רש"ש/יומא/פא/א

רש"ש יומא פא א

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

גמרא זר שבלע שזפין. התוס' במנחות (סט) ד"ה דבלע העתיקו שיפון כו'. הת"י הקשו מהא דס"פ ג"ה דאכל חצי זית והקיאו וחזר ובלע דחייב. ותירצו דהתם מיירי כגון שלא ידע שזהו שהקיאו ע"ש. ול"נ לחלק דהתם דהוא עצמו הקיאן לדידיה לא מאיס. אבל ק"ל מדוע אינו משלם אלא דמי עצים כיון דחזו לאכילה לאחר שאינו יודע שהקיאן או לעצמו של הראשון ודומה לכוסס שעורים דמשלם דמיהם משלם. ודע דלהמל"מ פי"א מהלכות תרומות ה"ח אישתמיט מש"כ הת"י כאן בשם רח"כ דהכא ה"ט מפני שכבר נתחללה ואין לחלק בין נתחללה בהיתר לנתחללה באיסור וכן הביאו התוס' במנחות שם וכ"מ בת"י כתובות (ל ב):

גמ' שם יכול כו' יהא מוזהר על תוספת עינוי ודין הוא ומה מלאכה כו'. קשה הא י"ל מה למלאכה שכן הותרה מכללה כו' וכדלקמן. ויש לחלק דהתם רוצה למילף חומרא והכא יליף קולא ודו"ק [ועי"ל דהכא דמיירי לענין תוספת זמן שפיר מייתי מהא דמצינן חומר זה דהוספת זמן במלאכה דהיינו בשבתות וי"ט]:

גמ' שם לא יאמר עונש במלאכה כו' ומה עינוי שא"נ בשבתות כו'. לכאורה י"ל הק"ו בדרך אחר והוא מה עינוי שלא הזהיר (ר"ל שאין כתוב בו אזהרה בפירוש עי' ברכות (כא) וברש"י שם ד"ה שאין טעון לפניו ובגה"ש שם) ענש מלאכה שהזהיר א"ד שענש. וק"ו כזה תמצא בזבחים (קו ב):

גמ' שם מה לעינוי שלא הותר מכללו כו'. הקשה הבאר אברהם דהא עינוי נמי מצינו שהותר מכללו בשעת חינוך בהמ"ק (מו"ק ט). וע"ש דקאמר דאחיל להו משמע דלאו שפיר עבדי מדהוצרכו למחילה. והק"ו מנשיאים דחוי הוא כדאיתא התם. אבל קשה מהא דתנן לעיל (סז) אומרים לו הרי מזון כו' ומוכח מהרמב"ם פ"ג מהל' עבודת יוה"כ דאם כשל כחו כו' מותר לו לאכול (וע"ש בת"י). וי"ל דמלאכה הותרה בצבור (לעיל ס"פ טרף בקלפי) ועינוי אינו אלא דחוי וזהו שאומר תאמר במלאכה שהותרה מכללה. עי"ל דמלאכה הותרה בכל יו"כ משא"כ עינוי דלא הותרה אלא במקרה:

רש"י ד"ה השמר דעשה. השמר שתתענה. כצ"ל. לכאורה קשה להבין החילוק בין השמר דנגע דמקרי לאו דהיינו שלא לקוצו להשמר דעינוי דג"כ הרצון שלא תסיר העינוי. ואולי י"ל דהשמר דעינוי יל"פ שתשתדל שתוכל להתענות כגון שתאכל לשבעה בעיו"כ כדיליף לקמן מועניתם כו' בתשעה. וכגון חולה שנאכילנו פחות פחות מכשיעור וע"ד דדרשינן לקמן (פה ב) ושמרו בנ"י את השבת כו'. והעיקר נ"ל דבעינוי לא קפיד הכתוב רק שיתענה ועל האכילה לא הקפיד כגון בשיעור כזית דבכ"מ שהאכילה היא עצם האיסור הוא בכזית. וכן בשתיה לעוג שיעורה במלא לוגמיו דידיה ובכל האיסורים שיעורם שוה בכל. משא"כ בצרעת הקפידה שלא לקצוץ. והפוך בה:

רש"י ד"ה על תוספת. מבעוד יום הס"ד ומתחיל הדבור יהא מוזהר:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף