גבורת ארי/יומא/עו/ב

גבורת ארי יומא עו ב

דף ע"ו ע"ב

גמר שכר שכר מנזיר והקשו התוס' לר"י דלא גמר שכר שכר מנזיר דמחייב באכל דבילה קעילית ונכנס למקדש מנ"ל דשתיה בכלל אכילה ותירצו דנפקא ליה מסברא כדאמרי אינשי תא ונטעם מידי ואזלי ואכלי ושתי כדאמרינן בפ"ג דשבועות (דף כ"ג) ולדידי ק"ל דאין למילף מלשון בני אדם ללשנא דקרא כדאמרינן בסמוך גבי תירוש דבלשון בני אדם כל מיני מתיקה הוי בכלל תירוש חוץ מיין ובלשון תורה הוי להיפך דווקא יין מקרי תירוש ולא ד"א וה"נ בריש פ"ו דנדרים (דף מ"ט) דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם מש"ה הנודר מן הצלי מותר במבושל והתם בפ"ג דשבועות דמפיק לה מסברא התם אשבועה קאי דאמר שמואל שבועה שלא אוכל ושתה חייב מש"ה מ"ל מסברא מלשון בני אדם ומה"ט לא סגי ליה מקרא משום דאין למידין מלישנא דקרא ללשון בני אדם כדפי' וה"ה דאין למידין מלשון בני אדם ללישנא דקרא מש"ה מ"ל מקרא ונ"מ ליוה"כ ועוד נ"מ כמה עניני דקרא כמ"ש בסמוך דמשו"ה מ"ל מקרא ולא סגי ליה בסברא מלשון בני אדם ואפי' שהתוס' לא פירשו שם כן ונדחקו שם הרבה דל"ל קרא כיון דאיכא סברא והמחוור כדפי' והשתא לר"י דל"ל קרא מנ"ל דשתיה בכלל אכילה בלישנא דקרא עוד תירצו התוס' שם לר"י נ"ל מהא דאמ' בירושלמי דכתיב כל דם לא תאכלו ואי בשקרש הא תניא דם שקרש אינו לא אוכל ולא משקה אלא כמו שהוא והתורה קרא אותו אכילה ואני תמה ע"ז הא במסקנא דחי ראיה זו בירושלמי גופי' דפריך עלה מהא דתניא המחה את החלב וגמעו הקפה את הדם ואכלו אם יש בו כזית חייב מה עבד לה אינו לא אוכל לטמא טומאת אוכלין ואינו לא משקה לטמא טומאת משקין אלמא לפי המסקנא דם שקרש חייב עליו ובגמ' דידן פ"ג דמנחות (דף כ"א) מסקינן אפי' דם חמור שקרש ואכלו חייב הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצונות ואפי' למאי דבעי למימר התם דם שקרש ואכלו פטור היינו דווקא בחטאת הפנימית משום וטבל והזה אמר רחמנא והאי לאו בר טבילה והזאה הוא אבל בחטאת החיצונה חייב ולקח ונתן אמר רחמנא והאי בר לקיחה ונתינה הוא וה"ה בחולין דחייב כדמוכח סוגיא דהתם וא"כ לא מוכח מלא תאכלו דם דשתיה בכלל אכילה דאיכא לאוקמי בשקרש והא דאמרינן בפ"ט דחולין דה"ט דהקפה את הדם ואכלו דחייב משום דכיון דאקפיה אחשובי אחשביה והשתא ל"ל ה"ט תיפוק ליה דקרא דלא תאכלו דם בע"כ מיירי בהקפה דהיינו קרוש מדקרי ליה אכילה היינו בתר דנפקא ליה מקרא אחר דשתיה בכלל אכילה דהשתא קרא דדם י"ל דמיירי בהויתו אבל לא בקרוש ואי לאו טעמא דאחשביה ה"א על קרוש פטור אבל כל כמה דלא נ"ל מקרא אחר ה"א דשתיה לאו בכלל אכילה וקרא דדם בקרוש איירי דווקא:

ותירוש חמרא הוא והתניא הנודר מן התירוש אסור בכל מיני מתיקה ק"ל איך ס"ד דמקשה דכל מיני מתיקה בכלל תירוש א"כ יהיו כל מיני פירות חייבין בתרומה ומעשר מה"ת והא פשיטא לן בכולה גמ' דכל מיני פירות לבד זיתים וענבים פטורים מה"ת וכמו שכתבו התוס' בפ"ק דר"ה (דף י') וריש פ"ח דבכורות (דף נ"ג) והביאו ראיות גדולות לזה ודלא כהרמב"ם וכמ"ש בחי' למס' ר"ה וראיתי לרא"ש בסי' ס' ע"ג שכתב אע"ג דתרומה ומעשר דכל הפירות אינן מן התורה מ"מ מ"ש נוהג בכל הפירות מה"ת ולפ"ז אתי שפיר דהאי קרא משתעי במ"ש שאינו נאכל אלא בירושלים והוא נוהג בכל הפירות אבל א"א לפרש כן כמו שכתבתי בחידושי למס' ר"ה:

סיכה מנלן דאקרי עינוי דכתיב וסוך לא סכתי הקשו התוס' ת"ל מקרא דמתניתן דבסמוך דותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו ותירצו דמהתם הוי אסרינן אפי' סיכה דלאו של תענוג כשתיה להכי מייתי לה מקרא דדניאל להתענות דמשמע של תענוג ואי מקרא דדניאל לא הוי אסרינן סיכה דכמה מיני צער שהיה מענה ומצער עצמו ולא גמרינן מיניה דדילמא חד משאר עינויין שעשה הוי אסרינן אבל סיכה לא קמשמע לן קרא דותבא דסיכה כשתיה. וקצת ק"ל כיון דקרא דותבא אף סיכה שאינה של תענוג במשמע דאיתקש לשתיה א"כ מנלן למשרי סיכה שאינו של תענוג משום דדניאל לא נמנע אלא משל תענוג לבד מ"מ מהקישא נאסר אפי' שאינו של תענוג ואי משום דלהתענות דדניאל אין במשמע אלא של תענוג והוא מגלי אהקישא דלא איתקיש סיכה לשתיה אלא של תענוג דווקא משום דגבי יוה"כ נמי עינוי כתיב א"כ אכתי קרא דדניאל ל"צ דלהתענות דדניאל אמרינן מסברא דאינו משמע אלא סיכה של תענוג אע"ג דקרא סתמא כתיב משום דשאינו של תענוג אינו בכלל עינוי מהא סברא גופא נמי י"ל דבכלל עינוי יוה"כ א"א להביא אלא של תענוג לחוד דקרוי עינוי וקרא דדניאל למה לן וגם מה שפי' מקרא דדניאל לחוד ליכא למילף דהוי אסרי חד משאר עינוים שעשה ולא סיכה איני יודע איזה דבר הוי אסרינן דהא התוס' גופייהו פירשו לעיל דבע"כ להתענות דקרא אסיכה קאי דמי שאינו אוכל לחם חמודות או בשר ויין ואוכל לחם ושותה ד"א לאו עינוי הוא אלא ודאי אסיכה קאי שלא היה סך כלל ועוד ק"ל אי ס"ד דקרא דותבא סיכה שאינה של תענוג נמי במשמע ומקרא דדניאל איכא למימר דלהתענות אד"א קאי ולא אסיכה השתא נמי דמייתא לתרווייהו אכתי נימא הכי ולי נראה דהיינו טעמא דמייתי מקרא דדניאל משום דקאי אהא דאר"ח בריש שמעתין דהני ה' עינויים דמתניתין כנגד ה' עינויים שבתורה ובע"כ א"א להביא בה' עינויים דקרא אלא מה שקרוי עינוי מש"ה קאמר וסיכה מנ"ל דאיקרי עינוי דמייתית ליה מחד עינוי דקרא:

ממילואים

והא תנא איפכא [קא נסיב מנין לסיכה שהיא כשתיה וכו' מכאן קשה על] פרש"י רפ"ג דמ"ק (דף ט"ו) דאמר התם אבל אסור ברחיצה דכתיב ואל תסוכי שמן ורחיצה בכלל סיכה [ופרש"י שנאמר ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו] והא האי כמים בקרבו שתיה היא וסיכה איתקיש לשתיה ולא רחיצה לסיכה לכן נ"ל לפרש [דהאי ורחיצה בכלל סיכה דקאמ' הגמרא התם היינו לפי המסקנא] דהכא דנ"ל רחיצה דאקרי ענוי מרבוי דסוך לא סכתי ש"מ דרחיצה בכלל סיכה:

זכר לדבר שנאמר ותבא כמים הקשו התוס' דבפ"ד דנדה (דף ל"ב) מייתא ברייתא דתניא ולא יחללו את קדשי בני [ישראל לרבות את הסך כשותה ואב"א מהכא ותבא כמים בקרבו] והשתא איך מביא ראיה מעיקרא מד"ת ואח"כ מדברי קבלה שאינו אלא זכר בעלמא ותי' דה"ק אפי' לא [היה לנו פסוק לאסור סיכה מה"ת הו"ל למיסריה מדרבנן] מקרא דותבא ודברי תימא הן בעיני ול"מ כזה בשום מקום דבתר דמייתא ראיה שהוא אסור מה"ת מייתי ראיה שאסור מדרבנן] עוד תי' דקרא דלא יחללו נמי אינו אלא מדרבנן [אלא קרא איצטריך לכדדרשינן בפ"ק דזבחים] וס"פ הנשרפים נ"ל מיניה אוכל טבל דבמיתה והא דתנן במס' תרומות הסך שמן של תרומה משלם קרן וחומש הוא מדרבנן וק"ל אי מה"ת סיכה אינו כשתיה הא דתנן בפ"ב דמ"ש מ"ש ניתן לאכילה ולשתיה וסיכה לאכול דבר [שדרכו לאכול ולסוך דבר שדרכו לסוך] לא יסוך יין וחומץ אבל סך הוא את השמן והא גבי מ"ש אכילה כתיב ואכלת שם ושתיה בכלל אכילה לפיכך מותר אבל סיכה אם איתא דאינו בכלל שתיה אמאי מותר לסוך שמן של מ"ש והר"ש כתב שם שהירושלמי מפרש דסיכה ושתיה [בכלל אכילה מדכתיב לא תוכל לאכול] בשעריך תירושך זה היין ויצהרך זו סיכה והתורה קראתן אכילה ור"א דריש סיכה מדכתיב [ולא נתתי ממנו למת מה אנן קיימין אי] להביא לו ארון ותכריכים לחי אסור כמו למת אלא איזהו דבר שמותר לחי ואסור למת הוי אומר זו סיכה:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף