גבורת ארי/יומא/עו/א
תירוש חמרא הוא וקרי ליה ואכלת ק"ל מאי ס"ד דר"ל דקרא בעיני' משמע ולא ע"י אניגרון הא יצהר דקרא דשמן הוא אי אפשר לאוקמא אלא ע"י אניגרון דאל"כ לא קרוי אכילה וקרא ואכלת כתיב וגם סיפא דקרא לא תוכל לאכול מעשר דגנך תירושך ויצהרך א"א לאוקמי אלא ע"י תערובות דשמן אין דרך אכילתו בעיני' דהא רפ"ה דברכות מקשה אהא דאמר התם שמן זית מברכין עליו בורא פה"ע היכי דמי אילימא דקא שתי ליה משתי אזוקי מזיק ליה דתניא השותה שמן של תרומה משלם את הקרן ואינו משלם את החומש פי' משום דגבי חומש אכילה כתיב פרט למזיק אבל הקרן משלם כשאר מזיק ממון חבירו ומסיק דשתי ליה ע"י אניגרון אלא דפריך לענין ברכה הו"ל אניגרון עיקר ושמן טפל ותנן כל שהוא עיקר ועמו טפילה מברך על העיקר ופוטר את הטפל ומוקי לה בחושש בגרונו דהו"ל שמן עיקר נמצא אכילה זו של שמן דלחייב עלה אי אפשר אלא ע"י פת או אניגרון וכיון שכן דסיפא דקרא דיצהר ע"כ לא משכחת אלא ע"י תערובות ה"נ איכא לאוקמא רישא דתירוש נמי בכה"ג ומאי ס"ד דר"ל להוכיח מכאן דשתיה בכלל אכילה וי"ל דס"ד דר"ל דבשלמא שמן לא משכחת ללאו דידיה לגמרי אלא ע"י תערובות לכן ואכלת דרישא דקרא שפיר דמי דקרי ליה אכילה דאינה משכחת אלא ע"י אכילה אבל בתירוש דחמרא הוא דמשכחת לה בשתה בעיני' אי אמרת דשתיה אינה בכלל אכילה למה שביק קרא עיקר דרך הנאתו שהוא ע"י שתיה ונקיט לה בלשון אכילה שהוא ע"י תערובות דווקא אלא ודאי שתיה בכלל אכילה ואפי' דרך הנאתו שהוא שתיה אכילה קרוי והגמ' דחי ודלמא ע"י אניגרון והא דשביק עיקר דרך הנאתו היינו משום דרוצה לכלול תירוש עם בקר וצאן דשייך בהו לשון אכילה [ע"כ]:
הני ה' ענויין כנגד מי אמר ר"ח כנגד ה' ענויין שבתורה שבת שבתון וכו' כתב הרא"ש פי' ר"י דהני דרשות אסמכתא בעלמא נינהו וכל הני ענויין מדרבנן חוץ מאכילה ושתיה דהכי משמע לישנא דגמרא דקאמר הני ענויין כנגד מי ולא קאמר מנלן או מהיכא נפקא אבל כנגד מי משמע ששואל אם יש להם שום רמז מה"ת ולי אין זה ראיה דהא בפ"ד דשבת (דף מ"ט) אמרינן הני ל"ט מלאכות דשבת כנגד מי ולא קאמר מנלן או מהיכא נפקא אע"ג דכולן אסורים מה"ת וחייבין על זדונן כרת וסקילה ועל שגגתן חטאת כדאמ' בכולה מסכת שבת אלמא ליכא קפידא בלישנא עוד כתב הרא"ש ועוד דדריש מה' ענויין דקרא גם אכילה ושתיה וההוא דרשא רמז בעלמא הוא דהא אכילה ושתיה דריש ליה מקרא ומגז"ש ומדהך אסמכתא אינך נמי אסמכתא נינהו. ואיני יודע מאי ק"ל דאע"ג דדריש אכילה ושתיה מקרא ומגז"ש היינו משום דה' ענוין כתיבי ובא' מהן כתיב כרת ואיני יודע האי כרת על איזה מהן קאי גלי קרא וגז"ש דכרת קאי אעינוי דאכילה ושתיה בכלל אכילה כדאמ' לעיל. עוד כתב וכן משמע נמי הא דתניא בשאר ספרי דבי רב ת"ל שבתון שבות משמע דהוא מדרבנן כמו גבי שבת דאסמיך כל איסורי דרבנן משבתון שבות. ואני אומר דאפ"ת דשבתון שבות דגבי שבת אסמכתא היא דגבי עינוי דרשא גמורה היא וטעמא דמילתא נ"ל דבשלמא שבתון דגבי שבת י"ל דאתי לעשה יתירא לאיסור מלאכה גמורה וכדדריש ר"ע לשבתון דגבי ר"ה שבתון שבות ואתי לעבור על מלאכה בעשה ול"ת וכדאמ' בפ"ד דר"ה (דף ל') וכדאמר ר"א בפ"ב דשבת (דף כ') שבתון עשה הוא והו"ל יו"ט עשה ול"ת אבל האי שבתון דגבי יוה"כ ע"כ לאו לעשה דמלאכה קאי שהרי בתחילה נאמר תענו את נפשותיכם וכל מלאכה ל"ת וזה אזהרת מלאכה ללאו ובתר כן כתיב שבת שבתון יהיה לכם ועניתם את נפשותיכם ואי האי שבתון לעשה ואמלאכה דלקמיה קאי הא דרך הכתוב היכא דאיכא עשה ול"ת להקדים עשה לל"ת וה"נ הו"ל למכתב לעשה דשבתון מקודם ללאו דכל מלאכה ל"ת אלא ע"כ האי שבתון אעינוי דבתריה קאי והא גבי ענוי לא שייך לישנא [דשבתון] בע"כ לדרשא אתי הואיל ומקרא יתירא הוא דריש מיניה שבתון שבות משאר ענוין ועוד דהאי שבתון שבות דגבי שבת גופיה פי' הרמב"ן בפי' התורה איסור דשבתון הנאמר גבי שבת וי"ט באה להזהיר בהם בעשה לשבות לגמרי אפי' מדברים שאינן מאבות מלאכות ותולדות אלא שיהיה לנו מנוחה מדברים שאינן מלאכה אלא טורח בעלמא וממכילתא למד זאת ע"ש שהאריך בזה ולא מיירי משבותים דדברי סופרים דתנינן להו בשלהי מסכת ביצה לא עולין באילן כו'. עוד הביא ראיה בשם ריב"א מן הירושלמי דתניא סיכה כשתיה לאיסור ולתשלומין אבל לא לעונש וליוה"כ לא לאיסור ולא לעונש נראה לי דגם זה אינה ראיה דהכי פירושו סיכה כשתיה לאיסור כגון לענין תרומה אסור לסוך בשמן של תרומה לזרים ולטמאים בכל ענין אפי' סיכה שאינה של תענוג כגון מי שיש לו חטטין בראשו כמו שתיה שאסור לזרים ולטמאים בכל ענין ואין היתר לאיסורו וכן לתשלומין לענין חומש זר שסך בשמן של תרומה בשוגג אבל לא לעונש פי' אם סך זר שמן של תרומה במזיד אינו חייב מיתה כמו בשתיה שחייב מיתה אבל ליוה"כ לא לאיסור ולא לעונש בסיכה שאינה של תענוג מיירי דשרי וכדתניא מי שיש לו חטטין בראשו סך כדרכו ביוה"כ ואינו חושש משא"כ בשתיה דאסורה ביוה"כ בכל ענין:
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |