה מצטרפים חצי רביעית מזה וחצי רביעית מזה וצ"ל לפ"ד שאין כל דמם של נפלים הללו [באוהל דאל"ה ל"ל לאיצטרופי לרביעית] אפי' בפחות מרביעית מטמא באוהל כדתנן בפ"ב דמסכת אהלות דם קטן שיצא כולו רע"א כל שהו מטמא באוהל [וחכ"א ברביעית וק"ל לדברי התוס'] דמוקי לפלוגתא דר"ע ורבנן בדליתא בכ"א כשיעור טומאה אבל איתא בכ"א שיעור שלם [לד"ה] מצטרפין לכשיעור והא תנן התם השדרה והגולגולת מב' מתים ורביעית דם מב' מתים ורובע עצמות מב"מ [ואבר מן המת מב"מ ואבר מן החי] מב' אנשים ר"ע מטמא וחכמים מטהרים והשתא תינח ברביעית דם ורובע עצמות דמטהרי רבנן [די"ל] דמיירי מב' נפלים דאין בכ"א שיעור שלם אבל בשדרה וגולגולת ואבר מן החי ומן המת משנים דטומאתן במה [שהן יש בכל א' וא' שיעור] טומאה אמאי מטהרי רבנן כיון דטומאתן ושיעורן שוה ליצרפי ועק"ל דתנן התם עצם כשעורה שנחלק לב' ר"ע מטמא [וריב"נ מטהר אריב"נ לא אמרו] עצמות כשעורה אלא עצם כשעורה והשתא לריב"נ קשה טפי דהשתא אפי' מב' מתים ראוי לטמא [עצם כחצי שעורה מזה ועצם כחצי שעורה מזה כיון] דטומאתן ושיעורן שוה כ"ש של מת א' שנחלק לב' והכא גבי פלוגתא דר"ע וריב"נ ל"ש תי' התוס' ובפ"ק דסנהדרין הקשו התוס' ל"ל קרא לרביעית דם מב' מתים מ"ש מב' חצאי זיתים מב"מ שמטמאין ובפ' בהמה המקשה (דף ע"ז) דבעי ר"י קרא לרביעית דם הבא מן המת ל"ל קרא תיפוק ליה מידי דהוי אבשר המת דדם חשיב כבשר כדמוכח בהמוציא יין גבי דם נבילה דמטמא ברביעית הואיל ויכול לקרוש ולעמוד על כזית מטמא מידי דהוי אבשר וי"ל דשאני מת דאפי' בשר עצמו לא היה מטמא אי לאו משום דמקומו נעשה צלקת כדאמ' בפ' דם הנדה (דף נ"ה) דבעי אין גזעו מחליף הילכך דם דגזעו מחליף אי לאו דרבי קרא הייתי מטהר והא דנקט מנין לרביעית דם הבא מב' מתים דמטמא לאו משום שהיה פשוט לו במת א' בלאו האי קרא דאי במת א' היה טמא ה"ה בב' מתים אי ליכא מיעוטא דהא תנן כל שטומאתו ושיעורו שוה מצטרפין והא דמטהרי רבנן דפליגי עליה דר"ע משום דמעטיה קרא כדא' נפשת כתיב וק"ל ע"ז התינח רביעית דם מב"מ דמטהרי רבנן משום דנפשת כתיב דמעטי' קרא אבל מ"ט מטהרי בפ"ב דאהלות ברובע עצמות וכן שדרה וגולגולת ואבר מב"מ וכן אבר מן החי מב' אנשים דלא מיעט בהו קרא לצרפו כיון דטומאתן ושיעורן שוה ושמא י"ל דכל טומאות מן המת ילפינן כולהו מרביעית דם דמעטיה קרא דנפשת כתיב ואמ"ה נמי בכלל טומאות מת הוי דהא מבחלל חרב נפקא ליה טומאתו אבר שנחלל מן החי הרי הוא כמת דמה לי קטליה כולו מ"ל קטליה פלגא אבל ק"ל דהא שם בפ"ק דסנהד' מסיק הגמרא דכ"ע יש אם למקרא ונפשות קרינן דמשמע ב' ור"ע ורבנן בהא פליגי ר"ע סבר נפשות תרתי משמע ורבנן סברי נפשות דעלמא משמע והשתא לרבנן אע"ג דדעלמא משמע וליכא ריבויא לרביעית דם מב"מ הא כיון דס"ל דיש אם למקרא מיעוטא נמי ליכא ממילא רביעית דם הבא מב' מתים מצטרפים הואיל וטומאתן ושיעורן שוה והדרא קושיא לדוכתא מ"ט דרבנן דפטרי:
האוכל והעושה מלאכה ביוה"כ בפ"ו דכריתות (דף כ"ו) אמר רבא חייבי מלקות שעבר עליהם ביוה"כ חייבים ופריך פשיטא מ"ש מחייבי חטאות ואשמות ודאין ומשני סד"א התם דממונא הוא אבל הכא דגופה הוא אימא לא קמ"ל והתנן הודע ולא הודע עשה ול"ת לא קשיא הא דאתרו ביה הא דלא אתרו ביה והשתא אכתי תקשה מאי קמ"ל רבא מתניתין היא מדמחייב תנא לאוכל ועושה מלאכה ביוה"כ מלקות ובע"כ מיירי בדאתרו ביה ש"מ חייבי מלקות שעבר עליהם יוה"כ חייבים דהא יוה"כ כל שעתא מכפר כדאמ' התם בפ"ד (דף י"ח) ודייק לה מדתנן הרי שבא לידו ספק עבירה ביוה"כ אפי' עם חשיכה פטור שכל היום מכפר מיהו י"ל דרבא לטעמיה דאמר התם בפ"ק (דף ו') ובספ"ק דשבועות אליבא דרבי דאמר על כל עבירות שבתורה בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה יוה"כ מכפר דמודה רבי בעבירות יוה"כ דאינו מכפר דאלת"ה כרת דיומי' המ"ל והשתא אפ"ת דיוה"כ מכפר אחייבי מלקות אפ"ה ה"מ אחייבי מלקות דעלמא אבל אאוכל ועושה מלאכה ביוה"כ דה"ל דיומיה ודאי אינו מכפר קמ"ל רבא אפי' אאינו דיומיה נמי אינו מכפר אחייבי מלקות לגמרי ועי"ל משכחת לה למלקות דיוה"כ בדאכל ועשה מלאכה סמוך לשקיעת החמה דלא הו"ל שהות לכפורי עליה:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |