גבורת ארי/יומא/עה/ב

גבורת ארי יומא עה ב

דף ע"ה ע"ב

מלמד שירד להם עם המן דבר שטעון שחיטה נ"ל דלא גרסינן עם המן אלא הכי גרסינן מלמד שירד להם דבר שטעון שחיטה והכי גרס רש"י דהא האי קרא גבי שליו שני של אספסוף כתיב ואין לו ענין אצל המן וגם שליו ראשון לא ירד עם המן דהמן ירד בבוקר והשליו בערב כדכתיבי קראי:

אמר ר' וכי מכאן אתה למד ק"ל מאי פריך וכי משום שנאמר בדברי קבלה ל"צ קרא של תורה ושמא ה"פ והלא כבר נאמר ולפ"ז קרא דדברי קבלה ל"ל כיון שלימדנו זה כבר מקרא של תורה:

אלא מה אני מקיים ויתד תהיה לך כו' ק"ל הא האי קרא מצוה לדורות הוא ובשעת מלחמה מיירי קרא כדכתיב ברישא דענינא כי תצא מחנה על אויביך וקאמר קרא ויתד וגו' וחפרת וכסית את צאתך ומהכא נ"ל בפ"ג דברכות שצריך להרחיק מן הצואה בשעת ק"ש ותפלה ולימוד:

לאחר שסרחו פרש"י שנתלוננו על כך שאמרו בלחם הקלוקל ק"ל הא זה שאמרו בלחם הקלוקל היה לאחר מיתת אהרן כדכתיב בפ' חוקת כשנסעו מהר ההר ששם מת אהרן לסבב ארץ אדום והא כשמת אהרן נסתלקו ענני כבוד כדאמרינן בפ"ק דר"ה וישמע הכנעני מה שמועה שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד ואיך פי' רש"י אהא דמסיים עכשיו אני מטריח אותם ג' פרסאות משום דאין לפנים לא לפנים ולא לצידיהם ופרש"י משום שאינם יודעים לאיזה צד עננים הולכים וי"ל הא אמרינן בפ"ק דתענית (דף ט') מת אהרן נסתלקו ענני כבוד וחזרו בזכות משה וא"כ הא דאמר במיתת אהרן נסתלקו לא לגמרי אלא לפי שעה להודיע שעד עכשיו היו ענני כבוד בזכותו ומ"מ חזרו מיד בזכות משה מ"מ איני יודע מי דחקו לרש"י לפרש דלאחר שסרחו קאי אהא דלחם הקלוקל שהיה בסוף מ' הא יש לפרש דלאחר שסרחו קאי אהא דאמרינן ונפשנו יבשה וכדדריש לה בסמוך אמרו עתיד מן זה לתפח במעיהם וזה היה בשנה הב' והיינו דמייתי הגמ' האי קרא סמיך להא והא דקראו למן בשנת מ' לחם הקלוקל לאו משום דנבלע באברים קרוהו כן וכדפירש"י בפי' התורה אלא משום שהיה המן מאכל קל והכי ת"א ונפשינו עקת במנא דין דמיכליה קליל וההיא דפ"ק דע"ז (דף ה') דקרא משה לישראל כפויי טובה מפני שאמרו ונפשינו קצה בלחם הקלוקל לא כדפירש"י משום שנבלע באברים קראו כן והיינו כפויי טובה שזה היה לטובתם שלא הוצרכו להתרחק ג' פרסאות לפנות אלא היינו כפויי טובה שהמן היה יפה שהיה בו כל הטעמים כדאמרינן לעיל והם נתרעמו וקראו לחם הקלוקל ואין לך כפויי טובה גדול מזה:

ממילואים

תנא כשנפנים כו' אלא לאחוריהן בפ"ה דעירובין (דף נ"ה) אמר ר"ה יושבי צריפין אין מונין להן אלא מפתח בתיהם ומתיב ר"ח מהא דאין נפנים אלא לאחוריהם פי' א"כ המהלך בראש והוצרך לנקביו חוזר לאחריו ג' פרסאות אע"ג דבמדבר הו"ל כיושבי צריפין ושני רבא דגלי מדבר קאמרת כיון דכתיב על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו כמאן דקביעי להו דמי ולכאורה יש להביא ראיה מכאן כדברי קצת מפרשים דאף על גב דקיי"ל תחומין דרבנן אפ"ה תחומין די"ב מיל כנגד מחנה ישראל הוי מן התורה דאל"כ מאי פריך מדגלי מדבר אי תחומין דרבנן מיהו יש לדחות דאדר"ע פריך לה דס"ל תחומין מה"ת בפ"ה דסוטה וה"נ ס"ל לר"מ בפ"ג דעירובין (דף ל') ולדידהו בע"כ יושבי צריפים כקביעי דמי למאי דס"ד דדגלי מדבר כיושבי צריפין דמו ומדר"ע ור"מ נשמע בק"ו לרבנן דהשתא למ"ד תחומין דאורייתא אפ"ה יושבי צריפין בע"כ כמאן דקביעי דמו מדגלי מדבר כ"ש דקביעי דמו אי תחומין דרבנן דבהא לא נחלקו ר"ע ורבנן:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף